גם אני, כמו רבים בארץ, ראיתי בעצב גדול את הריאיון האחרון של מתי כספי ז"ל עם רוני קובן. כרופאה אונקולוגית, הצטערתי מאוד לשמוע את כספי מתאר - בדרכו השקטה ובלשון ההמעטה שאפיינה אותו - שהוא נמצא בכאבים עזים.
כמה ימים לפני מותו מסרטן צוין ברחבי העולם והארץ "יום הסרטן הבינלאומי". כמקובל בשנים האחרונות, בתי החולים ומוסדות המחקר מיהרו לספר על פריצות הדרך המדעיות וההצלחות הרבות שיש בתחום חקר הסרטן וטיפול בו. מבלי להמעיט בחשיבות מידע זה - האקדמית וגם המורלית - מציאות חייהם של חולי הסרטן היא בדרך כלל הרבה יותר אפורה, קשה וכואבת; כשהכוונה, למרבה הצער, למובנה המקורי של המילה.
רבים ממקרי הסרטן ברי ריפוי, בדרך כלל באמצעות שילוב של דיסציפלינות טיפוליות שונות כגון כירורגיה, קרינה, אונקולוגיה ורפואה גרעינית, אך יש מצבים שבהם מחלת הסרטן אינה ניתנת לריפוי. במקרים אלה יש לטיפול האונקולוגי שתי מטרות - ושתי מטרות בלבד: האחת היא הארכת חיי המטופל, והאחרת היא שיפור איכות חייו. כאונקולוגית, חובתי היא לוודא שהטיפולים שאני ועמיתיי נותנים ישיגו לפחות אחת משתי המטרות הללו, ורצוי - את שתיהן. עוד מחובתי להעביר למטופל ולמשפחתו - גם אם לעיתים בקווים כלליים ומבלי להיכנס לפרטים מדויקים - מה צריכה להיות הציפייה האמיתית מהטיפול.
"במקרי קיצון, מטפלים אלטרנטיביים מונעים ממטופלים טיפול שהוכח כמשפר איכות חיים או כמאריך חיים. במקרים אחרים הטיפול האלטרנטיבי ניתן במקביל, בדרך כלל בתשלום"
בכך אני, המטפלת בסרטן במסגרת הרפואה המערבית ומחויבת לקודים האתיים שלה, נבדלת ממטפלים "אלטרנטיביים" שלעיתים מבטיחים הבטחות רבות ללא ספרות מקצועית מבוקרת המגבה את טענותיהם. במקרי קיצון, מטפלים אלטרנטיביים מונעים ממטופלים טיפול שהוכח כמשפר איכות חיים או כמאריך חיים. במקרים אחרים הטיפול האלטרנטיבי ניתן במקביל, בדרך כלל בתשלום.
תפיסה שגויה וכואבת
בקרב חלק מהציבור רווחת תפיסה שגויה, שלפיה הבחירה העומדת בפני חולה סרטן שמחלתו אינה ניתנת למרפא היא בין שתי אפשרויות - נטילת טיפול תוך הארכת חיים והארכת סבל, או ויתור על טיפול ומניעת הסבל הנגרם ממנו. תפיסה זו שגויה: למרבה הצער, אי-נטילת טיפול עלולה להיות כרוכה אף היא בסבל גדול, הנובע מתסמיני המחלה עצמה.
ד"ר רעיה ליבוביץצילום: דוברות המרכז הרפואי שמירכלומר, הבחירה אינה דיכוטומית בין "חיים קצרים וטובים" לבין "חיים ארוכים ורעים" - מגוון האפשרויות הוא הרבה יותר מרובד, והדבר תלוי גם בסוג הסרטן ובמידת רגישותו לטיפולים הקיימים. בעידן הנוכחי, שבו עומדים לרשותנו טיפולים רבים ומגוונים - ולא רק כימותרפיה כפי שהיה בעבר - אני ממליצה תמיד, בכל גיל ובכל שלב, להיוועץ עם אונקולוג לפני שמחליטים שלא ליטול טיפול אונקולוגי פעיל, ולהמשיך בדיונים הכנים הללו בכל שלב בדרך.
למעשה, הדרך הטובה ביותר להילחם בתסמיני המחלה היא - ככל שקיים טיפול שהוכח - לטפל במחלת הסרטן עצמה. במילים אחרות, טיפול אונקולוגי נועד לא רק להאריך חיים אלא, כשלעצמו, לשפר את איכות החיים. כמובן, ישנן תופעות לוואי קשות לטיפולים אונקולוגיים, וחלק נרחב מהעיסוק היומיומי במרפאה האונקולוגית הוא טיפול בתופעות אלה ונקיטת צעדים למניעתן או להקלה מהן. ועם זאת, הטיפולים האונקולוגיים הניתנים במסגרת הרפואה המערבית הם היחידים, נכון לעת הזו, שהוכחו כמאריכי הישרדות במחקרים מבוקרים.
בין אם מטופל בוחר לקבל טיפול ובין אם לא, בין אם הטיפול מצליח ובין אם חלילה לא, ובכל שלב בדרך - גם לרפואה המערבית כיום יש דרכים רבות ומגוונות לשלוט בתסמיני מחלת הסרטן: טיפולים מתקדמים נגד כאב, תרופות נגד בחילות, נקזים למניעת הצטברות נוזלים ועוד. התחום הרפואי העוסק בשיפור תסמינים נקרא "רפואה פליאטיבית", והוא מהווה מומחיות בפני עצמו. ידוע כיום מעל לכל ספק ששילוב מומחים מתחום זה, כבר עם הופעת התסמינים הראשונים, משפר מאוד את איכות החיים ואף תורם, במקרים מסוימים, להארכתם.
לפיכך, מעורבות הצוות הפליאטיבי בטיפול בחולה סרטן אינה מעידה על "הרמת ידיים" או על סוף מתקרב. היא פשוט כלי נוסף, רב-עוצמה, שנועד לשפר את איכות חייו של המטופל. לאחרונה הקמנו, כחלק מהאיגוד האונקולוגי הישראלי, חוג אקדמי חדש שתפקידו, בין השאר, לשפר ולדייק את התקשורת בין הצוותים האונקולוגים לציבור, למען המטופלים ומשפחותיהם.
גם ב-2026 סרטן ממשיך להיות מחלה קשה מאוד, שגובה קורבנות רבים. הוא מהווה מקור לפחד עצום בציבור. על אף הקושי, חשוב להישיר מבט מציאותי אל המחלה, וחשוב שההחלטות הטיפוליות יתקבלו על סמך שיח פתוח, כן ומפוכח.
ד"ר רעיה ליבוביץ, מנהלת המכון האונקולוגי במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא), חברת סגל בכיר בפקולטה למדעי הרפואה והבריאות ע"ש גריי באוניברסיטת תל-אביב, וראש החוג ל"אונקולוגיה מפוכחת" באיגוד האונקולוגי הישראלי
