"ראיתי כוכבים מרוב כאב. הכליות לחצו על כל הגוף, והבטן שלי נראתה כאילו אני בהיריון בחודש שישי. סבלתי מכאבים בכל פעם כשאכלתי, לא יכולתי להתכופף לנעול נעליים, ואפילו לא הצלחתי להרים את הנכד שלי או לשחק איתו", מספרת אוליאנה שבלה בת ה-51 מאשדוד, שאובחנה כבר בנעוריה עם מחלת כליות פוליציסטיות - הפרעה גנטית הגורמת להיווצרות של ציסטות (שקיות נוזל קטנות) רבות בכליות.
עם השנים פגעה המחלה בתפקוד הכליות שלה, עד למצב של אי-ספיקת כליות, והיא נאלצה להתחיל בטיפולי דיאליזה קבועים. במקביל, הכליות שכבר לא תפקדו המשיכו לגדול לממדים קיצוניים, מילאו חלק ניכר מחלל הבטן, והגיעו יחד למשקל של יותר מחמישה ק"ג, דבר שגרם לכאבים קשים ופגיעה משמעותית בתפקוד היומיומי.
2 צפייה בגלריה
מימין: ד"ר אורית רז מנהלת המחלקה לאורולוגיה באסותא אשדוד, המטופלת אוליאנה שבלה וד"ר יגאל באלטה
(צילום: דוברות אסותא אשדוד)
בחודש האחרון עברה שבלה ניתוח מורכב בבית החולים הציבורי אסותא אשדוד, שבמהלכו הוסרו שתי הכליות, כדי לשפר משמעותית את איכות חייה. "יש לי עדיין קצת כאבים מהניתוח עצמו, אבל יש הקלה. אני מרגישה שאני כבר יכולה לחזור לרקוד כמו שאני אוהבת, ואני מחכה לפגוש את הנכדים שלי, ולחבק אותם כמו סבתא", היא מספרת בהתרגשות ל-ynet. "אני רק בת 51 אבל הרגשתי כל השנים כמו אישה בת 90 בגלל הכאבים וזה שלא יכולתי לעשות שום דבר".
שבלה נולדה וגדלה ברוסיה, ואובחנה לראשונה עם המחלה כשהייתה בת 14. "באחד הימים הייתי חולה, כמו התקררות, עם כאבים בגוף וחום גבוה, ולקחו אותי לבית חולים", היא נזכרת. לאחר סדרת בדיקות מקיפות התברר שהיא סובלת ממחלת כליות פוליציסטיות - מחלה גנטית שבה רקמת הכליות מתמלאת בציסטות מרובות, עד לאובדן הדרגתי ובלתי-הפיך של תפקוד הכליות, כלומר חוסר יכולתן לסנן את הדם מרעלים. כשהייתה בת 24 עלתה לישראל. "בתקופה הזו עוד עבדתי, ניסיתי אפילו ללמוד, תפקדתי יחסית בסדר", היא מספרת.
אוליאנה שבלה: "ראיתי כוכבים מרוב כאב. הכליות לחצו על כל הגוף, והבטן שלי נראתה כאילו אני בהיריון בחודש שישי. סבלתי מכאבים בכל פעם כשאכלתי, לא יכולתי להתכופף לנעול נעליים, ואפילו לא הצלחתי להרים את הנכד שלי או לשחק איתו"
ד"ר אורית רז, מנהלת המחלקה האורולוגית בבית החולים הציבורי אסותא אשדוד, מסבירה כי בניגוד להופעת ציסטות בודדות בכליות, תופעה שכיחה יחסית, מחלת כליות פוליציסטיות היא מצב מורכב וחמור יותר. תסמיני המחלה כוללים בין היתר לחץ דם גבוה, דם בשתן, נפיחות בטנית, זיהומים בדרכי השתן, וכאמור, אובדן הדרגתי של תפקוד הכליות. לדבריה, בשלבים מוקדמים ניתן לנסות להקל על התסמינים, ולהאט את קצב ההידרדרות באמצעות טיפול תרופתי, תזונה ושינוי אורח חיים. אולם כשהמחלה מתקדמת עד לאי-ספיקת כליות, כמו במקרה של שבלה, הפתרונות האפשריים הם טיפולי דיאליזה והשתלת כליות.
לפני כעשר שנים, ולאחר שהתברר כי שבלה אינה יכולה לעבור השתלת כליה, בשל תגובות לתרופות שמדכאות את מערכת החיסון וניתנות למניעת דחיית השתל, נאלצה שבלה להתחיל בטיפולי דיאליזה שלוש פעמים בשבוע. "זה קשה אבל אני מחזיקה מעמד", היא מספרת.
במקביל, הכליות שכבר חדלו לתפקד המשיכו לגדול, ובשלוש השנים האחרונות הגיעו לממדים חריגים ומילאו את מרבית חלל הבטן. ד"ר רז מציינת כי משקלן הכולל הגיע ליותר מחמישה ק"ג, בעוד משקל כליה בריאה נע בין 120 ל-170 גרם בלבד. אחת הכליות גדולה פי 15 מכליה בריאה. אורכן של הכליות הגיע לכ-35 ס"מ, לעומת כ-10 ס"מ של כליות בריאות. "זה מקרה נדיר במיוחד", אומרת ד"ר רז. "אחת הכליות נמנית עם הגדולות שתועדו בספרות המקצועית בשנים האחרונות. גודל ומשקל הכליות דומים לאלה של שני עוברים".
סוף טוב למקרה קיצוני
גודלן החריג הוביל לכאבים קשים, זיהומים כתוצאה מציסטות שנקרעו, ולפגיעה משמעותית באיכות חייה של אוליאנה. "כל השכנים היו שומעים שכואב לי, אלה היו כאבים ממש חזקים, ואם למשל הלכתי לקניות והרמתי שקית במשקל שלושה ק"ג הייתי חוששת שהציסטה תתפוצץ ויתפתח זיהום", היא מספרת.
בשל גודלן, דחקו הכליות איברים פנימיים כמו המעי, הכבד והטחול. "אוליאנה התלוננה על לחץ הצלעות והסרעפת שגרמו לקושי בנשימות עמוקות וכאב בתנועה ופעילות גופנית שגרתית - היא לא הצליחה אפילו להתכופף לשרוך נעליים, וסבלה גם מבעיות עיכול", מסבירה ד"ר רז.
2 צפייה בגלריה
הכליות של אוליאנה שבלה מימין, לעומת כליות בגודל תקין משמאל
(צילום: דוברות אסותא אשדוד)
בעקבות כך, האפשרות היחידה הייתה להסיר את הכליות הפוליציסטיות. לדברי ד"ר רז, ניתוח כזה נחשב מורכב במיוחד, ולכן מתבצע רק במקרים של תסמינים משמעותיים. היא מדגישה כי גם אז, ברוב המקרים הכליות אינן מגיעות לגודל כה חריג. "המקרה של אוליאנה הוא קיצוני", היא אומרת.
"כל אדם מפחד לפני ניתוח אבל רציתי כבר לסיים עם זה", מוסיפה אוליאנה. לפני כשבועיים עברה אוליאנה את הניתוח להסרת הכליות בבית החולים הציבורי אסותא אשדוד. טרם הניתוח נעשתה עבודת הכנה מקיפה של צוות רב-תחומי שכלל נפרולוגים, אנדוקרינולוגים, מרדימים מנוסים ומנתחים מהמחלקה האורולוגית. את הניתוח הובילה ד"ר רז לצד ד"ר יובל עבדה וד"ר פאהד עתאמנה. הניתוח נמשך כשש שעות והסתיים בהצלחה.
ד"ר אורית רז: "כל המעטפת הייתה פה בבית החולים, וזה אִפְשֵׁר לנו לבצע ניתוח מורכב כזה ולהשיג החלמה טובה. הסיפוק הגדול הוא לראות את השיפור המיידי באיכות החיים של אוליאנה"
ד"ר רז מתארת כי מעבר לגודל החריג, גם מרקם הכליות, שהפך במהלך השנים לנוקשה וחסר גמישות, היווה אתגר משמעותי במהלך הניתוח. "נדרשנו להפריד אותן בזהירות מאיברים סמוכים וכלי דם מרכזיים. התחלנו עם הכליה הקטנה יותר כדי לפנות מקום ולהקל על המשך הניתוח. הוצאת שני איברים גדולים ומוצקים כאלה באותה פעולה מחייבת מיומנות גבוהה מאוד ועבודה מדויקת לצד צוות רב-מקצועי", היא אומרת. "המטרה הייתה לשפר את איכות החיים של אוליאנה, ולמנוע סיבוכים עתידיים כמו זיהומים או דימומים". היא מציינת כי על אף שהצוות מתמחה בגישה זעיר-פולשנית, במקרה זה נבחרה גישה פתוחה, בשל גודל הכליות ומרקמן.
לאחר הניתוח הועברה אוליאנה לאשפוז ומעקב במחלקה האורולוגית. ד"ר יגאל באלטה, מנהל היחידה לטיפול בכאב חריף במערך להרדמה, התאוששות וכאב, ליווה אותה מיד לאחר הניתוח וטיפל בניהול הכאב. כבר למחרת הניתוח הצליחה לקום מהמיטה, ללכת ולאכול, וכעבור ארבעה ימים שוחררה לביתה כשמצבה טוב, תוך שהיא ממשיכה בטיפולי הדיאליזה. "כל המעטפת הייתה פה בבית החולים, וזה אִפְשֵׁר לנו לבצע ניתוח מורכב כזה ולהשיג החלמה טובה", מסבירה ד"ר רז, "הסיפוק הגדול הוא לראות את השיפור המיידי באיכות החיים של אוליאנה".
"יש עדיין כאבים מהניתוח עצמו, אבל אני מרגישה הרבה יותר טוב", סיכמה אוליאנה. "אחרי שנים של כאבים שלא עזבו אותי, אני יכולה לאכול, לנשום, ולשחק עם הנכדים שלי".
