תרופה ותיקה המשמשת כבר שנים לטיפול באפילפסיה עשויה להפוך בעתיד לכלי במאבק באלצהיימר. מחקר חדש שפורסם בכתב העת Science Translational Medicine מצא כי התרופה לבטיראצטם (Levetiracetam) עשויה למנוע את היווצרותם של חלבונים רעילים במוח - תהליך שנחשב לאחד השלבים המרכזיים בהתפתחות המחלה.
לבטיראצטם אושרה לראשונה על ידי ה-FDA (מינהל המזון והתרופות) בשנת 1999 תחת השם המסחרי Keppra לטיפול בפרכוסים חלקיים אצל מבוגרים, ובהמשך הורחב השימוש גם לילדים ולסוגי פרכוסים נוספים.
4 צפייה בגלריה
התרופה עשויה להשפיע על מנגנונים ביולוגיים במוח הקשורים להתפתחות אלצהיימר
(צילום: Shutterstock)
התרופה שעשויה לשנות את התמונה
ד"ר פולינה ספקטור, נוירולוגית ומרכזת התחום הנוירוקוגניטיבי במרכז הרפואי כרמל מקבוצת כללית, אומרת כי מדובר במחקר שמעורר עניין רב, אך עדיין נמצא בשלבים מוקדמים. לדבריה, "המחקר נראה רציני ומסקרן מאוד. אם הממצאים אכן יתבררו כנכונים גם בבני אדם, זו עשויה להיות פריצת דרך משמעותית".
לדבריה, לבטיראצטם היא תרופה מוכרת המשמשת בעיקר לטיפול באפילפסיה. "מדובר בתרופה שנמצאת בשימוש שנים רבות, בעיקר בחולי אפילפסיה", היא מסבירה. "לתרופה יש פרופיל בטיחות טוב יחסית. לעיתים עלולות להופיע תופעות לוואי כמו שינויים במצב הרוח, אך באופן כללי היא נסבלת היטב ונמצאת בשימוש רחב".
ד"ר פולינה ספקטורצילום: פרטיעם זאת, ד"ר ספקטור מדגישה כי המחקר עדיין בשלב מוקדם. "הניסויים שבוצעו עד כה נערכו במודלים של עכברים, ולכן מדובר בשלב התחלתי יחסית. כדי להבין אם יש לכך משמעות קלינית אמיתית יהיה צורך במחקרי המשך, ובמיוחד בניסויים בבני אדם". לדבריה, אחד ההיבטים המעניינים במחקר הוא שמדובר בתרופה ותיקה וזולה יחסית. "גם אם יתברר שההשפעה אינה דרמטית אלא רק מפחיתה במידה מסוימת את הסיכון למחלה, זה עדיין יכול להיות מאוד משמעותי מבחינת הטיפול", היא אומרת.
ד"ר ספקטור מציינת כי הטיפולים החדשים לאלצהיימר הקיימים כיום מורכבים ויקרים מאוד. "הטיפולים החדשים בתחום עולים סכומים גבוהים מאוד, לעיתים סביב 150 אלף שקל בשנה, ואינם כלולים בסל הבריאות. בנוסף, הטיפול בהן מורכב ודורש עירוי במסגרת אשפוז והשגחה רפואית, ואף ליווי של בן משפחה".
לעומת זאת, לדבריה, לתרופה כמו לבטיראצטם יש יתרונות פוטנציאליים אם אכן תימצא יעילה. "מדובר בתרופה זולה יחסית, עם פרופיל תופעות לוואי מוכר, וכמעט ללא אינטראקציות בעייתיות עם תרופות אחרות. אם מחקרי ההמשך אכן יראו שיש לה השפעה במניעת אלצהיימר או בהאטת התקדמות המחלה, זה עשוי להיות משמעותי מאוד".
המנגנון הביולוגי שמאחורי הממצא החדש
מחלת אלצהיימר מאופיינת בין היתר בהצטברות של פפטידים מסוג עמילואיד-בטא במוח. פפטידים אלה נוצרים בתהליך פירוק של החלבון APP (Amyloid precursor protein). אחד הסוגים המרכזיים והרעילים ביותר הוא Aβ42, שנוטה להצטבר וליצור משקעים במוח.
במחקר החדש השתמשו החוקרים במודלים של תאים ובעכברים עם פתולוגיה עמילואידית כדי לבחון כיצד נוצרים החלבונים הללו וכיצד ניתן למנוע את היווצרותם. הם מצאו כי כאשר מנגנוני פירוק החלבונים בתא אינם פועלים כראוי, חלבונים מצטברים באזורים הפרה-סינפטיים של תאי העצב יחד עם Aβ42 בתוך שלפוחיות סינפטיות.
לבטיראצטם פועלת על חלבון בשם SV2a המצוי בשלפוחיות הסינפטיות. במחקר נמצא כי התרופה מפחיתה את רמות Aβ42 בכך שהיא מפחיתה את עיבוד APP במסלול היוצר עמילואיד. במקביל היא משנה את מחזור השלפוחיות הסינפטיות ומגדילה את הביטוי של APP על פני שטח התא, דבר שמוביל לעיבוד במסלול שאינו יוצר עמילואיד.
4 צפייה בגלריה
התרופה לבטיראצטם משמשת כיום בעיקר לטיפול באפילפסיה, אך במחקר נמצא כי ייתכן שיש לה פוטנציאל גם במניעת אלצהיימר
(צילום: Shutterstock)
בדיקות שנעשו באמצעות תיוג איזוטופים יציבים וספקטרומטריית מסות אישרו כי התרופה מונעת יצירת Aβ42 גם במודלים חיים. בנוסף, בעכברים טרנסגניים עם פתולוגיה עמילואידית אגרסיבית נמצא כי לבטיראצטם משקמת הפרעות במחזור השלפוחיות הסינפטיות ומפחיתה אובדן סינפסות - נקודות החיבור בין תאי עצב.
החוקרים בחנו גם רקמות מוח לאחר המוות של אנשים עם תסמונת דאון, קבוצה הידועה כבעלת סיכון גבוה במיוחד לפתח אלצהיימר. נמצא כי במוחות אלה קיימת עלייה בחלבונים פרה-סינפטיים עוד לפני הופעת פתולוגיה עמילואידית משמעותית, ממצא התומך ברעיון שהצטברות חלבונים בשלבים מוקדמים קשורה להתפתחות המחלה.
לפי החוקרים, בגיל צעיר המוח מסוגל להימנע מהמסלול הביולוגי שמוביל ליצירת עמילואיד-בטא, אך עם ההזדקנות היכולת הזו נחלשת. כאשר יותר נוירונים עוברים למסלול זה מתחילה יצירה מוגברת של Aβ42. הצטברות החלבון מובילה בהמשך להיווצרות "סבכי טאו" - גושי חלבון בתוך תאי העצב - שעלולים לגרום למוות של תאים, לדלקת במוח ולהתפתחות דמנציה.
נדרש עוד מחקר
לצד הניסויים במודלים ביולוגיים, החוקרים בחנו גם נתונים קליניים קיימים מבני אדם כדי לבדוק האם חולי אלצהיימר שנטלו לבטיראצטם חוו התקדמות איטית יותר של המחלה. לפי הניתוח, בקרב מטופלים שנטלו את התרופה נמצא עיכוב משמעותי במשך הזמן שעובר בין תחילת הירידה הקוגניטיבית לבין המוות, בהשוואה לחולים שלא נטלו אותה. עם זאת, החוקרים מציינים כי גודל ההשפעה היה קטן יחסית ונמדד בשנים בודדות.
4 צפייה בגלריה
הממצאים מצביעים על אפשרות למנוע את הצטברות החלבונים הקשורים למחלה כבר בשלבים מוקדמים
(צילום: Shutterstock)
החוקרים מדגישים כי כדי שהתרופה תפעל כמנגנון מניעה, אנשים בסיכון יצטרכו להתחיל לקחת אותה שנים רבות לפני הופעת המחלה - ייתכן אף כ-20 שנה לפני שניתן לזהות עלייה ברמות עמילואיד-בטא 42. בשלב שבו כבר קיימת דמנציה, הנזק למוח כולל אובדן תאים ושינויים בלתי הפיכים ולכן טיפול כזה אינו צפוי להיות יעיל.
עם זאת, למחקר יש מגבלות. רוב הניסויים בוצעו במודלים של תאים ובעכברים ולא בניסויים קליניים מבוקרים בבני אדם. בנוסף, הניתוח הקליני היה תצפיתי ולכן אינו יכול להוכיח שהתרופה עצמה היא שגרמה להאטת התקדמות המחלה. החוקרים מציינים גם כי לבטיראצטם מתפרקת בגוף במהירות יחסית ולכן אינה אידיאלית מבחינת משך הפעולה. בשל כך, צוות המחקר פועל לפיתוח גרסה משופרת שתישאר זמן רב יותר בגוף ותכוון טוב יותר למנגנון שמונע את יצירת הפלאקים במוח.
לתכשיר יש גם תופעות לוואי מוכרות, ובהן ישנוניות, חולשה, סחרחורת, עצבנות, כאבי ראש, ירידה בתיאבון וגודש באף. בנוסף דווח על שינויים במצב הרוח ובהתנהגות כמו חרדה, דיכאון, אי-שקט ותוקפנות. במקרים נדירים תוארו גם תגובות אלרגיות קשות, הפרעות דם ומחשבות אובדניות. הממצאים מצביעים על אפשרות תאורטית למנוע את התפתחות הפתולוגיה של עמילואיד-בטא בשלבים מוקדמים של המחלה, לפני שנגרם נזק בלתי הפיך למוח.
