הקשר בין פעילות גופנית לבריאות המוח מעסיק חוקרים רבים, אבל השאלה כמה צריך ללכת כדי להפיק תועלת עדיין פתוחה. מחקרים שבחנו את מספר הצעדים היומי מציעים תשובה מעודדת: גם הליכה מתונה עשויה להיות משמעותית, ובחלק מהממצאים התועלת נצפתה הרבה לפני שהמשתתפים הגיעו ל-10 אלף צעדים ביום.
במחקר שפורסם בכתב העת Nature Medicine, כבר כ-3,000 צעדים ביום נקשרו להאטה בשינויים מוחיים הקשורים לאלצהיימר ולירידה מתונה יותר בזיכרון ובתפקוד. התועלת הגדולה ביותר נצפתה בטווח של 5,000 עד 7,500 צעדים ביום. מעבר לכך, יותר צעדים לא נקשרו בהכרח להגנה רבה יותר.
"מצטברות יותר ויותר עדויות לכך שפעילות גופנית מסייעת לשמור על בריאות המוח ולהאט את ההידרדרות הקוגניטיבית בגיל המבוגר", אומרת ד"ר סנדרה בניזרי, נוירולוגית מומחית באסותא רמת החייל. "המחקר הזה לוקח אותנו צעד נוסף: אנשים שהלכו יותר לא רק שמרו טוב יותר על התפקוד הקוגניטיבי שלהם, אלא גם הראו הצטברות איטית יותר של חלבון טאו במוח, הקשור להתקדמות מחלת אלצהיימר".
במחקר נפרד של אוניברסיטת פלורידה אטלנטיק, שכלל יותר מ-22,500 מבוגרים, נבחן הקשר בין מספר הצעדים לבין אבחנות חדשות של דמנציה, פרקינסון, שבץ ואירוע איסכמי חולף. הממצאים, שהוצגו בכנס האגודה האמריקנית לנוירולוגיה ועליהם דווח באתר Healio, הצביעו על סיכון נמוך יותר בקרב הפעילים יותר. עם זאת, לאחר שהחוקרים הביאו בחשבון מחלות רקע וגורמים נוספים, הקשר נחלש ולא היה עוד מובהק סטטיסטית.
הקשר לחלבונים במוח
במחקר שפורסם ב-Nature Medicine, ושעליו דווח גם באתר ScienceDaily, השתתפו 296 מבוגרים שהיו תקינים מבחינה קוגניטיבית בתחילת המעקב. החוקרים בחנו את פעילותם באמצעות מדי צעדים, לצד בדיקות קוגניטיביות ובדיקות הדמיה של המוח.
לדברי ד"ר בניזרי, המשתתפים היו סביב גיל 70, וכולם היו תקינים מבחינה קוגניטיבית בתחילת המחקר. עם זאת, אצל כ-30% מהם כבר זוהתה הצטברות של עמילואיד-בטא במוח. "כלומר, אף שעדיין לא הייתה אצלם פגיעה קוגניטיבית, בדיקות ההדמיה הצביעו על שינויים הקשורים לסיכון מוגבר לפתח אלצהיימר", היא מסבירה.
ד"ר סנדרה בניזריצילום: פרטילצד העמילואיד, החוקרים עקבו אחר הצטברות של חלבון טאו, הקשור באופן הדוק יותר להידרדרות בזיכרון ובתפקוד. פעילות גופנית לא נקשרה להפחתה בהצטברות העמילואיד. לעומת זאת, בקרב משתתפים עם רמות עמילואיד גבוהות יותר, הליכה מרובה יותר נקשרה להצטברות איטית יותר של טאו ולירידה מתונה יותר בתפקוד הקוגניטיבי והיומיומי.
"הממצא החשוב הוא שהקשר נצפה גם בתפקוד וגם בהדמיה", אומרת ד"ר בניזרי. "אנשים שהלכו יותר הידרדרו לאט יותר מבחינה קוגניטיבית, ובמקביל נצפתה אצלם הצטברות איטית יותר של טאו במוח. זה נמצא גם בקרב מי שכבר הייתה אצלם הצטברות עמילואיד, ולכן היו מלכתחילה בסיכון גבוה יותר לפתח אלצהיימר".
אצל משתתפים שהלכו יותר נצפתה הצטברות איטית יותר של חלבון טאו במוח
(צילום: Shutterstock)
לדברי ד"ר בניזרי, הממצאים מציעים הסבר נוסף לתועלת האפשרית של פעילות גופנית לבריאות המוח. "אחד ההסברים הוא שפעילות גופנית משפרת את בריאות הלב וכלי הדם ואת זרימת הדם למוח. המחקר הזה מעלה אפשרות שהתועלת קשורה גם לתהליכים הניווניים המתרחשים במוח עצמו, ובהם הצטברות של חלבונים פגומים".
עם זאת, ד"ר בניזרי מדגישה כי הממצאים אינם מוכיחים שההליכה היא שגרמה להאטה: "המחקר מצא קשר בין הפעילות הגופנית לבין השינויים במוח ובתפקוד, אבל עדיין אין כאן הוכחה להשפעה ישירה".
יעד נגיש יותר מ-10 אלף צעדים
הקשר בין הליכה לבין האטת ההידרדרות נצפה כבר ברמות פעילות נמוכות יחסית. התועלת הגדולה ביותר נמצאה בטווח של 5,000 עד 7,500 צעדים ביום, ומעבר לכך לא נצפתה תועלת נוספת במדדים שנבדקו. "כבר סביב 3,000 צעדים ביום נצפה קשר להידרדרות איטית יותר, והוא התחזק עד לכ-7,500 צעדים", אומרת ד"ר בניזרי. "זה יעד סביר מאוד עבור אנשים מבוגרים".
עם זאת, יש להביא בחשבון את מגבלות המחקר: השתתפה בו קבוצה קטנה יחסית מארצות הברית, שרוב חבריה היו לבנים ובעלי השכלה גבוהה. גורמים נוספים הקשורים לבריאות ולאורח החיים עשויים אף הם להשפיע על התוצאות.
הממצאים מצביעים על אפשרות לתועלת גם לאחר הופעת תסמינים. "חלק מהמשתתפים פיתחו דמנציה במהלך המעקב, ואצל מי שהלכו יותר נצפה קצב הידרדרות איטי יותר", אומרת ד"ר בניזרי. "זה מצביע על כך שפעילות גופנית עשויה להועיל גם לאחר שמופיעים תסמיני המחלה".
הצטברות עמילואיד בטא במוח של חולי אלצהיימר
(צילום: Shutterstock)
לצד מספר הצעדים, גם מהירות ההליכה עשויה לספק מידע על בריאות המוח: מחקר שפורסם בכתב העת Neurology מצא כי בני 80 ומעלה שהלכו בקצב המהיר ביותר היו בסיכון נמוך בכ-51% לפתח פגיעה קוגניטיבית בהשוואה לבני גילם שהלכו לאט יותר.
יותר צעדים, פחות אבחנות
במחקר השני בחנו חוקרים מאוניברסיטת פלורידה אטלנטיק נתוני פעילות ממכשירים לבישים של יותר מ-22,500 בני 40 ומעלה. הממצאים הוצגו בכנס השנתי של האגודה האמריקנית לנוירולוגיה בסן דייגו, ועליהם דיווח אתר החדשות הרפואיות Healio.
הנתונים נלקחו מתוכנית המחקר האמריקנית All of Us של המכונים הלאומיים לבריאות בארצות הברית. המשתתפים חולקו לשלוש קבוצות: פעילות נמוכה, עם חציון של 4,800 צעדים ביום; פעילות בינונית, עם חציון של 8,300 צעדים; ופעילות גבוהה, עם חציון של 12,600 צעדים.
לפי הדיווח, במהלך שנת מעקב תועדו ברשומות הרפואיות אבחנות חדשות של דמנציה, פרקינסון, שבץ או אירוע איסכמי חולף. בקבוצה הפעילה פחות נמצא סיכון גבוה ב-80% לקבל אבחנה של אחד מארבעת המצבים, בהשוואה לקבוצה הפעילה ביותר. חשוב להדגיש שזהו מדד משולב, ולא סיכון נפרד לכל אחת מהמחלות.
אלא שלאחר התאמה למאפיינים דמוגרפיים ולמחלות נלוות בתחומי הלב, חילוף החומרים ובריאות הנפש, הקשר נחלש ולא היה עוד מובהק סטטיסטית. כלומר, המחקר לא הצליח לבסס קשר ברור בין מספר הצעדים לסיכון הנוירולוגי שאינו תלוי בגורמים האלה.
הקשר בין הליכה לבריאות המוח עשוי להיות מושפע גם ממחלות רקע ומאורח החיים
(צילום: Shutterstock)
המשתתפים הפעילים פחות נטו לסבול יותר מהשמנה, מיתר לחץ דם, מסוכרת ומדיכאון. שיעור הסוכרת בקבוצה הזאת היה 5.6%, לעומת 2% בקבוצה הפעילה ביותר, ושיעור הדיכאון היה 8.6% לעומת 3.1%, בהתאמה. לפי החוקרים, דיכאון היה הגורם המנבא היחיד החזק ביותר לקבלת אבחנה של אחד המצבים שנבדקו.
קשה לבודד את השפעת ההליכה
הקושי להפריד בין ההליכה לבין הבריאות הכללית עולה גם ממחקרים קודמים. במחקר בריטי מ-2022, שנסקר בדיווח ב-ScienceDaily, עקבו במשך שבע שנים אחר 78,430 אנשים באמצעות מדי תאוצה שנענדו על פרק כף היד. הליכה של 3,800 צעדים ביום נקשרה לסיכון נמוך ב-25% לדמנציה, וב-9,800 צעדים נצפה סיכון נמוך ב-50%.
במחקר בריטי נוסף, שפורסם בכתב העת Aging & Mental Health וכלל 11,391 בני 50 ומעלה, פעילות גופנית בעצימות בינונית עד גבוהה לפחות פעם בשבוע נקשרה לסיכון נמוך ב-34% עד 50% לירידה קוגניטיבית ולדמנציה לאורך שמונה עד עשר שנים. בקרב משתתפים שפיתחו דמנציה, מי ששמרו על רמת הפעילות או הגבירו אותה חוו ירידה מתונה יותר בזיכרון בהשוואה למי שהפחיתו את פעילותם.
אבל אנשים פעילים נוטים גם לאכול טוב יותר, להימנע מעישון ולשמור על בריאות הלב. נוסף על כך, הקשר עשוי לפעול גם בכיוון ההפוך: שינויים מוקדמים הקשורים למחלה עלולים לגרום לאנשים להפחית את פעילותם. לכן, הממצאים המעודדים אינם מוכיחים שמספר צעדים מסוים ימנע דמנציה, אך הם מוסיפים לעדויות על הקשר בין תנועה לבין שמירה על בריאות המוח.
