מוגש כשירות לציבור ללא מעורבות בתכנים על ידי באייר
העין האנושית היא איבר מורכב ומופלא, שאחראי על חוש הראייה – אולי הכלי החשוב ביותר עבור האדם, בקליטתו את העולם שמסביב. ולכן, כשנפגעת הראייה, הקושי בהמשך התפקוד היום יומי הוא קשה וגדול, ומלווה בתחושות לא פשוטות. לשמחתנו, ההבנה הרפואית של הגורמים והמנגנונים שמעורבים במחלות עיניים רבות הולכת ומשתפרת, ואיתה גם הטיפולים שמיועדים לעצור את ההידרדרות ולשמר את הראייה.
בכל הנוגע למחלות עיניים ברשתית, כגון סוכרת הפוגעת בעיניים, מחלות חסימתיות בכלי הדם ברשתית וניוון מרכז הראיה ברשתית הקשור לגיל, אחד הגורמים העיקריים לפגיעה בראייה הוא הנזק לכלי הדם וההתפתחות של כלי דם לא תקינים בעין, מסבירה פרופ' מיכאלה גולדשטיין, מנהלת היחידה למחלות רשתית וסקולריות בבית החולים איכילוב. כתוצאה מכך, עלולים להופיע דימומים בשכבות שונות ברשתית ולהתפתח בצקת מקולרית, אשר ללא טיפול גורמים לפגיעה קשה בראיה המרכזית והפרעה קשה בתפקוד.
מחלה אחת שעלולה לגרום לתופעות אלה נקראת ניוון מקולרי גילי (נמ"ג). מחלה זו, כפי שמשתמע משמה, מתפתחת בגיל המבוגר – מגיל 50 ואילך - ושיעור הסובלים ממנה עולה בהדרגה עם הגיל. למחלה שתי צורות, יבשה ורטובה.
"בצורה הרטובה והקשה יותר בדרך כלל, כלי דם לא תקינים שמקורם מהדמית – השכבה שמתחת לרשתית - גדלים אל מתחת הרשתית ולתוך הרשתית. כלי דם לא תקינים אלה דולפים נוזל אל מתחת ובתוך הרשתית ועלולים לגרום לדימום נרחב ולהצטברות נוזל במרכז הראייה", מסבירה פרופ' גולדשטיין. כתוצאה מכך, המטופלים מתחילים לסבול מעיוות בראייה, קושי בקריאה וכתיבה ובזיהוי פנים ועד ירידה קשה בראייה.
גם אצל חולי סוכרת, ככל שמשך מחלת הסוכרת עולה, גובר הסיכון לפתח מחלת עיניים. בדרך כלל, מחלת עיניים סוכרתית תופיע בגילאים צעירים יותר מאשר חולים בגילאי 50 ומעלה. מחלה זו נקראת רטינופתיה סוכרתית ובשלב הראשון, היא מוגדרת כרטינופתיה סוכרתית שאינה שגשוגית, המאופיינת בהופעה של דימומים ותפליטים ברשתית והצטברות נוזל במרכז הראייה ברשתית (המקולה), ומלווה בירידה בראייה המרכזית.
לעתים הרטינופתיה הסכרתית מתקדמת לצורה השגשוגית של המחלה, "שבה מתפתחים כלי דם חדשים שאינם תקינים, בעלי דופן פריכה אשר צומחים מהרשתית אל חלל הזגוגית ונוטים לדמם ולגרום לירידה קשה מאוד בראייה או להצטלק ולגרום למשיכות על הרשתית עד כדי היפרדות רשתית", מסבירה פרופ' גולדשטיין.
איך אפשר לטפל בהידרדרות הראייה?
זה כשני עשורים, ישנם טיפולים יעילים שמסוגלים להפחית באופן משמעותי את הדלף הלא תקין מכלי הדם ברשתית וכמו כן לעצור או להביא לנסיגה של כלי הדם החולים, ובכך לטפל בבצקת המקולרית ולמנוע הידרדרות של הראיה. "טיפולים אלה מבוססים על עיכוב הפעולה של חלבון שנקרא VEGF, הפקטור המעודד את הדלף והצמיחה של כלי דם חולים אלה", מסבירה פרופ' גולדשטיין.
הטיפולים ניתנים בהזרקה תוך עינית – הליך רפואי שגרתי המבוצע במרפאת העיניים. לאור העובדה שמדובר בהזרקות חוזרות לעיתים בתכיפות של אחת לחודש על פני שנים, המטופל צריך להגיע למרפאה בתכיפות גבוהה מאד כדי לשמר את הראיה. עבור חולים מבוגרים מדובר באתגר לא פשוט, שמחייב אותם לעתים קרובות להיעזר גם במלווה. גם עבור המטופלים הצעירים יותר שסובלים מרטינופתיה סוכרתית ונמצאים בגיל העבודה, הביקורים התכופים לקבלת הזרקות יכולים להיות מאתגרים.
מסיבות אלה של עומס ביקורים עצום במרפאות העיניים, ובנוסף האחוז הנמוך אך הקיים של סיבוכים בעקבות ההזרקה, יש בשנים האחרונות מאמץ מחקרי נרחב לפיתוח תרופות שמאפשרות משך השפעה ארוך יותר – וכך לצמצם את מספר הזריקות שהמטופלים צריכים לקבל.
בתקופה האחרונה שני טיפולים כאלה נכנסו לשימוש בחולים בישראל. "תרופה ראשונה, שאושרה בישראל בחודש שעבר ותוכל כבר להינתן למטופלים בחודש הקרוב הינה תרופה ותיקה ומוכרת לעצירת התפתחות הדלף והתפתחות כלי הדם הלא תקינים, וכעת קיימת במינון גבוה", מסבירה פרופ' גולדשטיין, ומוסיפה כי "מחקרים רב מרכזיים עולמיים הראו כי באמצעות שימוש במינון גבוה לאחר מנת העמסה של מספר הזרקות חודשיות, ניתן היה להאריך את משך הזמן בין זריקה לזריקה לכארבעה חודשים ולמעלה מכך בקרב כ-80% מהמטופלים".
"בנוסף, בשנת הטיפול השנייה, לפי המחקר, קרוב למחצית מהחולים נזקקו לזריקה רק אחת לחמישה או שישה חודשים בלבד. אלה נתונים מעודדים, המראים כי הזרקה של התרופה במינון הגבוה החדש יכולה לאפשר יעילות טובה יותר ומשך פעולה משמעותית ארוך יותר, עובדה שתקל מאד על ההיענות והסבילות של המטופלים לטיפול הממושך. כמו כן, במטופלים אשר הגיבו רק חלקית לטיפול הקודם קיימת תקווה שבזכות המינון החדש תתאפשר יעילות טובה יותר ומשך פעילות ארוך יותר".
"מחקרים מראים כי גם בתרופה נוספת, אשר כבר קיימת בשוק, לאחר מנות העמסה ראשוניות, ניתן להאריך את הזמן בין זריקה לזריקה אצל כ-85% מהמטופלים למרווחי זמן של שלושה או ארבעה חודשים. במטופלים שמקבלים את ההזרקות למשך שנים, כל הארכה של המרווח בין ההזרקות, אפילו בשבועיים, מקלה מאוד ומתקבלת בשמחה. לכן, כולנו מצפים לראות את תוצאות הטיפול במינון גבוה בחיים האמיתיים ולא רק במחקרים", מסכמת פרופ' גולדשטיין.
מוגש כשירות לציבור ללא מעורבות בתכנים על ידי באייר
פורסם לראשונה: 09:33, 23.01.25