כשראתה את תוצאות בדיקות הדם, בתיה חסון הייתה בטוחה שנפלה טעות. שבועיים אחרי החתונה היא ביקשה מרופא המשפחה לערוך בדיקות שגרתיות כדי לוודא שהכול בסדר לפני שתנסה להיכנס להיריון. כעבור יומיים הגיעו התוצאות, והיא ראתה שהערכים חורגים מהטווח התקין. רופא המשפחה התקשר וביקש ממנה לחזור על הבדיקות. כעבור כמה ימים התקבלו התוצאות החוזרות. "הן היו אפילו גרועות יותר", היא מספרת.
שבועיים קודם לכן, במרץ, בתיה ורועי נישאו בבית כנסת. בעקבות המלחמה הם ביטלו את האירוע שתכננו באולם והודיעו לספקים בזה אחר זה. כשברקע ירי טילים, הם ערכו טקס קצר וצנוע. "תוך חצי שעה כבר היינו בבית, נשואים", היא נזכרת. "זה הזיכרון מהחתונה".
גלריה


"אמרו לי שאני צריכה להתחיל לחפש כליה". בתיה חסון, בת 31, נאלצה להפסיק לעבוד וממתינה לתרומת כליה
(צילום: אלבום פרטי)
כשנישאה לרועי, חסון (31) כבר עבדה כמפתחת תוכנה בסטארט-אפ. אחרי שנים של לימודים והשקעה, היא הגיעה לתפקיד שהיא מכנה "משרת החלומות". אחרי החתונה היא רצתה להתחיל לתכנן היריון. "רציתי להתחיל תהליך של להיות אמא, לבדוק שהכול בסדר ולתכנן את זה כמו שצריך", היא מספרת.
מהבדיקות לאבחנה ששינתה הכול
כשבדיקות הדם החוזרות הצביעו על החמרה, רופא המשפחה הפנה את חסון לנפרולוג ולבדיקות דם נוספות בתל אביב כדי לברר את תפקוד הכליות. לאחר כשבועיים, כשמוצו הבדיקות במסגרת הקופה, הוא הפנה אותה לבית החולים בילינסון. שם אושפזה במחלקה פנימית ועברה ביופסיית כליה.
הביופסיה הראשונה לא העלתה אבחנה ברורה, אבל הרופאים חשדו שמדובר בנפרופתיה מסוג IgA, המכונה גם IgAN. כשבוע וחצי אחר כך עברה ביופסיה שנייה, הפעם בכליה השמאלית, שאישרה את האבחנה. כשהתגלתה המחלה, חסון כבר סבלה מאי-ספיקת כליות כרונית מתקדמת מאוד.
ד"ר אורית קלוק בן בסטצילום: דוברות איכילובנפרופתיה מסוג IgA היא מחלה אוטואימונית שבה פעילות לא תקינה של מערכת החיסון מובילה לפגיעה בכליות. לדברי ד"ר אורית קלוק בן בסט, מנהלת היחידה לדיאליזה ומנהלת המרפאה למחלות גלומרולריות במרכז הרפואי איכילוב, ייצור לא תקין של נוגדנים מסוג IgA מעורר תגובה חיסונית ומוביל לשקיעת נוגדנים בפקעיות הכליה, יחידות הסינון הזעירות שלה. בעקבות זאת מתפתחת דלקת שעלולה לפגוע בתפקוד הכליות.
"מהלך המחלה משתנה מאוד בין מטופלים", היא מסבירה. "אצל חלקם היא תתגלה במקרה, ללא השלכות קליניות, ואילו אצל אחרים תתפתח אי-ספיקת כליות בדרגות חומרה שונות, עד לצורך בדיאליזה או בהשתלה".
לדבריה, לעיתים קשה לחזות בזמן האבחנה כיצד תתפתח המחלה אצל מטופל מסוים. עם זאת, יש גורמים הקשורים לסיכון מוגבר להידרדרות, ובהם הפרשת חלבון גבוהה בשתן, ירידה בתפקוד הכליות בעת האבחנה וממצאים בביופסיה.
"אמרו לי להתחיל לחפש כליה"
ביופסיית כליה מאפשרת לקבוע את סוג המחלה, את מידת הפעילות הדלקתית ואת הנזק לרקמה. ד"ר קלוק בן בסט מסבירה כי ל-IgAN יש סיווג ייעודי המבוסס על חומרת הממצאים בביופסיה, אך הוא אינו מעיד כשלעצמו על התפקוד הכלייתי. שלב מחלת הכליות הכרונית נקבע לפי מידת הסינון הכלייתי, הנמדדת באמצעות מדד הנקרא GFR.
"הכליות הן מערכת הסינון של הגוף. הן מסלקות פסולת ועודפי נוזלים ומאזנות את המלחים בגוף", היא מסבירה. "ה-GFR מעיד עד כמה מערכת הסינון הזאת מתפקדת. ככל שהערך נמוך יותר, כך תפקוד הכליות ירוד יותר. כשהמדד יורד לאורך זמן, אנחנו מבינים שהמחלה פוגעת בתפקוד הכליות ושקיים סיכון להתקדמות לאי-ספיקת כליות סופנית".

חסון מספרת שהרופאים שטיפלו בה הסבירו לה כי הטיפול בסטרואידים נועד לשמר את תפקוד הכליות שנותר, ושדיאליזה יכולה לשמש עבורה מענה זמני. ואז אמרו לה להתחיל לחפש כליה. "הדבר הזה נפל עליי פתאום", היא אומרת.
היא עוד קיוותה שתמצא תרופה שתאפשר לה לחזור לחיים שהכירה. "בהתחלה חשבתי שאני אמצא איזה כדור או תרופה ואחזור למה שהייתי, לחזור לעבוד, לתפקד, לנהל חיים נורמליים". בחיפוש אחר טיפול התייעצה עם רופאים רבים והגיעה עד לארצות הברית. בהדרגה הבינה שבשלב שבו התגלתה המחלה, אין לה ברירה אלא לעבור השתלת כליה.
החלום להקים משפחה מחכה
מאז האבחנה נאלצה חסון להפסיק לעבוד. היום השגרה שלה כוללת בדיקות ומעקבים תכופים בבית החולים, כדורים רבים וזריקות להעלאת רמת ההמוגלובין. "אני לא מתפקדת בלי הזריקה הזאת", היא אומרת. הכדורים, לדבריה, גורמים לתופעות לוואי, ואת רוב זמנה היא מבלה בבית.
גם יציאה מהבית, שפעם הייתה יכולה להחליט עליה ברגע, דורשת היום תכנון. היא צריכה לחשוב מראש מתי תיטול את התרופות ומה תוכל לאכול. "הכול צריך להיות מחושב לפי התרופות והתזונה", היא אומרת. "אין לי ממש שגרה רגילה".
בחודשים האחרונים ניסתה חסון למצוא תורם גם בקרב בני משפחתה הקרובים. היא ממשיכה בחיפושים באמצעות עמותת "מתנת חיים" ועדיין ממתינה לתרומת כליה. מאז האבחנה היא גם לא יודעת מתי תוכל לחזור לתוכניות שלה ושל רועי להקים משפחה. "אני לא יודעת מתי כל המצב הזה יסתיים", היא אומרת. "אני מחכה לתרומה, ובסוף המטרה שלי זה להקים משפחה ולחיות חיים מלאים כמו שחלמתי".
בזמן ההמתנה עברה ניסיון אחד לשימור ביציות, שלדבריה לא הצליח כפי שקיוותה. היא החליטה לנסות כי לא ידעה מתי תימצא כליה, ולדבריה, גם אחרי ההשתלה תצטרך להמתין יותר משנה לפני שתוכל לשקול היריון. "רציתי שיהיה לי ביטחון כשאני ארצה להיכנס להיריון", היא אומרת. היא מביאה בחשבון גם את האפשרות שלא תוכל לשאת את ההיריון בעצמה ותצטרך להיעזר בפונדקאות.
"לא לחכות שמשהו יקרה"
כשחסון נשאלת מה הייתה רוצה לומר למי ששוקל לתרום לה כליה, היא חוזרת לבדיקות שבזכותן התגלתה המחלה. "מחלת כליות פועלת ברקע בשקט, כמעט לא מרגישים כלום", היא אומרת. היא מזכירה כאבי בטן, כאבי ראש וכאבים בגב התחתון כדוגמאות לתלונות שאפשר להמשיך לתפקד איתן בלי לחשוד בבעיה בכליות. לכן חשוב לה שאנשים יקפידו על בדיקות שגרתיות ומעקב. "לא לחכות שמשהו יקרה".
ד"ר קלוק בן בסט מסבירה כי אצל חלק מהמטופלים מופיע שתן דמי בזמן מחלת חום, ממצא שעשוי לעורר חשד ל-IgAN. במקרים רבים המחלה מתגלה במקרה, בעקבות זיהוי דם או חלבון בבדיקת שתן כללית. במקרים אחרים הבירור מתחיל בשלב מתקדם יותר, בעקבות ירידה בתפקוד הכליות שהתגלתה בבדיקת קריאטינין בדם.
אבחנה ודאית מחייבת ביופסיית כליה. לדבריה, ההחלטה לבצע אותה מתקבלת לאחר בחינת כמה גורמים, ובהם מצבו הכללי של המטופל, מחלות הרקע שלו, תפקוד הכליות, כמות החלבון או הדם בשתן, קצב השינויים בתפקוד הכלייתי וממצאי בדיקות המעבדה וההדמיה. מטרת הבדיקה היא לקבל מידע מדויק על סוג הפגיעה בכליה ועל חומרתה, תוך איזון בין התועלת שבאבחנה לבין הסיכונים הכרוכים בביופסיה.
"יש חשיבות רבה לאבחון מוקדם משום שחלק מהנזק הכלייתי הוא בלתי הפיך", מדגישה ד"ר קלוק בן בסט. לדבריה, אבחון מוקדם וטיפול תזונתי ותרופתי מתאים מאפשרים לשלוט בלחץ הדם, להפחית את הפרשת החלבון בשתן ולהאט את קצב הירידה בתפקוד הכליות.
"גם אם המחלה מתגלה בשלב מתקדם, עדיין ניתן להציע טיפול שיעזור להאט את קצב ההידרדרות, לטפל בסיבוכי המחלה ולהיערך לטיפול כלייתי חליפי מבעוד מועד", היא אומרת.
להאט את המחלה בזמן
בשנים האחרונות, לדברי ד"ר קלוק בן בסט, הטיפול ב-IgAN עבר שינוי משמעותי בזכות הבנה טובה יותר של המחלה ופיתוח תרופות חדשות. הטיפול פועל בשני רבדים. האחד נועד להפחית את העומס על הכליות ואת הפרשת החלבון בשתן, והשני מכוון לפעילות הלא תקינה של מערכת החיסון.
ברובד הראשון ניתנות כיום תרופות הכלולות בסל הבריאות, שמסייעות בהפחתת הלחץ בתוך פקעיות הכליה ובהפחתת הפרשת החלבון בשתן, לצד איזון לחץ הדם וטיפול בגורמי סיכון נוספים. המטרה היא להפחית את העומס על הכליות ולשמר את תפקודן לאורך זמן.

לצידן פותחו טיפולים המכוונים למנגנוני המחלה עצמם. לדבריה, הם מיועדים למטופלים שנותרים בסיכון גבוה להתקדמות המחלה למרות טיפול תומך מיטבי. חלקם מפחיתים את ייצור נוגדני ה-IgA הלא תקינים במעי, ואחרים מעכבים את מערכת המשלים, מרכיב של מערכת החיסון המעורב בתהליך הדלקתי. טיפולים נוספים פועלים באמצעות חסימת מסלול האנדותלין, התורם לנזק ולהצטלקות ברקמת הכליה.
"במחקרים קליניים התרופות האלה הראו הפחתה משמעותית בהפרשת החלבון בשתן, הנחשבת אחד המדדים החשובים לסיכון להתקדמות המחלה", היא אומרת. "בחלק מהטיפולים כבר הצטברו נתוני מעקב של כשנתיים ואף יותר, המצביעים גם על האטה בקצב הירידה ב-GFR, כלומר על שימור טוב יותר של תפקוד הכליות לאורך זמן".
אורלי מיכה, סמנכ"לית העמותה למטופלי כליה מיסודה של INFK, אומרת שאבחון מוקדם של נפרופתיה מסוג IgA עשוי לאפשר טיפול בתרופות כמו פילספארי (FILSPARI), שלדבריה מפחיתה את כמות החלבון בשתן ועשויה להאט את התקדמות המחלה ולדחות את הצורך בדיאליזה או בהשתלת כליה. "אנו מאמינים כי יש לפעול להנגשת טיפולים חדשניים לחולים בנפרופתיה מסוג IgA במסגרת סל התרופות, כדי לאפשר להם סיכוי אמיתי לשמור על תפקוד הכליות ועל איכות חייהם לאורך שנים ארוכות".
חסון מקווה שיימצא מי שירצה ויוכל לתרום לה כליה. "אני צריכה למצוא תורם", היא אומרת. "אני רוצה להתקדם בחיים שלי".







