עוד לפני שנכנסנו למבואת מרכז דוידוף לטיפול וחקר הסרטן בבילינסון, עלתה בנו התהייה: מה מאיים יותר על חולי הסרטן – הטילים המשוגרים לישראל, או המחלה מסכנת-החיים שלהם? "הסרטן לא עוצר", אומר פרופ' גל מרקל, מנהל מרכז דוידוף, סגן מנהל בתי החולים בילינסון-השרון ומומחה בינלאומי לגידולי עור ומלנומה, "לא מעניין אותו אם יש טילים או אזעקה - הוא ממשיך, ולכן אנחנו ממשיכים להעניק את הרצף הטיפולי כבשגרה".
בדוידוף, כמו בכל המרכזים הרפואיים בישראל, הופנם הניסיון שנצבר מהמלחמות האחרונות, וכבר בשבת בצהריים נערכו הצוותים ליישום ההתאמות הנדרשות בתנאי מיגון מרביים. "ז'אנה בלוסקי, האחות האחראית שלנו בטיפולי יום, הגיעה בצהריים עם בנה. יחד הזזנו כיסאות, צמצמנו עמדות טיפול ופינינו כל מכשול בדרך לממ"ק (מרחב מוגן קומתי). המזכירות, שמיהרו להגיע על דעת עצמן, התקשרו לכל המטופלים הרשומים ליום ראשון ועדכנו שאנחנו ממשיכים שגרה תחת ביטחון מרבי".
5 צפייה בגלריה
"הקמנו מערך רופאים המחוברים מהבית למחשבי היחידות השונות". מרכז דוידוף
(צילום: אלעד מלכה)
אבל מה שנכון לצוותים אינו בהכרח מתכתב עם רצון המטופלים. "ביום ראשון רק 10% מהמטופלים בקרינה דחו את התור ולא הגיעו - לא משמעותי במיוחד, שכן גם בשגרה כ-5% אינם מגיעים לתורם", מסביר ד"ר דרור לימון, מנהל מכון הרדיותרפיה בדוידוף. "הבוקר חמישת המאיצים עובדים בתפוסה מלאה - 170 מטופלים ביום, כולל הסימולטור שמתכנן את הקרינה למטופלים חדשים".
המאיצים - מכשירים המייצרים אלומות קרינה החודרות לעומק הרקמות ומשמידות תאים סרטניים - נחשבים לבונקר בפני עצמם: כל מכון הרדיותרפיה ממוקם בקומת מינוס 2 הממוגנת. מאחד מחדרי הקרינה יצא גבר עם עגלה, החזיק בידיו תינוק חיוור, השכיבו בעדינות ומיהר לצאת. "אנחנו מטפלים גם בילדים עם סרטן משניידר, וגם בחולים שמקבלים טיפולי קרינה וכימו במקביל", תיאר ד"ר לימון.
פרופ' גל מרקלצילום: אלעד מלכהמרכז דוידוף מטפל באחד מכל שישה חולי סרטן בישראל - 7,000 חולים חדשים בשנה, וקרוב לרבע מיליון ביקורי חולים בשנה. ברזולוציה היומית: 100 עד 120 טיפולי כימו בעירוי, 170 עד 180 טיפולי קרינה, ו-50 עד 70 טיפולים המטו-אונקולוגיים (סרטן הדם).
כיצד מנהלים מערך כזה בחירום?
"צמצמנו ככל האפשר את מספר המאושפזים שמצבם אפשר את שחרורם הביתה", אומר פרופ' מרקל. "אין חכמים כבעלי ניסיון - ממבצע 'עם כלביא' למדנו כיצד לתזמן העברת מטופלים ב-90 שניות לממ"קים ולאזורים ממוגנים. לחולים שאינם ניידים יצרנו מעין קופסה ממוגנת. צריך להבין שאפשר להגדיר את דוידוף 'דלי' - עם מאות כניסות ויציאות מדי יום". מרפאות החוץ נסגרו והפכו וירטואליות. "הקמנו מערך רופאים המחוברים מהבית למחשבי היחידות השונות, זמינים בכל שעות המרפאה".
ד"ר ארז קרפצילום: דוברות בילינסוןבעוד שבדוידוף כלל הטיפולים מרוכזים בבניין אחד, המתחם התת-קרקעי של המרכז הרפואי בילינסון מתפרש על פני מישור אחד ורחב ידיים. "לתת-קרקע, שהוכשר כבר בימי הקורונה, העברנו את המחלקות הפנימיות והכירורגיות, את המיון ואת שלוש יחידות הטיפול הנמרץ: כללי, קרדיולוגי ונוירוכירורגי", הסביר ד"ר ארז קרפ, סגן מנהל המרכז הרפואי בילינסון. כבר מבעד לחלון דלת הכניסה המקום נראה ככוורת רוחשת: עשרות אנשי צוות, מטופלים עם מלווה אחד, עובדות ניקיון - רחש חיוני של עשייה שאינה נפסקת.
5 צפייה בגלריה
ד"ר עיינה דביר, רופאה בכירה ביחידה לטיפול נמרץ נוירוכירורגי, ליד מיטת חולה
(צילום: דוברות בילינסון)
"הכנסנו לאותו חדר שני מטופלים בבידוד מאותו מזהם - נשמע פשוט, אבל זה מצריך חשיבה מקדימה", אומר ד"ר קרפ. "אנחנו עובדים בסד"כ מלא, שכן הרופאים מהמחלקות שנסגרו בבית החולים השרון הצטרפו אלינו".
את ד"ר עיינה דביר, רופאה בכירה ביחידה לטיפול נמרץ נוירוכירורגי, פגשנו ליד מיטת חולה, כשהיא מדברת לטלפון שהחזיק עבורה בן משפחה ועדכנה קרובים במצב יקירם. "הקשיים המובנים שלנו, אנשי הצוות, הם הרעש וההמולה, והעובדה שאיננו נמצאים בסביבת העבודה הרגילה שלנו. אבל זה כבר הסיבוב השני שלנו, והצוות יודע איך להתאפס. עיקר הקושי הוא בציוד שלא תמיד בהישג יד, ובצורך ללמוד מחדש לעבוד ברעש הזה".
