בימים שבהם חיל האוויר הישראלי מבצע משימות ארוכות טווח במסגרת המערכה מול איראן, עולה שוב למרכז הבמה סוגיה רפואית שמלווה את עולם התעופה הצבאית מזה עשורים: כיצד ניתן לשמר ערנות, חדות מחשבתית וזמן תגובה מהיר גם לאחר שעות רבות ללא שינה?
בעולם המבצעים האוויריים, לא מדובר רק בשאלת נוחות, אלא בצורך בטיחותי קריטי וביכולת לקבל החלטות תחת לחץ קיצוני. טייס קרב שמפעיל מערכות מורכבות במהירות גבוהה חייב לשמור על ריכוז מקסימלי, גם כשהגוף כבר מאותת על תשישות. כאן נכנסת לתמונה תרופה בשם מודפיניל (Modafinil), שהפכה בשנים האחרונות לכלי מרכזי שבו משתמשים חילות אוויר מערביים במשימות קצה.
3 צפייה בגלריה
תרופה מודפיניל שמעודדת ערנות ומטוס קרב אמריקני שהשתתף במערכה באיראן
(צילום: shutterstock, AFP PHOTO / US AIR FORCE / US CENTRAL COMMAND PUBLIC AFFAIRS)
האויב השקט: עייפות בתא הטייס
ד"ר אסנת רזיאל היא כירורגית מומחית ומנהלת המרכז הרב-תחומי באסיא מדיקל, אסותא רמת החייל. אך מעבר לניסיונה הקליני, היא מביאה נקודת מבט ייחודית: רזיאל שירתה בחיל האוויר כרופאת בית הספר לטיסה ולימדה רפואה תעופתית.
"עייפות היא אחד הגורמים המשמעותיים ביותר לפגיעה בביצועים קוגניטיביים", אומרת ד"ר רזיאל, שהשתתפה כרופאה מוטסת במשימות חילוץ עם יחידת 669 והיא בעלת רישיון טיס אזרחי. מניסיון אישי, היא מכירה את המשמעות של עייפות קיצונית - בין אם בתא הטייס ובין אם בחדר הניתוח. "לאחר כ-18 עד 24 שעות ללא שינה מתרחשת ירידה משמעותית ביכולת הריכוז, בזמן התגובה, בזיכרון העבודה וביכולת קבלת ההחלטות. מחקרים בפיזיולוגיה של השינה הראו שמצב זה דומה לעיתים להשפעה של אלכוהול בריכוז בינוני בדם".
ד״ר אסנת רזיאלצילום: טאלו לורןד"ר אורי אלקן, מומחה אף-אוזן-גרון וניתוחי ראש-צוואר ורופא שינה בבית החולים בילינסון מקבוצת כללית, מוסיף ממד נוסף לתמונה. לדבריו, עייפות בטיסה אינה מתבטאת רק בתחושת נמנום, אלא בירידה קוגניטיבית רב-ממדית. "טייס עייף נוטה להתמקד במטרה אחת או במכשיר אחד ושוכח לסרוק את המרחב או לעקוב אחר מערכות נוספות", הוא מסביר. "כמו כן, עייפות יכולה להוביל לשינוי במנגנון הערכת הסיכונים. מחקרים מראים כי חסך שינה פוגע בתפקוד הקליפה הקדמית-מצחית של המוח, מה שמוביל להערכת חסר של סכנות ולנטילת סיכונים גבוהה יותר".
ד"ר אורי אלקן: "טייס עייף נוטה להתמקד במטרה אחת או במכשיר אחד ושוכח לסרוק את המרחב או לעקוב אחר מערכות נוספות. כמו כן, עייפות יכולה להוביל לשינוי במנגנון הערכת הסיכונים. מחקרים מראים כי חסך שינה מוביל להערכת חסר של סכנות ולנטילת סיכונים גבוהה יותר"
ד"ר אלקן מזכיר גם תופעה מסוכנת במיוחד: "הירידה בערנות מובילה לעיכוב בתגובות לחירום, בדומה להשפעה של אלכוהול. בנוסף, קיים מצב שנקרא מיקרו-שינה - מצב שבו המוח 'נכבה' לשניות בודדות ללא שליטה, מה שעלול להיות קטלני בשלבי טיסה קריטיים".
מ"כדורי הגו" למודפיניל
בעבר, הפתרון שאליו נפנו חילות אוויר היה פשוט יותר, אך אגרסיבי בהרבה. "בעבר השתמשו חלק מחילות האוויר בכדורים ממריצים ממשפחת האמפטמינים, שכונו בפשטות Go Pills", מסבירה ד"ר רזיאל. "אולם בעשורים האחרונים רבים מהם עברו לשימוש במודפיניל".
איך פועלת התרופה?
ד"ר רזיאל מסבירה שמודפיניל היא תרופה המעודדת ערנות (Wake-promoting agent). היא פותחה במקור לטיפול בהפרעות שינה המאופיינות בעייפות וישנוניות משמעותית במהלך היום. בין המצבים המרכזיים שבהם נעשה בה שימוש ניתן למנות נרקולפסיה, שהיא הפרעה נוירולוגית הגורמת להתקפי שינה בלתי נשלטים, הפרעת שינה הקשורה לעבודה במשמרות שבה השעון הביולוגי משתבש, וכן ישנוניות יתר בקרב אנשים הסובלים מדום נשימה בשינה. במצבים אלו התרופה מסייעת לשמור על ערנות, ריכוז ויכולת תפקוד במהלך היום.
ד"ר אסנת רזיאל: "במחקרי סימולציה של טייסי קרב נמצא כי יכולות כמו קבלת החלטות, זמן תגובה ודיוק בפעולות מורכבות נשמרו טוב יותר כאשר הטייסים קיבלו את התרופה, בהשוואה לפלצבו (תרופת דמה)"
מבחינה נוירוכימית, התרופה פועלת על כמה מערכות במוח. "היא משפיעה על מערכות הדופמין, הנוראדרנלין וההיסטמין - כולן קשורות למצב ערנות, ריכוז ומיקוד", מסבירה ד"ר רזיאל. "בשונה מממריצים קלאסיים כמו אמפטמינים, מודפיניל נחשבת בעלת פרופיל בטיחות טוב יותר ופחות תופעות של 'נפילת אנרגיה' לאחר השפעת התרופה".
ד"ר אורי אלקןצילום: שיר חסין ד"ר אלקן מתייחס אף הוא לעקרון פעולתה של התרופה: "היא עובדת בדיוק הפוך מתרופת שינה, ועוזרת להיות יותר מפוקסים לאורך זמן. במקור משתמשים בה עבור אנשים הסובלים מישנוניות יתר".
עם זאת, גם מודפיניל אינה נטולת תופעות לוואי. "מודפיניל יכולה לגרום לתופעות לוואי כמו יתר לחץ דם ודופק מהיר, בדומה לתופעות שאנחנו רואים לאחר שימוש בקפאין", מציין ד"ר אלקן.
מה אומרים המחקרים?
ד"ר רזיאל מפנה למחקרים שבוצעו עבור חיל האוויר האמריקני, שהראו כי מודפיניל יכולה לשמר ביצועים קוגניטיביים גם לאחר יותר מ-24 שעות ללא שינה. "במחקרי סימולציה של טייסי קרב נמצא כי יכולות כמו קבלת החלטות, זמן תגובה ודיוק בפעולות מורכבות נשמרו טוב יותר כאשר הטייסים קיבלו את התרופה, בהשוואה לפלצבו (תרופת דמה)".
חיזוק לממצאים אלו הגיע ממקור רשמי: דוח שהגיש שירות המחקר של הקונגרס האמריקני (CRS) במאי אשתקד מתעד כי חילות צבא ארה"ב נוקטים שתי גישות מקבילות להתמודדות עם עייפות טייסים - אמצעים התנהגותיים ומנהלתיים, ולצדם שימוש וולונטרי בתרופות. מדיניות חיל האוויר האמריקני מאשרת שימוש במודפיניל כממריץ שאינו מבוסס אמפטמין, לצד דקסאמפטמין - שה-FDA מגדיר אותו כבעל "פוטנציאל גבוה לשימוש לרעה (התמכרות) ותלות". כל שירותי הצבא מגבילים את השימוש התרופתי לנסיבות מבצעיות ספציפיות, עם פיקוח של רופאי טיסה ואישור בערוצים רפואיים ופיקודיים כאחד. השימוש הוא וולונטרי בלבד.
3 צפייה בגלריה
המראה מנושאת המטוסים אברהם לינקולן. איך לשמור על הטייסים מרוכזים גם בחלוף יממה בלי שינה?
(צילום: U.S. Navy/Handout via REUTERS)
ד"ר רזיאל מדגישה: "מודפיניל איננה תחליף לשינה. גם בצבאות המתקדמים ביותר מדובר באמצעי שמיועד למצבי קיצון בלבד. הבסיס לבטיחות הטיסה נשען עדיין על תכנון משימות נכון, מנוחה מספקת לפני גיחות ארוכות ומערכות תומכות החלטה. השימוש בתרופות נעשה תחת פיקוח רפואי הדוק, במינונים מדודים ובמסגרת נהלים צבאיים ברורים".
השעון הפנימי שאין לו תחליף
ד"ר אלקן מוסיף נדבך מעניין - הביולוגיה הבסיסית של השינה האנושית. "בני אדם הם חיה שאמורה לישון בעיקרון פעמיים ביום. בצהריים יש לנו ירידה קלה בריכוז, ואז שוב בערב, קצת אחרי שמחשיך - ובהתאם רמות הריכוז יורדות וקבלת ההחלטות איטית יותר", הוא אומר.
לדבריו, השעון הביולוגי הוא גורם עצמאי שאינו תלוי רק בשעות השינה. "זה קשור גם לשעה שבה הלכת לישון או קמת, אבל לא רק. לגוף יש שעון פנימי, והוא עצמו גורם לנו להיות עייפים בין 14:00 ל-16:00 ובשעות הערב המאוחרות. הגוף לא יודע לתקן את זה - ניקח לדוגמה ג'ט לג: גם אם טסנו למדינה אחרת, הגוף שלנו פועל על פי השעון הפנימי שלו עדיין, ולכן אנחנו מתקשים להסתגל".
מצב החירום המבצעי יוצר סיטואציה מיוחדת, הוא מסביר. "הגוף יודע 'להרים' את עצמו במצבי עקה - נניח אזעקה, או אדרנלין. אם מעירים מישהו ומבקשים ממנו לתפקד לזמן קצר בשל מצב מסוים, זה אפשרי. יכול להיות שיקח קצת זמן 'לנער את השינה', אבל מהר מאוד נוכל לגייס את עצמנו ולהתרכז. עם זאת, לא נוכל להתרכז כך לאורך זמן - הגוף לא מצליח לגייס את מערכת העצבים הסימפטתית לאורך זמן".
מבט לעתיד
ד"ר אלקן מציין שיש גם תרופות חדשות יותר בשדה הקרב של המלחמה בעייפות. אחת מהן היא Solriamfetol, או בשמה המסחרי Sunosi, שאושרה על ידי ה-FDA ב-2019 ופועלת כמעכב ספיגה חוזרת של דופמין ונוראדרנלין. "היא נחשבת לחזקה יותר ממודפיניל בשיפור הערנות לאורך היום, במיוחד אצל חולי נרקולפסיה או דום נשימה בשינה", הוא אומר.
תרופה נוספת היא Pitolisant או בשמה המסחרי Wakix, שפועלת במנגנון שונה לחלוטין. "בניגוד לרוב הממריצים, היא לא משפיעה ישירות על דופמין אלא מעלה את רמות ההיסטמין במוח - חומר שאחראי על ערנות טבעית. יתרונה הגדול הוא שאינה נחשבת לחומר מבוקר ברוב המדינות, בניגוד למודפיניל", הוא מסביר. עם זאת, אלקן מציין כי מדובר בתרופות יקרות יותר, שנחקרו פחות - "ולכן סביר להניח שנעשה בהן פחות שימוש לצורך צבאי".
ד"ר רזיאל סבורה כי הגישה המודרנית לניהול עייפות בטייסים אינה נשענת על תרופות בלבד. "מדובר במערך רחב של אמצעים משלימים: תכנון מוקפד של משימות ושעות מנוחה, שימוש במערכות ניטור המזהות סימני עייפות בזמן אמת, ושיטות התנהגותיות כמו תנומות אסטרטגיות לפני או במהלך משימות ארוכות. במצבי קיצון מבצעיים, כאשר אין אפשרות למנוחה מספקת, נעשה לעיתים שימוש גם באמצעים פרמקולוגיים כגון מודפיניל".
"ייתכן שבעתיד הקרוב", היא מוסיפה, "מערכות ביומטריות במטוסים יוכלו לזהות בזמן אמת ירידה בערנות של הטייס ולהציע פתרונות מותאמים. כך הופכת הרפואה התעופתית לחלק בלתי נפרד מהיכולת המבצעית של חילות האוויר המודרניים".
- האמור בכתבה זו אינו מהווה המלצה לשימוש בתרופה כלשהי, ובכל מקרה - מדובר בתרופות מרשם שמחייבות ייעוץ עם רופא/ה
