במשך עשרות שנים מנסה הרפואה למצוא טיפול יעיל לאנורקסיה נרבוזה - אחת מהפרעות האכילה הקשות והקטלניות ביותר. למרות טיפולים פסיכולוגיים ממושכים, אשפוזים ולעיתים גם תרופות נוגדות דיכאון או חרדה, אין כיום אף טיפול תרופתי המאושר במיוחד למחלה, ורבים מהמטופלים אינם מחלימים גם לאחר שנים של טיפול.
כעת, מחקר חדש מציע כיוון מסקרן: טיפול בפסילוסיבין - החומר הפסיכואקטיבי המצוי ב"פטריות קסם" או "פטריות הזיה" - בשילוב פסיכותרפיה, עשוי להפחית את חומרת המחלה ולהגביר את המוטיבציה להחלמה בקרב נשים עם אנורקסיה. עם זאת, החוקרים מדגישים כי מדובר במחקר ראשוני בלבד.
במחקר, שפורסם בכתב העת The British Journal of Psychiatry, השתתפו 21 נשים בנות 23 עד 52 שסבלו מאנורקסיה במשך שנים ולא הגיבו לטיפולים המקובלים. במשך שישה שבועות הן עברו שלושה מפגשי טיפול שכללו פסילוסיבין במינונים שונים לצד ליווי פסיכותרפי, ובמקביל המשיכו לקבל את הטיפול הרפואי הרגיל שלהן. לאחר מכן עקבו החוקרים אחר מצבן במשך שנה.
ד"ר איתמר כהןצילום: זוהר שיטריתהממצאים הראו כי בהשוואה לתחילת המחקר, נרשמה ירידה מובהקת בתסמיני הפרעת האכילה ועלייה במוטיבציה של המשתתפות להשתחרר מהמחלה. השיפור נשמר גם שלושה ושישה חודשים לאחר סיום הטיפול, ובחלק מהמדדים אף נמשך עד שנה. עם זאת, מידת ההטבה הייתה שונה מאוד בין המשתתפות: חלקן השתפרו באופן משמעותי, בעוד שאצל אחרות השינוי היה מתון יותר או שלא נשמר לאורך זמן.
מה קורה במוח בזמן הטיפול?
לדברי ד"ר איתמר כהן, חוקר פסיכדלים ומחבר הספר "מגדיר סמים", פסילוסיבין שייך למשפחת החומרים הפסיכדליים הקלאסיים, הכוללת גם LSD, מסקלין ו-DMT - החומר הפעיל במשקה האיוואסקה. לדבריו, חומרים אלה דומים במבנה הכימי שלהם לסרוטונין, אך פועלים באופן ממוקד על קולטנים המצויים בעיקר באזורי מוח המעורבים בחשיבה מורכבת, בהתבוננות פנימית וביכולת לבחון מחדש דפוסי מחשבה.
ד"ר איתמר כהן: "אנורקסיה מאופיינת בנוקשות מחשבתית משמעותית. מחשבות כמו הפחד מעלייה במשקל, המשמעות שמייחסים לאוכל או הפרפקציוניזם הופכות לנוקשות מאוד. ההשערה היא שפסילוסיבין מגמיש באופן זמני את אותם דפוסי חשיבה"
אנורקסיה נרבוזה היא אחת מהפרעות האכילה הקשות והעמידות ביותר לטיפול
(צילום: Shutterstock)
"אנורקסיה מאופיינת בנוקשות מחשבתית משמעותית", מסביר ד"ר כהן. "מחשבות כמו הפחד מעלייה במשקל, המשמעות שמייחסים לאוכל או הפרפקציוניזם הופכות לנוקשות מאוד, והן למעשה משמרות את ההפרעה. ההשערה היא שפסילוסיבין מגמיש באופן זמני את אותם דפוסי חשיבה, כך שאמונות שנראו מוחלטות הופכות פתאום פתוחות יותר לבחינה מחדש".
לדבריו, לצד ההשפעה הביולוגית על המוח, ייתכן שגם לחוויה עצמה יש תפקיד טיפולי משמעותי. "החוויה תחת פסילוסיבין היא לעיתים עוצמתית, טרנספורמטיבית וטעונה במשמעות. אנשים מתבוננים מחדש בעצמם ובמערכת היחסים שלהם עם העולם, וגם זה עשוי לתרום לתהליך השינוי".
ד"ר אורן טנאצילום: טל גבעוניהטיפול נמצא בטוח יחסית במסגרת המחקר. כל המשתתפות אמנם דיווחו על תופעות לוואי כלשהן, אך רובן היו קלות או בינוניות, כאשר השכיחות ביותר היו כאבי ראש, בחילות וסחרחורת. במהלך תקופת המעקב אירעו שני ניסיונות אובדניים אצל משתתפת אחת, אך החוקרים קבעו כי ככל הנראה לא היו קשורים לטיפול בפסילוסיבין עצמו.
"מברך על מחקר של גישות חדשניות"
לדברי ד"ר אורן טנא, מנהל המערך הפסיכיאטרי במרכז הרפואי איכילוב ומנהל מכון מנטליקס לרפואת הנפש, אנורקסיה נרבוזה היא אחת ההפרעות הפסיכיאטריות המורכבות והעמידות ביותר לטיפול. "כיום אין טיפול תרופתי שמרפא אנורקסיה. הטיפול מבוסס על עבודה רב-תחומית הכוללת פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, תזונאים ולעיתים גם מרפאים בעיסוק. במקרים הקשים אנחנו זקוקים לעוד אפשרויות טיפוליות, ולכן אני מברך על עצם המחקר של גישות חדשניות כמו טיפול בפסיכדליה".
מומחים מדגישים כי פסילוסיבין אינו מחליף את הטיפול המקובל, אלא עשוי להשתלב בו
(צילום: Shutterstock)
הטיפול כלל שלושה מפגשי פסילוסיבין בליווי פסיכותרפיה ומעקב שנמשך שנה
(צילום: Shutterstock)
עם זאת, הוא מדגיש כי אין לראות בפסילוסיבין פתרון קסם. "צריך להיזהר מלחשוב שהתערבות אחת תוכל לפתור מחלה כרונית ומורכבת כמו אנורקסיה. מה שאנחנו לומדים מהמחקרים בתחום הוא שככל הנראה הפסילוסיבין אינו מחליף את הטיפול המקובל, אלא משתלב בו ותומך בו".
ד"ר אורן טנא: "כיום אין טיפול תרופתי שמרפא אנורקסיה. הטיפול מבוסס על עבודה רב-תחומית. במקרים הקשים אנחנו זקוקים לעוד אפשרויות טיפוליות, ולכן אני מברך על עצם המחקר של גישות חדשניות כמו טיפול בפסיכדליה"
לדבריו, אחת ההשערות המרכזיות היא שהפסילוסיבין יוצר במוח "חלון של גמישות". "רוב הגמישות של המוח אינה נוצרת באמצעות יצירת תאי עצב חדשים, אלא באמצעות יצירת קשרים חדשים בין תאי עצב קיימים - הסינפסות. ההערכה היא שהפסיכדליה מאפשרת תקופה של גמישות מוחית מוגברת, ובמהלכה אפשר להיעזר בטיפול שיחתי ובהתערבויות נוספות כדי לחולל שינוי התנהגותי משמעותי".
ד"ר כהן מסכים כי אין מדובר בטיפול המבוסס על החומר בלבד, אלא בשילוב הדוק בין פסילוסיבין לפסיכותרפיה. "אנחנו לא מדברים על טיפול באמצעות חומרים פסיכדליים בלבד, אלא על טיפול משולב. הרעיון הוא לנצל את התקופה שבה המוח גמיש יותר כדי לסייע למטופלים לאמץ דפוסי חשיבה חלופיים ובריאים יותר. ממחקרים שנערכו בתחום הדיכאון אנחנו יודעים שהגמישות המוחית עשויה להימשך כשלושה שבועות לאחר מתן הפסילוסיבין, ולכן חשוב במיוחד לשלב בתקופה הזו עבודה טיפולית אינטנסיבית".
לדבריו, התוצאות מעוררות עניין במיוחד משום שהן מצביעות על שינוי שנשמר לאורך זמן. "זה עדיין מחקר ראשוני, אבל זו סנונית ראשונה שמרמזת שגם בהפרעות נפשיות המאופיינות בנוקשות מחשבתית, כמו אנורקסיה, יש פוטנציאל לטיפול כזה. עכשיו צריך לבדוק את הממצאים במחקרים גדולים יותר".
לפי ההשערה, הטיפול יוצר "חלון של גמישות מוחית" שעשוי לסייע לתהליך הטיפולי
(צילום: Shutterstock)
מהקליניקה למעבדת המחקר
ד"ר כהן מספר כי העניין שלו בתחום נולד דווקא מתוך העבודה הקלינית. "עבדתי במשך שנים כפסיכולוג קליני בבית חולים להפרעות אכילה בלונדון. למרות מגוון רחב של טיפולים, ראיתי שוב ושוב מטופלים שמשתפרים ואז חוזרים לדפוסים הישנים. חלק מהמטופלות השתתפו במחקר שעליו אנחנו מדברים, וכשראיתי את השינוי אצל חלקן הבנתי שאי אפשר להתעלם מהפוטנציאל שיש בגישה הזאת. זו אחת הסיבות שבגללן בחרתי לעבור מעבודה קלינית למחקר".
ד"ר טנא מוסיף כי אנורקסיה נפוצה יותר בקרב נשים, אך בשנים האחרונות נרשמת עלייה גם בקרב גברים. "זו מחלה שמושפעת גם מגורמים תרבותיים, ובהם דימוי גוף והרשתות החברתיות. מדובר בהפרעה שעלולה להוביל לנכות ואף למוות, ולכן היא מחייבת טיפול רב-צוותי ומקיף".
החוקרים מציינים כי אחד הממצאים המסקרנים במחקר היה העלייה במוטיבציה של המשתתפות להחלים - מרכיב שנחשב לאחד האתגרים המרכזיים בטיפול באנורקסיה. בהתאם להשערות שמעלים החוקרים והמומחים בתחום, ייתכן שהפסילוסיבין יוצר תקופה זמנית של גמישות מוחית מוגברת, שבמהלכה המטופלים פתוחים יותר לטיפול הפסיכולוגי ולשינוי דפוסי חשיבה והתנהגות. עם זאת, עדיין לא ידוע אם זהו אכן מנגנון הפעולה שבאמצעותו פועל הטיפול.
פסילוסיבין הוא החומר הפסיכואקטיבי המצוי ב"פטריות קסם"
(צילום: Shutterstock)
לדברי ד"ר כהן, זהו גם אחד ההבדלים המרכזיים בין פסילוסיבין לבין תרופות פסיכיאטריות מקובלות. "תרופות פסיכיאטריות ניטלות בדרך כלל מדי יום ופועלות כל עוד הן נמצאות בגוף. בטיפול בפסילוסיבין, לעומת זאת, מדובר בדרך כלל במפגש אחד או במספר מצומצם של מפגשים, שבהם גם לחוויה עצמה יש משמעות טיפולית. המטרה אינה שהחומר לבדו ירפא את המטופל, אלא שהוא ייצור חלון הזדמנויות שיאפשר לפסיכותרפיה להיות יעילה יותר".
החוקרים מדגישים כי מדובר במחקר ראשוני שכלל 21 משתתפות בלבד, ללא קבוצת ביקורת, ולכן עדיין אי אפשר לקבוע בוודאות שהשיפור נבע מהפסילוסיבין עצמו. עם זאת, הם סבורים שהתוצאות מעודדות ומצדיקות מחקרים גדולים ומבוקרים שיבחנו את יעילות הטיפול.
