מחקר ישראלי חדש שנערך בבית החולים הציבורי אסותא אשדוד מצא כי חרדה טרום-ניתוחית אינה רק מצב רגשי, אלא גורם מנבא משמעותי לעוצמת הכאב שיחוו מטופלים לאחר ההליך הרפואי. עוד נמצא במחקר כי גם למצב משפחתי השפעה על תפיסת הכאב. לטענת החוקרים, הממצאים מדגישים את הצורך בהתערבויות ממוקדות לצורך הפחתת חרדה במטופלים לפני ניתוח. ממצאי המחקר פורסמו בחודש שעבר בכתב העת היוקרתי World Journal of Urology.
במחקר הפרוספקטיבי השתתפו 200 מטופלים שעברו ניתוחים אורולוגיים באסותא אשדוד בתקופה שבין מאי 2022 לדצמבר 2024. 70% מהמשתתפים היו גברים, שגילם החציוני הוא 55. גילם החציוני של הנשים עמד על 52. מבין המשתתפים - 16.5% (33 משתתפים) היו עם היסטוריה של חרדה ו/או דיכאון, 65.5% (131 משתתפים) עברו ניתוחים בעבר, ו-29.5% (59 משתתפים) היו מיועדים לניתוחים הקשורים לגידולים ממאירים בתחום האורולוגיה (מערכת המין והשתן).
3 צפייה בגלריה
קיים קשר מובהק סטטיסטית בין תחושת חרדה לפני ניתוח לבין כאב מוגבר. אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
המחקר בדק את רמות החרדה של המטופלים לפני הניתוח, והשפעת החרדה על הכאבים לאחר הניתוח. לשם כך, טרם הניתוח, התבקשו המטופלים למלא שאלון להערכת חרדה ודיכאון (HADS), וביום הראשון לאחר הניתוח מילאו שאלון נוסף לצורך הערכת כאב (APS-POQ-R -Revised American Pain Society Patient Outcome Questionnaire). כמו כן, החוקרים בדקו את כמות משככי הכאבים שנטלו המטופלים, ומספר הפניות למיון בעקבות כאבים לאחר הניתוח.
מהממצאים עלה כי קיים קשר מובהק סטטיסטית בין תחושת חרדה לפני ניתוח לבין כאב מוגבר, כפי שנמדד ביום הראשון לאחר הניתוח. לפי הנתונים, בעוד שמטופלים עם רמות חרדה שסווגו "נורמליות", דיווחו על כאב קל יחסית, שעמד על כ-2.8 בממוצע לפי המדד שבו השתמשו החוקרים, מטופלים עם רמות חרדה שסווגו כחריגות דיווחו על כאב ממוצע שעמד על 5.6.
עוד נמצא כי גם המצב המשפחתי מהווה גורם מנבא לתחושת כאב מוגבר לאחר הניתוח, כאשר מטופלים לא נשואים (קטגוריה שכללה רווקים, גרושים ואלמנים) נקשרו באופן מובהק לרמות כאב גבוהות יותר לאחר הניתוח. לעומת זאת, מטופלים נשואים חוו באופן ממוצע רמות כאב נמוכות יותר. החוקרים מסבירים את הממצאים בכך שלמטופלים נשואים נגישות גבוהה יותר לתמיכה חברתית ורגשית, שעשויה להשפיע באופן מהותי על תפיסת הכאב, החוסן הרגשי ותוצאות ההחלמה.
גורמים דמוגרפיים וקליניים נוספים, כגון גיל, מין, מדד מסת גוף (BMI), רמת השכלה, וכן מחלות רקע וניתוחים קודמים, לא נמצאו כמנבאים משמעותיים לכאב מוגבר. כמו כן, לא נמצא הבדל סטטיסטי מובהק בין סוג הניתוח (האם מדובר בניתוח להסרת גידולים סרטניים או לא), לרמות החרדה והכאב לאחר מכן.
לטענת החוקרים, הממצאים מדגישים את החשיבות להתייחסות לבריאות הנפש בטיפול הטרום-ניתוחי. הם מציינים כי כאב לאחר ניתוח הוא אתגר משמעותי בטיפול הכירורגי, המשפיע על מיליוני מטופלים מדי שנה, וכי על אף שחלה התקדמות בתחומי ההרדמה ושיכוך הכאבים, כאב לאחר ניתוח שאינו מנוהל כראוי ואינו מטופל באופן יעיל, עלול להוביל לסיבוכים כמו אשפוז ממושך בבית החולים, פגיעה בניידות של המטופל, סיכון לסיבוכים רפואיים, ואף להתפתחות של כאב כרוני לאחר הניתוח או להתמכרות לאופיואידים. מחקרים קודמים מצביעים על כך ש-80-30% מהמטופלים שעוברים ניתוח חווים כאב בינוני עד חמור לאחר מכן, וכ-50-10% מפתחים כאב כרוני לאחר ניתוחים מסוימים. לטענת החוקרים, אחד המנבאים החשובים לכאב לאחר ניתוח, שלעיתים לא זוכה להערכה מספקת, הוא כאמור חרדה טרום-ניתוחית.
ד"ר דור גולומבצילום: לירון מולדובןד"ר דור גולומב, מומחה בכירורגיה אורולוגית בבית החולים הציבורי אסותא אשדוד, ומיוזמי המחקר, מספר כי הרעיון למחקר נולד לפני כ-5 שנים. "אני מאמין גדול במה שמכונה 'Patient education', כלומר מתן כמה שיותר מידע למטופלים לצורך הפחתה ברמת החרדה לפני אשפוז או ניתוח", הוא מסביר בשיחה עם ynet. "המטרה שלי הייתה לפתח אפליקציה שזו הייתה המטרה שלה, להפחית חרדה במטופלים, ואז אחד המנטורים שלי שאל אותי אם מישהו בכלל בדק את רמת החרדה של מטופלים לפני ניתוחים אורולוגים, וכמה הם באמת חוששים. הופתעתי לגלות בסקירת ספרות שעשיתי, שאף אחד לא בדק את זה קודם בישראל. היו מחקרים קודמים שבדקו כיצד מורידים את סף הכאב או את סף החרדה, אבל אף אחד לא בדק את הקשר בין השניים".
לדבריו, החרדה שמטופלים חשים לפני ניתוח נובעת לאו דווקא מהניתוח עצמו או הליך ההרדמה שלפני. "באוכלוסיות מסוימות, עצם ההגעה לבית החולים מעוררת חששות כבדים - חוסר הוודאות מנושאים קטנים כגדולים, כמו לאן הולכים כשמגיעים לבית החולים, האם אני צריך להביא איתי את התרופות הקבועות שלי או לא, לשכב במיטה שלא מכירים, או לאכול אוכל שונה".
"המערכת הרפואית צריכה להיות מודעת לכך שההשלכות על מטופלים שמנותחים הם לא רק הכאב שהם חווים לאחר ההליך, אלא גם משך ההחלמה לאחר הניתוח, המעמסה על המשפחה ואף השלכות כלכליות"
בהתייחס לממצאים הוא מציין כי הופתע לגלות כי אין קשר בין סוג הניתוח לרמות החרדה, וכן הופתע מהחשיבות של המעגל המשפחתי התומך. "תמיד הרגשנו שזה ככה, אבל לראות את זה הלכה למעשה במחקר מחזק את מה שחשבנו".
ד"ר גולומב מבהיר כי על אף שהמחקר נעשה בקרב מטופלים שעברו ניתוחים בתחום האורולוגיה, הממצאים יכולים להעיד גם על תחומי כירורגיה אחרים. "המטופלים שעוברים ניתוחים אורולוגים אינם שונים ממטופלים אחרים - בסופו של יום, כל מטופל שמגיע לניתוח, מכל סוג שהוא, חושש מהתהליך שלקראתו הוא הולך", הוא אומר. "המערכת הרפואית צריכה להיות מודעת לכך שההשלכות על מטופלים שמנותחים הם לא רק הכאב שהם חווים לאחר ההליך, אלא גם משך ההחלמה לאחר הניתוח, המעמסה על המשפחה ואף השלכות כלכליות".
הוא מוסיף כי בראייה מערכתית יש להשקיע בזיהוי מוקדם של מטופלים עם רמות גבוהות של חרדה או דיכאון לפני ניתוחים, וזאת על מנת לייצר התערבויות ממוקדות, שכוללות הנגשת מידע משמעותית יותר. "ככל שמטופל יודע ומבין יותר את התהליך לקראת הניתוח שהוא עומד לעבור והאשפוז שכרוך בזה, כך החוויה תהיה קלה יותר עבורו, ההחלמה קצרה יותר, וניתן יהיה להפחית את החרדה שלו ולשפר את רווחתו הכללית", הוא מסביר.
"המחקר הנוכחי הוא רק הצעד הראשון", מסכם ד"ר גולומב. "במחקר הזה הוכחנו מספרית וסטטיסטית את מה שתמיד הרגשנו, והצעד הבא הוא הלכה למעשה לטפל בבעיה ולנסות להקל על מטופלים בתהליכים לפני, בזמן ואחרי הניתוח".
