בשיתוף באייר
ניוון מקולרי גילי הוא מחלה הפוגעת במרכז הרשתית - אזור האחראי על הראייה החדה - ונחשבת לגורם השכיח ביותר לאובדן ראייה בגיל מבוגר. היא מופיעה לרוב אחרי גיל 50, וכ-30% מהאוכלוסייה מעל גיל 70 סובלים ממנה באופן כזה או אחר. עם העלייה בתוחלת החיים, גם שכיחות המחלה הולכת וגדלה.
"המחלה נובעת מתהליך ההזדקנות של שכבות הרשתית ומתאי התמיכה שמתחתיה", מסבירה פרופ' ענת לבנשטיין, מנהלת תחום רשתית במערך העיניים וסמנכ"לית המרכז הרפואי תל אביב. "זו לא רק בעיה רפואית אלא גם אתגר משפחתי וחברתי, משום שרבים מהמטופלים נזקקים לעזרה שוטפת בניהול המחלה והטיפול".
מניוון "יבש" ל"רטוב": שלבי המחלה
לדברי פרופ' לבנשטיין, ישנם שני שלבים עיקריים למחלה. "השלב הראשון הוא ניוון 'יבש' של הרשתית, שבו אין כלי דם חריגים", היא מסבירה. "בשלב זה מצטברים מתחת לרשתית משקעים צהובים – תוצר של בלייה טבעית בתאי הפוטו-רצפטורים, חיישני האור שבשכבות החיצוניות של הרשתית". או במילים אחרות, זהו תהליך של בלאי טבעי בתאי הראייה, שעם השנים גורם לירידה הדרגתית בחדות הראייה.
"התאים האלה ממירים את אנרגיית האור לאותות חשמליים שמאפשרים לנו לראות", מוסיפה פרופ' לבנשטיין. "בשל הפעילות האינטנסיבית שלהם הם נמצאים בעומס תמידי, וכמו כל תא בגוף – גם הם נשחקים ומתחדשים. הצטברות שאריות התאים היא חלק בלתי נפרד מתהליך ההזדקנות".
האתגר האמיתי מתחיל כאשר המחלה עוברת לשלב השני, ניוון "רטוב". "מצב זה קורה כי גדלים מתחת לרשתית כלי דם בלתי תקינים, אשר מפרישים נוזל ודם לתוך הרשתית - והדופן לא מספיק עמידה כדי למנוע את המעבר", מתארת פרופ' לבנשטיין. "ברגע שברשתית יש דם או נוזל, הראייה נפגעת". לדבריה, הנתונים מדאיגים. "10% ממי שיש לו ניוון יבש, מגיע לשלב ניוון 'רטוב' - מדובר על מספרים גבוהים".
יש לציין, כי מחלת הניוון היבש יכולה להתקדם גם בכיוון אחר: בחלק מהמקרים, המצב מחמיר לניוון אטרופי-גיאוגרפי, שבו נוצרים אזורים גדולים שלא מתפקדים וגורמים לירידה משמעותית בראייה.
מזריקה מדי חודש לאחת כל חצי שנה: פריצות הדרך בטיפול
עד לאחרונה נדרשו מטופלי ניוון מקולרי גילי להגיע לבית החולים ולקבל טיפול בזריקה לעין מדי חודש או חודשיים לכל היותר. מדובר היה במעמסה כבדה - לא רק על המטופלים עצמם, אלא גם על בני המשפחה, הצוותים הרפואיים ומערכת הבריאות כולה.
"אנשים מבזבזים על כל טיפול כעשר שעות – מהחרדה שלפני, דרך הבדיקות ועד ההתאוששות שאחריה", מתארת פרופ' לבנשטיין. "רבים מגיעים עם מלווה, משום שהרחבת האישונים גורמת לטשטוש זמני, ומדובר בדרך כלל במטופלים מבוגרים".
החדשות הטובות הן שהטיפול לשלב ה"רטוב" של המחלה ממשיך להשתפר. מאז 2006 ניתנות זריקות לעין שמעכבות את התקדמות המחלה. "אפשר להשוות את ההשפעה שלהן לפניצילין - טיפול ששינה לחלוטין את הפרוגנוזה של המטופלים", אומרת פרופ' לבנשטיין.
בשנים האחרונות נכנסו לשימוש טיפולים חדשים שניתן להזריק כ-3-4 פעמים בשנה בלבד. "זה שינוי דרמטי שמקל מאוד על המטופלים, בני משפחותיהם והמערכת כולה", היא אומרת. "במחקרים שנעשו לקבלת אישור ה-FDA והרשויות בישראל נמצא כי הטיפולים האלו יעילים לפחות כמו הזריקות החודשיות - ולעיתים אף יותר".
לדבריה, בארץ, התחלת הטיפול כוללת לפי הנחיות סל הבריאות הזרקות של חומר מדור ישן יותר, ואם לאחר כמה זריקות לא מושגת תוצאה מספקת – ניתן לעבור לטיפולים החדשים, המאושרים על ידי כל קופות החולים. "יש לי מטופל שמתעלף מכל זריקה בגלל פחד ממחטים", היא משתפת ומסבירה שבזכות הטיפול מהדור החדש, הניתן במינון גבוה יותר, ניתן לתת לו זריקה רק אחת לחצי שנה "עבור אדם כזה, ההבדל בין זריקה חודשית לזריקה פעמיים בשנה הוא עצום".
גם בתחום הניוון ה"יבש" נרשמה התקדמות. "יש כיום טיפול חדש שאושר על ידי ה-FDA, אך הוא עדיין לא נכלל בסל הבריאות בישראל", אומרת פרופ' לבנשטיין. "הוא אינו משפר את הראייה, אך מאט את קצב גדילת האזור המנוון וזה הישג חשוב".
המפתח בגילוי המוקדם: איך למנוע את ההידרדרות?
אחד הגורמים הקריטיים ביותר בהתמודדות עם המחלה הוא אבחון מוקדם של המעבר מצורת הניוון ה"יבשה" לצורה ה"רטובה". לכן, ההמלצה של פרופ' לבנשטיין היא "קודם כל ללכת להיבדק אצל רופא עיניים אחרי גיל 50".
אם מופיעים סימנים ראשונים לניוון יבש, חשוב להיות מודעים לכך שמדובר בגורם סיכון, והרופא יקבע לפי הבדיקה את רמת הסיכון האישית. "הדבר החשוב ביותר הוא שאם הראייה יורדת בעין אחת בין הבדיקות – יש ללכת להיבדק באופן מיידי", מדגישה פרופ' לבנשטיין. "בניגוד לכאב זמני או דקירה, ירידה בראייה דורשת בדיקה".
למי שאובחן עם ניוון "יבש" ישנם צעדים מניעתיים חשובים. "נטילת ויטמינים ספיציפיים מפחיתה על פי המחקרים את הסיכון למעבר מהצורה היבשה לרטובה בכ-25%", היא מסבירה. "מדובר בוויטמינים במינון גבוה מההמלצה היומית, ולכן יש לקחת אותם רק באישור רופא המשפחה". בנוסף, מומלץ להיבדק אצל רופא עיניים 2-3 פעמים בשנה.
פרופ' לבנשטיין ממליצה גם על ניטור עצמי קבוע: "אצל אנשים עם ניוון יבש וגורמי סיכון, אני ממליצה לבדוק פעם בשבוע את הראייה בכל עין בנפרד, ולוודא שמצליחים לקרוא באותה חדות. העין השנייה לעיתים מפצה על הירידה, ולפעמים לא שמים לב להידרדרות במצב".
תוצאות מרשימות – בתנאי שמקפידים על הטיפול
מבחינת שיעורי ההצלחה בהפחתת הסיכון להידרדרות, תוצאות המחקרים מעודדות. "קיים סיכוי של 95% לשמר את הראייה וסיכוי של 45% להביא לשיפור בראייה", מדגישה פרופ' לבנשטיין. עם זאת, היא מדגישה כי ההצלחה תלויה בהקפדה על מעקב סדיר וביצוע הטיפול לפי הנחיות הרופא המטפל.
"במקרים שבהם נדרש טיפול, מתחילים בדרך כלל בזריקה חודשית, ובהמשך עוברים ובהמשך עוברים לטיפול אחר הניתן כ-4 פעמים בשנה", היא מוסיפה. "חובה להקפיד על ההוראות".
היבט חשוב נוסף הוא שמירה על אורח חיים בריא. "היום מסתכלים על גוף האדם בצורה הוליסטית", אומרת פרופ' לבנשטיין. "המחלה קשורה גם לזרימת הדם, ולכן כל מה שטוב ללב - טוב גם לניוון מקולרי. עישון מחמיר את המחלה ומפחית את התגובה לטיפול, ולעומת זאת פעילות גופנית מתונה 4–5 פעמים בשבוע ותזונה ים תיכונית הכוללת אגוזים, דגים ושמן זית – נמצאו במחקרי שאלונים כמגינים מפני התפתחות ניוון הרשתית הקשור לגיל".
הרפואה מצדה לא עוצרת. "יש כל הזמן התפתחויות ופיתוחים חדשים", אומרת פרופ' לבנשטיין. "קיימים כיום מחקרים שמטרתם לשפר את הטיפולים הקיימים – גם לצורה היבשה וגם לרטובה של המחלה". בין היתר, היא מציינת פיתוח של מכשיר OCT ביתי לניטור עצמי בין הטיפולים, שאושר בארצות הברית, עומד בפני התחלה של שימוש מסחרי, וצפוי לשנות את שגרת המעקב בעתיד.
"חשוב קודם כל לדעת על קיום המחלה", מסכמת פרופ' לבנשטיין. "ואז יודעים שצריך לקחת את הוויטמינים, לנטר את הראייה, ואם יש ירידה – לגשת מיד לבדיקה. זיהוי מוקדם וטיפול נכון יכולים לעשות את כל ההבדל בשמירה על הראייה ועל איכות החיים".
בשיתוף באייר ללא מעורבות בתכנים
