הפסיכולוגית פרופ' עדנה פואה קאהן, שעבודתה המהפכנית שינתה את הטיפול בטראומה ובחרדה, הלכה לעולמה אתמול בצהריים (יום ג', שעון ארה"ב) בפילדלפיה, פנסילבניה, כשהיא בת 89, מוקפת בבני משפחתה. פרופ' פואה הייתה אחת ממייסדות הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי, מומחית עולמית ופורצת דרך בתחום המחקר והטיפול, וכבר בשנות ה-80 פיתחה תיאוריות מובילות להבנת הפרעות חרדה, OCD ו-PTSD והטיפול בהן.
שתי שיטות הטיפול הבולטות ביותר שפיתחה הן הטיפול בחשיפה ממושכת (Prolonged Exposure, PE) לטיפול בהפרעה פוסט-טראומתית, והטיפול בחשיפה ומניעת תגובה ב-OCD - שהודגמו מחקרית כיעילים ביותר לטיפול בהפרעות אלו.
בשנים האחרונות חילקה את זמנה בין ישראל לארה"ב, וכמחצית מהשנה התגוררה בתל אביב. מאז 7 באוקטובר פעלה ביתר שאת לסיוע לנפגעי טראומה, ובין היתר התנדבה במרפאת דרור לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי במרכז הרפואי שיבא, כיועצת ומדריכה. "זה אובדן גדול באופן אישי עבורי, וזה אובדן גדול עוד יותר לקהילה המקצועית של עולם הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה ולמי שעוסקים בטראומה", אומרת ד"ר ניצה נקש-אקסלרוד, מנהלת מרפאת דרור, המנהלת הקלינית של המרכז הישראלי להכשרה בטיפול בחשיפה ממושכת במרכז חוסן על שם כהן-האריס, קולגה וחברה של פרופ' פואה שלימדה לצידה בשני העשורים האחרונים.
לוחמים שיצאו מעזה דורשים סיוע
(צילום: ערוץ הכנסת)
"היא הייתה פורצת דרך, בעלת שם עולמי בתחום הטראומה, שפיתחה טיפולים שהצילו חיים של אינספור מטופלים. דווקא בתקופה כזו של מלחמה כל כך ממושכת, עם כל כך הרבה נפגעי טראומה - עבורנו, קהילת המטפלים, ועבור המטופלים - זהו אובדן גדול מאוד".
ד"ר נקש אקסלרוד: "סיפורי הטראומות שאנשים חוו במלחמה הנוכחית וב-7 באוקטובר היו מהקשים ששמעה. זה גייס אותה לסייע למטופלים אלה, והיא ראתה בזה חשיבות עליונה"
לדברי ד"ר נקש-אקסלרוד, רק לפני ארבעה ימים הדריכה פרופ' פואה מטפלים ממסגרות שונות בכל רחבי הארץ שטיפלו בנפגעי המלחמה, ובחודש ינואר האחרון העבירו השתיים יחד סדנה להכשרת מטפלים נוספים. "היא הייתה אינטליגנטית בצורה אדירה, יצירתית ובעלת ידע לא יסולא בפז, והיו לה רעיונות למחקר ללא סוף", היא מספרת. "היא אמרה שלמרות החשיפה שלה לסיפורי טראומות רבים במהלך חייה המקצועיים - אם של חיילים בצבא האמריקני ואם של פגיעה מינית בילדות - סיפורי הטראומות שאנשים חוו במלחמה הנוכחית וב-7 באוקטובר היו מהקשים ששמעה. זה גייס אותה לסייע למטופלים אלה, והיא ראתה בזה חשיבות עליונה". היא ציינה שבשנתיים האחרונות זכתה לשני מענקי מחקר גדולים מאוד בארה"ב, והייתה בעיצומם של שני מחקרים על ייעול הטיפולים ב-OCD וב-PTSD.
7 צפייה בגלריה
הטבח במסיבה ברעים. פרופ' פואה קאהן הייתה נחושה לסייע לנפגעי הטראומה
(צילום: AP Photo/Ohad Zwigenberg)
השתיים הכירו בתחילת שנות ה-2000, עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, כשפרופ' פואה הגיעה לישראל והעבירה סדנה למטפלים שבה לקחה חלק ד"ר נקש-אקסלרוד. בעקבות הסדנה החליטה ד"ר נקש-אקסלרוד, עם סיום ההתמחות שלה בפסיכיאטריה בשיבא, לנסוע לארה"ב לצורך השתלמות ממושכת במרכז לטיפול ומחקר בהפרעות חרדה באוניברסיטת פנסילבניה, שניהלה פרופ' פואה. "בזמנו, רוב המחקרים בארה"ב בשיטה שפיתחה פרופ' פואה היו סביב טראומות אזרחיות, וכשחזרתי לארץ ב-2002 החלטנו לעשות יחד את המחקר הראשון לבחינת יעילות השיטה בלוחמים, פה בישראל", היא מסבירה. "המחקר נערך בשיבא, והתוצאות היו מדהימות והראו ירידה משמעותית בסימפטומים הפוסט-טראומתיים. מאז הזמינה אותי פרופ' פואה ללמד לצידה. לא משנה כמה שנים לימדתי לצידה - תמיד היה מה עוד ללמוד ממנה. נפלה בידי זכות גדולה מאוד".
ברשימת 100 המשפיעים של טיים
פרופ' פואה נולדה ב-1937 בחיפה, בתם הצעירה של אברהם ורבקה. אחיה הגדול אורי, המבוגר ממנה בשבע שנים, נהרג במלחמת העצמאות. היא למדה לתואר ראשון במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, שם הכירה את בעלה הראשון פרופ' אריאל פואה, ולזוג נולדו שלוש בנות שמתגוררות בארה"ב. היא המשיכה ללימודי תואר שני בפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת אילינוי וסיימה דוקטורט באוניברסיטת מיזורי.
פרופ' פואה ניהלה לאורך שנים ארוכות את המרכז לטיפול ומחקר בהפרעות חרדה באוניברסיטת פנסילבניה, שם זכתה עד ימיה האחרונים למענקי מחקר גדולים, ובמסגרתם חינכה דורות של תלמידים שהם כיום מובילים מקצועיים בתחום. "היה לה שילוב נדיר של מקצועיות ולב טוב", אומרת ד"ר נקש-אקסלרוד. "היא לא רק הייתה מורה, אלא גם יצרה קשרים קרובים עם התלמידים וגידלה אותם".
7 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: פרופ' עדנה פואה קאהן וד"ר ניצה נקש-אקסלרוד
(צילום: מרכז חוסן על שם כהן-האריס)
לאחר שהתגרשה, בסוף שנות ה-80, נישאה פרופ' פואה לצ'ארלס קאהן, פרופסור לפילוסופיה יוונית, שנפטר לפני כשלוש שנים. לאורך שנות חייה זכתה באינספור פרסים ואותות הוקרה מקצועיים וציבוריים על תרומתה למחקר ועל הישגיה. בשנת 2010 זכתה להיכלל ברשימת 100 האנשים המשפיעים ביותר של מגזין טיים.
מתחילת שנות ה-2000 החלה להגיע לארץ בקביעות ולתקופות ממושכות, ושמה לעצמה מטרה להטמיע את שיטת הטיפול בחשיפה ממושכת בקרב מטפלים בארץ. לאורך 23 השנים האחרונות, וממש עד השבוע שעבר, העבירה בארץ סדנאות ללימוד שיטת PE. הטמעת הטיפול הייתה בתחילה תחת ארגון הג'וינט בניהולו של ד"ר נפתלי הלברשטט ומרכז משאבים בניהולו של פרופ' מולי להד. משנת 2011 פעלה פרופ' פואה במסגרת המרכז הישראלי להכשרה בטיפול בחשיפה ממושכת, במרכז חוסן ע"ש כהן-האריס, בניהולו של פרופ' נתנאל לאור, ובהמשך הצטרפה לצוות הניהולי של המרכז.
"ליהנות שוב מהחיים"
הטיפול בחשיפה ממושכת (PE - Prolonged Exposure), שפותח על ידה, הוא טיפול התנהגותי-קוגניטיבי קצר-מועד (CBT) המוכח כמסייע למטופלים לעבד זיכרונות טראומטיים ולהפחית הימנעות, באמצעות חשיפה מבוקרת לגירויים, מצבים ומקומות המזכירים את הטראומה ומעוררי מצוקה. הרעיון מאחורי הטיפול הוא שהימנעות מגירויים המזכירים את הטראומה משמרת את תסמיני ה-PTSD ואת המצוקה הקשורה בה, וכי הטיפול ב"חשיפה ממושכת" מסייע להתגבר עליה.
הטיפול כולל חשיפה חיה למצבים או לאובייקטים שמהם המטופל נמנע בגלל חרדה ומצוקה הקשורות לטראומה, וחשיפה חוזרת בדמיון לזיכרונות הטראומטיים ועיבודם. "אחד הדברים היפים שתמיד אמרה הוא שהטיפול הזה כבר לא שייך לה, אלא למיליוני אנשים ברחבי העולם. הייתה בה נדיבות גדולה - לא רק ללמד, אלא גם לתת את הרעיונות שלה", אומרת ד"ר נקש. "למרות שהפיצה את הטיפול בכל רחבי העולם, אני חושבת שהקשר למטופלים פה בישראל היה הכי חשוב עבורה".
7 צפייה בגלריה
"אף פעם לא איבדה את האהבה והדאגה לארץ". בתמונה: בכנס בבית החולים רמב"ם ב-2013
(צילום: דוברות רמב"ם)
"היא תחסר לי מאוד, גם ברמה האישית", אומרת ד"ר נקש-אקסלרוד. "היא אהבה מאוד לבלות, אהבה קונצרטים, אמנות ואופרה. היא אהבה את החיים, והטיפול שלה החזיר הרבה אנשים לחיים - וגרם להרבה אנשים שהיו מדוכאים מאוד ליהנות שוב מהחיים".
רמי יולזרי (62), שהתמודד עם פוסט-טראומה בעקבות שירותו הצבאי במלחמת לבנון הראשונה, היה מטופל של ד"ר נקש-אקסלרוד והיה הראשון בישראל שעבר טיפול בחשיפה ממושכת, בשנת 2002. "הטיפול שפיתחה פרופ' פואה סוג של החזיר אותי לחיים - לא הייתי אני לפני הטיפול, הייתי מעבר לגבול הייאוש", הוא מספר בשיחה עם ynet. "היה לנו גם סוג של קשר אישי, פגשתי אותה במהלך השנים. ההישגים המקצועיים שלה מדברים בעד עצמם. הייתה לי הזכות להכיר אותה באופן אישי". לדבריו, על אף שמרכז חייה של פרופ' פואה היה בארה"ב, "היא אף פעם לא איבדה את האהבה והדאגה לארץ".
"איבדתי אמא אקדמית"
פרופ' יונתן הפרט מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית וראש המרכז להחלמה מטראומה באוניברסיטה, שעבד עם פרופ' פואה כמעט 30 שנה, הספיד אותה בשיחה עם ynet: "איבדתי אמא אקדמית - זה אובדן גדול מאוד שאני עדיין מעכל, וזה מאוד קשה. היא הייתה באמת אישה ענקית, מגדולי הדור של ה-CBT".
פרופ' יונתן הפרט: "לפני חודשיים, כשהייתה בארץ, היא אמרה לי שיש לה לפחות 12 שעות שהיא יכולה לעבוד - ותהתה למה לא פונים אליה ומנצלים את כולן. היא עבדה עד הרגע האחרון - אפילו תכננה מעקב של חמש שנים אחר מחקרים שערכה לאחרונה"
לדבריו, עד הרגע האחרון המשיכה לעבוד בתחום במרץ ובתשוקה. "לפני חודשיים, כשהייתה בארץ, היא אמרה לי שיש לה לפחות 12 שעות שהיא יכולה לעבוד - ותהתה למה לא פונים אליה ומנצלים את כולן", הוא נזכר. פרופ' הפרט מציין כי רק לפני חודש וחצי פנו אליה ממכוני מחקר בשבדיה ובמדינות אחרות באירופה לשתף עמה פעולה בהכשרות וסדנאות. "היא עבדה עד הרגע האחרון - אפילו תכננה מעקב של חמש שנים אחר מחקרים שערכה לאחרונה".
ברמה האישית מציין פרופ' הפרט את רוחב הלב והנדיבות של פרופ' פואה. "היא תמיד פתחה את הבית שלה עבורי, היה אפשר לדבר איתה על כל דבר, היא הייתה תורמת לכל מיני מקומות, ובשנים האחרונות חששה מאוד מעתידה של המדינה. היא האמינה בכוח של האדם, בכוח של הפסיכולוגיה. אני זוכר שסיפרה לי פעם שדיברה עם אריאל שרון ז"ל ושאלה אותו מה עם החלק הפסיכולוגי של כל המלחמות האלה, והוא אמר לה: 'מה זה פסיכולוגיה? אנחנו לוחמים'. והיא הסבירה לו שצריך לחשוב איך לשכנע בן אדם, ולא רק איך לנצח אותו. היא הייתה אישה מאוד עמוקה".
