פסוריאזיס היא מחלת עור דלקתית כרונית הפוגעת בכ-2%-3% מהאוכלוסייה. בשנים האחרונות הצטברו ממצאים המעידים על הבדלים מגדריים בין נשים וגברים עם פסוריאזיס, המשפיעים על מהלך המחלה, חומרתה, איכות החיים ויעילות הטיפולים. ממצאים אלה מדגישים את הצורך בגישה טיפולית מותאמת מגדר.
גיל הופעה וחומרת המחלה
השכיחות הכללית של פסוריאזיס דומה בין נשים לגברים, אולם מחקרים רחבי היקף מצביעים על כך שהמחלה נוטה להיות חמורה יותר בגברים. הדבר בא לידי ביטוי בציוני PASI גבוהים יותר – מדד המעריך את חומרת המחלה על פי שטח הגוף המעורב, עובי הנגעים, מידת האודם ורמת הקשקשת. בגברים נצפית לרוב מעורבות נרחבת של הגו, הגפיים ואיברי המין, בעוד שבקרקפת לא נמצא הבדל בין המינים. ממצאים אלה עקביים בכל קבוצות הגיל ואינם תלויים בשימוש קודם בתרופות. עם זאת, נשים סובלות יותר מגרד נלווה לנגעים.
תת-הסוג השכיח ביותר בגברים הוא פסוריאזיס פלאק כרוני, ואילו בנשים קיימת נטייה לתת-סוגים נוספים, כגון פסוריאזיס טיפתי או פסוריאזיס אינוורסה הפוגעת בקפלים. תת-סוג נוסף, palmoplantar pustulosis, נוטה להיות חמור יותר דווקא בנשים.
3 צפייה בגלריה
השכיחות הכללית של פסוריאזיס דומה בין נשים לגברים, אולם מחקרים מצביעים על כך שהמחלה נוטה להיות חמורה יותר בגברים
(צילום: shutterstock)
הופעת המחלה אצל נשים מתרכזת לעיתים קרובות בשני שלבים עיקריים בחיים – גיל ההתבגרות וגיל המעבר – מה שמעיד על תפקיד משמעותי של גורמים הורמונליים. בגברים, הופעת המחלה נוטה להיות מאוחרת יותר, ייתכן בשל התבגרות מינית מאוחרת יחסית.
תחלואה נלווית והשפעות מערכתיות
פסוריאזיס נקשרת לסיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם, סוכרת ותסמונת מטבולית, אם כי כיוון הקשר טרם הובהר במלואו. מחקרים רחבי היקף הראו כי בנשים צעירות יחסית הסיכון לתסמונת מטבולית גבוה במיוחד, בעוד שבגברים הסיכון עולה בהדרגה עם הגיל. בנוסף, נשים סובלות יותר מהפרעות מצב רוח, דיכאון וחרדה, ואילו בגברים נצפית שכיחות גבוהה יותר של מחלות לבביות. גורמים ביולוגיים ומטבוליים עשויים להסביר חלק מההבדלים הללו, לדוגמה קשר שונה בין רמות חומצות שומן רב-בלתי-רוויות בדם לבין חומרת המחלה אצל נשים לעומת גברים.
ד"ר שיר עזריאלנטצילום: נדב יהלומיבקרב המחלות הדלקתיות הנלוות לפסוריאזיס נמצא כי נשים מצויות בסיכון גבוה יותר לפתח מחלות מעי דלקתיות, ובעיקר מחלת קרוהן. כאשר קיימת גם מחלת מפרקים פסוריאטית, הסיכון לכך עולה עוד יותר, במיוחד אצל נשים. השכיחות של מחלת מפרקים פסוריאטית דומה בין המינים, אך הביטוי הקליני שונה: נשים מדווחות יותר על כאב ומוגבלות תפקודית, בעוד שבגברים נצפית שכיחות גבוהה יותר של מעורבות עמוד השדרה (אקסיאלית). באשר לאובאיטיס, מחלת עיניים דלקתית, לא נמצאו הבדלים מובהקים בשכיחות או בחומרה.
חוויית המחלה וציפיות מהטיפול
למרות שבמדדים קליניים אובייקטיביים נשים מציגות לרוב מחלה קלה יותר, רבות מהן מדווחות על פגיעה חמורה יותר באיכות החיים. הדבר נמדד בציוני DLQI גבוהים יותר – מדד הבוחן את השפעת המחלה על איכות החיים – ומשקף פער בין החומרה הרפואית לבין תחושת המטופל.
גברים נוטים לדווח על מצוקה בעיקר כאשר קיימת מעורבות של אזור איברי המין, המתבטאת בקושי בתפקוד מיני וביצירת אינטימיות. נשים, לעומת זאת, מצפות מהטיפול לא רק לשיפור במראה העור אלא גם להקלה בגרד, לשיפור השינה, להפחתת תחושת הדיכאון ולהשבת תחושת השליטה בחיי היומיום. הן גם מדווחות על שביעות רצון נמוכה יותר מן הטיפולים, בעוד שגברים מתמקדים בעיקר בהיעלמות הנגעים. ממצאים אלה מדגישים את חשיבות שילוב חוויית המטופל כחלק בלתי נפרד מהמעקב השגרתי, ולא להסתפק במדדים קליניים בלבד.
3 צפייה בגלריה
בקרב המחלות הדלקתיות הנלוות לפסוריאזיס נמצא כי נשים מצויות בסיכון גבוה יותר לפתח מחלות מעי דלקתיות
(ציום: shutterstock)
טיפול ביולוגי
הטיפולים הביולוגיים חוללו מהפכה בניהול מחלת הפסוריאזיס, הן בעורית והן במפרקים הפסוריאטית. גם בתחום זה נצפו הבדלים מגדריים. במחקרים בקרב חולי פסוריאזיס עורית נמצא כי נשים מגיבות טוב יותר לטיפול ביולוגי, עם שיעורי ירידה גבוהים יותר במדדי PASI והתמדה ממושכת יותר בטיפול. ייתכן שהדבר נובע ממחלה קלה יותר בבסיס או ממשקל גוף נמוך יותר. עם זאת, נשים נוטות להפסיק טיפול בתדירות גבוהה יותר, לעיתים בשל תופעות לוואי כגון זיהומים חוזרים, ולעיתים בשל היריון או הנקה.
במחלת המפרקים הפסוריאטית התמונה שונה. גברים משיגים תגובות טובות ומהירות יותר לטיפול בנוגדי TNFα, בעוד שנשים נוטות להפסיק טיפול בשכיחות גבוהה יותר עקב חוסר יעילות או תופעות לוואי. גם לאחר נטרול משתנים כגון גיל, מחלות נלוות והרגלי חיים, ההבדלים נותרו בעינם.
השפעת ההורמונים לאורך החיים
מחקרים רבים מצביעים על קשר בין הורמונים לבין פסוריאזיס. נשים רבות חוות הקלה בתסמיני המחלה במהלך ההיריון, ככל הנראה בשל רמות אסטרוגן גבוהות. לעומת זאת, מחקר לאומי רחב שנערך בטייוואן הראה כי טיפול הורמונלי – בין אם בגלולות למניעת היריון ובין אם בטיפול תחליפי בגיל המעבר – מעלה את הסיכון להתפתחות פסוריאזיס. אצל נשים צעירות הסיכון כמעט הוכפל, ואילו אצל נשים לאחר גיל המעבר נצפתה עלייה מתונה אך מובהקת. שימוש ממושך בטיפול הורמונלי לווה בסיכון גבוה עוד יותר. נתונים אלה מצביעים על השפעה דו-כיוונית של אסטרוגן על מהלך המחלה.
3 צפייה בגלריה
מחקר הראה כי טיפול הורמונלי – בין אם בגלולות למניעת היריון ובין אם בטיפול תחליפי בגיל המעבר – מעלה את הסיכון להתפתחות פסוריאזיס
(צילום: shutterstock)
פסוריאזיס והתאמה מגדרית
תחום זה עדיין בראשיתו, אך מחקרים ראשוניים מצביעים על כך שטיפול הורמונלי להתאמת מגדר עשוי להשפיע על מהלך המחלה. אסטרוגן עשוי להחמיר או להקל על התסמינים בהתאם לרמותיו ולתנודתיות שלו, בדומה למצב בנשים סיסג’נדריות. לגבי טסטוסטרון קיימות עדויות להשפעה אנטי-דלקתית, אולם הידע על השפעתו בקרב גברים טרנסג’נדרים עדיין מוגבל. לצד ההשפעות ההורמונליות יש להביא בחשבון גם גורמים פסיכו-חברתיים: אנשים טרנסג’נדרים מתמודדים לעיתים עם סטרס משמעותי, סטיגמה, אפליה וחסמים בקבלת טיפול רפואי – גורמים שעלולים להחמיר את המחלה ולפגוע באיכות החיים.
לסיכום, מחקרים מראים כי נשים וגברים חווים פסוריאזיס באופן שונה כמעט בכל היבט – גיל ההופעה, חומרת המחלה, השפעתה על בריאות הנפש, נוכחות מחלות סיסטמיות נוספות, ציפיות מהטיפול ותגובה לתרופות. לפיכך, קיימת חשיבות רבה לאבחון ולמעקב מותאמים למגדר, תוך התייחסות לרקע ההורמונלי, למחלות נלוות ולחוויית המטופל. גישה טיפולית מותאמת מגדר עשויה לשפר לא רק את התוצאה הרפואית, אלא גם את שביעות הרצון מהטיפול ואת ההתמדה בו.
הכותבת היא ד"ר שיר עזריאלנט, מומחית לרפואת עור ומין, מנהלת מחלקת אשפוז מערך העור במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב)
לקבלת מידע מקצועי על פסוריאזיס, אפשרויות הטיפול, סיוע ותמיכה נפשית ומיצוי זכויות, ניתן לפנות לאגודת הפסוריאזיס הישראלית (6247*)
