בשיתוף אלי לילי
במקום לשבח אדם שמן על שהשיל משקל רב תוך זמן קצר, עצרו לבדוק שהוא עשה זאת בצורה בריאה, ולא כתוצאה מהפרעת אכילה חמורה. איפה עובר הקו בין דיאטה למחלה נפשית המסכנת את חייו? ומה חשוב לעשות?
בפרק זה של "משחקי בריאות", הזמינו דנה רון ופרופ' איתמר רז את פרופ' יעל לצר, מומחית להפרעות אכילה. לצר, היא מנהלת המחקר של המרכז להפרעות אכילה ברמב"ם, חוקרת ומרצה בתחום באוניברסיטת חיפה.
בפרק זה, הם מסבירים מהי בדיוק אנורקסיה לא טיפוסית בקרב שמנים, מדוע היא מחייבת טיפול מיידי ומהם הסימנים שאמורים להדליק נורה אדומה בקרב הקרובים למי שסובל ממנה.

לא סתם דיאטה, אלא הפרעה נפשית שנוטים להכחיש את קיומה

אנורקסיה נרבוזה היא לא סתם דיאטה. זו מחלה נפשית קשה שגורמת להפרעות אכילה חמורות הגורמות לחולה להגיע למצב של הרעבה עצמית, מסכנת חיים.
כשאדם רזה, ניתן להבחין במחלה תוך כמה חודשים עד שנה, ולהפנות אותו לטיפול. כשאדם בעל משקל יתר יורד במהירות 20 ק"ג ממשקלו (למשל מ-100 ק"ג ל-80 ק"ג תוך חודשיים), נוטים לפספס את העובדה שהוא חולה.
למעשה, הוא זוכה לשבחים מהסביבה הקרובה ולעתים גם מהמערכת הרפואית, שלא תמיד עוצרים לבדוק אם הירידה הדרמטית במשקל היא תוצאה של הפרעת אכילה חמורה ומסוכנת, שיכולה לגרום להפרעות בקצב הלב, לאובדן הכרה ולנזק למערכות רבות בגופו.
למרבה הצער, מצבו נחשף רק לאחר שכבר נגרם נזק חמור למערכות הגוף שלו. בשנים האחרונות, יש עלייה משמעותית בהיקף המחלה בקרב אנשים הסובלים מעודף משקל.
מחלה זו, המכונה 'אנורקסיה לא טיפוסית', שכן היא קיימת גם בקרב שמנים, למעשה מסוכנת הרבה יותר לחולה. זאת, משום שהיא אינה כוללת סימנים חיצוניים ברורים, שיכולים לסייע לחברים ולבני משפחה להפנות את החולה בה לטיפול בזמן.
האזינו לפודקאסט:

הסימנים שאמורים להדליק כמה נורות אדומות

"כשאנחנו חושבים על אנורקסיה אנחנו בדרך כלל חושבים על מתבגרים ועל רזון יוצא דופן, אבל הפרעות אכילה הן עניין עמוק יותר וקשה לאבחון כשמדובר באנשים עם משקל יתר", מסבירה פרופ' לצר.
"לכן, חשוב להיות ערניים, ולשים לב אם במקביל לירידה פתאומית במשקל מבחינים גם בבעיות נוספות כמו: בידוד חברתי, דיכאון, חרדה, הגבלת צריכת מזון, פעילות גופנית מופרזת, עייפות, בעיות עיכול או קשיי ריכוז".

מתי הדיאטה הופכת למחלה ומצביעה על מצב נפשי מסוכן?

בישראל ובעולם כולו מתקיים מצב של תת-אבחון של אנשי המקצוע באנשים עם משקל עודף הסובלים מאנורקסיה.
"היום, בעידן של 'רזה הוא יפה', כשיש התייחסות מאוד לא נעימה כלפי אנשים עם עודף משקל, הם הופכים לשקופים בחברה", מסבירה פרופ' לצר. "זה גורם לתת-אבחון של הפרעות אכילה. לרוב, המטופל יגיע לרופא ויתלונן על עייפות, על כאבי ראש, על סחרחורות או על נשירת שיער. על הרופאים להיות ערניים, ולמרבה הצער, לעתים הם לא רק שלא מתשאלים את המטופל בניסיון לברר האם הירידה הדרסטית במשקל היא עקב הפרעת אכילה, אלא שהם אף מעודדים עם מחמאות, ולמעשה מחמירים את המצב".
לדבריה, "יש הבדל בין הפחתת משקל, שהיא דבר חיובי עבור מי שסובל מעודף משקל, לבין ירידה דרסטית במשקל כתוצאה מהפרעה נפשית עמוקה שמחייבת אבחון בזמן וטיפול".
יש אנשים שמנים שפשוט נהנים לאכול, שאותם אוכל משמח, ומשקל היתר מבחינתם הוא לא בעיה. לעומתם, יש קבוצה של שמנים, שעולים במשקל עקב התקפי אכילה בלתי נשלטים. פרופ' לצר: "כשאדם אוכל בצורה התקפית, לרוב זה יהיה בחשאי, כדי לא לספוג הערות מהסביבה.
"לקרובים, שמבחינים בהתנהגות חריגה של אכילה בסתר, של הקאות או של אובססיה כלשהי לגבי תזונה או עיסוק מופרז וקיצוני בספורט, חשוב מאוד לדבר בצורה עדינה והכי מכילה שאפשר".

מדוע אנורקסיה זו מאובחנת רק לאחר 8 שנים כשכבר מאוחר מאוד?

אמנם חולי אנורקסיה נרבוזה טיפוסית מאובחנים תוך פרק זמן של כשנה, אך זה עדיין נחשב לאבחון מוקדם. זאת, בהשוואה לאנורקסיה הלא טיפוסית, שבה האבחון יכול להיות רק לאחר 8 שנים של חולי.
"בהתחלה, יש תהליך של הכחשה מצד האדם האנורקסי. הוא משקר שהוא אוכל, מתחמק ומסרב להודות במצבו. כשמדובר באנשים שמנים, אין אפילו את העניין החזותי, שכן למרות ההפרעה, ולמרות שירדו הרבה במשקל, הם עדיין סובלים ממשקל יתר". כלומר, הנזק הגופני והנפשי נגרם, אך החזות החיצונית מסתירה את התקיימות ההפרעה.
"כשאדם נמצא במצב קבוע של רעב, הוא עצבני יותר, הוא נוטה להסתגר, סובל מדיכאון ומהתנהגות כפייתית, מהפרעות שינה, מעייפות תמידית, מקשיי ריכוז ומסחרחורות וכאבי ראש".
פרופ' לצר מודעת לתת-האבחון ומדגישה את הצורך בערנות מוגברת, בשל העלייה בשכיחות של הפרעות אכילה גם בקרב שמנים.

"במקום להחמיא על הרזון, על הצוות הרפואי לבדוק שאין הפרעת אכילה"

אמנם למי שבעל משקל עודף יש יתרונות רבים בהשלת המשקל, אך אסור שהירידה תיגרם בשל הפרעת אכילה לא מאובחנת ולא מטופלת. אחרת, הנזק הפיזי והנפשי שייגרם, יכול להיות בלתי הפיך ואף לעתים מסכן חיים.
"על רופאי המשפחה, רופאי הילדים ורופאים במחלקות פנימיות להיות ערניים לשינוי משקל, בייחוד אם השינוי מתרחש תוך פרק זמן קצר. אסור לפחד לשאול את המטופל שאלות ישירות. דווקא כשאיש מקצוע שואל שאלות, מגלה התעניינות, חוקר ולא מוותר על תשובות במקרי חשד, החוויה של האדם הסובל מאנורקסיה היא של 'הנה, מישהו סוף סוף רואה אותי'.
"חשוב להבין, שעם כל אופנת הרזון, מחלת האנורקסיה היא מחלה קשה", מדגישה פרופ' לצר. "היא לא קשורה במשקל או במראה הגוף בשום צורה. זה מצב נפשי קשה מאוד, של דימוי גוף מאוד נמוך, ביטחון עצמי ירוד וקשים גדולים מאוד באינטראקציה בינאישית".
לדבריה, ישנן תקופות רגישות יותר, של שינוי מאוד גדול בחיים, שיכול להוות טריגר למחלה. פרופ' לצר: "חשוב להדגיש גם שהחלמה מהמחלה הזו היא לא מוחלטת. כלומר, הסכנה תמיד שם בתקופות משבר, והיא מחייבת השגחה לאורך כל החיים. זה שאדם החלים, לא אומר שהוא יצא מסיכון".

מדוע גיל ההתבגרות נחשב לגיל מאוד מסוכן להתפרצות של מחלת האנורקסיה?

פרופ' לצר: "יש בחיים תקופות עם המון שינויים. אלו, תובעים התמודדות, ביטוי של רגשות, אינטרקציה עם בני אותה קבוצת גיל – יש אנשים שמתקשים לעמוד בכל זה.
"הם מחפשים עוגן שייתן להם תחושת שליטה על החיים, ומאמצים הפרעת אכילה כחלק מההתמודדות. בגיל הזה מתפתח דימוי הגוף, יש התגבשות של ה'אני' ויש המון לחץ חברתי, בייחוד בתקופה שבה אנו חיים. כל אלה, הם קרקע פורייה להתפרצות של הפרעת אכילה".

הורים, היזהרו מלגרום לנזק ולהגביר את הפרעת האכילה

אנו שבויים בתקופה שבה העיסוק בדימוי הגוף קיצוני במיוחד. הקורונה, המלחמה הנוכחית, השנים האחרונות שבהן הרשתות החברתיות מקדשות מודל גופני שקשה להגיע אליו – כל אלו, יוצרים חרדה גבוהה מאוד סביב מראה, משקל ומבנה גוף. אך, האם גם להורים יש חלק בהתפתחות של הפרעות אכילה, וכיצד עליהם להתנהג כשהילד סובל ממשקל עודף?
"הורים שיש להם יש ילד עם נטייה להשמנה, ושהם באמת רוצים לעזור לו, צריכים לנהוג ברגישות גבוהה. אסור לעשות שום דבר שיפגע בו או ישפיל אותו. לומר לו 'לא לאכול', זה לא פתרון. ילד קטן לא מבין. מה שהוא שומע, זה שהוא לא בסדר, ולכן הוא מתחיל לאכול בסתר, ומשקר לגבי התזונה שלו. אם רוצים לשנות דפוסי אכילה, חשוב לעשות זאת מאחורי הקלעים, ותוך ייעוץ וליווי של אנשי מקצוע".
בשיתוף אלי לילי
פורסם לראשונה: 12:10, 26.03.24