אמיר ליבוביץ, בן 38 מהיישוב עפרה שבבנימין, נפטר לפני כשלושה שבועות מדום לב בזמן ריצת בוקר עם שתי בנותיו הצעירות. הבנות עמדו במקום מעט מרוחק בזמן שקרס, ולא ראו את נפילתו, אך שכנה שיצאה להליכת בוקר מצאה אותו מוטל על הכביש. היא הייתה ללא טלפון נייד והזעיקה את השכן ממול, שהגיע בריצה והחל לבצע באמיר החייאה, תוך שהוא מזעיק עזרה.
בינתיים, הבנות חזרו הביתה ואמרו לאימן, אור, שהאב לא חזר מהריצה וכי "בטוח משהו רע קרה". אמיר פונה לבית החולים שערי צדק בירושלים במצב אנוש, וכעבור זמן קצר הגיעה הבשורה המרה על מותו. "נסעתי להיפרד ממנו בבית החולים", מספרת אלמנתו אור, "ויחד עם כל הכאב העצום, הדמעות והפחד - היה רגע של גילוי פנים. הרגשתי שאמיר הסתלק מ'קליפות וכיווצי העולם' ונשארה רק האהבה".
"הוא היה שותף מלא במסע. החוסר שלו גדול ומצריך כוחות נפש עצומים", הוסיפה בכאב. אור מספרת שאמיר "אהב למזג בין מזרח ומערב, בין חילוניים לדתיים, בין גווני הקשת הפוליטית, בין מגדרים שונים, בין יהודים לאומות העולם. כור היתוך של אהבה ושל ביחד. יחד עם כל השוני יחד עם האתגרים. זה לא היה המקצוע שלו, זה היה הטבע שלו".
אמיר הותיר אחריו זוג הורים, יוסי ומיכל; שבעה אחים; את אלמנתו אור (38); וששת ילדיהם, בני עשר, שמונה, שש, שלוש, שנתיים ותינוקת בת שלושה חודשים. בני המשפחה החליטו לתרום את איבריו של ליבוביץ, שהיה חתום על כרטיס אדי.
אמיר ואור נישאו לפני 12 שנים, וגרו ביישוב קלע אלון בצפון, ממנו התפנו בשל המלחמה. בשנתיים האחרונות התגורר הזוג עם הילדים בעפרה, שם אמיר עבד בשנה הראשונה כמחליף לרכזת הנוער שהייתה בחופשת לידה.
חבריו של ליבוביץ מספרים עליו: "אמיר היה איש של חיבורים, של קהילה ואהב את כל קשת החברה הישראלית, על כל גווניה". גיסו, מעיין שיר-אל, משתף כי "אמיר היה איש של נתינה. כל הזמן חשב מה ניתן לעשות למען העם. היה חשוב לו לעשות שירות משמעותי בצה"ל ולכן הוא הסתיר שהייתה לו אסתמה והצליח להתקבל לשירות קרבי. לצערו, המפקד תפס אותו עם משאף ובזה הסתיים שירותו. כדי להשלים שלוש שנות שירות התנדב לשירות לאומי עם נוער בסיכון".
בימים אלו יוצאת משפחתו של אמיר לקמפיין גיוס המונים, שיסייע לאלמנתו אור וילדיהם להשתקם לאחר האובדן הכבד.
