אישה בת 44, רווקה וללא ילדים, תזכה לפיצוי גבוה של כ-900 אלף שקל מקופת החולים כללית - לאחר שהרופאים שטיפלו בה התרשלו כשלא יידעו אותה על אפשרות הקפאת ביציות כשהייתה בשנות ה-30 לחייה. פסק הדין, שניתן השבוע בבית משפט השלום בבת ים ומדווח כאן לראשונה, מציב אבן דרך משמעותית בשאלת חובת היידוע של נשים בנוגע לשימור פוריות, ומשרטט לראשונה גבולות ברורים לאחריותם המשפטית של קופות החולים ורופאיהן בנושא זה.
השופטת שרי סנדר מקובר קבעה כי "מאחר שאף אחד מרופאי הנתבעת (קופת החולים), ואף לא באחד מהתחומים הרפואיים שבהם נבדקה התובעת בשנים 2016-2011, בתחומי רפואת המשפחה, הגינקולוגיה והאנדוקרינולוגיה, לא מצא לנכון לקיים שיח כלשהו עם התובעת על הקשר בין גיל לירידה בפריון ובאשר לאפשרות לשימור פריון, לא עמדו רופאי שירותי בריאות כללית בחובת הגילוי המוטלת עליהם. מאחר שהיה בפני הרופאים מידע מלא בעניין שימור הפוריות ואפשרות הקפאת ביציות לנשים בגילי 35-30 על מנת להביאו בפני התובעת, הייתה מוטלת עליהם חובת גילוי ברורה ומובהקת להביאו בפניה, ומשלא עמדו בה, הם הפרו אותה ובכך התרשלו".
בית המשפט קבע כי "אלמלא הפרת חובת הגילוי על ידי רופאי שירותי בריאות כללית, הייתה התובעת יכולה לנסות להרות מביציות 'צעירות' לו הייתה מקפיאה אותן בגילי 30 עד 35, דבר שהיה מעלה לכ-90% את סיכוייה להיריון ראשון ול-60% את סיכוייה להיריון שני". הערכות אלו נסמכו על מומחה בית המשפט. "רשלנות הנתבעת גרמה לאובדן מלא של סיכויים אלו. העובדה שעד היום, כשהתובעת בגיל 44, היא לא הצליחה להיכנס להיריון וללדת על אף כל ניסיונותיה מאותה תקופה ועד היום, למעשה מהווה התממשות של הסיכון שבאי הגילוי לתובעת על הירידה בפריון, ואין צורך לשער מה יהיו תוצאותיו העתידיות, כך שאין בעניין הנזק עמימות נסיבתית".
פסק הדין עוסק כאמור בתביעתה של אישה בת 44 כיום, רווקה ללא ילדים עד כה, נגד שירותי בריאות כללית. עו"ד עדי וייס, שייצגה את האישה, הגישה תביעת רשלנות רפואית בטענה שקופת החולים התרשלה בכך שלא יידעה אותה כשהייתה בגילי 30 עד 35, בשנים 2011 עד 2016, בדבר האפשרות לבצע הקפאת ביציות בשל גילה ובכך לשמר את פוריותה. עקב כך, נפגעה יכולתה של התובעת להרות מביציותיה שלה. בכך, נטען, הפרה קופת החולים את חובת הגילוי שהייתה מוטלת עליה כלפי התובעת. טענה זו התקבלה בפסק הדין, שבו נקבע שכל רופאי הנתבעת שטיפלו בה הפרו את חובת הזהירות שהייתה מוטלת עליהם כלפיה, בהפרתם את חובת הגילוי שחלה עליהם.
התובעת החלה טיפולי פוריות בשנת 2018, ועברה שתי הפלות וכתשעה טיפולי הפריה שכשלו. האפשרות היחידה שנותרה עבורה היא להרות מתרומת ביצית. "מצב זה מבטא למעשה אובדן מלא של הסיכוי להרות, לא באופן חלקי או הסתברותי, אלא ממשי הנובע מהזדקנות שחלתית", נקבע בפסק הדין.
בתביעה נטען שהאישה טופלה אצל רופאי קופת החולים בתחומי הגינקולוגיה, אנדוקרינולוגיה ומשפחה כשהייתה בשנות ה-30 לחייה. מפסק הדין עולה כי עוד בצעירותה סבלה האישה ממחזור לא-סדיר, הפסקת מחזור ובעיות הורמונליות. התובעת טענה כי שאלה לאורך השנים אם תהיה לה בעיה להיכנס להיריון למרות הבעיות הללו, ולטענתה הרופאים השיבו בשלילה. כשביקשה להיכנס להיריון בשנות ה-30 לחייה לא הצליחה, ועברה טיפולי פוריות.
עו"ד עדי וייסצילום: ענת לקיו, עלית ביוטיהאישה טענה שמאז שהייתה בת 30 ועד גיל 35, אף אחד מהרופאים שטיפלו בה לא העלה בפניה את האפשרות שהייתה קיימת לה לבצע שימור פריון בדרך של הקפאת ביציות, למרות שהיה ברור וידוע לכולם שהתובעת לא מתכננת באותו זמן להיכנס להיריון. כל זאת למרות שמשנת 2011 הובאה לידיעת הרופאים המטפלים בקופת החולים האפשרות לבצע הקפאת ביציות משיקולי גיל וללא נימוק רפואי, באמצעות חוזר מנכ"ל מטעם משרד הבריאות. מדובר בחוזר שהביא לידיעת כל קופות החולים וכל רופאי קופות החולים את האפשרות החדשה עבור מטופלות מגיל 30 עד 41, לבצע שימור פריון גם מסיבות שאינן רפואיות.
השופטת קבעה: "המטופלות, בניגוד לרופאים, היו בורות לחלוטין בנושא שימור הפריון, והמקור היחיד למעשה לקבלת המידע על כך היה בידי הרופאים. היידוע הינו פעולה פשוטה, שאינה כרוכה במשאבים או בעלויות כלשהן, רק אזכור הנושא ולו בתמצית"
מנגד טענה קופת החולים כי לא הייתה בשנים הרלוונטיות התוויה רפואית כלשהי המורה לרופאים ליידע על האפשרות להקפאת ביציות. לדעת כללית, הטענה שחוזר מנכ"ל משרד הבריאות מקים חובת גילוי יזומה על הרופאים היא אבסורדית. הקופה טענה שאם משרד הבריאות היה רוצה להטיל על רופאים חובת גילוי בנוגע לאופציה טיפולית, היה כותב כך במפורש. בנוסף טענה כללית שאין מקום שתוטל על הרופאים חובת גילוי כלפי מטופלות שאינן מבררות על נושא זה ביוזמתן, וכי הצגת נושא שימור הפריון באופן יזום על ידי הרופא עלול לפגוע בפרטיותן של מטופלות שלא התעניינו בכך. קופת החולים אף טענה כי יש לייחס אשם תורם לתובעת, בשל פנייתה לרופא פריון שנתיים לאחר שקיבלה הפניה אליו.
"המטופלות היו בורות לחלוטין"
השופטת קיבלה את התביעה, וקבעה כי "מאחר שהיה קיים חוזר מנכ"ל המפרט בפני כלל הגורמים הרפואיים בכל בתי החולים וקופות החולים על האפשרות לשימור פריון ללא סיבה רפואית, המשמעות היא שהוצע מתווה טיפולי אפשרי למטופלות לעצור את מרוץ הזמן והזדקנות הביציות, על מנת למנוע פגיעה בלתי הפיכה בפריון. חוזר המנכ"ל אינו נייר ריק וחסר משמעות. המטופלות, בניגוד לרופאים, היו בורות לחלוטין בנושא שימור הפריון, והמקור היחיד למעשה לקבלת המידע על כך היה בידי הרופאים. היידוע הינו פעולה פשוטה, שאינה כרוכה במשאבים או בעלויות כלשהן, רק אזכור הנושא ולו בתמצית".
השופטת קבעה כי הפרשנות הנכונה של חוזר המנכ"ל היא חובת גילוי על כלל הרופאים שאליהם הופנה החוזר, ליידע מטופלות רלוונטיות על האפשרות לבצע שימור פריון בדרך של הקפאת ביציות. "אינני חושבת שרופא המעלה עניין אפשרות שימור הפוריות פוגע בכך בפרטיות המטופלת".
באשר לתובעת, קבעה השופטת, כי היא "אישה משכילה, בעלת עבודה בהיי-טק והשכלה אקדמאית, ולא ניתן לטעון שהיא אינה מחזיקה בידע סביר המאפיין נשים נורמטיביות בנות גילה. התובעת העידה בכנות גדולה, לא אחת בבכי קורע לב, על אותן שנים שירדו לטמיון, ולא היה בעדותה משום הגזמה או ניסיון לטפול אשמה בנתבעת בדיעבד".
השופטת אף קבעה כי "אינני סבורה שיש לייחס לעיכוב של שנתיים בפנייה למומחה הפריון משום אשם תורם מצד התובעת. אם לתובעת לא נאמר דבר בעניין הגיל וחשיבות השנים - במה אשמה?".
סך הפיצוי שתקבל התובעת עומד על כ-900 אלף שקל, שמורכבים מפיצוי בגין כאב וסבל (500 אלף שקל), תרומת ביצית (160 אלף שקל), הוצאות טיפולי פוריות (כ-29 אלף שקל) ושכר טרחת עורך דין בשיעור 23%.
עו"ד עדי וייס שייצגה את התובעת מסרה בתגובה: "מדובר בפסק דין ייחודי וחשוב, שלו חיכו מספר רב של תובעות בערכאות מקבילות. כעת נפתח פתח לגל תביעות נזיקין נגד כל קופות החולים במדינת ישראל. בימים אלה אני שוקדת על תביעה קבוצתית, שתאגד מטופלות שנפגעו כתוצאה מכך שלא יודעו במועד בדבר זכויותיהן להקפאת ביציות".
