בשיתוף הקריה הרפואית רמב"ם
התרופה הבאה לא תתגלה במעבדה? מתוך וועידת החדשנות של רמב"ם
(צילום: Streame)
"התחלנו במקרה של מטופלת צעירה שעברה דום לב ברחוב. כשבן אדם עובר אירוע כזה, אי אפשר לתת לנו את הלב שלו למחקר. הפתרון הוא טכנולוגיה של שימוש בתאי גזע," מספר פרופ' ליאור גפשטיין, מנהל מחלקת קרדיולוגיה וראש אגף המחקר ברמב"ם. "לקחנו תאי לב, יצרנו תאי לב אישיים במעבדה, והיה להם בדיוק אותה הפרעת קצב בצלחת כמו לחולה. זה אפשר לנו להבין את מנגנון הפרעות הקצב ולנסות להתאים לחולה הזו את התרופה הכי טובה - על התאים בצלחת ולא עליה". אבל מבחינתו של פרופ' גפשטיין, היכולת ליצור תאים בודדים בצלחת היא רק האמצעי. "האתגר הבא זה ליצור איבר במעבדה", הדגיש.
אם בעבר פיתוח תרופה חדשה דרש כמעט עשור, עלויות עתק של מיליארדי דולרים ושיעורי כישלון גבוהים במיוחד, הרי שהמהפכה הטכנולוגית הנוכחית משנה את המודל המסורתי מהיסוד. ההבטחה גדולה: התרופה הראשונה שתוכננה בעזרת AI - המיועדת למחלת ריאות כרונית - נמצאת כבר בשלבי פיתוח מתקדמים. אך לצד הציפיות הגבוהות עולות גם שאלות: איך מגשרים על הפער בין בינה מלאכותית למציאות בבתי החולים? איך שומרים על בטיחות המטופלים? והאם אנחנו מתקרבים בצעדי ענק לסיומם של הניסויים בבעלי חיים? בוועידת "Rambam Tomorrow" של הקריה הרפואית רמב"ם ו-ynet, ניסו לענות על השאלות ארבעה מומחים המובילים את חזית המחקר הרפואי בישראל.

לב במדפסת תלת-ממד: פרויקט הדגל של בית החולים
במסגרת מחקר שזכה למענק של מיליוני אירו מהאיחוד האירופי, עובדים ברמב"ם על הדפסת לב ביולוגי במדפסת תלת-ממד, שישמש כתאום דיגיטלי של המטופל שבעזרתו יוכלו לבחון טיפולים רפואיים שונים בבטחה. "המטרה שלנו היא ליצור את הלב שיהיה עם המבנה של אותו חולה, שנוכל לבדוק עליו את הטיפולים", הסביר פרופ' גפשטיין. בנוסף, הציג קונספט חדשני של קוצב לב ביולוגי המבוסס על תאים בריאים, שבעתיד צפוי להחליף את הקוצבים החשמליים הסטנדרטיים.
מעבדה, תרופות
מעבדה, תרופות
"בעוד 10 עד 15 שנים לא תהיה תרופה אחת שלא תהונדס על ידי AI"
(צילום: Shutterstock)

ד"ר דנה בראון, דירקטורית בכירה ומנהלת שיתופי הפעולה האקדמיים של חברת טבע, הדגישה כי המהפכה כבר בעיצומה: "תהליך פיתוח התרופות היה בעבר מבוסס על ניסוי וטעות. המטרה כעת היא להיכשל מוקדם - ולהבין באמצעות המודלים עוד לפני השלב הקליני אילו מולקולות לא יעבדו, וכך לחסוך שנים של מחקר". ד"ר בראון ציינה את שיתוף הפעולה עם ענקית הטכנולוגיה אנבידיה והרשות לחדשנות, שמטרתו לבנות מודלים אמינים המבוססים על שכבות נתונים רחבות של חולים, בתי חולים וניסויים קליניים. "אנחנו בשלב ההטמעה. הבינה המלאכותית מלווה את כל התהליך".
ד"ר מושיק כהן-קוטנר, מנכ"ל ומייסד-שותף בחברת "אומניקס מדיקל" העוסקת בפיתוח אנטיביוטיקות חדשות לזיהומים עמידים, חיזק את הדברים: "בעבר היינו אולד-סקול, אך כיום אנחנו משתמשים ב-AI בשלבי הגילוי ובניסויים הקליניים כדי לחזות אילו פרוטוקולים יתנו את המענה הטוב ביותר. בעבר סריקה של מיליוני מולקולות לקחה חודשים, כיום זה קורה במהירות שיא. בעוד 10 עד 15 שנים לא תהיה תרופה אחת שלא תהונדס על ידי AI. מי שלא יעשה את השיפט הזה ייראה כמו סוס ועגלה מול מטוס F-16".
מימין לשמאל: פרופ' שלומי לויפר, ד"ר דנה בר-און,  ד"ר מושיק כהן-קוטנר ופרופ' ליאור גפשטיין בפאנל עם שרית רוזנבלום בוועידת Rambam Tomorrow
מימין לשמאל: פרופ' שלומי לויפר, ד"ר דנה בר-און,  ד"ר מושיק כהן-קוטנר ופרופ' ליאור גפשטיין בפאנל עם שרית רוזנבלום בוועידת Rambam Tomorrow
מימין לשמאל: פרופ' שלומי לויפר, ד"ר דנה בר-און, ד"ר מושיק כהן-קוטנר ופרופ' ליאור גפשטיין בפאנל עם שרית רוזנבלום בוועידת Rambam Tomorrow
(צילום: דוברות המרכז הרפואי רמב"ם)

המצלמה שמנטרת את חדר הניתוח - והסוף לניסויים בבעלי חיים?
חזית נוספת שבה הבינה המלאכותית נכנסת לתמונה היא ניטור בזמן אמת של הליכים רפואיים. פרופ' שלומי לויפר מהפקולטה למדעי הנתונים וההחלטות בטכניון, הציג כלים של ראייה ממוחשבת המותקנים בחדרי הניתוח ברמב"ם.
"המערכת מנטרת ומבינה מה מתרחש בחדר הניתוח, ובפרט בעבודת המרדימים", הסביר פרופ' לויפר. "ברובד הבסיסי, היא מתעדת אוטומטית אילו תרופות ניתנו ובאיזה מינון, ללא צורך בתיעוד ידני של הרופא בזמן אמת. המערכת מקשרת בין מועד מתן התרופה המדויק לבין התגובה הפיזיולוגית של המטופל. אלו נתונים שלא היו קיימים במערכת עד היום".
אחת הבשורות המשמעותיות ביותר שמביא עמו העידן החדש היא הירידה הדרמטית בהסתמכות על ניסויים בבעלי חיים. ד"ר בראון מבהירה כי המגמה הזו מגובה כיום גם על ידי הרגולטורים: "היום יש הנחיות ברורות מה-FDA לצמצם ניסויים בבעלי חיים. מחלות נוירולוגיות מסוימות, למשל, אי אפשר לחקות אצל בעלי חיים". לדבריה, נראית פתיחות רבה מצד הרגולטורים לאשר תוכניות מסוג זה, עד לנקודה שבה בעתיד יצטרכו החוקרים להצדיק מראש מדוע ניסוי בבעלי חיים הוא הכרחי.
ומה לגבי עתידו של המדען האנושי? ד"ר כהן-קוטנר מעריך כי "בעוד עשור או שניים, נראה הרבה פחות אנשים שעושים עבודה ידנית במעבדה. המדען האנושי ימשיך לשאול את השאלות הנכונות, אך את העבודה הפיזית יבצעו הרובוטים. החיבור הזה יקצר את זמני הפיתוח ויסייע להתגבר על צווארי הבקבוק המורכבים בדרך לתרופה חדשה".
בשיתוף הקריה הרפואית רמב"ם