הצלילה שכמעט נגמרה בטרגדיה: לוי יצחק, נער בן 16 ממושב בית חלקיה שליד גדרה, יצא לפני כשבוע בשעות הלילה לבלות עם אחיו וחבריו בבריכה במושב הסמוך. "אני מאוד אוהב לצלול ולשחות, אז עשינו תחרות אני ואחי 'מי מחזיק יותר זמן מתחת למים'", מספר לוי ל-ynet. מה שהתחיל כמשחק תמים הפך בתוך שניות לאירוע מסכן חיים, כאשר כעבור פחות משלוש דקות איבד לוי את ההכרה בעודו במים. "אני זוכר את זה מאוד מטושטש, לא ממש הרגשתי שהאוויר נגמר, פשוט טבעתי ואיבדתי הכרה. הפעם הבאה שאני זוכר הייתה כשהתעוררתי בבית החולים", הוא אומר.
"תמיד אהבתי לצלול, אבל אף פעם לא קרה לי דבר כזה", מוסיף לוי. "בדרך כלל אתה יוצא מהמים כשאתה מרגיש צורך חזק מאוד לצאת ותחושה שהאוויר נגמר, אבל פה משום מה לא הרגשתי את זה". מצבו של לוי השתפר, ואמש שוחרר לביתו. "אני מלא תודה לכל מי שטיפל בי והציל את חיי, ולבורא עולם ששמר עליי", הוא אומר. לדבריו, הוא מתכנן לחזור למים בקרוב.
3 צפייה בגלריה
"אני זוכר את זה מאוד מטושטש, לא ממש הרגשתי שהאוויר נגמר". הנער לוי יצחק טבע במהלך תחרות צלילה עם אחיו וטופל במרכז הרפואי קפלן
(צילום: גלעד שעבני)
באותו הלילה היו איתו בבריכה אחיו הצעיר דובי בן ה-14 ושני חברים נוספים. "הם הסתכלו עליו צולל, ואז אחד החברים אמר לדובי 'נראה לי הוא יותר מדי זמן במים, לך לבדוק שהוא בסדר'", מתארת האם בת שבע. "דובי סיפר שצלל וראה אותו עם פה פתוח, הוא חשב שהוא מת. הוא צלל למים העמוקים, הרים אותו, ושני החברים תפסו אותו מלמעלה ומשכו אותו החוצה".
הילדים המבוהלים קראו מיד לעזרה. "לקח למציל כמה רגעים עד שהוא הבין שזה רציני, הוא חשב שהילדים צוחקים בהתחלה", מספרת האם. "כשדובי התקשר אליי הגבתי כמו כל אמא ששומעת שהבן שלה איבד את ההכרה וטבע. זה היה מלחיץ מאוד. מיד יצאתי לכיוון המקום".
הנער לוי יצחק: "אני מלא תודה לכל מי שטיפל בי והציל את חיי, ולבורא עולם ששמר עליי. חשוב תמיד לצלול בסביבת אנשים, לא להיות לבד. שיהיה מישהו שישגיח, כי זה משהו שיכול לקרות תוך שניות בלי ששמים לב"
חבר נוסף הזעיק את כוחות מד"א, שהעניקו ללוי טיפול ראשוני בשטח ופינו אותו לחדר הלם במרכז הרפואי קפלן, מקבוצת כללית. ד"ר אלי שפירו, מנהל טיפול נמרץ ילדים במרכז הרפואי, מסביר כי לוי הגיע למרכז הרפואי כשהוא מחוסר הכרה, מורדם ומונשם. "הוא טבע במהלך משחק 'מי מחזיק יותר זמן מתחת למים', כשסך הכול הוא היה מתחת למים כשלוש דקות", הוא אומר.
3 צפייה בגלריה
"הוא היה מתחת למים כשלוש דקות". המשחק התמים שכמעט עלה בחיי אדם
(צילום: באדיבות המשפחה)
בחדר הלם עבר לוי בדיקות אבחנתיות ובדיקות הדמיה, כולל CT. אז התברר שהוא סובל מבצקת ריאות (הצטברות נוזלים בתוך הריאות) וכן מדימום ריאתי משמעותי. "ההערכה שלנו היא שבאיזשהו שלב בזמן שהיה מתחת למים, הוא רצה כל כך לקחת אוויר, אז עשה תנועות שאיפה מאומצות מבלי לפתוח את הפה", מסביר ד"ר שפירו.
"מנגנון הנשימה פועל כך שכאשר אנחנו שואפים אוויר, הסרעפת מתכווצת, חלל בית החזה גדל, והלחץ בתוך הריאות נעשה מעט שלילי ביחס ללחץ שבחוץ, מה שמאפשר לאוויר לזרום פנימה. במצבי קיצון, כמו במקרה הזה, הגוף מתאמץ הרבה יותר כדי לשאוב אוויר, ונוצר לחץ שלילי חזק במיוחד בחזה. תנועות הנשימה שעשה לוי ללא פתיחת הפה הובילו ללחץ שלילי גדול מאוד בתוך בית החזה, דבר שמשפיע על כלי הדם שדולפים וגורמים לבצקת ריאות. סיבוך נוסף ונדיר שפגשנו במקרה הזה הוא מצב של דימום בריאות".
"בין חיים למוות"
לוי הועבר למחלקת טיפול נמרץ ילדים, שם הורדם והונשם במשך שלושה ימים עקב מצבו הנשימתי החמור, וקיבל טיפול רפואי צמוד על ידי צוות המחלקה. "היה חשש ופחד שהוא לא יצא מזה", אומרת בת שבע. "הוא היה בין חיים למוות, נלחמו על החיים שלו. זה היה חתיכת סרט".
ביום הרביעי לאשפוזו הצליח הצוות לגמול אותו לראשונה מהצורך בהנשמה. "הוא התעורר כאילו מאותה נקודה שבה איבד את ההכרה כשצלל. זה היה הזוי, הוא זעק לעזרה, היה בהיסטריה", מספרת האם. "זה היה מלחיץ מאוד, אבל הסבירו לנו שזו תופעה טבעית כתוצאה מהטראומה".
ביום שלישי שב לוי להכרה מלאה. "לא הבנתי בהתחלה איפה אני ומה קורה, ומה זה כל המכשירים", מתאר לוי. "הרגשתי מאוד עייף ומעורפל. היה לי קשה להבין שהייתי מורדם שלושה ימים, לא הבנתי איך זה יכול להיות, אני צולל הרבה".
ד"ר אלי שפירו: "ההערכה שלנו היא שבאיזשהו שלב בזמן שהיה מתחת למים, הוא רצה כל כך לקחת אוויר, אז עשה תנועות שאיפה מאומצות מבלי לפתוח את הפה"
לדברי ד"ר שפירו, לוי סבל ממה שמכונה "עילפון במים רדודים" (Shallow water blackout) - מצב שבו צוללן מאבד הכרה מתחת למים בגלל ירידה חדה ברמות החמצן, לרוב לאחר היפרוונטילציה (נשימת יתר) לפני הצלילה, שמעכבת את תחושת הצורך לנשום. "כשאנחנו עוצרים את הנשימה, אם מתחת למים ואם בכלל, מה שמהווה זרז לצורך לנשום שוב זה לא רמת החמצן בדם, אלא רמת הפחמן הדו-חמצני שהולכת ועולה, כשמערכת הנשימה אחראית להוציא אותו החוצה", מסביר ד"ר שפירו.
3 צפייה בגלריה
"אם הייתה עוברת עוד דקה אחת, זה היה יכול להסתיים באסון גדול". ד"ר אלי שפירו ולוי יצחק
(צילום: גלעד שעבני)
"כשצוללים, האדם מתגבר על זה למשך זמן מסוים, אבל בינתיים רמת החמצן שלו יורדת, והוא לא מרגיש את זה, ואז הוא מאבד הכרה באופן פתאומי ובלי לשים לב". לדבריו, מדובר בתופעה מסוכנת שמתרחשת הן אצל ילדים והן אצל מבוגרים.
"אם הייתה עוברת עוד דקה אחת, זה היה יכול להסתיים באסון גדול", מוסיף ד"ר שפירו. "הסיבוך הכי שכיח במצבים של טביעה או כמעט טביעה זה נזק היפוקסי-איסכמי שנגרם למוח עקב מחסור בחמצן. במצב שכזה, בדרך כלל אין דרך חזרה. במקרה הנוכחי היינו קצת יותר אופטימיים לגבי הנזק המוחי לאחר הבדיקות הראשוניות, אם כי לא יכולנו לאמת זאת עד שלוי התעורר".
אימו בת שבע מעידה שהבן הצעיר דובי עדיין מתמודד עם הטראומה. "הוא צלל וחילץ מהמים העמוקים את אחיו הגדול, שהוא פי שניים מהגודל שלו. הוא גילה תושייה מטורפת ותפקד במקסימום", סיפרה. "אני עובדת סוציאלית, אז יש לי מודעות לצורך לעבד איתו את האירועים. אני והבנות שלי מדברות איתו כל הזמן. הוא ילד בריא ומשתף, ואני מקווה שיצליח להתגבר על זה".
ד"ר שפירו מבקש להעביר מסר לצעירים ולהוריהם, ואומר כי "המשחק הזה של להחזיק נשימה עד קצה היכולת מתחת למים הוא לא כזה קליל כמו שזה נשמע, וטומן בחובו סכנות רבות מאוד עד מוות". לוי מוסיף: "חשוב תמיד לצלול בסביבת אנשים, לא להיות לבד. שיהיה מישהו שישגיח, כי זה משהו שיכול לקרות תוך שניות בלי ששמים לב".
