דיכאון אחרי לידה. עדות אישית
(צילום: ירון ברנר)
"היו לי לילות עם מחשבות קשות על התינוקת שלי, הייתי מעירה את בעלי בבכי ואומרת לו 'קח אותה ממני'. הבנתי שמשהו אצלי לא בסדר, אני הרי הדודה ש'גידלה' את האחיינים שלה, יש לי ניסיון ואני מאוד אוהבת ילדים". עוד לפני הטרגדיה המטלטלת של חשד לרצח והתאבדות של אם בת 28 ותינוק בן כמעט שנה בחיפה - בחרה יהל סהר נזגינוב (30) מאור יהודה, אם לתינוקת בת שבעה חודשים, להיחשף בפוסט שכתבה בשבוע המודעות לבריאות הנפש של אימהות. "לא הייתה לי את ה'אהבה ממבט ראשון' לתינוקת שלי, לא היה לי שום חיבור ראשוני אליה והרגשתי כמו מטפלת ממורמרת. הרגשתי שאני אמא רעה ושלא מגיע לי להיות אמא", היא נזכרת בגילוי לב.
יהל, אם לתינוקת ראשונה לה ולעמית, משחזרת את תקופת ההיריון, ואת מה שעברה אחריו: "אני בוחרת לשתף את ה'סוד' שלי, בעיקר כי מדובר בנושא שלצערי הרבה לא מודעים למשמעות האמיתית שלו תקדישו כמה דקות מזמנכם, לא בשבילי, אלא בשביל הרבה נשים אחרות. בפברואר 2022 נכנסתי להיריון באופן מפתיע. כן, רציתי לבנות עם בעלי משפחה וחיכיתי לזה, אבל לא תיארתי לעצמי שמלבד הלידה הפיזית, ייוולד עוד משהו נפשי כל-כך חזק.
"ההיריון שלי היה מבחינתי גיהינום. הקאות בלתי פוסקות עד סופו, צירים מוקדמים משבוע 18. בעיקר כעסתי על העולם. למה כל הנשים מתארות היריון כדבר יפה, כתקופה שבה האישה פורחת? אני כל-כך סבלתי, איפה השיח על הקושי? גם הלידה עצמה היתה אתגר. תכננתי ללדת עם אפידורל, כי לא חשבתי שאעמוד בכאבי צירים.בשבוע 1+38, אחרי שעתיים של צירים שמתגברים בבית, הגעתי לבית חולים עם פתיחה 9 וחצי. ילדתי בכאב רב, בצרחות ובזעקה לעזרה, וכשהתינוקת שלי יצאה, לא היו לי את הכוחות אפילו להביט בה. אחרי שבוע כעסתי עוד יותר על העולם".
3 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: ד"ר ורד בר שטיפלה ביהל סהר נזגינוב במרכז חוה שיבא עקב דיכאון אחרי לידה
(צילום: דוברות שיבא)
בבדיקה בטיפת חלב, הביטה האחות על יהל, ואמרה לה: "מתוקה שלי, את צריכה עזרה, אני קובעת לך תור לעו"סית שלנו". העובדת הסוציאלית אסרה עליה להישאר לבד עם התינוקת, "לאחר חודש, הגעתי למרפאת חוה בתל השומר שמטפלת בנשים עם דיכאון אחרי לידה. שלוש פעמים בשבוע הגעתי למרפאה, פעמיים עם הילדה ופעם אחת לבד למשך ארבעה חודשים. במבט לאחור אני יכולה להגיד שהמקום הזה הציל את חיי, ולא, זה לא סתם משפט שזרקתי לאוויר".
בריאיון ל-ynet, מספרים בני הזוג על תמרורי האזהרה שהיו בדרך, על הרגעים והתמודדויות שעברו ועל המקום הנפשי שבו תפסה אותם הטרגדיה בחיפה. "לבנות במרכז חוה לבריאות הנפש שבבית חולים שיבא יש קבוצת וואטסאפ שבה אנחנו חולקות הכול ותומכות אחת בשנייה", פותחת יהל, "עוד לפני ששמעתי את החדשות, בנות בקבוצה דיברו על ריאיון שעשתה מנהלת המרכז ד"ר ורד בר לרדיו על האישה ששמה קץ לחיי הפעוט שלה והתאבדה. התגובות היו זעזוע גדול. לחלקנו זה עשה רע מאוד. כל טריגר קטן מפעיל אצלנו את הדיכאון".
"הרוב שומרות על שתיקה"
"כולנו היינו במקום שהבחורה הזו הייתה. לכן, כשאני מספרת להן שניסיתי בעבר לשים קץ לחיי – יש הכלה גדולה. הן יודעות מה עבר עליי. אם הייתי מספרת לאמא 'רגילה' שהגעתי לקצה, היא הייתה פותחת עליי זוג עיניים וחושבת שאני מטורפת. היא לעולם לא תבין מה עובר עליי. גם המשפחה הקרובה לא תמיד מבינה. זורקים לנו 'אתם דור מפונק' ובא לך לצרוח 'הלו, אני במצוקה. שמישהו יעזור לי'. הבעיה שרוב הבנות שומרות על שתיקה. הסטיגמה והבושה עדיין גדולים ומכבידים. חושבים שמי שבדיכאון היא פסיכית, לא שפויה, נשים שמפוצצים אותם בכדורים, ובא לי לצרוח: זה לא נכון. הבעיה היא, שהשיח הזה לא מדובר מספיק ולא מוכר מספיק. אדם צריך ללכת על הקצה כמו הבחורה המסכנה הזו מחיפה כדי להבין שמשהו לא בסדר ולדבר על התופעה".
"כולנו היינו במקום שהבחורה הזו הייתה. לכן, כשאני מספרת להן שניסיתי בעבר לשים קץ לחיי – יש הכלה גדולה. הן יודעות מה עבר עליי. אם הייתי מספרת לאמא 'רגילה' שהגעתי לקצה, היא הייתה פותחת עליי זוג עיניים וחושבת שאני מטורפת"
היא מוסיפה: "הלוואי שהאמא המנוחה מחיפה הייתה קוראת את הפוסט שלי ומבינה שהיא לא לבד ושיש פתרון, שזה עניין זמני שיעבור. אני מקווה שהפוסט הזה יציל הרבה נשים וגם גברים שחווים את מה שחווינו".
יהל מאשימה את המשפיעניות שכותבות שהיו בדיכאון אחרי לידה. "היה לי קושי בגידול הילד וזה עבר אחרי חודש" הן כותבות. "לא, מצטערת. דיכאון אחרי לידה מתבטא בהרבה תסמינים ולא עובר אחרי חודש. דיכאון אחרי לידה זה לא לאכול, לא לישון, זה להיות במיטה בלילה בעיניים פקוחות לצד התינוקת ובעלך כשהם ישנים, ולהריץ במשך שעות מחשבות שליליות של 'איזו מין אמא רעה אני, אולי היה עדיף לבעלי ולתינוקת שהם יחיו בלעדיי', מחשבות שאני עול שמכביד על המשפחה. זה לחשוב על התינוקת המסכנה שלי שלא מגיע לה אמא כמוני. זה דיכאון. את יודעת שלא קראתי לתינוקת שלי בשם שלה לפחות שלושה חודשים? כולם סביבך מדברים על 'היריון מדהים, לידה מדהימה' ועל כמה שהן אוהבות את התינוק שלהן, ואת מרגישה חריגה".
דיברת בפוסט על כעסים
"היו לי הרבה כעסים על שלא היה לי חיבור מיידי עם התינוקת שלי. הכעסים היו כלפי עצמי, כלפיה, כלפי כל העולם. גרתי אצל אמא שלי חודש וחצי אחרי הלידה ואמא תמיד הרגיעה 'חמודה, זה בסדר. את כרגע לא יכולה אבל אנחנו פה לעזור לך'. אמא היא הראשונה שזיהתה עוד במהלך ההיריון שמתחיל לי דיכאון. היה לי היריון מאוד קשה, מתחילתו ועד סופו לא הפסקתי להקיא. מינימום שלוש פעמים ביום להקיא, זה להוציא את הנשמה. אומרים 'היריון זה לא מחלה', לי זה הרגיש מחלה. אמי ראתה שאני לא מפסיקה לבכות ואמרה 'משהו עובר עליך. את לא מקבלת את ההיריון טוב'. היא הציעה שנפנה לעזרה ופשוט הצילה אותי".
יהל מציינת שהשאלון שנעשה להריוניות בטיפת חלב עשוי להציל חיים, "בדרך כלל נשים רושמות שהכול בסדר גם כשכלום אצלן לא בסדר. חשוב שהן יבינו כמה הוא חשוב ומציל חיים. גם כשאת מרגישה שאת מטורללת, צועקת כל הזמן וחסרת סבלנות – תעני על השאלון ממקום אמיתי וכן. לא להתבייש. פשוט לפנות לגורמים המטפלים והם עוזרים. הם באמת עוזרים. ואם האישה עצמה לא רואה עד כמה היא במצוקה – שהבעל, המשפחה הקרובה, החברים הקרובים שישימו לב ויפנו לגורמים מקצועיים. בעלי פנה כבר בהתחלה לכל גורם מקצועי, וממש התחנן: "אשתי במצוקה. היא חייבת טיפול. אחרת אני מאבד אותה". יום אחרי התקבלתי למרכז בשיבא. לצערי, אין מודעות גדולה למרפאה מצילת החיים הזו, ועדיין בתל השומר רשימת ההמתנה ארוכה מאוד והרבה נשים מוצאות עצמן מחוצה לה מבלי שהן מקבלות את הסיוע שהן זקוקות לו נואשות".
"דיכאון אחרי לידה זה לא לאכול, לא לישון, זה להיות במיטה בלילה בעיניים פקוחות לצד התינוקת ובעלך כשהם ישנים, ולהריץ במשך שעות מחשבות שליליות של 'איזו מין אמא רעה אני, אולי היה עדיף לבעלי ולתינוקת שהם יחיו בלעדיי', מחשבות שאני עול שמכביד על המשפחה"
עמית מצטרף לשיחה. שניהם עורכי דין, היא בענייני משפחה והוא בתחום האזרחי מסחרי. "אשתי גיבורה, אני רק עזרתי בתקופה המאוד מאתגרת שעברנו", הוא אומר, "אחרי הפוסט שיהל העלתה, פנו אלי גברים שנשותיהם חוות דכאון אחרי לידה שאמרו שהם עוברים תחת מכבש גדול. אין כבר את החלוקה השווה וצריכים ללמוד איך לפעול במציאות החדשה. מעל הכול צריך להבין שהאישה שאתה אוהב עוברת משבר לא קל בכלל. ולאט לאט אתה מבין שאם היא תקבל כלים מתאימים ואת התמיכה הנכונה, היא תעבור את זה. צריך הרבה קור רוח וסבלנות ובעיקר הכי חשוב לא להיבהל מהסיטואציה".
נבהלת?
"הייתי צריך להזכיר לעצמי בכל קושי מי הבנאדם שהתחתנתי איתו. זו לא הייתה יהלי שבה התאהבתי. לראות את האישה שאתה אוהב, אמא של התינוקת שרק נולדה לכם, יותר ויותר מתוסכלת, סובלת, לא מתפקדת – זה נורא. ומהר מאוד מבינים שקורה פה משהו חדש שמחייב התנהלות חדשה שדורשת ממך יותר מעורבות ויותר אחריות. הרגעתי את עצמי שהכול פתיר ושעם הטיפול הנכון מהאנשים הנכונים והתמיכה שמסביב – זה יהיה מאחורינו. לנשים וגם לגברים שבאותו המצב אני אומר: זה לא משהו שולי שייפתר מעצמו אם עוזבים אותו בצד. נכון, זה מצריך הרבה עבודה, זה לא קסם או משהו שפג תוקף, ואנחנו עדיין עובדים כדי להגיע למקום האידיאלי ששנינו רוצים".
יהל מספרת שכאשר הגיעה למרכז חוה לבריאות הנפש של האישה במרכז הרפואי שיבא, למדה להתבונן על התינוקת היפה שלה, ולשנן: "'לאמא אין סבלנות עכשיו. לאמא אין כוח. קשה לה'. אני יודעת שזה נשמע אבסורד כי מה כבר תינוקת מבינה? אבל הרגשתי שהיא מבינה אותי ולאט לאט זה יצר קשר. חשוב לי שאמהות שקוראות את זה יבינו שיש מה לעשות".
יסמין אפרים, שטופלה אף היא במרכז חוה, מזדהה עם התחושות הללו, ומספרת על מה שהיא עצמה חוותה: "מחשבות שאם אני אימא לא טובה, אם מה שאני עושה זה מספיק נכון עבור התינוק, אם אני נותנת לו את כל המענה בעצם שהוא צריך לקבל. זה רגשות אשמה - האם באמת עשיתי את הדבר הנכון בשבילו?". גם היא מספרת שהרגישה פחות חיבור לתינוק, "אם זה אהבה, פעלתי על אוטומט. מה שהייתי צריכה לעשות עשיתי. היה לי קושי מאוד חזק לטפל בו ולהרגיש איזושהי אהבה אליו. לא יכולתי לתפקד בבית, אם זה המשימות של להכין אוכל, כלים, כביסה. רציתי כל הזמן ללכת לישון, ברחתי למיטה לבכות, להיות לבד". יסמין מספרת שנמנעה מלשתף בתחושותיה, "פחדתי מה יחשבו עליי".
תשאלו את האם איך היא מרגישה
הפסיכיאטרית ד"ר ורד בר, מנהלת מרכז חוה שבו מטופלות נשים במצוקה לאחר לידה, שמעה כמו כולם על הטרגדיה בחיפה. "זה אסון נוראי ומאוד עצוב שלא הצליחו למנוע אותו. אני לא מכירה את האישה ולא את המשפחה ובכל זאת מרגישה שזה יום שחור. זה לא היה צריך לקרות יש כל כך הרבה מה לעשות. עם זאת, חשוב שידעו שמדובר באירוע חריג ונדיר ביותר. רצח של תינוק נדיר ביותר. שיעור התמותה של נשים בלידות אפסי בזכות התקדמות הרפואה, אבל בתוך זה התאבדות היא הגורם המוביל בתמותת יולדות בעולם המערבי".
נשים רבות סובלות מדכדוך לאחר לידה, אך יש נורות אדומות שבוהקות כאשר המצב עובר לדיכאון. מומחים מסבירים שכאשר המצב נמשך יותר משבועיים, מומלץ לפנות לאנשי מקצוע כמו רופאת המשפחה או פסיכאטרית. ד"ר בר מסמנת שלושה תמרורי אזהרה שמעידים שיש בעיה שמחייבת לבקש עזרה:
- כשהאישה לא מצליחה לישון בלילה והיא עם מחשבות טורדניות.
- חוסר תיאבון. למרות התנאים האופטימליים והאוכל שהיא אוהבת.
- תוכן החשיבה. דאגות וחרדות לגבי התינוק הנולד – זה טבעי ונורמלי. אבל לצד המחשבות הלא נעימות יש גם מחשבות נעימות וחיוביות לגבי התינוק האמהות ובכלל. לאישה בריאה יש גם וגם. כשזה רק שלילי – זה מעיד על בעיה.
"והכי חשוב, אם יש חשד - אין חשד וכדאי מיד לפנות לקופת חולים להתייעץ עם אחות טיפת חלב או עם רופא משפחה. בחדרי מיון אמור להיות יועץ פסיכיאטרי שבמקרה של מחשבות אובדניות הוא יבוא יבדוק ויתן מענה ראשוני. יש מרפאות ומרכזים ייעודיים כמו שלנו, לא מספיק אבל יש. אבל מה שהכי חשוב הוא, המודעות לעניין והשיתוף".
"דיכאון אחרי לידה קורה לכל כך הרבה נשים. זה סיבוך ההיריון והלידה הכי שכיח, ולכן נורא חשוב להציף את זה. חשוב שלא יתביישו כי נראה להן שכולן שמחות ומאושרות ורק הן לא בסדר. נשים חוששות מהסטיגמה וגם שישר ילעיטו אותן בתרופות"
על המודעות אומרת ד"ר בר, "דיכאון אחרי לידה קורה לכל כך הרבה נשים. זה סיבוך ההיריון והלידה הכי שכיח, ולכן נורא חשוב להציף את זה. חשוב שלא יתביישו כי נראה להן שכולן שמחות ומאושרות ורק הן לא בסדר. נשים חוששות מהסטיגמה וגם שישר ילעיטו אותן בתרופות. ולהן אני אומרת: יש הרבה מה לעשות קודם לתרופות. יש קבוצות תמיכה, עו"ס, פסיכולוג, ייעוצים מקצועיים, עמותת מאם לאם ועוד הרבה אופציות לפני שמגיעים לתרופות, אם בכלל. וגם אם צריך תרופות – הכול בסדר".
אם יש מילה שמכעיסה את ד"ר בר זה המילה "הורמונלי". "'אני מתה' על המשפט 'זה הורמונלי'. נכון, בהריון וגם אחרי הלידה יש שינויים הורמונליים גורפים בגוף האישה, אבל עדיין, חייבים לטפל כי יש מחירים לחוסר הטיפול ולפעמים התוצאות הן הרסניות".
ד"ר בר מספרת שמדי חודש מגיעות למרכז כ-100 פניות כאשר 20 נשים מטופלות שלוש פעמים בשבוע בטיפול יום. לצד זה, יש חלופת אשפוז ביתי שבו הן מקבלות טאבלט שהוא כמו תחנת אחות עם מגוון טיפולים רפואיים שהמחלקה מציעה. בנוסף, יש שתי מיטות לאשפוז. "אנחנו המרכז הכי גדול בארץ שמטפל בנשים בכל תקופת ההיריון וגם אחרי הלידה. אני אוהבת שנשים פונות אלינו לייעוץ עוד בשלב הטרום היריוני".
המרכז קיים משנת 2007 כאשר אשפוז ביתי פועל מזה שלוש שנים, "הבשורה הטובה היא שיש המון מה לעשות בהיבט של מניעה, איתור מוקדם וטיפול. לכן, אם אישה תגיע אליי או לאנשי מקצוע אחרים הבקיאים בתחום, ניידע אותה על גורמי סיכון, גורמי החוסן, ומה אפשר לעשות טוב יותר בכדי לסייע לה".
"כשהאם נמצאת בפארק עם עגלת התינוק – אם נדע לשאול אותה לא רק אם התינוק ישן טוב או אוכל כמו שצריך, אלא גם איך היא מרגישה – כבר נעשה המון"
החלום של ד"ר בר, שגם מנחה בויצו את הפורום למען נשים בהיריון ואחרי לידה, הוא שכל אישה תסתכל גם על הפן הנפשי של אימהות. "אני חושבת שבמדינת ישראל לא נעשה מספיק בפן הנפשי-רגשי של האמא והגיע הזמן לשנות זאת. לו הייתה יותר מודעות, גם בקרב הטכנאיות אולטרסאונד שבודקות את הנשים או רופאי הנשים ואפילו פקידות הקבלה שמקבלות את האישה כשהיא מגיעה למרפאות או למרכזים הרפואיים – ושואלים אותה לא רק על ההיריון אלא גם איך היא מרגישה. או כשהאם נמצאת בפארק עם עגלת התינוק – אם נדע לשאול אותה לא רק אם התינוק ישן טוב או אוכל כמו שצריך, אלא גם איך היא מרגישה – כבר נעשה המון".
מתי הסיכון גבוה?
"בחודשים אחרי הלידה יש את הסיכונים הכי גבוהים להפרעות נפשיות. אחת מכל חמש יולדות עשויה לסבול מהפרעות נפשיות שיכולת להתבטא בדיכאון, חרדה, הפרעה פוסט-טראומתיות, פסיכוזה והפרעות אכילה. תראי, בישראל יש 180 אלף לידות מדי שנה. ואם משתמשים בסטטיסטיקות ממדינות מערביות אחרות, זה אומר שבסביבות 36 אלף יולדות עלולות לסבול מהפרעות נפשיות. מדובר בנתונים יציבים שתקפים לכל מדינות העולם כולל מדינות מערב ועולם שלישי".
לגיל יש משמעות?
"לנשים מאוד צעירות ומאוד מבוגרות יש סיכון מוגבר להפרעות נפשיות אחרי לידה. בעולם יש מגיפה של היריונות בגיל ההתבגרות שלשמחתנו פסחה עלינו בישראל. בחתך גיל זה הכי מועדות להפרעות נפשיות".
ברמה האישית, כאם לארבעה ילדים וקרייריסטית בתחום הקרוב ללבה, היא אומרת: "אני מאוד אוהבת את העבודה שלי. היחידה שלנו מחייה ומצילה. צוחקים עליי שבשבילי, להיות בעבודה ביום הולדת שלי שחל ב -1 למאי – זו מתנת יום הולדת. זה סיפוק אדיר לסייע למישהי שיוצאת מפה עם כלים לתקווה ולחיים".
