מלח הוא מרכיב בסיסי כמעט בכל תפריט, אך בעשורים האחרונים הוא הפך מנוכחות שולית לתוספת מופרזת, בעיקר בשל התלות הגוברת במזון אולטרה-מעובד, מוכן ומתועש. בעוד שרוב האנשים מקשרים צריכת מלח למלחייה שעל השולחן, עיקר החשיפה מתרחשת דווקא הרחק מהעין – במוצרים יומיומיים הנתפסים כרגילים ואף תמימים. המחיר הבריאותי של ההגזמה הזו הולך ומתברר, ומדינות שונות מתחילות לפרסם נתונים שממחישים את היקף הבעיה.
על פי ניתוח עדכני של הקרן הבריטית לבריאות הלב (British Heart Foundation), מבוגרים באנגליה צורכים בממוצע 8.4 גרם מלח ביום – כ-40% יותר מהמקסימום המומלץ על ידי הממשלה. הכמות הזו שוות ערך לכמות המלח המצויה בכ-22 שקיות צ'יפס ביום, או 155 שקיות בשבוע. לפי הנתונים, רוב המלח אינו מגיע מתוספת ביתית אלא ממזון קנוי כמו לחם, דגנים, רטבים מוכנים וארוחות מוכנות. עודף הצריכה נקשר לעלייה בלחץ הדם, ונאמד כתורם ללפחות 5,000 מקרי מוות בשנה בבריטניה ממחלות לב, שבץ ומחלות כלי דם.
הפגיעה העיקרית: עלייה בלחץ הדם
לדברי ד"ר בן שדה, קרדיולוג בכיר במרכז הרפואי קפלן מקבוצת כללית, הפגיעה המרכזית של צריכת מלח עודפת בלב ובמערכת כלי הדם מתרחשת בראש ובראשונה דרך העלייה בלחץ הדם.
"צריכה עודפת של מלח מעלה, או עלולה להעלות, את לחץ הדם, וללחץ דם גבוה יש השפעה רחבה על הבריאות הקרדיווסקולרית", הוא מסביר. "הוא קשור לפגיעה בשריר הלב, להגדלה לא תקינה שלו, להתפתחות אי-ספיקת לב, לעלייה בסיכון להתקפי לב ולשבץ מוחי, וכן להפרעות קצב, ובהן פרפור פרוזדורים. רוב הנזקים הללו הם תוצאה משנית של העלייה המתמשכת בלחץ הדם".
ד"ר בן שדהצילום: דוברות קפלןעם זאת, הוא מדגיש כי קיימות אוכלוסיות הרגישות במיוחד להשפעות של צריכת מלח עודפת. "אצל אנשים עם אי-ספיקת לב, צריכה גבוהה של מלח עלולה להוביל לאשפוז, משום שהמלח גורם לאגירת נוזלים, והעודף הזה מחמיר באופן חד את מצבם", הוא מסביר. "גם אנשים עם אי-ספיקת כליות, מבוגרים הסובלים מיתר לחץ דם ואנשים עם מחלות כליה מושפעים יותר מצריכת מלח, וההשפעה אצלם משמעותית וחזקה יותר".
המצב בישראל חמור מזה שבבריטניה
לדברי ד"ר שדה, היקף צריכת המלח בישראל אינו נמוך, ואף חמור יותר בהשוואה לנתונים שפורסמו באנגליה. "לפי נתוני משרד הבריאות, הצריכה הממוצעת בישראל עומדת על כ-9 גרם מלח ביום, ובקרב בני נוער היא מגיעה אף לכ-12 גרם ביום. אלה נתונים חמורים יותר מאלה שדווחו בבריטניה, ובמובן הזה ישראל דומה למגמות המוכרות בעולם המערבי", הוא אומר. מנגד, ההמלצות המקצועיות נמוכות בהרבה: "ההמלצה היא לצרוך פחות מ-5 גרם מלח ביום - זו ההמלצה של המומחים ושל ארגון הבריאות העולמי".
לצד זאת, הוא מציין כי בישראל קיימים צעדים ראשונים להתמודדות עם הבעיה, כמו סימון מוצרים עתירי נתרן במדבקות אדומות. "זה בהחלט יכול לעזור להיזהר, אבל בפועל העבודה שנעשית כיום עדיין לא מספיקה".
ד"ר בן שדה: "הבעיה היא לא המלח שמוסיפים לסלט. התזונה שלנו ברובה אינה טבעית ומכילה כמויות גבוהות של מלח, בעיקר במזון מעובד, אולטרה-מעובד ומתועש – כמו נקניקים, גבינות, צ'יפס, חטיפים, רטבים, אוכל מוכן ומזון מהיר. יש לנו שליטה רבה יותר ממה שנהוג לחשוב"
אחת הנקודות המרכזיות שמדגיש ד"ר בן שדה היא שהפחתת מלח בתזונה אינה צעד סמלי בלבד, אלא מהלך בעל השפעה רפואית ברורה ומדידה. "הפחתה בצריכת מלח יכולה להוביל לירידה בלחץ הדם, במיוחד בקרב אנשים הסובלים מיתר לחץ דם. ניתן להגיע לירידה של עד 10 מילימטר כספית בלחץ הדם הסיסטולי - ירידה משמעותית", הוא אומר. "ברמות כאלה, לעיתים אף ניתן להפחית את הצורך בטיפול תרופתי".
לדבריו, לירידה בלחץ הדם יש השלכות ישירות על הסיכון הבריאותי: "כל הפחתה של כ-5 מ"מ כספית בלחץ הדם עשויה להביא לירידה של כ-10% בסיכון לאירועים לבביים, ובשיעורים דומים ואף גבוהים יותר - בסיכון לשבץ מוחי".
3 צפייה בגלריה
הפחתת מלח בתזונה אינה צעד סמלי בלבד, אלא מהלך בעל השפעה רפואית ברורה ומדידה
(צילום: shutterstock)
השפעה ישירה של המלח על כלי הדם
לשאלה האם נזקי צריכת מלח מצטברים גם בקרב אנשים שאינם סובלים מיתר לחץ דם, משיב ד"ר בן שדה כי אף שהמנגנון המרכזי אכן קשור לעלייה בלחץ הדם, ההשפעה אינה מוגבלת לכך בלבד.
"במקרים רבים, צריכת מלח מובילה לאגירת נוזלים ולעלייה בנפח הדם. אצל אנשים הרגישים לכך - כמו חולים עם אי-ספיקת לב או מחלות כליה - הדבר עלול להתבטא בהחמרה משמעותית ואף להוביל לאשפוזים", הוא מסביר. מעבר לכך, לדבריו, "למלח יש השפעה ישירה גם על כלי הדם עצמם: הוא מגביר את קשיחותם, מאיץ תהליכים של טרשת עורקים, פוגע בתאים המצפים את דפנות כלי הדם ועלול לעודד תהליכים דלקתיים בכלי הדם".
ד"ר בן שדה מדגיש כי עיקר צריכת המלח בתזונה המודרנית כלל אינו מגיע מהמלחייה שעל השולחן. "זה לא המלח שמוסיפים לסלט", הוא אומר. "התזונה שלנו ברובה אינה טבעית ומכילה כמויות גבוהות של מלח, בעיקר במזון מעובד, אולטרה-מעובד ומתועש - כמו נקניקים, גבינות, צ'יפס, חטיפים, רטבים, אוכל מוכן ומזון מהיר".
לדבריו, דווקא בנקודה הזו קיימת אפשרות ממשית להשפעה. "יש לנו שליטה רבה יותר ממה שנהוג לחשוב - דרך קריאת תוויות וצריכה של מזון בריא יותר. אנשים שנמצאים כבר בקבוצות סיכון צריכים להקפיד על כך ביתר שאת ולהיות מודעים הרבה יותר לכמות המלח שהם צורכים".
שינויי תזונה פשוטים עשויים להיות בעלי השפעה בריאותית משמעותית, ולעיתים אף להפחית את הצורך בטיפול תרופתי. "יש גורמים שאין לנו שליטה עליהם, כמו גיל או גנטיקה, אבל צריכת מלח ותזונה בכלל הם גורמים שקל יחסית לשנות", הוא אומר. "באמצעות צעדים פשוטים - תשומת לב למה שאנחנו אוכלים וקריאת תוויות - אפשר להפחית באופן מהותי את גורם הסיכון הזה ולהקטין את הסיכון לאירועים לבביים, מוחיים ולשבץ".
גם מעבר למלח דל נתרן עשוי להוות חלופה עדיפה, אף שזה לא פתרון מושלם. "כמעט בכל מזון שאנחנו צורכים כיום יש נתרן, משום שהוא תורם לטעם. אבל עצם המודעות והבחירה המושכלת יכולות לעשות הבדל משמעותי".
