לפני כשנה התקבלה בבנק הרקמות של שיבא, הבנק הלאומי לעצמות וגידים, פנייה מאורתופד ילדים, שסיפר על תינוק בן שנה וחצי המאושפז במחלקתו בבית החולים ספרא, שבשטח שיבא, לאחר שאובחן עם סרטן בעצם הירך (Femur) - הנחשבת לעצם הגדולה והחזקה בגוף האדם, וממוקמת בין האגן לברך.
"הוא סיפר שהאופציה להצלת חייו של התינוק היא כריתת הגפה, ושאל אם יש לנו להציע אפשרות אחרת, פחות רדיקלית", מתארת ד"ר אילת די סגני, מנהלת בנק הרקמות של המרכז הרפואי שיבא, תל השומר. "כיוון שיש לנו את הידע במציאת פתרון ביולוגי, נרתמנו למשימה. שיתפנו את מעבדת התלת-ממד, ושם, על פי הדמיות, יצרנו מודל מדויק לאזור הפגוע. לקחנו עצם מהבנק שלנו, קדחנו בה חור, ודרכו השחלנו עצם חיה שנלקחה מגופו של התינוק. במבנה של 'נקניקייה בלחמנייה' יצרנו משתל חליפי, המותאם בדייקנות לחלל שנוצר בעקבות כריתת הגידול הסרטני. כלי הדם הזינו את העצם וגרמו לה להשתחלף - להפוך מעצם מתה לעצם חיה".
6 צפייה בגלריה
צוות הבנק, מימין לשמאל: ד"ר רון בורשטיין, אלינה לוי, ד"ר אילת די סגני
(צילום: יאיר שגיא)
המקום שבו עור, עצם ולב מקבלים חיים חדשים
בבנק הרקמות האנטומי נאגרות רקמות אנושיות לצורך השתלה: עור, גידים, עצמות, קרניות ומסתמי לב. "הבנק הוקם מחדש בשנת 2022, אחרי שנסענו בעולם, ראינו, התרשמנו ובעיקר למדנו, ומכאן גם הפכנו את השימוש בעיבוד רקמות ממוצר חדר ניתוח למוצר מעבדה שפועל תחת קווים מנחים מחמירים והגדרת איכות מרבית", אומרת ד"ר די סגני.
לדבריה, הבנק מורכב משני אגפים: אגף לתרפיה תאית - שבו מפיקים, מגדלים ומאחסנים שתלי עור, כפי שנחשף במקרים של אנשים שסבלו מכוויות חמורות; ואגף לשימור רקמות מתרומת נפטרים. "באגף הראשון, המשמש להפקה, גידול ושימור שתלי עור, אנחנו עובדים בחדרים נקיים. כלומר, במעבר מחדר לחדר נדרש הצוות להחליף מדים למדים מעוקרים, ובכניסה לליבת המתחם אנחנו לובשים מדים סטריליים המדמים מראה של חליפות חלל".
בחלל המעבדה, לצד החדר למחקר ולפיתוח, ממוקמים חדרי אחסון הכוללים מקררי ענק בטמפרטורות שונות ומבוקרות, המצוידים בזמזם המתריע על כל שינוי, ומכלי חנקן לשמירת הרקמות השונות. זהו מראה של המחסן המנוטר ביותר לחלקי חילוף אנטומיים של גוף האדם.
"מסתמי הלב נשמרים בתוך חנקן נוזלי במקרר בטמפרטורה של מינוס 196 מעלות", אומרת אלינה לוי, טכנולוגית רפואית ומרכזת תחום מסתמי הלב בשיבא. "דרך אבא שלי, ד"ר מיכאל גרויסמן - לשעבר כירורג חזה בבילינסון - נחשפתי לתחום הקרדיולוגי ונשביתי. כשבבילינסון התחילו לייצר מסתמי לב, אבא שלי היה שותף להקמה ולהפקה. התלוויתי אליו, ומכאן לא היה תחום בקרדיולוגיה שלא התמחיתי בו, עד שהגעתי לכאן, ופה השתדרגתי לרמת מנתחת לב", היא אומרת בחיוך.
"מגיע אלינו למעבדה לב שנתרם, אני מוציאה ממנו את המסתמים, מעריכה את איכותם, ואז הם עוברים סטריליזציה והקפאה עמוקה". המסתמים שהנצילה אלינה מיועדים רק לילדים בעלי מומי לב מולדים, כיוון שהם גדלים עם הילד וחוסכים את הצורך בהחלפתם.
חדר נוסף משמש לניצול מרבי של עצם נתרמת, כפי שמסביר ד"ר רון בורשטיין, סגן מנהלת מעבדת הרקמות, וטרינר בהכשרתו הקודמת: "אנחנו באחד החדרים הנקיים, שבו שלושה מכשירים בדרגת סדר עבודה עולה: מכשיר לניקוי העצם, לחיתוך וליצירת שבבים".
בקרת האיכות היא חיצונית, והיא נעשית בידי עובדת שאינה נמנית עם עובדי המעבדה. "היא ה-QA הכי מחמירה", מתאר ד"ר בורשטיין. "אחד המוצרים הראשונים שייצרנו הם גידים ללא צורך בהקרנתם. עד 2022, כשנכנסנו למגרש, היה נהוג להקרין את הגידים למניעת זיהומים. בידיעה שהקרינה פוגעת באיכות הגיד, המשמש בעיקר את תחום רפואת הספורט, שינינו את פרוטוקול העיקור תוך שימוש בחומרים בעלי יעילות לא פחותה מזו של ההקרנה. בכך אנחנו שומרים על התכונות המכניות של הגידים, תחת בקרה, ניהול סיכונים ובטיחות המוצר".
עצמות מתרומה המגיעות למעבדת הרקמות בשיבא עוברות תהליכי עיבוד לצרכים שונים ברפואת פה ולסת, אורתופדיה, פלסטיקה וכירורגיה אונקולוגית. "בעצם אני יכול להשתמש בחלק הקשיח או בחלק הספוגי, לטחון את העצם לאבקה או לסיבים, בהתאם לצורכי הרפואה", הוא מוסיף.
עצמות וגידים משמשים, כאמור, שחקן חיזוק משמעותי בארגז הכלים של הכירורגיה האורתופדית, ובעיקר בניתוחים לתיקון פציעות ספורט, כפי שמסביר ד"ר דוד רותם, מנהל המערך האורתופדי במרכז הרפואי העמק: "ברוטינה אנחנו משתמשים בתרומת גידים ועצמות למגוון ניתוחים אורתופדיים, כאשר מנתחים רבים מעדיפים שימוש ברקמות מהמת על פני רקמות מגורם מסחרי, שבמהלך עיבוד העצם איבדה חלק מיתרונותיה וחלק מהתכונות הביולוגיות שלה. לכן אני רואה חשיבות עצומה לתרומת עצמות וגידים גם לטובת מנותחים אונקולוגיים".
החזון: הגוף כמחסן החלפים של עצמו
החזון של מרכז החדשנות של שיבא, ובכלל זה של ד"ר די סגני, הוא להפוך למשק אוטרקי הנשען על עצמו. "אנחנו הולכים על מודל של רפואה מותאמת אישית, והחזון הקרוב הוא לתכנת את הגוף כך שישמש מחסן החלפים של עצמו", אומרת מנהלת המעבדה. "עד אז, כל עצם חדשה שמגיעה מתרומה נסרקת ועוברת תהליכי עיבוד, ובשיתוף פעולה עם מעבדת התלת-ממד אנחנו יודעים איזו עצם ובאיזו תצורה מתאימה לכל אחד מהחולים. אנחנו הבנק הלאומי לעצמות וגידים, המקום היחיד בישראל שבו העצם היא מחומר טבעי ולא מטיטניום, וברכה זו לכל נזקק בכל בית חולים בישראל, אבל הגורם המגביל הוא מספר התורמים הנמוך".
הסיבה לכך, לדבריה, היא בעיקר חוסר מודעות ציבורית וגם חוסר מודעות בקרב מתאמות ההשתלה. "כבר שמעתי מתאמות שנשאלו מדוע לא ביקשו ממשפחות נפטרים גם תרומת רקמות, ולא אחת השיבה: 'אנחנו לא מכניסות מקלות של מטאטא ופוגעות בכבוד המת'".
אך עיקר הזעם, לדבריה, מופנה כלפי חוסר ההיגיון הרגולטורי. "בישראל כמעט כל מרכז רפואי מנציל קרניות לשימוש עצמי. בנק העור לשעת חירום ממוקם בהדסה, ובגלל בעיה רגולטורית קשה בתחום הרקמות אנחנו ממוקמים במקום השני - כשלמרבה האבסורד אנחנו המרכז הארצי הראשון והיחיד להנדסת שתלי עור. איפה ההיגיון?"
בסיום הריאיון ד"ר בורשטיין מבקש לקרוא לציבור: "מתרומת רקמה אחת אנחנו משפרים ומנצילים את חייהם של 75 חולים. תתרמו". ואחרי 300 ימי מילואים ששירת כלוחם, יש לו בקשה צנועה: למסור דרישת שלום לחבריו הצנחנים מגדוד 71.
תרומת רקמות נחשבת לילדה הכבויה במשפחה, בעוד אחותה - תרומות איברים מהחי ומהמת - זוכה להערכה ולהוקרה, לכבוד ולהלל. הסיבה להפרדה הלא מובנת הזו מקורה בגורמים שונים, אך בעיקר בהיעדר פרסום והפניית זרקור מצד הרגולטור לחשיבותה הרבה של תרומת רקמות.
