אחרי שחרורן מהשבי של רומי גונן (24) מכפר ורדים, אמילי דמארי (28) מכפר עזה ודורון שטיינברכר (31) מכפר עזה שהתאחדו מחדש עם משפחותיהן, נערכים במערכת הבריאות לקלוט עוד ארבע חטופות בפעימה הבאה ביום שבת. "המראה הראשוני לא בהכרח מעיד – לא לטובה ולא לרעה", הסביר לאולפן ynet הפסיכיאטר ד"ר שמעון בורשטיין, סגן מנהל בית החולים מרחבים בבאר יעקב, כיצד יש להתרשם ממצב החטופות ששוחררו. צפו בריאיון איתו ועם סגנית מנהלת המרכז הרפואי שמיר אסף הרופא, ד"ר עידית סגל:
כיצד מטפלים בחטופות ששוחררו ואיך נערכים לגל הבא?
(צילום: אסף חן, עידו ארז)
"לכל אדם יש את מנגנוני ההתמודדות שלו ואת מערכת התמיכה שלו", מסביר ד"ר בורשטיין, "אנשים שחוו זוועות, גם באירוע הזה וגם במקרים אחרים, נבדלים זה מזה ביכולת ובכלים להתמודד. סביר להניח שיהיה צורך לעבד את הטראומות האלו. ברור לחלוטין שהחטופות חוו חוויות קשות ומשמעותיות – עצם הניתוק ממשפחתן, שהייה ממושכת במנהרה למשך שנה וחצי, אפילו ללא איום חיים מתמיד, היא חוויה בעלת השלכות נפשיות עמוקות ביותר".
הוא מסביר כי, "כמו בכל תחום אחר ברפואה, אנחנו מטפלים באנשים, ולא רק בחוויות שהם עברו. כל אדם הוא עולם ומלואו, עם צרכים ייחודיים משלו, והטיפול חייב להיות מותאם למה שכל אחת ואחד זקוקים לו".
מדובר במקרים חסרי תקדים – אין "טקסטבוק" לטיפול בנשים צעירות שהיו בשבי במנהרות של ארגון טרור במשך שנה ושלושה חודשים. איך בכל זאת מגבשים פרוטוקול טיפולי?
"משרד הבריאות הקים צוות בראשות ראש שירותי בריאות הנפש ד"ר גלעד בודנהיימר, ובשיתוף מיטב המומחים לגיבוש פרוטוקולים טיפוליים", מסביר ד"ר בורשטיין. "העבודה נשענת על ידע מהעולם במקרים בעלי מאפיינים דומים, כמו נפגעות עינויים במדינות טוטליטריות, יוצאי אזורי קרב ומלחמה, וגם על תובנות שנאספו ממטופלי העסקה הקודמת. לצד זאת, חשוב להבין שזו סיטואציה חסרת תקדים, ולכן נדרש לגשת אליה בצניעות, ללמוד תוך כדי התהליך ולהקשיב לצרכים שעולים מהאנשים עצמם".
ד"ר שמעון בורשטייןצילום: יפעת גולןד"ר בורשטיין ציין כי לא תמיד נכון להתערב מיד, משום שעצם החזרה היא תהליך רגשי מורכב שצריך לתת לו את המקום שלו. "המראות האלה, למרות שהם מעוררים רגש רב, דורשים הקשבה והבנה לפני נקיטת פעולה", הסביר. "בראש ובראשונה, חשוב להיות נוכחים ולהתבונן מהצד. הטיפול חייב להיות מותאם לצרכים האישיים של כל אחת – ייתכן שמישהי תזדקק רק לליווי ותמיכה בסיסית, מישהי אחרת תבקש עזרה פעילה, ואחרת אולי לא תרצה לחזור כלל לשגרה מיידית. המפתח הוא להגיב לצרכים של מי שעומד מולנו ברגישות ובהתאמה אישית".
אסור לכפות טיפול, שזה אולי האלמנט הכי חשוב פה.
"זו בדיוק הנקודה – עלינו להיות נוכחים וזמינים, אך מבלי להתערב מיוזמתנו, אלא רק כשאותה מטופלת או מטופל מבקשים את התמיכה ומוכנים לקבל אותה", הסביר ד"ר בורשטיין.
ד"ר עידית סגלצילום: פרטיסגנית מנהלת המרכז הרפואי שמיר אסף הרופא, ד"ר עידית סגל, שיתפה בהיערכות לגל השבים הבא: "יש לנו ניסיון מהעבר בקבלת שבים. בנובמבר 2024 קלטנו 24 שבים זרים, ומאז צברנו ידע חשוב בתחום", משיבה ד"ר סגל. "כעת אנו נערכים לקלוט גם שבים זרים וגם ישראלים. המטרה שלנו היא לשלב בין הענקת מעטפת רפואית שלמה, מדויקת ומקצועית לבין יצירת תחושה חמה וביתית. חשוב לנו שהם ירגישו שהגיעו למקום שמסמל התחלה חדשה ושיבה הדרגתית לחיים, ולא לעוד מוסד קר ומנוכר".
2 צפייה בגלריה
היערכות בית החולים שמיר אסף הרופא לקליטת חטופים בפעימות הבאות
(צילום: דוברות בית החולים שמיר אסף הרופא)
עברו יותר מ-420 ימים מאז העסקה הקודמת. אילו לקחים ותובנות הופקו מאז?
"בפעם הקודמת קלטנו 23 שבים תאילנדים ואזרח פיליפיני אחד, וצברנו לא מעט תובנות מהתהליך, בעיקר בתחום ההתאמה התרבותית", מסבירה ד"ר סגל. "למדנו רבות תוך כדי תנועה, בין היתר על צרכים תרבותיים ייחודיים שלא הכרנו עד אז. למשל, כיצד לגשת ולדבר איתם, מהו היחס הרצוי למגע ואופן שיתוף המידע. בנוסף, הבנו את החשיבות של התאמות תזונתיות, כמו העובדה שהם נוהגים לאכול אורז בכל ארוחה – בוקר, צהריים, ערב ואפילו בארוחות ביניים. כל אלה הם שיעורים חשובים שלקחנו להיערכות הנוכחית".
