שמעון אוליצקי, סטודנט שנה שישית לרפואה באוניברסיטה העברית והדסה, היה בדרך לתכנן את האלקטיב שלו - סבב התמחות אחרון לפני הרישיון - בניו יורק, כששאלה אחת ניקרה בראשו: למה סטודנטים לרפואה תמיד נשלחים למקומות הכי מתקדמים בעולם - ולא למקומות שבהם הצורך הרפואי הגדול ביותר?
פרופ' סער חשביה ונועה יעקב על המשלחת
מתוך השאלה הזו נולדה תוכנית חדשה בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה: אלקטיב הומניטרי מוכר, שבמסגרתו סטודנטים נבחרים בשנה האחרונה ללימודיהם יוצאים יחד עם רופאים מומחים לפעילות רפואית והכשרתית באפריקה. לדברי מובילי התוכנית, מדובר ביוזמה ראשונה מסוגה בישראל כתוכנית מסודרת ומוכרת בתוך לימודי הרפואה, שמתמקדת ברפואה גלובלית ובמשלחת רפואית-הומניטרית.
6 צפייה בגלריה
"מסע שבו אנחנו משלבים תרומה לקהילה ותרומה לעולם"
(צילום: באדיבות המשלחת מטעם האוניברסיטה העברית והדסה עין כרם)
"באותו רגע שאלתי את עצמי - במקום לשלוח סטודנטים דווקא למקומות הכי נוחים ומתקדמים בעולם, מה אם נשלח אותם למקומות שבהם באמת צריכים אותם, ושבהם הם יוכלו גם ללמוד וגם לתרום?", מספר אוליצקי. לדבריו, מה שהופך את הסיפור ליוצא דופן הוא שהתוכנית לא נולדה כמיזם מוסדי מלמעלה, אלא כיוזמה של סטודנט לרפואה שזיהה פער בהכשרה הרפואית וניסה לבנות עבורו פתרון אמיתי.
6 צפייה בגלריה
שבעת חברי המשלחת שהוביל פרופ' חשביה
(צילום: באדיבות המשלחת מטעם האוניברסיטה העברית והדסה עין כרם)
את התוכנית מוביל פרופ' סער חשביה, סגן מנהל בית החולים הדסה עין כרם ומנהל המלר"ד (מיון) לילדים. לצידו שותפה ד"ר לאה סרנה-כהן, רופאה בכירה במלר"ד ילדים ואחת הרופאות הבודדות בעולם עם התמחות ברפואת אסונות בילדים מהרווארד, המשמשת כראשת התוכן האקדמי של התוכנית. במשלחת הפיילוט הראשונה לקחו חלק גם ד"ר ראם שדה, רבקה ליפקה, אחות במלר"ד ילדים, ושלושה סטודנטים שנבחרו לאחר תהליך מיון מתוך יותר מ-60 סטודנטים: אלישיב סגל, נועה יעקב ושגב גיל-עד.
בריאיון לאולפן ynet הסביר פרופ' חשביה כי בעיניו אחד הדברים המרשימים ביותר בתוכנית הוא העובדה שהיא צמחה מתוך יוזמה של סטודנטים. "סטודנטים שלנו בעצם פנו אלינו לאוניברסיטה העברית ולהדסה כדי לעשות טוב בעולם וגם כדי להבין את המורכבויות של העולם", אמר. "שמעון אוליצקי, סטודנט בשנה שישית, פונה לדיקן ואליי ואומר: 'בואו תעזרו לי לעזור לכם'. ומשם אנחנו יוצאים למסע שבו אנחנו משלבים תרומה לקהילה ותרומה לעולם".
אוליצקי: "באותו רגע שאלתי את עצמי - במקום לשלוח סטודנטים דווקא למקומות הכי נוחים ומתקדמים בעולם, מה אם נשלח אותם למקומות שבהם באמת צריכים אותם, ושבהם הם יוכלו גם ללמוד וגם לתרום?"
משלחת הפיילוט יצאה למחוז מאקואני שבקניה. בעזרתה של ד"ר סרנה-כהן, מוקד הפעילות נבחר בשיתוף גורמי רפואה ומנהיגות מקומית, במטרה להבין את האתגרים המרכזיים של מערכת הבריאות באזור. מיקומו של בית החולים על הציר המרכזי בין ניירובי למומבסה מביא אליו נפגעי תאונות דרכים רבים, בהם ילדים, ולכן הוחלט להתמקד בשיפור הטיפול בטראומת ילדים.
המשלחת נבנתה משני חלקים. בשבוע הראשון העבירו הרופאים והסטודנטים הכשרות לכ-70 רופאים ואנשי צוות מקומיים בתחומי טראומת ילדים ושימוש באולטרסאונד במסגרת רפואת חירום, המכונה POCUS - אולטרסאונד ליד מיטת המטופל, שמאפשר לרופאים לקבל מידע מהיר בזמן אמת במצבי חירום. בשבוע השני נשארו הסטודנטים להשתלבות קלינית בבית החולים המקומי, במחלקות השונות, כדי לראות מקרוב כיצד מתנהלת רפואה בתנאים שונים מאוד מאלה שמוכרים להם בישראל.
נועה יעקב, אחת משלושת הסטודנטים במשלחת, סיפרה על החוויה בקניה לצד שני הסטודנטים הנוספים, אלישיב סגל ושגב גיל-עד. "הגענו בהתחלה עם הרופאים כדי להעביר איזשהו קורס ברפואת חירום בילדים", אמרה. "אחרי שהקורס נגמר נשארנו כדי ללמוד מהרופאים המקומיים. הצטרפנו למיון, לכירורגיה, לפנימית, למחלקת נשים, ובעצם ראינו איך הרופאים המקומיים מנהלים את המטופלים. אני חייבת להגיד שהגעתי עם הרבה ציפיות, אבל זה נראה אחרת לגמרי ממה שקורה בהדסה ובארץ".
6 צפייה בגלריה
"ההכרה האקדמית היא החלק הכי מהותי בתוכנית הזאת". המשלחת בקניה
(צילום: באדיבות המשלחת מטעם האוניברסיטה העברית והדסה עין כרם)
עבור יעקב, החוויה קיבלה גם משמעות אישית. הוריה נולדו באתיופיה ועלו לישראל, והיא סיפרה כי לפני כעשור נסעה עם אביה לטיול שורשים. "ביקרנו קצת בכפרים, אבא שלי הראה לי איפה הוא גדל, וממש עניין אותי לחזור לשם ולתרום מהידע שלי וגם ללמוד", הסבירה. "המשלחת הזאת הייתה הזדמנות מעולה, ואני מקווה שאני אמשיך גם לעשות את זה בעתיד".
לדבריה, גם עבור הוריה מדובר בסגירת מעגל: "ההורים שלי מאוד מתרגשים. כל יום אני מקבלת מגילות על כמה זו שליחות מדהימה ותרומה. כשאני חוזרת ליבשת שהם באו ממנה, ובתור סטודנטית במדינת ישראל באוניברסיטה העברית, בשבילם זה עולם ומלואו".
פרופ' חשביה: "אנחנו באים מנקודת מבט של שיתוף מלא. אנחנו לומדים ביחד. הם לומדים מאיתנו, אנחנו לומדים מהם. אני חושב שהסטודנטים בתוכנית יהיו השגרירים הרפואיים העתידיים שלנו בעולם"
אוליצקי מדגיש כי כבר בשלב התכנון היה חשוב לו שהתוכנית לא תהיה "טיול התנדבותי" חד-פעמי, אלא מסגרת אקדמית מוכרת ובת-קיימא. "ההכרה האקדמית היא אולי החלק הכי מהותי בתוכנית הזאת", הבהיר. "היא זו שיוצרת את הייחודיות שלה לעומת ניסיונות אחרים שבהם סטודנטים לרפואה השתתפו במשלחות התנדבותיות שונות. רק תוכנית קבועה ומתמשכת יכולה לייצר אימפקט אמיתי לאורך זמן".
לדבריו, המטרה היא לא רק להעניק ידע לצוותים המקומיים, אלא גם להרחיב את ההכשרה של הסטודנטים עצמם. "העבודה בסביבה דלת-משאבים מחייבת לחזור לבסיס של הרפואה - להסתמך על בדיקה גופנית מדויקת, אנמנזה מעמיקה וחשיבה קלינית יצירתית", הסביר. "זה עולם רפואי ששונה מאוד מזה שבו גדלים כיום סטודנטים בישראל, שבו בדיקות מתקדמות ואמצעי הדמיה זמינים כמעט בכל רגע".
גם פרופ' חשביה הדגיש את חשיבות הלמידה ההדדית. "אנחנו באים מנקודת מבט של שיתוף מלא", אמר באולפן ynet. "אנחנו לומדים ביחד. הם לומדים מאיתנו, אנחנו לומדים מהם". לדבריו, לאחר שבוע ההכשרות, השבוע השני הוקדש לכך שהסטודנטים ילמדו מהצוותים המקומיים ויכירו את האתגרים שאיתם הם מתמודדים. "אני חושב שהם יהיו השגרירים הרפואיים העתידיים שלנו בעולם", הוסיף.
6 צפייה בגלריה
"ההורים שלי מאוד מתרגשים. כל יום אני מקבלת מגילות על כמה זו שליחות מדהימה ותרומה". יעקב
(צילום: באדיבות המשלחת מטעם האוניברסיטה העברית והדסה עין כרם)
אחד האתגרים המרכזיים בדרך להפיכת הרעיון למציאות, סיפר אוליצקי, היה למצוא מנהל משלחת מתאים. לדבריו, הוא פנה לדמויות שונות בעולם הרפואה הגלובלית בישראל, אך רבים הביעו פסימיות או סירבו לקחת על עצמם את ניהול התוכנית. בהמשך פנה להדסה עין כרם, שם נוצר החיבור עם פרופ' חשביה. "פרופ' סער הזמין אותי למשרדו, ומתוך אותה פגישה למעשה נולדה התוכנית במתכונת שאנחנו רואים היום. ההבנה הייתה שלהוציא משלחת של סטודנטים בלבד - זה כנראה לא מספיק. מצד אחד, חשוב שהסטודנטים ילמדו ויספגו מהחוויה, אבל כדי שהמשלחת תהיה באמת הומניטרית, היא גם חייבת להעניק ולתרום לקהילה המקומית".
לדבריו, זו הסיבה שנבחר מודל משולב של רופאים וסטודנטים. "הסטודנטים לרפואה בשנה שישית אמנם נמצאים ברמה גבוהה מאוד ביחס בינלאומי, אבל הם עדיין אינם רופאים", אמר. "היה לנו חשוב מאוד לא ליצור מצג שווא כאילו סטודנטים מישראל באים ללמד רופאים מקומיים. צריך הרבה צניעות ורגישות. וכך נולד המודל של משלחת משולבת - רופאים וסטודנטים יחד. משלחת שיודעת גם ללמוד ולהיחשף, אבל גם להעניק תרומה אמיתית ומשמעותית".
מעבר להיבט הרפואי, המשתתפים מתארים גם מפגש אנושי יוצא דופן. פרופ' חשביה סיפר כי בעיירה שבה שהו, "יום אחרי שהגענו כל העיירה ידעה שהרופאים הישראלים באו לעזור". לדבריו, מושל המחוז אירח את הסטודנטים בגאווה, והסטודנטים עצמם השתלבו גם בחיי הצוות המקומי. "הם רקדו איתם ושיחקו איתם כדורגל בזמן הפנוי שלהם, והם נטמעו בצוות הרפואי".
6 צפייה בגלריה
"הבנתי שמשהו שהיה רק מחשבה בראש שלי הפך למציאות". אוליצקי
(צילום: באדיבות האוניברסיטה העברית)
גם עבור חשביה מדובר בסגירת מעגל אישית. "אני בעצם מצאתי את דרכי כרופא ילדים לפני 20 שנה בזכות התנדבות באתיופיה", אמר. "אני מניח שמי ששלחנו עכשיו ימשיך להפיץ את היכולות ואת הידע של מדינת ישראל והרפואה במדינת ישראל ברחבי העולם".
עבור אוליצקי, אחד הרגעים המשמעותיים ביותר הגיע דווקא כשהביט מרחוק בתמונה מטקס קבלת הפנים הרשמי למשלחת במאקואני, בהשתתפות מושל המחוז ושגריר ישראל בקניה. "הסתכלתי על התמונה - רופאים וסטודנטים מהאוניברסיטה העברית עומדים בבית חולים בקניה לצד הנהגה מקומית - ופתאום הבנתי שמשהו שהיה עד לא מזמן רק מחשבה בראש שלי, משפט שזרקתי לעצמי תוך כדי הכנות לאלקטיב, הפך למציאות חיה", סיפר. "זה היה רגע מאוד חזק. לא בגלל שהתוכנית הצליחה על הנייר, אלא כי ראיתי אנשים אמיתיים, במקום אמיתי, עושים בדיוק את הדבר שלשמו כל זה נבנה".
כעת, לדבריו, המטרה היא להפוך את הפיילוט למסלול קבוע בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית, כך שבכל שנה תצא משלחת רפואית-הומניטרית ליעד אחר בעולם, בשיתוף בתי חולים, מומחים ושותפים מקומיים. בהמשך מקווים יוזמי התוכנית להרחיב אותה גם למחקר ולשיתופי פעולה עם בית הספר לבריאות הציבור.
"החלום הוא שסטודנטים לרפואה בישראל יראו ברפואה הומניטרית וברפואה גלובלית חלק טבעי מההכשרה שלהם", סיכם אוליצקי. "לא משהו צדדי, אלא חלק מהאחריות המקצועית והאנושית של רופא".
