משואת כוחות ההצלה: יום העצמאות הקרוב הוא הזדמנות להוקיר תודה לאנשי כוחות ההצלה שפעלו מסביב לשעון מאז 7 באוקטובר במאמץ עליון להציל חיים. את משואת כוחות ההצלה ישיאו פרמדיקית מד"א אושרית חדד, מתנדבת איחוד הצלה ד"ר תמר שלזינגר, מתנדבת זק"א נורית אירן כהן ומפקד צוות תחנת כיבוי האש יואל דמרי.
שרת התחבורה מירי רגב שינתה את התקנות לבחירת משיאי המשואות ובכך התאפשר למספר נבחרים ונבחרות להשיא משואה יחד, כמייצגים-שותפים של אחת מפניה הרבות והשונות של הגבורה הישראלית.
ד"ר תמר שלזינגר: "התחושה הזו שהמדינה בסכנה"
ד"ר תמר שלזינגר, תושבת ראש פינה, מייצגת בטקס הן את אנשי ונשות איחוד הצלה והן את אלפי העובדים והעובדות הסוציאליות. כמתנדבת במוקד "חוסן" של איחוד הצלה, קיבלה ד"ר שלזינגר את שיחתם מקפיאת-הלב של הילדים מיכאל ועמליה עידן, שהוריהם רועי עידן ז"ל צלם ynet ורעייתו סמדר ז"ל נרצחו, ואחותם הקטנה, אביגיל נחטפה לעזה. במשך 12 שעות ארוכות שמרה ד"ר שלזינגר על קור רוח, הרגיעה ועודדה את הילדים המסתתרים, ונשארה איתם עד להגעת החילוץ.
ד"ר שלזינגר, נשואה ואם לארבעה ילדים. בשעות הפנאי היא רועת צאן להנאתה. יש לה דוקטורט בעבודה סוציאלית והיא עובדת כמטפלת בקליניקה פרטית וכמרצה בחוג לעבודה סוציאלית במכללת תל חי.
עם בחירתה אמרה: "אני מאוד מתרגשת וזה כבוד מאוד גדול שמגיע קודם כל למיכאל ועמליה הגיבורים, שהייתה לי את הזכות להיות איתם ביום הזה. אני מוקירה תודה על הזכות שניתנה לי להיות איתם. אני חושבת על ההלם מגודל האירוע ואיך לאט לאט פתאום התמונה מתבהרת באופן הדרגתי וההבנה שזה לא רק מיכאל ועמליה וההורים שלהם ואפילו לא רק הקיבוץ שלהם אלא התחושה הזו שהמדינה בסכנה, ושהצבא לא מתפקד בהתחלה.
"יחד עם ההבנה הזו, הגיעה גם התושייה וההבנה שאני כאן כדי לשאול ולעזור ולהשתמש בידע שלי ולהציל אותם ושהמסע הזה חייב להיגמר בטוב על אף האסון הגדול. כשאשיא את המשואה אחשוב על מיכאל, עמליה ואביגיל, ההורים שלהם והמשפחה החדשה שלהם. עוד לא חשבתי על הטקסט ואני לא שם. אני מרגישה כבוד גדול מאוד להדליק משואה של כוחות ההצלה עם כוחות הצלה נוספים וזה מרגיש כמו משהו נכון שעובד על האיחוד שהעם שלנו כל כך פירוד לעומת הפירוד הזה שהיינו בו קודם ואני מקווה לימים יותר טובים ושקטים".
אלי ביר, נשיא ומייסד איחוד הצלה, אמר לאחר הבחירה בד"ר שלזינגר: "זהו אחד הרגעים המרגשים ביותר עבורי מאז הקמת הארגון. ד״ר שלזינגר היקרה מייצגת את המסירות העצומה של כ-7,000 מתנדבי ומתנדבות איחוד הצלה, שיצאו להציל חיים תוך סיכון חייהם באותו בוקר קשה מנשוא של 7 באוקטובר, בזירות הלחימה המדממות בדרום ובישובי העוטף ולא הפסיקו לפעול בשטח עד שווידאו שאחרון הפצועים פונה לבית החולים.
"מתנדבי איחוד הצלה טיפלו בלמעלה מ-12,500 קריאות חירום בימים הראשונים של מלחמת חרבות ברזל והצילו את חייהם של אלפי אנשים.
"אני גאה בכל אחת ואחד מהמתנדבות והמתנדבים המסורים שלנו, ומודה לשרה מירי רגב ולחברי הוועדה על הערכתם והוקרתם לפעילות מעוררת ההשתאות ומצילת החיים של מתנדבי איחוד הצלה בשגרה ובחירום".
אושרית חדד פרמדיקית מד"א
אושרית חדד היא פרמדיקית בתחנת מגן דוד אדום אשדוד. כשפרצה המתקפה על יישובי העוטף ב-7 באוקטובר יצאה במהירות מביתה לתחנה ולקחה את הפיקוד על ניידת טיפול נמרץ. יחד עם חובשים נוספים היא יצאה אל אזור הלחימה ושם הקימה בית חולים שדה לצד הדרך - לא רחוק ממקום הטבח, בשעה שעוד התחוללו באזור קרבות עם מחבלים. אושרית וחבריה הצילו כך, תחת אש, את חייהם של עשרות פצועים.
נורית כהן מתנדבת זק"א: "הזכות להיות בשטח"
נורית אירן כהן בת 59 ממודיעין מתנדבת ביחידת הצוללנים של ארגון זק"א. מיד עם תום הקרבות ביישובי הנגב המערבי יצאה נורית, יחד עם חבריה המתנדבים מכלל ארגוני זק"א (ירושלים, תל אביב ו-360), למשימת איתור וזיהוי גופות הקורבנות ביישובים, בכבישים ובשטחים הפתוחים. במשך ימים ארוכים הם עברו בין מאות הבתים המפויחים ואלפי המכוניות השרופות, מחפשים כל שריד לחללי הטבח וחולקים להם כבוד אחרון בהבאתם לקבר ישראל.
"נקראנו לדגל והגענו. אני אישה בתוך החבורה של זק"א ועשיתי את מה שהיה צריך לעשות. זק"א לא הפסיקו לעבוד מאז ואנחנו ממשיכים לעבוד ברמה היומיומית. התקופה היא תקופה קשה וכל האירועים השפיעו גם עליי וגם על חבריי", היא אומרת. "מה שחרוט בי זה הביחד והעבודה המקצועית, כתף אל כתף. חילונים, דתיים, גברים נשים - כולנו עשינו את העבודה וזה מה שעזר לנו לא להתפרק. אני אישית הרגשתי שזו זכות להיות שם בשטח ולתת כבוד אחרון למתים ולנרצחים. רק להיות שם, זו הייתה מעין חרדת קודש. להיכנס לבתים ולראות את הזוועות.
"היום אני נציגת זק"א במשלחות לחו"ל ומספרת על מעשי הזוועות. אני עדה לכך שזה באמת קרה, ואנשים צריכים לדעת. אני מאוד מתרגשת להשיא משואה כי זה מעמד שמכבד את כל מי שעשה למען הגבורה כי אין מילה אחרת להגדיר את מה שעשינו וכל מי שעסק בכל מה שקשור למלחמה. זה מרגש אותי ברמות אבל אני חושבת שהחשיבות של העניין – לשים אותנו הנשים בפרונט ולהראות שגם אנחנו יכולות. עשינו ואנחנו עושות. אני מרגישה שזה פשוט כבוד גדול".
יואל דמרי, מפקד צוות תחנת כיבוי נתיבות: "גאה במה שעשיתי"
לוחם האש, יואל דמרי, הוא מפקד צוות תחנת כיבוי האש בנתיבות. ב-32 שנותיו במערך הכבאות פעל במאות אירועי כבאות והצלה והציל חיים רבים. בבוקר ה-7 באוקטובר, היה דמרי בחופשה. כשהבין את חומרת המצב מיהר להתייצב עם ציודו המבצעי בתחנת נתיבות. משם נשלח עם רכב מבצעי של מערך כיבוי האש לסייע לכוחות הימ"מ אשר ניסו להשתלט מחדש על תחנת המשטרה בשדרות.
תחת אש כבדה קירב יואל את המנוף אל גג התחנה, כשהוא מאפשר בכך את העלאתם הבטוחה של לוחמי הימ"מ לגג התחנה, חילוץ פצועים דרך הגג והעלאת תחמושת ומים ללוחמים ולפצועים. לוחמי הימ"מ מספרים כי דמרי פעל באומץ רב, העלה והוריד אותם במשך שעות, תוך שבאזור מתנהל קרב יריות והוא עצמו פועל תחת אש.
"זו זכות גדולה מאוד עבורי להדליק משואה ולייצג מערך הצלה לאומי במדינת ישראל. זהו תוצר של מערך שבו אני עובד 32 שנה. מערך שהכשיר אותי והפך אותי למקצועי, נחוש, וחדור מוטיבציה. למרות הסכנה שבה הייתי אני גאה שעשיתי את מה שעשיתי והייתי עושה את אותו הדבר שוב", אמר הערב דמרי.
