הסיבה העיקרית לכך שאילנה (אלוינה) רובין בחרה לשתף אותנו פיזית בניתוח כריתת השד ושחזורו באסותא רמת החייל הייתה אלטרואיסטית: היא רצתה להפחית חרדה מנשים צעירות כמוה, שחלו בסרטן השד והן בשלב הטרום-ניתוחי.
הניתוח שעברה אילנה
(צילום: דניאל כהן, דוברות אסותא)
"אחרי שהרופאים הסבירו לי בדיוק מה הולך לקרות והבטיחו שאתעורר עם שני שדיים תואמים ויפים, נרגעתי - ואז במקום להמשיך לאכול לעצמי את הראש עם סרטי אימה ותרחישי בהלה, המחשבה שלי הוסטה לצד האסתטי, וזה טבעי כי אחרי הכול זה מה שאמור להעסיק אישה צעירה בת 32. לא סרטן", היא מתארת בריאיון שקיימנו איתה יומיים לפני שהכניסה אותנו לחדר הניתוח.
אילנה, נשואה לכפיר ואמא לאמה (6.5) ולארי (3), עלתה מאוקראינה כשהייתה בת שנתיים וגדלה בנתניה. "אחרי השחרור עשיתי תואר ראשון במנהל עסקים והמשכתי לתואר שני בשיווק במכללת נתניה". ומאז היא עובדת בחברת סיבוס. "הם המשפחה המורחבת שלי, שמאז גילוי הסרטן מקיפה ועוטפת אותי בחום רב".
טרם גילוי המחלה, מעצם היותה חרדתית, היא נבדקה באופן סדרתי. "בנוהל קבוע אני מבקרת אצל רופאת המשפחה שלי ולא פוסחת גם על רופאים אחרים, כך שאני בערנות יתר למצב הבריאותי שלי", היא מסבירה.
אבל זה כנראה לא הספיק, כי מרגע שמיששה גוש בשד השמאלי ועד שאובחנה, הוא גדל. "באמצע-סוף 2024 נגעתי בגוש קטן ואני, כמו שאני, עוד באותו היום הלכתי לרופא, שהפנה אותי לאולטרסאונד שד". התוצאה הייתה תקינה, אבל לא תחושת הבטן שלה, כי עמוק בפנים ידעה רובין, לדבריה, שהיא חולה בסרטן.
"פניתי לכירורגית שד נוספת שבדקה ועברה על הפענוח, וכשאמרתי לה שכואב לי, כל מה שהיה לה להגיד הוא: 'אז קחי כדור, ואני שולחת אותך לאולטרסאונד חוזר'".
גם בבית לא קיבלו את האבחנה העצמית שלה. "בעלי ואמא שלי אמרו לי שאין לי כלום. שאין מצב שהגוש סרטני, וזה כנראה בלוטת חלב או שאני לפני וסת".
גם בבדיקה החוזרת לא אותר ממצא מחשיד, אך במהלך השנה הגוש התרחב לקוטר של חמישה ס"מ. "אז הבינו שמשהו לא תקין והחליטו על ביופסיה, וכשראיתי על צג הנייד שלי את המספר של רופאת המשפחה, רק קיבלתי אישור לחשד שלי. אחרי ה'שלום' הקדמתי אותה: 'יש לי סרטן? תעני לי!', וכשענתה שזה לא סוף העולם, בעלי ואני מיהרנו להגיע למרפאה כשפחד מוות אוחז בי, ואני חושבת מה יהיה עם הילדים הקטנים שלי".
מקדם החרדה הגבוה שיחק הפעם לטובתה, ושלח אותה להפעיל את ביטוח הבריאות הפרטי שלה. "מהיום להיום קבעתי MRI ולמחרת PET-CT, שזו בדיקה שמאבחנת גידולים סרטניים וגרורות בגוף".
"אז הבינו שמשהו לא תקין והחליטו על ביופסיה, וכשראיתי על צג הנייד שלי את המספר של רופאת המשפחה, רק קיבלתי אישור לחשד שלי. אחרי ה'שלום' הקדמתי אותה: 'יש לי סרטן? תעני לי!', וכשענתה שזה לא סוף העולם, בעלי ואני מיהרנו להגיע למרפאה כשפחד מוות אוחז בי, ואני חושבת מה יהיה עם הילדים הקטנים שלי"
בפברואר 2025 היא קיבלה את התוצאות, ושם נאמר לה שלצד הגידול הסרטני הגדול נצפו שלושה גידולים נוספים, אך הבשורה המעודדת היא שגופה נקי מגרורות. "הייתי בנהיגה, וכשהתבשרתי שהסרטן ממוקם בשד בלבד, מרוב התרגשות נכנסתי בקיר. חצי אוטו הלך, אבל הנזק היה בר תיקון".
מסלול ההחלמה התחיל בכימותרפיה אגרסיבית שצמצמה את ממדי הגידול, כאשר בכל רגע אמה ובן זוגה נמצאים סביבה ומסייעים לה. "הכול קרה כל כך מהר שלא הספקתי לשאוב ביציות. הרגשתי רע מאוד מהטיפול, הקרחתי, הגוף שלי הגיב באלרגיה מסכנת חיים לאחד החומרים, ולא פעם הרגשתי אבודה עד כדי כך שעלו לי לראש מחשבות על התאבדות והתחלתי ליטול ציפרלקס".
היא פנתה לד"ר דפנה ברסוק – כירורגית בכירה, מומחית בניתוחי שד אונקולוגיים באסותא רמת החייל – שעדכנה אותה בפרטי הניתוח שיבוצע בגישה המלאה, כלומר כריתת שד מלאה (Mastectomy), ובמקביל תחת אותה הרדמה תבוצע התאמת השד השני, הבריא.
"ב-80% מהמקרים ניתוח לכריתת סרטן שד מתבצע בגישה החלקית – המקומית (Lumpectomy). בארה"ב עדיין רווח ניתוח הכריתה המלאה מכל מיני סיבות, בהן כלכליות", מסבירה ד"ר ברסוק. "ב-2008 עוד לא ידענו לבצע ניתוחים משולבים, כי כל ענף האונקופלסטיקה עוד לא הגיע למחלקות. אבל כשחזרתי מטורונטו, מפלושיפ – התמחות על, חברתי לפרופ' יואב ברנע – כיום מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית באיכילוב ומנתח גם באסותא, שחזר גם הוא מהתמחות בשחזורי על, והתחלנו לבנות את השת"פ המקצועי בינינו. זה דורש תיאום מלא כיוון שאנחנו מנתחים במקביל, אני בחלק האונקולוגי והוא בחלק האסתטי".
11 בספטמבר 2025. אנחנו פוגשים את רובין בבית החולים כשהיא ממתינה לניתוח; נרגשת, חוששת ויחד עם זאת נותנת אמון מלא ברופאיה. הסניטר מגלגל את מיטתה לחדר הניתוח. האחות מיישרת את התאורה. היא מועברת ממיטתה לשולחן הניתוח הצר. הרופאה המרדימה מחברת לה מכשירי ניטור ומחפשת וריד שדרכו יוזרמו חומרי ההרדמה.
ד"ר דפנה ברסוקצילום: דניאל כהן, דוברות אסותאד"ר ברסוק יושבת לידה, מחזיקה לה את היד ומעודדת אותה. רוחה של רובין איתנה. היא משוחחת ומתבדחת עם רופאיה, ולבחירתה מנגן לה הפלסטיקאי את השיר שביקשה וצליליו ממלאים את החדר. היא מורדמת ואז מונשמת, ודקות לפני שהניתוח מתחיל מתפנה ד"ר ברסוק ומתארת: "לפנינו ניתוח של מטופלת בת 32 שחלתה בסרטן השד. היא עברה כימותרפיה טרום-ניתוחית וצפויה לעבור כריתת שד מלאה כיוון שהגידול היה רב-מוקדי. במעמד הכריתה ובמקביל יבצע פרופ' ברנע שחזור מיידי, כך שהיא יוצאת מהניתוח עם שני שדיים והיא תרגיש בנוח בבגד ים. מניסיון ארוך שנים למדנו כמה זה תורם לדימוי הגוף ולהערכה העצמית של המטופלת, ובפרט כשהיא צעירה".
פרופ' יואב ברנעצילום: דניאל כהן, דוברות אסותאפרופ' ברנע נערך לניתוח. הוא שולף את שני השתלים מקופסאות המקור, אחד מהם יהיה אופציונלי להשתלה. "בניתוח הכריתה נשמר עור השד, ואיתו נעטוף את השתל שמכוסה ברקמה ביולוגית. כיוון שהמנותחת ביקשה שדיים קטנים, בזמן שד"ר ברסוק תכרות את רקמת השד הנגועה, אני אתחיל להקטין את השד הבריא מתוך מטרה סופית ליצור סימטריה בין שניהם".
על פי הנוהל, לדברי ד"ר ברסוק, שוקלים את השד הנכרת, ולאותו גודל ונפח מתאמים את השני ליצירת איזון, אבל שיתוף הפעולה בין הרופאים והניסיון הנרכש מאפשרים הערכת משקלים טרם ביצוע ההליך. "רק אחרי מספר חודשים, כשהשד מקבל את צורתו הסופית ואת הסימטריה עם השד השני, ניתן לשחזר פטמה בטכניקות שונות", מוסיף ד"ר ברנע.
יום אחרי הניתוח השתחררה רובין לביתה, עדיין כאובה אבל רגועה ומרוצה: "תמיד רציתי חזה קטן, ושבועיים לפני יום ההולדת שלי קיבלתי כזה. מד"ר ברסוק קיבלתי במתנה את החיים שלי, ומפרופ' ברנע קיבלתי את איכות החיים שלי".
