בשיתוף GSK ללא מעורבות בתכנים
"החיים מצוינים עבור המטופלים שמאובחנים בזמן"
ב-5 השנים האחרונות חלה התקדמות משמעותית בטיפול בנגיף ה-HIV, וכיום אנשים שמאובחנים בזמן יכולים לחיות חיים ארוכים ולשמור על איכות חיים גבוהה. ובכל זאת, כ-30-35% מהמקרים בישראל עדיין מתגלים באיחור, והסטיגמה ממשיכה להשפיע על חיי היומיום של מי שחי עם הנגיף.
"החיים נראים מצוין לאותם 60-65% נשאים של HIV שמתגלים בזמן - כשמערכת החיסון שלהם עדיין מתפקדת", אומר פרופ' איציק לוי, מנהל יחידת HIV ומחלות המועברות במגע מיני במרכז הרפואי שיבא. "עדיף כמובן להתגלות כמה שיותר סמוך לזמן ההדבקה. עבור מי שמקבל את האבחון המוקדם, תוחלת החיים אמורה להיות כשל כל אדם וגם איכות החיים אמורה להיות מצוינת. אבל החוכמה היא להתגלות בזמן". לעומתם, פרופ' לוי מזהיר כי הנשאים שמתגלים באיחור מצויים במצב קשה הרבה יותר. "בדרך כלל הם כבר ממש חולי איידס, לא נשאי נגיף בלבד", מסביר פרופ' לוי. "צריך קודם כל לטפל במחלות הנלוות, ולאחר מכן לנסות להציל ולשקם את מערכת החיסון, וזה הרבה יותר סבוך"
אחד השינויים המשמעותיים ביותר בשנים האחרונות הוא הפשטות שבנטילת הטיפול התרופתי. לפני 15 שנה, מספר פרופ' לוי, מטופלים נדרשו לקחת כמות גדולה של כדורים. "משהו כמו 60-80% מהאנשים אז התקשו ולא רצו אפילו לקחת כדורים, העדיפו למות", הוא מתאר. "אבל היום אנחנו מדברים על שתי חלופות: כדור אחד פעם ביום, או טיפול בזריקות שאפשר לקחת פעם בחודשיים. התרופות האלה הן גם עם הרבה פחות תופעות לוואי ויעילות הרבה יותר גבוהה".
לוי מתאר כי היעד המרכזי של הטיפול התרופתי היום הוא להביא את המטופלים למצב של Undetectable - שבו כמות הווירוס בדם נמוכה כל כך עד שאינה ניתנת לכימות. "במצב הזה גם מערכת החיסון תהיה במצב מצוין, וגם האדם לא ידביק אחרים. בנוסף, כל מה שקשור למחלות נלוות ואיכות החיים יהיה במצב הרבה יותר טוב", מסביר פרופ' לוי. "כשאני התחלתי לעבוד בתחום ה-HIV לפני 30 שנה, והייתי מספר למישהו את הבשורה המרה שהוא נשא של הווירוס, השאלה הראשונה הייתה 'כמה זמן אני אחיה'. כיום השאלה הראשונה של אנשים היא 'מתי אהיה Undetectable'. והתשובה היא שעם הטיפול המודרני, בדרך כלל תוך חודש אנחנו יכולים להגיע למצב של אנדטקטביליטי".
3 צפייה בגלריה
פרופ' איציק לוי, מנהל יחידת HIV ומחלות המועברות במגע מיני במרכז הרפואי שיבא
(תמונה: אולפן ynet)
"המטופלים סוחבים איתם סוד"
רגינה סלזניוב, האחות האחראית במרפאת ה-HIV בשיבא, נמצאת מתוקף תפקידה באחת התחנות הראשונות שהמטופלים פוגשים אחרי קבלת הבשורה. "חשוב לנו שירגישו בטוחים ורצויים, שלא שופטים אותם ומקבלים אותם כמו שהם", היא אומרת.
היא מתארת הבדל ניכר בין ההשלכות של אבחנה ב-HIV למחלות אחרות: "כשמאבחנים מישהו עם מחלה אונקולוגית או מחלה כרונית, הוא מרגיש בנוח לשתף משפחה וחברים ולקבל תמיכה מכל הכיוונים. לגבי HIV זה קצת שונה, ולכן כשמגיעים אלינו, מטופלים מגיעים עם סיפורי חיים מורכבים ולא פשוטים, עם סוד שסוחבים איתם. לאט לאט כשהאמון עם הצוות נבנה, עולים עוד פרטים שמעסיקים אותם, ואז הם מרגישים בנוח לדון בהם — זוגיות, ילדים, עבודה".
אילו שאלות חוזרות על עצמן?
"השאלות שחוזרות על עצמן שוב ושוב: 'האם אפשר להביא ילדים, האם אני חייב לספר לבן או בת זוג ובאיזה שלב של היחסים, איך אני מתמודד עם זה שהמשפחה שלי לא יודעת'. אלה דברים שעולים כל הזמן. אנחנו עובדים בשיטה רב-תחומית במרפאה, עם צוות הכולל עובדת סוציאלית ופסיכולוגית על מנת להעניק להם את מלוא התמיכה".
התמודדות עם סטיגמה
גם היום, הנשאים עדיין מתמודדים עם סטיגמות. "יש סטיגמה של הסביבה, ויש את הפחד הפנימי", מבחין פרופ' לוי. "בחלק גדול מהנשאים, הסטיגמה הפנימית, שהם שמים על עצמם, קשה לא פחות". הטיפול התרופתי הפשוט יותר שקיים היום, יכול לסייע גם בהקשר של סטיגמות שונות: "אם מישהו פוחד להחזיק בבית קופסת כדורים כי חושש שמישהו יבוא אליו הביתה, יראה את הכדורים, וידע, אז עם הזריקה הניתנת אחת לחודשיים, הוא לא צריך להחזיק שום דבר בבית", מרגיע פרופ' לוי. "גם המתח של אנשים שטסים לחו"ל וחוששים ממצב בו עובד ביטחון בשדה התעופה יפתח את התיק ויראה שם את הכדורים - כל המתח הזה יורד".
הסטיגמות הסביבתיות קיימות אפילו בקרב הממסד הרפואי, ופרופ' לוי משתף בדוגמה למכתב שקיבל מרופא בקהילה: "רופא תיאר לי מטופלת שעובדת בתור מורה, ושאל האם הילדים נמצאים בסיכון להידבק". הסטיגמות בקרב הממסד הרפואי מזיקות גם מכיוון שהן עלולות להביא לאבחון מאוחר: "גילינו לאחרונה כמה וכמה אנשים בגיל 70 ומעלה שאף אחד לא העלה בדעתו לבדוק אותם. גם בגיל הזה מקיימים יחסי מין, ולכן גם עלולים להידבק".
סלזניוב מוסיפה ומדגישה את חשיבות הבדיקה לכלל האוכלוסייה: "כל בן אדם בוגר צריך להיבדק לפחות פעם בחיים. תתארו לעצמכם אישה בת 55, נשואה, שעושה בירור רפואי - כמה רופאי משפחה יפנו אותה לבדיקת HIV?".
כ-30% מהמקרים בישראל מתגלים מאוחר - נתון הדומה לממוצע העולמי. "ככל שהקבוצה לא משייכת את עצמה לנשאות HIV, כך היא מתגלה יותר מאוחר", מסביר פרופ' לוי, "כך למשל בקרב חרדים, דתיים, ערבים, אנשים שבאו ממדינות שבהן HIV אינו נתפס כנפוץ, הטרוסקסואלים וקשישים".
מהן הדרכים הכי אפקטיביות היום למנוע הדבקה ב-HIV?
פרופ' לוי: "שום דבר לא באמת השתנה, ויחד עם זה המון השתנה. כמו שמישהו הולך לעשות ספורט וחושב איך לא להיפצע, מי שמקיים יחסי מין, שיעצור רגע לפני ויחשוב. קונדום הוא יעיל מאוד למניעת העברה של כל מחלות המין, ו-PrEP (טיפול מונע תרופתי) הוא כדור שלוקחים פעם ביום, עבור אנשים שנמצאים בסיכון מיוחד, כמו גברים שמקיימים יחסי מין עם גברים. בעתיד יש כבר מחקרים שמדברים על מתן PrEP בזריקות".
מהו המסר המרכזי שלכם לציבור?
סלזניוב: "ללכת להיבדק. אמנם נשאות זה משהו שחיים איתו, חיים ארוכים וטובים, כל מי שמטופל. אבל עדיין יש וירוס נמצא בגוף, ויש לכך משמעות בריאותית - לכן לא להתייחס לזה בקלות דעת, ולעשות הכל כדי לא להידבק".
פרופ' לוי מרחיב את הדיון מעבר ל-HIV: "יש עלייה עצומה בכלל מחלות המין, בעיקר בעגבת, בזיבה ובכלמידיה. צריך להתחסן נגד מה שאפשר - פפילומה, הפטיטיס B - ולהשתמש באמצעי מניעה. ובעיקר תלכו להיבדק. כל אחד שיעשה בדיקה לפחות פעם בחיים, ואם אתם נמצאים בסיכון מיוחד - להיבדק בצורה מסודרת".
את אלה שחוששים לפנות לקופת החולים, סלזניוב מזמינה לפנות לערוצים נוספים: "אפשר לפנות לוועד למלחמה באיידס, למרפאות של משרד הבריאות, ולמרכזים כמו שלנו, ולהיבדק בצורה דיסקרטית".
בחסות gsk-viiv ללא מעורבות בתכנים
פורסם לראשונה: 12:50, 17.03.26
