במדינת ניו יורק נכנס היום (ד') לתוקף חוק שיאפשר לרופאים לסייע לחולים סופניים לסיים את חייהם באמצעות קוקטייל תרופות במרשם. בכך הופכת ניו יורק למדינה ה-12 שבה סיוע במוות חוקי. בספטמבר תצטרף גם מדינת אילינוי, וכך יגורו כשליש מתושבי ארה"ב במקומות שבהם קיימת אפשרות לסיוע חוקי במוות לחולים סופניים - וגם לרופאים, שזו אחת ההתחבטויות המוסריות הגדולות הניצבות בפניהם.
האסיפה המחוקקת של מדינת ניו יורק העבירה את החוק ב-9 ביוני 2025, והמושלת קת'י הוכול חתמה עליו בפברואר האחרון. "זהו רגע של פריצת דרך", אמר קווין דיאז, נשיא ארגון Compassion & Choices, שמוביל קמפיין ארוך בנושא. החוק הראשון בארה"ב נחקק במדינת אורגון ב-1997, ומאז הצטרפו קליפורניה, קולורדו, ורמונט, וושינגטון, הוואי, מיין, ניו ג'רזי, ניו מקסיקו, מונטנה, דלאוור וושינגטון די.סי (מחוז קולומביה). למעט מונטנה, כל המדינות ברשימה הן מדינות ליברליות כחולות (דמוקרטיות). סביר להניח שיום אחד - אם כי לא בקרוב - תגיע גם חקיקה פדרלית.
סקר של מכון "פיו" מצא שכמעט שני שלישים מהנשאלים לא מצאו "פסול מוסרי" בעזרה לסיום חיים במצב סופני. התמיכה חצתה קווים פוליטיים ודתיים רבים: רוב קטן של רפובליקנים ו-76% מהדמוקרטים אמרו כי "מוות בסיוע רופא" (המכונה לעיתים גם "התאבדות בסיוע רפואי") הוא צעד מותר; כך גם רוב הקתולים, היהודים והפרוטסטנטים הלא-אוונגליסטים. בניו יורק מצא סקר של אוניברסיטת סיינה כי 54% תומכים בסיוע במוות, כולל רוב הגברים והנשים, מכל קבוצות הגיל, ותושבי העיר, הפרברים וצפון המדינה. רוב הלטינים תמכו בכך. רוב קטן של שחורים מתנגד.
עם זאת, תהליך הלגליזציה של סיוע רפואי במוות, הנקרא MAID (קיצור של Medical Aid in Dying), עדיין ארוך ושנוי במחלוקת. מנהיגות קתולית וארגוני נכים רבים מתנגדים בתוקף. האפיפיור ליאו ה-14, יליד שיקגו, ביקש באופן אישי ממושל אילינוי, ג'יי.בי. פריצקר, לא לחתום על הצעת החוק, אך זה סירב וחתם. ליאו הגיב כי הוא "מאוכזב מאוד" מהחלטתו של פריצקר.
ההסתדרות הרפואית האמריקנית טוענת כי "התאבדות בסיוע רופא אינה עולה בקנה אחד באופן מהותי עם תפקידו של הרופא כמרפא". במדינות כמו קליפורניה, דלאוור וקולורדו עומדות תביעות משפטיות הטוענות כי חוקי הסיוע במוות מפלים אנשים עם מוגבלויות, בכך שהם "מכוונים אותם להתאבדות בסיוע רופא במקום לקבלת טיפול".
הקוקטייל הקטלני ותנאי הזכאות
התרופה שמקבל החולה היא קוקטייל המכונה DDMA או DDMAPh. הרכב הקוקטייל השתנה לאורך השנים, אך בדרך כלל הוא כולל תרופת הרגעה, משכך כאבים אופיאטי חזק במינון גבוה שמדכא את מערכת הנשימה, תרופה לשיתוק פעילות שריר הלב וחומר הרדמה חזק המתווסף לחלק מהפרוטוקולים כדי להעמיק את התרדמת ולהאיץ את קריסת מערכות הגוף. המטופל שותה כ-120 מ"ל של הנוזל המרוכז, ובתוך דקות שוקע בשינה עמוקה ההופכת במהירות לתרדמת. המוות עצמו מתרחש ברוגע וללא כאבים.
החוקים מציבים בירוקרטיה מסובכת כדי למנוע טעויות. בכל מדינה (למעט מונטנה), סיוע במוות זמין רק לאנשים שמחלתם הסופנית צפויה להביא למותם בתוך שישה חודשים. בדרך כלל יש צורך בבקשות בעל פה ובכתב לשני רופאים, עם זמני המתנה מחייבים בין בקשות. על המטופלים להיות כשירים שכלית לקבל את ההחלטה - מה שפוסל את מי שסובל מדמנציה - ועליהם להיות מסוגלים לבלוע את התרופה ללא סיוע. המטופלים צריכים להיות תושבי המדינות (למעט ורמונט ואורגון), וכל רופא, בית חולים או מערכת בריאות יכולים לסרב לספק סיוע במוות.
החולה מקבל קוקטייל תרופות חזק שמשתק את מערכות הגוף וגורם להן לקרוס. אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
למרות התרחבות האפשרויות של חולים סופניים לסיים את חייהם בתנאים שלהם, ולמרות התמיכה הרחבה יחסית בציבור, מספר האנשים שמשתמשים בפועל בחוק עדיין זעיר - בדרך כלל אחוז אחד או פחות ממקרי המוות המתועדים במדינות האלה מדי שנה.
אן גורנט בנדר, בת 72, מדענית מחקר בדימוס, טיפלה בבעלה במשך ארבע שנים כאשר טרשת קטלנית המכונה גם "מחלת לו גריג" הפכה אותו מרותק למיטה ותלוי בצינורות הזנה והנשמה. "עד שהוא מת, הדבר היחיד שהיה יכול לעשות זה להנהן בראשו", סיפרה גורנט בנדר ל"ניו יורק טיימס". לכן, כשאובחנה כחולת ניוון שרירים בעצמה בשנה שעברה, היא תכננה לטוס לשוויץ ולסיים את חייה. אך כשמעה על הצעת החוק של ניו יורק, החליטה להישאר ולצאת למסע תמיכה בה. מהיום, היא יכולה להיעזר בחוק בעצמה, אך לא יודעת אם תעשה זאת. "לאנשים צריכה להיות האפשרות הזו", אמרה גורנט בנדר. "עכשיו תהיה להם אותה".
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים: ער"ן בקו החם 1201 או בווטסאפ 052-8451201, באתר האינטרנט של סה"ר או www.headspace.org.il.
