כאשר עכברים במעבדה של פרופ' פטרישה האנט באוניברסיטת וושינגטון סטייט החלו לאבד עוברים שסבלו ממומים קשים, בהם עיוותים בפנים והיעדר החלק האחורי של הגוף, או שלא הצליחו להתרבות כלל, היא החלה לחפש את הסיבה. זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה נתקלה בתעלומה כזאת.
שנים קודם לכן גילו האנט וצוותה כי שיטת ניקוי חדשה שחקה את כלובי הפוליקרבונט שבהם הוחזקו בעלי החיים. התפרקות הפלסטיק חשפה אותם לביספנול A, המוכר כ-BPA, כימיקל המחקה את פעילות האסטרוגן ומשבש את המערכת ההורמונלית. כך סייעה האנט לחשוף את הקשר האפשרי בין BPA לבין בעיות כרומוזומליות ורבייתיות.
גלריה
חשיפה תכופה לתרסיסים ולחומרים מרוכזים עלולה לגרום לגירוי בעור, בעיניים ובדרכי הנשימה
(צילום: Shutterstock)
כעבור כמעט עשור הובילו אותה ממצאים חדשים לקבוצה אחרת של כימיקלים: תרכובות אמוניום רבעוניות, המוכרות בראשי התיבות QACs. התרכובות משמשות כחומרים פעילים בחומרי חיטוי רבים לידיים ולמשטחים ונמצאות בשימוש בבתים, במשרדים, במעונות יום, בבתי ספר, בבתי אבות ובבתי חולים. אפשר למצוא אותן גם במוצרי כביסה וטיפוח, במי פה ובתכשירים רפואיים מסוימים.
אלא שלדברי ד"ר אופיר לבון, מנהל היחידה לפרמקולוגיה וטוקסיקולוגיה קלינית במרכז הרפואי כרמל מקבוצת כללית, כבר בנקודת המוצא נדרשת הבחנה חשובה. "מדובר בקבוצת חומרים עצומה, הכוללת מאות חומרים, ולכן שגוי להתייחס אליהם כמקשה אחת", הוא מסביר. "רוב החשש שהועלה קשור לחומרי חיטוי שנמצאים בשימוש ממוקד ומוגבל, ולא לחומרי ניקוי בשימוש רגיל".
בין ממצאים מדאיגים להוכחה בבני אדם
מחקרי מעבדה ומחקרים בבעלי חיים שנערכו בעשור האחרון העלו חששות בנוגע להשפעת QACs על תהליכים דלקתיים, מערכת החיסון, מערכת הנשימה, הורמוני הרבייה והמוח המתפתח. מחקרים ראשוניים זיהו את התרכובות גם בדם, בחלב אם, בשתן ובצואה של בני אדם.
מחקר מ-2024 שנערך ברקמות אנושיות העלה כי הכימיקלים עלולים לפגוע בתאים שמייצרים מיאלין, החומר שעוטף את תאי העצב ומאפשר להם להעביר מסרים במהירות. מחקרים אחרים מצאו פגיעה אפשרית במיטוכונדריה וביכולתה לייצר ATP, החומר המספק אנרגיה לפעילות הגוף.
ד"ר אופיר לבון צילום: אלי דדון, ביה"ח כרמלואולם, ד"ר לבון מדגיש כי עצם זיהוי החומרים בגוף אינו מוכיח שהם גורמים לנזק. "יש בגופנו מספר עצום של חומרים שאליהם אנחנו נחשפים מהסביבה, אך לרוב נוכחותם אינה קשורה לסיכון בריאותי משמעותי", הוא אומר. לדבריו, היקף המחקר בבני אדם עדיין מצומצם, והקשר בין החשיפה לבין מחלות אינו ברור.
גם ניסויי החיות דורשים פרשנות זהירה. לדברי ד"ר לבון, בחלקם נעשה שימוש במינונים גבוהים או בחשיפה שלא ניתן למדוד באופן שמאפשר להשוות אותה לשימוש ביתי. מאמר סקירה מ-2024 שהתמקד ברבייה קבע כי אין די נתונים לתרגום הממצאים בבעלי חיים לסיכון כמותי בחשיפה יומיומית של בני אדם. רמות החשיפה המוערכות בבני אדם נמוכות בהרבה מרוב הרמות שנבדקו בניסויים.
לחולי אסתמה מומלץ להימנע מתרסיסי חיטוי, לאוורר היטב ולהעדיף ניגוב על פני ריסוס
(צילום: Shutterstock)
החשש מפגיעה ברבייה התעורר לאחר שחוקרת בשם טרי הרובק גילתה מומים קשים אצל עוברי עכברים בקבוצת הביקורת במעבדתה. חלק מהעוברים סבלו ממומים בתעלה העצבית, הדומים לספינה ביפידה בבני אדם, ואחרים מאננצפליה, מצב שבו הגולגולת והמוח אינם מתפתחים במלואם.
הרובק ופרופ' האנט החלו לשתף פעולה ונתנו לעכברים מזון המכיל QACs במשך שישה חודשים. במחקר שפורסם ב-2014 נמצאה ירידה חדה ביכולתם להתרבות ולהשלים היריון עד ללידה. במחקרים מאוחרים יותר נמצאו פגיעה בשליה ועלייה ברמות הדלקת. בשניים מתוך שלושה מחקרים בעכברים זכרים נמצאו גם ספירת זרע נמוכה יותר ותנועתיות זרע מופחתת.
"כיום אין הוכחה ששימוש ביתי רגיל בחומרים האלה מסכן את ההיריון או את העובר", מבהיר ד"ר לבון. "אין מחקר אפידמיולוגי אנושי איכותי שמראה כי נשים או גברים המשתמשים בהם בבית בצורה רגילה סובלים משיעור מוגבר של אי-פוריות, הפלות או מומים מולדים. הטענה של החוקרת ב-CNN שלפיה היא 'מצפה' שהחומרים תורמים לבעיית האי-פוריות היא השערה, ולא מסקנה שהוכחה בבני אדם".
מה בכל זאת ידוע על הסיכון?
הסיכונים המבוססים יותר קשורים להשפעה מקומית בעקבות מגע ישיר בעור, בעיניים או בריריות. חשיפה רבה עלולה לגרום מגירוי ועד לדלקת מקומית. בחשיפה תעסוקתית חוזרת, בעיקר אצל עובדים המשתמשים בתרסיסים או בחומרים מרוכזים, קיים גם סיכון לגירוי בדרכי הנשימה.
"חולים במחלות ריאה כמו אסתמה הם הקבוצה שלגביה קיים הבסיס העובדתי המשמעותי ביותר לזהירות", אומר ד"ר לבון. "אני ממליץ להם להימנע מתרסיסים, להקפיד על אוורור טוב ולהעדיף ניגוב על פני ריסוס".
לדבריו, החומרים עצמם אינם נדיפים במיוחד ואינם הופכים בקלות לגז או לאדים. חשיפה בשאיפה מתרחשת בעיקר כאשר תרסיס או מכשיר אחר מפזרים באוויר טיפות זעירות. אוורור החדר מפחית את החשיפה. מגע בעור יכול להתרחש בעת שימוש ישיר או בעקבות שאריות שנותרו על משטחים, והוא משמעותי יותר בעבודה ממושכת בחומרים מרוכזים וללא כפפות.
שימוש נכון בחומרי חיטוי כולל הקפדה על הוראות היצרן, אוורור והימנעות מערבוב בין חומרים
(צילום: Shutterstock)
בליעה אינה מסלול חשיפה מרכזי אצל מבוגרים בשימוש רגיל, אך היא עלולה להיות משמעותית יותר אצל ילדים קטנים, שנוטים להכניס את ידיהם לפה. לדברי ד"ר לבון, ילדים אינם בהכרח רגישים יותר מבחינה טוקסיקולוגית, אך החשיפה ביחס למשקל גופם עשויה להיות גבוהה יותר והם נמצאים קרוב יותר לרצפה ולאבק. לכן יש לצמצם חיטוי מיותר בבתים ובגנים, להרחיק חומרי ניקוי מילדים ולשטוף במים משטחים שחוטאו.
בישראל נמצאות התרכובות בין היתר בתרסיסים ובנוזלים לחיטוי משטחים, במגבוני חיטוי למשטחים, בחומרי ניקוי שמצהירים על פעולה "אנטיבקטריאלית" או "מחטאת", בחלק מחומרי החיטוי המוסדיים, במוצרי כביסה ומרככי כביסה מסוימים, בחלק ממרככי השיער, במי פה ובתכשירי עיניים המכילים חומר משמר. ד"ר לבון מציין כי מגבוני החיטוי המכילים אותן מיועדים בדרך כלל למשטחים ולא לעור או לתינוקות.
מים וסבון מספיקים ברוב המקרים
השימוש ב-QACs זינק בתקופת הקורונה. מחקר קטן מצא כי רמות התרכובות באבק הביתי עלו ב-62% במהלך המגפה, ורמותיהן בדם אנושי עלו ב-77% בתוך שנה. כמעט מחצית מחומרי החיטוי וחומרי הניקוי המחטאים למשטחים שבאים במגע עם מזון ונמכרים בארה"ב מכילים אותן.
למרות זאת, אין כיום אזהרה של גופי רגולציה בעולם מפני שימוש ביתי רגיל בתכשירים האלה. "אין סיבה לחרדה משימוש מזדמן ונכון, אבל אין גם סיבה לשימוש מוגבר שיוצר חשיפה כרונית מיותרת", אומר ד"ר לבון. "אין מקום לפאניקה או להשלכת מוצרי הניקוי מהבית".
חשיפה ל-QACs נקשרה לירידה בפוריות ולמומים קשים בעוברי עכברים
(צילום: Shutterstock)
ברוב המצבים הביתיים, ניקוי במים ובסבון או בדטרגנט מספיק כדי להסיר את רוב המיקרואורגניזמים. חיטוי הופך לרלוונטי יותר כאשר אדם בבית חולה, כשמתגורר בו אדם עם דיכוי חיסוני, כשיש זיהום בנוזלי גוף או בזמן התפרצות מחלה שמצדיקה חיטוי ממוקד. בבתי חולים ובמוסדות רפואיים התמונה שונה, ושם החיטוי נעשה לפי נהלים מסודרים.
כאשר משתמשים בחומר חיטוי, חשוב להיצמד להוראות היצרן: לא להגדיל את הריכוז, לא לערבב חומרי ניקוי, להימנע מריסוס לחלל האוויר, לאוורר היטב, להשתמש בכפפות כאשר הדבר מצוין, להימנע ממגע בעיניים ולהשאיר את החומר על המשטח רק למשך הזמן המומלץ. לאחר מכן יש לשטוף משטחים, בעיקר כאלה שבאים במגע עם מזון.
כאשר נדרש חיטוי אפשר להשתמש, בהתאם למטרה, במוצרים המבוססים על אלכוהול, חומצה חלשה כמו חומצה ציטרית או אקונומיקה. עם זאת, גם לחומרים האלה יש סיכונים. "החלופה הטובה ביותר לחשיפה לחומר חיטוי היא לעיתים פשוט לא להשתמש בו כשאין צורך", מסכם ד"ר לבון. "המסר הוא להשתמש בחומרי חיטוי רק כשיש צורך אמיתי, במינון ובאופן שהיצרן קבע, ולהעדיף מים, סבון וניגוב כאשר הם מספיקים".
