במשך שנים שוקולד מריר כיכב כמזון הבריא יותר בעולם המתוקים, וכעת מחקר מקיף של King's College London מעניק למעדן המריר-מתוק מעמד מפתיע במיוחד: רמז אפשרי לעיכוב ההזדקנות. חוקרים מצאו שככל שיש בדם יותר תאוברומין - חומר טבעי שנמצא בפולי קקאו - כך הגוף נראה "צעיר" יותר מגילו האמיתי לפי מדדים ביולוגיים. הממצא אינו הופך את חטיף השוקולד לתרופת פלא, אבל כן פותח חלון מרתק לשאלה כיצד רכיבים יומיומיים בתזונה עשויים להשפיע על מנגנוני ההזדקנות של הגוף.
המחקר, שפורסם בכתב העת Aging, בחן את רמות התאוברומין בדם והשווה אותן למדדים המשמשים להערכת גיל ביולוגי – מדדים המשקפים עד כמה הגוף והמנגנונים הפועלים בו "צעירים" או "מבוגרים" ביחס לגיל הכרונולוגי. מדדים אלה מבוססים על דפוסי מתילציה, מעין סימניות כימיות זעירות על ה-DNA, שמשתנות בהדרגה לאורך החיים ומשקפות את קצב ההזדקנות התוך-תאי.
כשהחוקרים בחנו נתונים משתי קבוצות מחקר גדולות באירופה - 509 משתתפים בבריטניה, ו-1,160 משתתפים בגרמניה - התגלה דפוס עקבי: ככל שרמת התאוברומין בדם הייתה גבוהה יותר, כך הגיל הביולוגי שנמדד היה נמוך מהגיל בפועל. הקשר הזה הופיע בבירור בשתי קבוצות המחקר, וגם לאחר שהחוקרים לקחו בחשבון גורמים נוספים שעלולים להשפיע - הוא נשאר יציב. הדבר מחזק את ההשערה שהתאוברומין עשוי להיות בעל השפעה ממשית על קצב ההזדקנות של הגוף.
גיל 70 הוא לא תמיד 70
פרופ' ציפי שטראוס, מנהלת מרכז הלונג'ביטי במרכז הרפואי שיבא, מסבירה שהמחקר בחן את רמות התאוברומין בדם - חומר טבעי המצוי בשוקולד מריר, ולדבריה גם בתה שחור אנגלי. "החוקרים מדדו את ריכוז התאוברומין בדם וגילו קשר ברור: ככל שהרמות היו גבוהות יותר, כך הגיל הביולוגי שנמדד היה צעיר יותר", היא אומרת. עם זאת, היא מדגישה כי עדיין לא ידוע מהו המנגנון התאִי המדויק שעומד מאחורי ההשפעה, וכיצד החומר מצליח - אם אכן כך - להשפיע על תהליכי ההזדקנות.
מה ההבדל בין גיל כרונולוגי לגיל ביולוגי?
פרופ' שטראוס מסבירה כי יש להבחין בין גיל כרונולוגי - הגיל הרשום בתעודת הזהות שלנו - לבין גיל ביולוגי, המשקף את מצב הגוף בפועל. "אפשר לראות, למשל, שני אנשים בני 70", היא אומרת. "אחד מהם פעיל, אנרגטי, עובד, מטייל ומתפקד כמו אדם בן 50 - זהו גיל ביולוגי צעיר. השני כבר בפנסיה, יושב רוב היום בבית, לא פעיל וחסר מוטיבציה, ומתנהג יותר כמו אדם בן 80 - זהו גיל ביולוגי מבוגר יותר". לדבריה, את הפער הזה ניתן למדוד באמצעות "שעונים ביולוגיים" שבוחנים בין היתר ביטוי של גנים ותהליכים הקשורים בהזדקנות התאים.
פרופ' ציפי שטראוסצילום: שיבאלדבריה, המדד המדעי המקובל ביותר כיום הוא השעון האפיגנטי, המבוסס על מדידת דפוסי מתילציה ב-DNA - סימונים כימיים המשפיעים על הפעלת גנים. דפוסים אלה מאפשרים להעריך אם הגיל הביולוגי של אדם תואם את גילו הכרונולוגי.
"במחקר הנוכחי נמצא כי אצל משתתפים עם רמות גבוהות יותר של תאוברומין בדם, הגיל הביולוגי נמדד כצעיר יותר", מסבירה פרופ' שטראוס. "ממצא זה פותח כיווני מחקר חדשים: אם יתברר שהתאוברומין אכן משפיע על מנגנוני ההזדקנות, ייתכן שבעתיד יהיה ניתן לחקור אותו כתוסף תזונה אפשרי, למשל". עם זאת, היא מדגישה כי כדי לקבוע זאת נדרש להבין תחילה מה החומר עושה ברמת התא, ולכן הצעד המתבקש כעת הוא המשך מחקר מעמיק.
3 צפייה בגלריה
יש להבחין בין הגיל "האמיתי" שלנו לבין הגיל הביולוגי, שמשקף את מצב הגוף בפועל
(צילום: Shutterstock)
פרופ' ג'ורדנה בל, החוקרת הבכירה במחקר ופרופסור לאפיגנומיקה ב-King's College London, מסבירה שהממצאים "מצביעים על קשר ברור בין אחד הרכיבים המשמעותיים בשוקולד מריר לבין מדדים המעידים על הזדקנות איטית יותר". לדבריה, אף שאין כאן המלצה לצרוך יותר שוקולד מריר, המחקר עשוי לשפוך אור על הדרך שבה מזונות יומיומיים כוללים חומרים שמסוגלים להשפיע על הבריאות ועל אורך החיים.
החוקרים בחנו גם רכיבים נוספים המצויים בקקאו ובקפה, כדי לבדוק אם ייתכן שקיים אפקט רחב יותר - אך התברר שההשפעה קשורה בעיקר לתאוברומין, מה שמדגיש את ייחודיותו במחקר.
החוקרים הסתמכו על שני מדדים מרכזיים כדי לאמוד את הגיל הביולוגי של המשתתפים: האחד בחן שינויי מתילציה – שינויים כימיים עדינים על ה-DNA שמספרים על קצב ההזדקנות של התאים – והשני מדד את אורך הטלומרים, המבנים המגנים שבקצות הכרומוזומים, שהתקצרותם מקושרת להזדקנות ולמחלות שונות.
הם מסבירים כי תרכובות צמחיות שונות שנמצאות במזון שלנו עשויות להשפיע על תהליכי ההזדקנות דרך שינוי האופן שבו גנים מופעלים או מושתקים. חלק מהתרכובות הללו, המכונות אלקלואידים, מסוגלות לתקשר ישירות עם מנגנונים תאיים המווסתים את פעילות הגנים ובכך להשפיע על הבריאות ועל תוחלת החיים.
3 צפייה בגלריה
כרומוזום וגרעין תא עם טלומר ו-DNA, קונספט מבני לתא ביולוגי אנושי, המכיל מידע גנטי. איור בתלת-ממד
(צילום: Shutterstock)
התאוברומין - אלקלואיד הידוע בעיקר כחומר רעיל לכלבים - כבר נקשר בעבר ליתרונות בריאותיים בבני אדם, ובהם סיכון נמוך יותר למחלות לב. למרות זאת, הוא כמעט שלא נחקר לעומק עד היום, והמחקר הנוכחי ממקם אותו שוב במרכז הבמה המדעית.
צוות המחקר כבר מתכנן את הצעדים הבאים כדי להבין לעומק את הממצאים. אחת השאלות המרכזיות שמעסיקות את החוקרים היא האם ההשפעה שנמצאה אכן נובעת מתאוברומין לבדו, או שמא מדובר בשילוב בינו לבין תרכובות נוספות המצויות בשוקולד מריר, ובהן פוליפנולים – קבוצה רחבה של תרכובות טבעיות המצויות בצמחים - שידועים זה שנים כבעלי השפעות מיטיבות על הבריאות, בין היתר בזכות פעילותם האנטי-דלקתית והנוגדת חמצון.
למרות הממצאים המסקרנים, פרופ' שטראוס מדגישה כי אין לראות בכך המלצה לצרוך כמויות גדולות של שוקולד מריר. "גם שוקולד מריר מכיל שומן, סוכר ותרכובות נוספות שיש לקחת בחשבון, ולכן המסקנות מהמחקר אינן קשורות לצריכה עצמה".
המידע הראשוני לכתבה זו התקבל ממערכת ניתוח החדשות של חברת Alchemiq
