שתייה "חד-פעמית" של אלכוהול, שרבים נוטים להתייחס אליה בקלות ראש, עלולה להיות מסוכנת הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב. מחקר חדש מארה"ב מצביע על כך שגם בינג' - כלומר שתייה מרוכזת של כמות גדולה של אלכוהול בפרק זמן קצר - אפילו פעם בחודש, עלול להעלות משמעותית את הסיכון לנזק חמור בכבד, במיוחד בקרב אנשים עם כבד שומני מטבולי. המחקר, שפורסם בכתב העת Clinical Gastroenterology and Hepatology, מבוסס על נתונים של יותר מ-8,000 מבוגרים בארה"ב שנאספו בין השנים 2017 ל-2023.
לפי הממצאים, שתייה כבדה אפיזודית - כלומר צריכה של ארבעה משקאות או יותר ביום לנשים וחמישה או יותר לגברים, לפחות פעם בחודש - קשורה לעלייה משמעותית בסיכון לפיברוזיס, כלומר הצטלקות של הכבד. בקרב אנשים עם מחלת כבד שומני מטבולית (MASLD), נמצא כי דפוס שתייה כזה מעלה את הסיכון לפיברוזיס מתקדם בכמעט פי שלושה.
2 צפייה בגלריה
גם שתייה מרוכזת של אלכוהול פעם בחודש עלולה להעלות משמעותית את הסיכון לנזק בכבד
(צילום: Shutterstock)
פרופ' זיו בן ארי, מנהלת מרכז מצוינות לרפואת הכבד באסותא מרכזים רפואיים ומבכירי המומחים בנושא כבד בישראל, אומרת כי "מדובר במחקר שפורסם בכתב עת יוקרתי וחשוב, עם מדגם גדול ומשמעותי". לדבריה, החידוש המרכזי הוא ההבנה שלא רק כמות האלכוהול חשובה, אלא גם האופן שבו שותים אותו. "עד היום דפוסי השתייה לא תמיד קיבלו את מלוא המשקל בהערכת הסיכון, וכאן רואים שהם עשויים להיות גורם משמעותי בהתפתחות צלקות בכבד".
היא מוסיפה כי בציבור רווחת תפיסה שלפיה שתייה כבדה לעיתים רחוקות מסוכנת פחות משתייה יומיומית, אך לדבריה המחקר מציג תמונה שונה: בקרב אנשים עם מחלת כבד שומני מטבולית, גם שתייה בכמות גדולה פעם בחודש עלולה להעלות משמעותית את הסיכון להצטלקות בכבד.
פרופ' זיו בן אריצילום: גדי סיארהעוד עולה מהנתונים כי מתוך 8,006 משתתפים, ל-4,571 אובחנה מחלת כבד שומני. מתוכם, 3,969 הוגדרו כחולי מחלת כבד שומני מטבולית (MASLD), 373 סווגו כבעלי מחלת כבד משולבת מטבולית ואלכוהולית (MetALD), ו-144 עם מחלת כבד הקשורה לאלכוהול (ALD). בקרב חולי MASLD, כ-15.9% דיווחו על שתייה כבדה אפיזודית.
לא הכמות קובעת - אלא הדפוס
כאשר השוו בין אנשים בעלי מאפיינים דומים - גיל, מין וכמות שתייה שבועית - התברר כי לא רק הכמות קובעת, אלא גם דפוס השתייה עצמו. במילים אחרות, לא רק כמה שותים, אלא איך שותים. משתתפים שצרכו את אותה כמות אלכוהול אך חילקו אותה לאורך זמן היו בסיכון נמוך יותר לעומת אלה ששתו אותה בכמות גדולה בבת אחת.
בהתאם לכך, שיעור הפיברוזיס המשמעותי היה גבוה יותר בקרב שותים אפיזודיים - 23.6% לעומת 15.6% בקרב מי שלא שתו בצורה זו. גם בניתוח סטטיסטי מתקדם נמצא קשר מובהק בין שתייה כבדה אפיזודית לבין פיברוזיס משמעותי ומתקדם.
החוקרים בחנו גם מה יקרה אם ישנו את אופן הסיווג של החולים ויכניסו לתמונה גם את דפוסי השתייה. כאשר שתייה כבדה אפיזודית נלקחה בחשבון כחלק מהגדרת המחלה, שיעור המאובחנים עם מחלת כבד שומני מטבולית (MASLD) ירד מ-48% ל-40.4%, בעוד ששיעור המאובחנים עם מחלת כבד משולבת מטבולית ואלכוהולית (MetALD) עלה מ-5.3% ל-12.9%. שיעור מחלת הכבד הקשורה לאלכוהול (ALD) נותר כמעט ללא שינוי.
המשמעות היא שדפוסי שתייה, שאינם נכללים כיום בהגדרות הרשמיות, עלולים לגרום להערכת חסר של הסיכון האמיתי ושל היקף התופעה.
כך נוצר נזק לכבד
בנוסף, לפי הדיווח באתר ScienceDaily, שתייה מרוכזת של כמות גדולה של אלכוהול בזמן קצר עלולה להעמיס על הכבד, להגביר תהליכי דלקת ולהוביל לנזק מצטבר. הסיכון בולט במיוחד אצל אנשים עם גורמי סיכון מטבוליים כמו השמנה, סוכרת, לחץ דם גבוה או כולסטרול גבוה - מצבים הקשורים למחלת כבד שומני מטבולית, הפוגעת בכשליש מהמבוגרים.
2 צפייה בגלריה
פיברוזיס בכבד הוא תהליך של הצטלקות שעלול לפגוע בתפקודו לאורך זמן
(צילום: Shutterstock)
פרופ' בן ארי מסבירה כי הסיכון הגבוה יותר בקרב אנשים עם כבד שומני מטבולי אינו מקרי. "השומן לא מצטבר מסביב לכבד, אלא בתוך תאי הכבד עצמם. התהליך הזה גורם לדלקת, וכאשר הדלקת מחלימה היא עלולה להשאיר אחריה צלקת. כל אזור מצולק הוא אזור שמתפקד פחות טוב".
לדבריה, בשונה מאיברים אחרים בגוף, לכבד יש יכולת מרשימה להתחדש, אך כאשר הוא חשוף לעומס מתמשך - למשל על רקע השמנה, סוכרת או עודף שומנים בדם - ובמקביל מתווסף גם נזק מאלכוהול, הסיכון להצטלקות עולה עוד יותר. "לכן, אצל מי שכבר סובלים מכבד שומני, גם שתייה כבדה שאינה יומיומית עלולה להיות משמעותית יותר מכפי שנהוג לחשוב", היא מדגישה.
פרופ' בן ארי מציינת כי מחלת כבד שומני מטבולית שכיחה מאוד, ופוגעת לדבריה בכשליש מהאוכלוסייה, גם בישראל. היא מוסיפה כי אורח החיים המודרני - ישיבה ממושכת, מיעוט בפעילות גופנית ותזונה לא בריאה - תורם לעלייה בשכיחותה.
מגמה רחבה עם השלכות בריאותיות
עוד עולה כי יותר ממחצית מהמבוגרים דיווחו על שתייה כבדה אפיזודית, וכי גברים וצעירים נוטים יותר לדפוס הזה. ככל שכמות האלכוהול הנצרכת באירוע אחד גדולה יותר, כך עולה גם הסיכון לפגיעה בכבד. החוקרים מציינים כי מחלות כבד הקשורות לאלכוהול יותר מהוכפלו בעשורים האחרונים, ככל הנראה על רקע עלייה בצריכת אלכוהול לצד עלייה בגורמי סיכון מטבוליים.
פרופ' בן ארי מציינת כי כיום קיימים גם כלים לא פולשניים להערכת מצב הכבד. לדבריה, במרכזים רפואיים, ובהם גם אסותא, נעשה שימוש בבדיקת פיברוסקאן - בדיקה המבוססת על מעבר גלי קול בכבד ומאפשרת להעריך את דרגת הפיברוזיס, כלומר ההצטלקות, וכן את כמות השומן בכבד. "מדובר בבדיקה מהירה, לא כואבת ולא פולשנית, הדומה במידה מסוימת לאולטרסאונד", היא מסבירה.
לסיכום, שתייה שאינה קבועה אך מרוכזת עלולה להיות מסוכנת, במיוחד אצל אנשים עם גורמי סיכון קיימים. הם מדגישים את הצורך להתייחס לא רק לכמות האלכוהול הכוללת, אלא גם לדפוסי השתייה עצמם, הן באבחון והן בהערכת הסיכון.
