ויקטוריה סטלאס (51) מוויילס סובלת מאובדן זיכרון והתקפים, ונאלצת ליטול 18 כדורים ביום, לאחר שלקתה בדלקת מוח בעקבות עקיצת קרצייה בחופשה ביוון לפני שבע שנים. היא הורדמה למשך שישה שבועות. כך דווח באתר BBC News.
סטלאס, מהאי אנגלסי שבוויילס, נולדה וגדלה ביוון ועברה לוויילס בגיל חמש. היא חוזרת לביקור ביוון מדי שנה. בשנת 2019, בזמן שהותה באי היווני סירוס, סבלה מתסמינים דמויי שפעת. לאחר שחזרה הביתה, החלה לסבול מהתקפים ליליים. היא פנתה לבית חולים, אך "אף אחד לא ידע מה קורה", כדבריה. היא עברה בדיקת MRI, ולאחר מכן הוטסה במסוק למרכז וולטון בליברפול, שם הורדמה למשך 42 יום. היא אובחנה עם דלקת מוח שנגרמת מנגיף שמועבר באמצעות קרציות (TBE) - מחלה דלקתית של המוח שעלולה להיות קטלנית.
סטלאס מאמינה שנעקצה בביתו של גיס שלה, שמגדל עיזים. "זה שינה את חיי לגמרי. חוץ מהעבודה אני כבר לא יוצאת הרבה", אמרה. "המשכתי לקבל התקפים ואף אחד לא ידע מה קורה. זה היה זיהום חריג, ולא היו להם, לדעתי, המומחים לאבחן את זה. חלפו בסך הכול כשישה חודשים בין האשפוז לטיפול שאחריו".
בעקבות התסמינים, איבדה סטלאס את שני מקומות עבודתה - בפאב ובבית ספר לילדים עם צרכים מיוחדים. "תגידו לי איזו עבודה לא דורשת זיכרון? כל דבר שעושים בחיים דורש זיכרון. קניות, עבודה, נסיעות", אמרה. "כשחזרתי הביתה וניסיתי לחזור לעבודה כסייעת הוראה לא הצלחתי לזכור את שמות הילדים בכיתות השונות ואת הצוות. הייתי מזהה את כולם אבל לא את השמות, וזו עדיין בעיה עד היום".
ויקטוריה סטלאס: "זה שינה את חיי לגמרי. חוץ מהעבודה אני כבר לא יוצאת הרבה. המשכתי לקבל התקפים ואף אחד לא ידע מה קורה. זה היה זיהום חריג, ולא היו להם, לדעתי, המומחים לאבחן את זה. חלפו בסך הכול כשישה חודשים בין האשפוז לטיפול שאחריו"
כיום נוטלת סטלאס בין 15 ל-18 כדורים ביום, ונאלצה לפתח אסטרטגיות כדי לזכור כיצד לבצע משימות יומיומיות. ההתקפים הליליים שלה "כבר לא סדירים כמו שהיו", אמרה, "אני שוהה עכשיו עם אמא שלי. יש לי מזל שיש לי משפחה וחברים שתמכו בי לאורך השנים". אחת לשנה, היא משתפת את סיפורה בפני סטודנטים באוניברסיטת בנגור, כדי להעלות מודעות למחלה.
ליז סטלאס, אמה של ויקטוריה, אמרה: "צריך להיות מודעים מאוד לדברים שנראים לא מזיקים אבל הם כן. עקיצות חרקים יכולות לגרום לשינוי עמוק בחיים. אני לא חושבת שאנשים מודעים לזה".
רשות הבריאות הציבורית של וויילס (PHW) מסרה כי לא דווח באזור על אף מקרה של אדם שאובחן עם המחלה בעקבות עקיצת קרצייה בוויילס עצמה, וכי "מספר קטן של מקרים שמקורם מקומי" זוהו באנגליה ובסקוטלנד החל משנת 2019.
מהי המחלה, ועד כמה היא נדירה?
דלקת מוח שנגרמת מקרציות (Tick-Borne Encephalitis, בקיצור TBE) היא מחלה נגיפית - כלומר שנגרמת מווירוס - ושתוקפת את מערכת העצבים המרכזית. המחלה מועברת באמצעות עקיצת קרציות נגועות, בעיקר ביערות ובמרבצי דשא ועשבייה, והיא אינה מידבקת בין בני אדם. לפי ה-ECDC, הסוכנות האירופית למניעת מחלות ובקרתן, המחלה נפוצה בחלקים נרחבים של אירופה ואסיה, ומדי שנה מדווחים באיחוד האירופי על יותר מ-3,000 מקרים, רובם בין החודשים מאי לנובמבר.
המחלה מתבטאת לרוב בשני שלבים. השלב הראשון כולל חום, עייפות, כאבי ראש, כאבי שרירים ובחילה - תסמינים שעלולים להיראות כמו שפעת רגילה. אצל חלק מהחולים התסמינים חולפים לגמרי, אך כשבוע לאחר מכן מתפתח שלב שני וחמור יותר, הפוגע במערכת העצבים ועלול לגרום לדלקת קרום המוח (מנינגיטיס) או לדלקת המוח עצמו (אנצפליטיס). לפי המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב (CDC), תקופת הדגירה - מרגע העקיצה ועד להופעת התסמינים - נעה בדרך כלל בין שבוע לשבועיים, אך יכולה להימשך גם עד ארבעה שבועות.
פרופ' אייל לשם, מומחה למחלות זיהומיות מהמרכז רפואי שיבא, מסביר כי מחולל המחלה הוא TICK BORNE ENCEPHALITIS - וירוס שגורם למחלת חום, ובחלק מהמקרים נגרמת דלקת במוח: "החולים עלולים לסבול מפגיעה נוירולוגית קשה. הווירוס מועבר בעקיצת קרציות ולעיתים גם בשתיית או אכילת מוצרי חלב לא מפוסטרים. הווירוס נפוץ באזורי אירופה עד צפון מזרח אסיה. בישראל אובחנו בעבר כמה מקרים במטיילים לאוסטריה, שווייץ, גרמניה שבדיה ורוסיה".
פרופ' אייל לשם צילום: יעקב לויט, יחידת צילום שיבאלא כל מי שנחשף לנגיף חולה בפועל, וחלק ניכר מהנדבקים אינם מפתחים תסמינים כלל. פרופ' בנדיקט מייקל, נוירולוג באוניברסיטת ליברפול המתמחה בזיהומי מוח, ובהם מחלות זואונוטיות (מחלות המועברות מבעלי חיים לאדם) הפוגעות במערכת העצבים, אמר ל-BBC כי כ-3% מהנדבקים יפתחו סיבוך של דלקת מוח, ואילו 97% הנותרים יהיו א-סימפטומטיים, או שיחוו את השלב הראשון בלבד - תקופה קצרה יחסית של תסמינים דמויי שפעת, לא נעימה אך חולפת.
לדבריו, מדובר במחלה חשובה במיוחד משום שאין כיום תרופות אנטי-ויראליות יעילות נגדה, כך שכאשר מתפתחת דלקת מוח, הטיפול הרפואי מתמקד בעיקר בשמירה על בטיחות החולה ובמניעת סיבוכים כמו התקפים. לכן, הדגיש פרופ' מייקל, המשמעות המרכזית של המחלה היא בכך שניתן למנוע אותה מראש באמצעות חיסון. הוא הוסיף כי מספר המקרים של המחלה עלה בעולם בשלושים השנים האחרונות, אך "מספר קטן מאוד" מהם נרשם בבריטניה. לדבריו, אף שהמקרים נפוצים יותר באירופה ובמזרח אסיה, "רחב מדי" לנסות לסמן אזורים ספציפיים כמוקדי התפרצות.
איך שולפים קרצייה?
חומרת המחלה משתנה גם בהתאם לתת-הסוג של הנגיף. לפי ה-ECDC, קיימים שלושה תת-סוגים עיקריים: התת-סוג האירופי, הנפוץ באזורים כפריים ומיוערים במרכז, מזרח וצפון אירופה; התת-סוג המזרח-אסייתי, הנפוץ ברוסיה המזרחית ובאזורים מיוערים בסין וביפן; והתת-סוג הסיבירי. שיעור התמותה נע בין כ-1%-2% בתת-הסוג האירופי, לבין כ-20% בתת-הסוג המזרח-אסייתי, החמור בהרבה.
עקיצת קרצייה
(צילום: shutterstock)
בקרב מי שחלו בדלקת מוח או קרום המוח בעקבות המחלה, נרשמים לעיתים סיבוכים נוירולוגיים ארוכי טווח, בהם קשיי זיכרון וריכוז, חולשת שרירים, רעד, פגיעה בתיאום ותחושות נימול. חלק מהחולים מדווחים על עייפות כרונית מתמשכת גם שנים לאחר ההחלמה מהשלב החריף.
בבריטניה, כמו בישראל, המחלה אינה נפוצה מקומית, ורוב המקרים מגיעים ממטיילים שנחשפו לקרציות באזורים אנדמיים באירופה ובאסיה. לפי גופי הבריאות הציבוריים בבריטניה, קיים חיסון יעיל נגד המחלה, אך הוא אינו כלול במערכת הבריאות הציבורית ואפשר לקבלו רק באופן פרטי, במרפאות רפואת מטיילים ובבתי מרקחת מסוימים. מומלץ להתחסן לפחות חודש לפני נסיעה לאזורים שבהם המחלה נפוצה.
גם בישראל החיסון אינו כלול בסל הבריאות, וניתן לקבלו במרפאות המטיילים בלבד. פרופ' אייל לשם מבהיר: "השיטה הטובה ביותר למניעת הדבקה בווירוס היא באמצעות חיסון הניתן בשתי מנות, שמאושר לשימוש בישראל וניתן במרפאות המטיילים. מומלץ לקבל את החיסון כמה שבועות טרם הנסיעה. עוד מומלץ לנקוט אמצעים למניעת עקיצה על ידי קרציות כגון לבישת בגדים ארוכים, שימוש בדוחה יתושים, לבישת בגדים המכילים חומר קוטל חרקים מסוג פרמטרין, וסקירת קרציות בכל אזורי הגוף בסוף יום הטיול".
יוון, יש לציין, אינה נכללת ברשימת יעדי הסיכון המקובלים במרפאות המטיילים בישראל. כאמור, לאחר שהייה בטבע, חשוב לבדוק את הגוף, הבגדים וגם חיות מחמד, ולהסיר קרציות שנתפסו על העור בהקדם האפשרי, באמצעות כלי ייעודי להסרת קרציות או פינצטה בעלת קצה דק. הסרה מהירה, כך על-פי ההנחיות, מפחיתה משמעותית את הסיכון להידבקות במחלות המועברות על-ידי קרציות.
