בשיתוף המרכז הרפואי שיבא
זה אולי נשמע מוזר, אבל לתחושת האב יש יתרון מסוים. זו הדרך של הגוף לסמן למוח על פציעה או על בעיה שצריך לטפל בה. זה מה שגורם לכל אחד מאיתנו לקבוע תור לרופא ולקבל טיפול. אבל מה קורה כשהכאב הופך לכאב כרוני ולא חולף גם אחרי הטיפול שקיבלנו? כאן הנוירוכירורגיה התפקודית נכנסת לתמונה. "לפעמים נראה שתקרת הזכוכית היא הטיפול התרופתי או השיקומי, אבל קורה שהטיפול נתקע והמצב לא משתפר יותר", אומר ד"ר ליאור אונגר, נוירוכירורג ומומחה לנוירוכירורגיה תפקודית ורפואה לשיכוך כאב מהמרכז הרפואי שיבא. "במקרים אלה אנחנו מציעים למטופלים התערבות נוירוכירורגית שמשפרת את התפקוד שלהם".
בשנים האחרונות טיפול נוירוכירורגי מציע פתרונות חדשניים למחלות כמו פרקינסון, רעד קשה, אפילפסיה, מחלות קישיון שרירים (ספסטיות), שיתוק וגם כאב. "הנוירוכירורגיה התפקודית היא סוג של טכנאות שהכלים שלה כל הזמן משתכללים. בניתוח אפשר לחתוך את העצב, לקצב אותו או אפילו לתכנת את העצב הפגוע בטכנולוגיה חשמלית או גנומית. כאן בשיבא כבר השתלנו וירוסים, גנים או RNA כחלק מהטיפול".
וכל זה בצורה לא פולשנית?
נכון. אנחנו רואים את זה קורה כבר בטיפול במחלות כמו אפילפסיה, פרקינסון או מחלות של קישיון שרירים. ככה למשל אנחנו יכולים לטפל בפוקוס אולטרה-סאונד (על קול מוחי ממוקד) שמאפשר לנו לחתוך סיבים במוח בצורה מאוד מדויקת וסלקטיבית ולפתור בעיות כמו רעד וחוסר שליטה בידיים, בעיות שעוד לא נפתרות ע"י טיפול תרופתי. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם מרכז המחקר C-BIRD (מרכז שיבא לביו-רפואה דיגיטלית) ובזכות הפיתוחים שלהם אנחנו יכולים לאתר מבין טריליון סיבים במוח את הסיב שאחראי לרעד. במקרה כזה, אנחנו לוקחים את המטופל ל-MRI עם קסדה מיוחדת, מכוונים את הקרניים לאותו סיב ומפסיקים את פעילותו באופן לא פולשני, ללא כל חתך!".
ובסוף הטיפול?
"המטופלים יוצאים מהטיפול והרעד נפסק לגמרי".
לצד פוקוס אולטרה סאונד ו-MRI, ד"ר אונגר מציין שאפשר לטפל בכאב גם בגרייה מוחית מגנטית עמוקה לא פולשנית (DEEP TMS) טיפול שעשוי לשפר גם את מצבם הנפשי של המטופלים, במיוחד אלה המתמודדים עם פוסט טראומה.
לטפל בכאב כמחלה עצבית
אם שמו של ד"ר ליאור אונגר נשמע לכם מוכר ואתם לא זוכרים מאיפה, נזכיר שאונגר היה אחד המשתתפים בעונה הראשונה של "המתמחים" (קשת 12). "אני חושב שהסדרה יצרה הרבה הזדהות", הוא אומר. "היא הציגה את המסלול ואת הדרך הסיזיפית והקשוחה שאנחנו עוברים, במיוחד במקצועות הכירורגיים. באותה תקופה הרגשתי שהקהל מאוד העריך את מה שאנחנו עושים".
בשנים שעברו, לצד התמחותו כנוירוכירורג, התמחה אונגר גם ברפואה לשיכוך כאב וכיום הוא מתנסה ויוצר טכנולוגיות טיפול חדישות שמשלבות בין שני התחומים. "אנשים מתייחסים לכאב תמיד כסממן לבעיה", אומר ד"ר אונגר, "אבל אחרי חודשים ארוכים, הבעיה שהובילה לכאב, כבר נעלמה. אך תחושת הכאב נחרטה במערכת העצבים המרכזית, שהחליטה שלא משנה אם הבעיה קיימת או לא, היא משדרת את הכאב לנצח. בשלב הזה, הכאב עצמו הוא מחלה נפרדת וזו ההגדרה של כאב כרוני".
מחלות שגורמות לכאב כרוני כמו פיברומיאלגיה, עייפות כרונית, לונג-קוביד וכד', נחשבות למחלות שקופות, שקשה לאבחן באמצעים המקובלים, מה שמוביל גם לייאוש בקרב החולים בה. אבל ד"ר אונגר דווקא שומר על אופטימיות ומציין שבזכות החדשנות של בית החולים שיבא בתחום, קל יותר להפוך את המחלות האלו לנראות. "אנחנו חוקרים את המחלות האלו בהרבה דרכים, גם על ידי הדמיה, כי המחלה לא באמת שקופה ברמה הגופנית. אפשר לראות אותה בבדיקות ולראות את השינויים להם היא גורמת. הסיבים במוח משתנים, מרכיבים בדם משתנים".
הייתה עלייה בפנייה אליכם בעקבות המלחמה?
"כן, המלחמה הייתה קטליזטור להופעת פיברומיאלגיה בקרב לא מעט אנשים. זאת מחלה הרבה יותר נפוצה ממה שאנשים חושבים", מוסיף ד"ר אונגר. "אנחנו מטפלים גם בלונג-קוביד ובעייפות כרונית, גם הן מחלות שקופות. אבל פיברומיאלגיה היא במוקד העניין שלנו, כי היא פוגעת ב-4-1% מהאוכלוסייה. זו מחלה מאוד עמידה ואנחנו משקיעים הרבה מאמצים כדי לעזור לסובלים ממנה".
ואיך יראה העתיד בתחום הזה?
"העתיד מביא לנו כמה וכמה פיתוחים שבחלקם כבר התחלנו להשתמש. למשל, קוצבים שהם למעשה ממשק של אדם-מכונה, שמאפשרים לשנות פעילות לקויה של המוח או פעילות תקינה דרך קיצוב מוחי. יש גם קרניים אולטרה סוניות שאיתן אנחנו עובדים כמו מספריים מיקרוסקופיים והצעד הגדול הבא יהיה שימוש בכלים גנטיים – נוכל לשנות תפקודים של תאים במוח באמצעות וירוסים או מולקולות של חומצות גרעין. זה לא מדע בדיוני, זה קורה עכשיו".
מה אתה אומר למטופלים שחוששים מהליך נוירוכירורגי?
"אחד הדברים שהכי מרגיעים הוא לדבר עם המטופלים בכנות. אני משתף אותם במקרים שהיו כאן בשיבא, על ההצלחות וגם על הסיכונים. אבל כשמגיעים לסטטיסטיקה, ורואים את אחוז ההצלחות הגבוה – לדוג' אחוזי ההצלחה בפוקוס אולטרה סאונד הם מעל 90% - מטופלים נרגעים. הם מבינים שהטכנולוגיה רק עוזרת לנו לדייק את הטיפול ולנהל את הסיכון ברמה הגבוהה ביותר".
ואם צריך עדות נוספת להצלחת הטיפולים שמציע ד"ר אונגר, אפשר להיכנס למשרד שלו ולראות את כמות המיניונים (דמויות צהובות מסרט ילדים) על המדפים. "מטופל שלי ידע שאני אוהב מינונים, אז הוא הביא לי במתנה מיניון שהוא בנה בעצמו", הוא מספר. "הנחתי את המיניון במשרד, וכשמטופל אחר שאל אותי מה זה, הסברתי שכל מי שהטיפול שלו מצליח, מביא לי מיניון. זה היה בצחוק, אבל הפך למשהו שהרבה מטופלים מביאים לאחר הצלחה טיפולית. צברתי אלפים כאלו מכל העולם, והם ההוכחה שהנוירוכירורגיה התפקודית עובדת ומסייעת להקל על הסבל ולשפר את מצבם של מטופלים רבים".
בשיתוף המרכז הרפואי שיבא
