הצטרפו לשידור החי
ד"ר סקוט גוטליב (Scott Gottlieb) ראש ה-FDA לשעבר ועמית בכיר במכון אמריקן אנטרפרייז, סבור שמערכות הבריאות בעולם ניצבות בפני תקופה של הזדמנויות חסרות תקדים, לצד אתגרים משמעותיים. בריאיון מיוחד בוועידת הבריאות של ynet ו"ידיעות אחרונות" הוא מדבר על פריצות הדרך הטכנולוגיות שמשנות את עולם הרפואה, על הפוטנציאל של הבינה המלאכותית לפיתוח תרופות ולאבחון מחלות, על הצורך ברגולציה חדשה למוצרי ניקוטין ועל הדרך שבה רשויות הבריאות יכולות להחזיר את אמון הציבור שנפגע בשנים האחרונות.
צפו בריאיון
(צילום: ירון ברנר, ליאור שרון, טל אזולאי)
במבט קדימה, מהם לדעתך האתגרים המרכזיים של מערכות הבריאות בשנים הקרובות? והיכן לדעתך טמונות ההזדמנויות המשמעותיות ביותר לשינוי?
"אענה קודם על השאלה השנייה. אני חושב שהרבה מההזדמנויות נמצאות בטכנולוגיה שאנו רואים כיום. אנו בתקופה חסרת תקדים של קידמה טכנולוגית. אני נזכר כשרק הגעתי למנהל המזון והתרופות האמריקאי, בתחילת שנות ה-2000, רק התחלנו לראות תרופות ממוקדות לסרטן יוצאות לשוק. נוגדנים חד-שבטיים עוד לא היו נפוצים. רק מעטים אושרו. טיפול גנטי וטיפול תאי טרם אושרו אז. מנהל המזון והתרופות הקים אז מחלקת ביקורת לטכנולוגיות החדשות הללו, בציפייה לאישורים שיגיעו שנים, ואולי אף עשורים, לאחר מכן. כעת אנו עדים לתקופה חסרת תקדים של חדשנות טכנולוגית. נוגדנים חד-שבטיים הם דבר שבשגרה בטיפול הרפואי כיום. לו אמרתם לי בשנת 2000 שנשתמש בנוגדנים חד-שבטיים לטיפול בכולסטרול גבוה, הייתי חושב שהשתגעתם, כי אז זה פשוט נראה דמיוני לחלוטין. כיום אנו רואים עשרות מוצרים בשלבי פיתוח מתקדמים. היו כבר אישורים רבים. אלו כבר משנים את פניהן של מחלות רבות ומעניקים למטופלים הרבה יותר אפשרויות ממוקדות למחלות שנחשבו לחשוכות מרפא בעבר. שם טמון מכלול ההזדמנויות. האתגרים נותרו בעינם: איך נממן את הפיתוחים האלה? שירותי הבריאות עצמם הופכים ליקרים יותר, והשימוש בהם עולה, ואני חושב שזו סיבה מרכזית לגידול בהוצאות הבריאות. ככל שהרפואה מסוגלת להציע יותר, ככל שהטיפולים משתפרים, יותר אנשים רוצים אותם והשימוש בהם גובר, וזה מכביד על מערכות בריאות רבות בעולם. לכן אני חושב שעלינו לפצח את סוגיית מימון הטכנולוגיות החדשות הללו, ולוודא שלכולם תהיה גישה אליהן, ללא קשר ליכולת התשלום או לסוג הביטוח שלהם"
"אנחנו עוד רחוקים מנקודת ה-ChatGPT בתחום הבריאות"
אחד התחומים שבהם גוטליב מזהה פוטנציאל משמעותי במיוחד הוא הבינה המלאכותית. הוא מבחין בין השימוש בה לגילוי ופיתוח תרופות לבין שילובה בטיפול הרפואי עצמו, וסבור שבשני התחומים צפויים שינויים מרחיקי לכת. "אני רואה הפרדה בין בינה מלאכותית בגילוי תרופות לבין כזו המיושמת בטיפול קליני. מבחינת הגילוי, אני חושב שאין פה בכלל שאלה, הייתי מעורב בהקמת כמה חברות שעושות זאת, כולל "זירו תרפיוטיקס", שהשקענו בה דרך קרן הון הסיכון שבה אני שותף. הם מתמקדים בפיתוח מודלים המשכפלים היבטים בביולוגיה אנושית, כדי לנסות לפתח תרופות למטרות ביולוגיות ידועות, שנחשבו בעבר לכאלו שלא ניתן לפתח עבורן מענה תרופתי. הם מתמקדים בפיתוח נוגדנים דו-ספציפיים נגד ביולוגיה מוכרת, שבמקרים שבהם מבחינה ניסויית לא היה ניתן לפתח תרופות מבוססות נוגדנים, אפילו במצבים שבהם חשבו שנוגדן יכול להיות טיפול יעיל. אך ישנן גישות רבות נוספות, ואני מאמין שזה יהיה תחום פורה מאוד לגילוי תרופות. לדעתי, גילוי תרופות מבוסס בינה מלאכותית הוא פלטפורמה נפרדת וייחודית, והיא אכן פותחת הזדמנויות. אני חושב שאנחנו עוד רחוקים מנקודת ה-ChatGPT בתחום הבריאות, ממודל שיכול לשכפל את כל הביולוגיה האנושית, אך בחלק מתחומי הביולוגיה אנו קרובים בהרבה, ולכן יהיו הרבה מודלים נפרדים שישמשו לפיתוח תרופות בתחומים טיפוליים מסוימים. מבחינת מתן השירות הרפואי, לדעתי, כשאנחנו מסתכלים על מודלי היסוד כיום הם מצוינים בגיבוש אבחנות מבדלות. הם מפתחים אבחנות מנתונים קליניים שמוזנים אליהם, ואני בטוח שכל מי שבחדר הזין נתונים רפואיים בשלב זה או אחר וניסה להפיק תובנות כלשהן מהמודלים האלה. החסם שם הוא התהליך הרגולטורי, כי כל בינה מלאכותית שפונה למטופל ומספקת לו משוב ישיר, ועוזרת לנהל בעיות שגרתיות שמטופלים חווים, הופכת למכשיר רפואי, לפחות בארה"ב, הדורש אישור טרום-שיווק מלא, כנהוג במכשירים רפואיים.
אני חושב שניסיון החלת רגולציית מכשור רפואי על בינה מלאכותית היא יישום שגוי של חוק ישן על טכנולוגיה חדשנית. עלינו לנסח חוקים ופרקטיקות רגולטוריות שמותאמים טוב יותר לשימוש במכשירים אלו, ויש חקיקה כאן בארה"ב לעשות זאת. היא טרם עברה. היא עשויה לעבור בשנים הקרובות. אך עלינו לגבש מודל רגולטורי שמותאם בקפידה למה שהכלים האלה יכולים לעשות מבחינת מתן השירות".
סיגריות בעירה מול חלופות ניקוטין: "צריך להבחין בין רמות הסיכון"
גוטליב מצביע על הגישה האמריקאית בהתמודדות עם בעיית העישון, החזון לטווח הארוך הוא שלא יהיו מוצרי טבק בעירה (סיגריות). יהיו מבוגרים שירצו לצרוך ניקוטין, אבל התקווה היא שהמוצרים שיהיו האטרקטיביים ביותר עבורם יהיו מוצרי ניקוטין ללא בעירה". לדבריו, מדיניות בריאות הציבור צריכה להבחין בין מוצרים בהתאם לפרופיל הסיכון שלהם, ולא להתייחס לכל מוצרי הניקוטין באופן זהה. הוא מזהיר כי הגבלת הגישה לחלופות עישון (ללא בעירה), מתוך חשש לשימוש בקרב בני נוער, עלולה למנוע ממעשנים בגירים אפשרות לעבור למוצרים מזיקים פחות.
"אם נהפוך את הסיגריות לפחות אטרקטיביות, תוך פתיחת אפשרויות נוספות למעשנים בגירים, בעזרת הנגשת מוצרי ניקוטין ללא בעירה-בריאות הציבור תפיק מכך תועלת עצומה.
כמה מוצרים כבר הוגדרו כ"מוצרי טבק בסיכון מופחת", הגדרה המעידה על כך שהם מביאים תועלת כללית לבריאות הציבור, ושהם אכן מפחיתים את השימוש בסיגריות.
בתקופתי כנציב ה-FDA, פעלנו ביד קשה נגד מוצרי אידוי מסויימים על ידי הסרה מהשוק של מוצרים בטעמים, שהיו הכי אטרקטיביים לילדים, תוך השארת כמה מוצרים בטעמים שלא אטרקטיבים לבני נוער, בשוק. ראינו את השימוש באידוי בקרב בני נוער צונח, והוא ירד לרמות נמוכות מאוד.התקווה היא שהמוצרים בשוק שהם הכי אטרקטיביים למבוגרים יהיו המוצרים ללא בעירה, כי אם אפשר היה להעביר כל מעשן מבוגר שמשתמש בסיגריות למוצר ללא בעירה, התועלת הכללית לבריאות הציבור מכך תהיה עצומה. וזהו החזון לטווח ארוך".
האם מדיניות ורגולציה של בריאות הציבור צריכות לשקף גם את ההבדלים בין סיגריות בוערות לתחליפי ניקוטין? ומה הניסיון האמריקאי יכול ללמד אותנו על רגולציה של מוצרים שונים בהתאם לראיות הזמינות ופרופילי הסיכון שלהם?
"אני חושב שמדיניות בריאות הציבור צריכה בהחלט להבחין בין מוצרי הבעירה למוצרים ללא בעירה, וזה מה שביקשנו לעשות. לדעתי ישנם ויכוחים רבים סביב החלופות לעישון, אותם מוצרים ללא בעירה (מוצרי אידוי ושקיקי ניוקטין). האם הזמינות הקלה שלהם וחלק מהתכונות האטרקטיביות של המוצרים הללו יהיו פשוט שער לשימוש בניקוטין עבור ילדים? אלו חששות מוצדקים. לדעתי יש לוודא שיש רגולציה מתאימה בשוק כדי לנסות למנוע זאת. לא ניתן למנוע כל שימוש בקרב בני נוער, אך מנסים לצמצם אותו ככל הניתן. אבל אני חושב שהמסלול של הגבלת הגישה למכשירי אידוי או לשקיקי ניקוטין, בגלל החשש הזה, ימנע את ההזדמנות להפיק תועלת רבה לבריאות הציבור מהמוצרים הללו.
יש המשתמשים בניקוטין לטיפול עצמי, ויש כאלה שפשוט נהנים ממנו. בכל מקרה, כל עוד הניקוטין חוקי, לא הייתי רוצה שמנקודת מבט של בריאות הציבור המקום היחיד לצריכת ניקוטין יהיה דרך טבק בבעירה (סיגריות). אני רוצה שיהיו החלופות הללו ללא בעירה. אנחנו יודעים שהן לא בטוחות לחלוטין, אבל הם בהרבה יותר בטוחים ומסוכנים פחות מטבק בבעירה. לכן חשוב שהאפשרויות הללו יונגשו למבוגרים.
אם שר הבריאות של ישראל היה יושב מולך היום ושואל אותך מה ישראל צריכה לעשות אחרת כדי להשיג ירידה משמעותית בשיעורי העישון, מה היית ממליץ?
אני חושב שהמערכת האמריקאית ניסתה למצוא איזון הולם בין הזמינות של המוצרים ללא בעירה לבין תהליך רגולטורי תקין סביבם, כדי לוודא שהשיווק שלהם מפוקח בקפידה, כדי לנסות להבטיח שהם יצטרכו להציג ראיות לכך שהם באמת יכולים לעזור למעשנים מבוגרים לעבור מטבק בעירה.
"לנסות להטמיע מאפיינים שהופכים אותם לפחות אטרקטיביים לילדים, צעדים רגולטוריים שכדאי לנקוט כדי להבטיח שהמוצרים הללו יהיו זמינים למבוגרים המעוניינים לצרוך ניקוטין או להפסיק לעשן טבק אך לשמור על הגישה לניקוטין. אבל שלא תהיה גישה בלתי מוגבלת לבני נוער, ושתהיה תשתית רגולטורית מתאימה כדי לצמצם ככל האפשר את הגישה של בני נוער לאמצעים אלה".
"יש כיום שוק שלם של דיסאינפורמציה ומידע מוטעה ברשת"
לסיום, נגע ד"ר גוטליב גם בשחיקה באמון הציבור באנשי המקצוע, ברשויות הבריאות ובמידע שהן מספקות, במיוחד בקורונה. כיצד לדעתך ניתן לבנות מחדש את האמון הזה, ומה לדעתך על רשויות בריאות הציבור לעשות אחרת?
"אמון הציבור בבכירי המערכת ירד במהלך הקורונה. אני חושב שחלק מזה היה באשמת מערכת הבריאות, כשאנשים הרגישו שהם לא מקבלים בזמן עצה כנה וישירה מבכירי בריאות הציבור. לדעתי, בכירי בריאות הציבור התקשו לעיתים עם מסרים מורכבים, מסרים שבהם לא בהכרח נותנים המלצה בינארית. אלא נותנים לציבור המלצה שיש לה כמה סייגים נלווים. למשל, בנושא המסכות במגפה, בכירי בריאות הציבור אמרו: "עטיית מסכות תצמצם את הסיכוי שלכם להידבק בקורונה". זה נכון. אבל לאיכות המסכות הייתה חשיבות רבה. כשבכירי בריאות הציבור יצאו ודיברו על מסכות, הם לא נתנו המלצה מורכבת כזו, שאיכות המסכה באמת משנה. במינהל למדנו זאת בתחילת שנות ה-2000, כשהבנו שאנחנו צריכים לדבר על בטיחות תרופות בצורה אחרת. תמיד היה חשש שאם מדברים על סוגיות של בטיחות תרופות שהן ספקולטיביות מול הציבור, זה ירתיע אנשים מלהשתמש בתרופות שהן מועילות בסך הכול, כי מיידעים אותם על סיכון שעשוי להיות נכון או לא לגבי התרופה.
למדנו שיש דרכים לדבר עם הציבור על סיכונים מתהווים, נושאים שאיננו בטוחים לגביהם, אך לדעתנו על הציבור להתעדכן במה שאנו בוחנים, במה שאנחנו עובדים עליו, במה שמדאיג אותנו, מבלי להפחיד אנשים, אלא על ידי כנות והעברת מסר מלא.
לכן, מבחינת בריאות הציבור, על בכירי המערכת להרגיש בנוח לדבר עם הציבור על סוגיות מורכבות ומעודנות, ולא רק לנסות במקום לתמצת את העצה לכדי מסר בינארי ופשטני. אני חושב שהציבור באמת מסוגל לקבל מסרים מורכבים ולהטמיע מידע רב על הסוגיות הללו, אם זה מוסבר בצורה הנכונה. נתוני הסקרים מראים שחלה שחיקה באמון בבריאות הציבור. יש כיום שוק שלם של דיסאינפורמציה ומידע מוטעה ברשת, שקשה להתחרות בו עם מסרים אחראיים. לכן אני חושב שזהו אתגר ארוך טווח שעלינו להתמודד איתו. אבל אני חושב שבראש ובראשונה, זה ידרוש שינוי באופן שבו בכירי בריאות הציבור מתקשרים עם הציבור".










