הקשר בין הגוף לנפש ובין מצוקה נפשית לבריאות הפיזית מוכר כבר שנים, והוא מקבל ביטוי ממשי בימי המלחמה. בחודש שעבר החריד פיצוץ עז את ביתה של עפרה ריט-ברקאי (78), תושבת כפר סבא, עוד בטרם הספיקה להגיע למקלט. זמן קצר לאחר מכן חשה עפרה כאב חד בחזה, ולאחר שזה לא חלף, פונתה למרכז הרפואי מאיר עם חשד להתקף לב. לאחר בדיקות, התברר שלא מדובר בהתקף לב אלא בתופעה רפואית בשם "תסמונת הלב השבור" - מצב לבבי שמתפתח בעקבות סטרס רגשי קיצוני ועלול להיות קטלני.
עפרה טופלה בתרופות לאי-ספיקת לב ולפני כשבוע שוחררה לביתה כשמצבה מוגדר טוב. "לא הכרתי את התסמונת הזו קודם", היא מספרת בשיחה עם ynet. "אני בטוחה שיש אנשים שחווים אובדן או סטרס כזה וחשים כך, אבל לא יודעים שזה מה שקורה להם, ביניהם אולי גם מי שהבתים שלהם נהרסו במלחמה. אני מקווה שהמידע יגיע לקהל הנכון". בסרטון הבא: כך נראה הלב במצב של תסמונת הלב השבור
כך נראה הלב במצב של תסמונת "הלב השבור"
עפרה מתגוררת לבדה מזה שנים, ובהישמע אזעקה ממהרת למקלט הסמוך לביתה. אלא שלפני כשבועיים, בלילה שבין רביעי לחמישי, סמוך לשעה אחת לפנות בוקר, באופן חריג לא שמעה את האזעקה. "בדרך כלל יש התרעה מקדימה. יש לי מקלט ליד הבית ואז יש לי זמן להתכונן, אני הולכת לאט לאט ותוך דקה אני במקלט", היא מספרת. "אבל הפעם זה היה לילה גשום, החלונות היו סגורים ולא הייתה התרעה, ואת האזעקה עצמה לא שמעתי מההתחלה". לדבריה, כשזיהתה לבסוף את צליל האזעקה מבחוץ, מיהרה למקלט, אך כשפתחה את דלת הבית נשמע פיצוץ עז. "היה לי בום מעל הראש, כאילו עליתי על מוקש, זה היה נורא, רעש מחריש אוזניים, כל הבית רעד", היא מתארת.
2 צפייה בגלריה
"הרגשתי כאילו זרקו לי אבן ללב". עפרה ריט-ברקאי לקתה בתסמונת הלב השבור
(צילום: יריב כץ)
לדבריה, בשלב זה נכנסה במהירות לחדר פנימי בביתה, ששימש בעבר מרחב מוגן מאולתר, ושם החלה לחוש בכאב בחזה. "הרגשתי כאילו זרקו לי אבן ללב", היא מספרת. "אני נוטה לחרדה, ולכן יש לי ליד המיטה דף שמסביר מה ההבדלים בין התקף חרדה לבין התקף לב. כשאפשר היה לצאת, התחלתי לקרוא אותו כדי לבדוק את עצמי, לראות לאיזו קבוצה אני שייכת".
"הבנתי שאין לי דפיקות לב מוגברות, ולא כאבים ביד, אז חיכיתי עוד 20 דקות, במהלכן גם עשיתי מדידות סוכר ולחץ דם, חשבתי אולי גם זה קשור. המדדים היו קצת גבוהים, אבל לא באופן משמעותי", היא מוסיפה. כשהכאב לא חלף, התקשרה עפרה לבנותיה, שמיהרו להזעיק את צוותי מד"א לביתה, ואלה פינו אותה למרכז הרפואי מאיר, מקבוצת כללית. "הרגשתי כמו באירוע חוץ-גופי, לא התייחסתי למה שאני עוברת, נשארתי מאוד 'קולית"", מספרת עפרה. "מאחר שראיתי שהתסמינים לא מתאימים להתקף לב ולא לחרדה, חשבתי שאולי זו רק התרגשות קלה, שאהיה בבית החולים זמן קצר לבדיקות כלליות, וישחררו אותי הביתה".
עפרה ריט-ברקאי: "מאחר שראיתי שהתסמינים לא מתאימים להתקף לב ולא לחרדה, חשבתי שאולי זו רק התרגשות קלה, שאהיה בבית החולים זמן קצר לבדיקות כלליות, וישחררו אותי הביתה"
"כאשר יש חשד להתקף לב, אנחנו פועלים מיד", מסבירה ד"ר חנה וקנין-אסא, מנהלת יחידת הצנתורים במרכז הרפואי מאיר, שטיפלה בעפרה. זמן קצר לאחר הגעתה לבית החולים, הוכנסה עפרה לצנתור כלילי דחוף בחשד להתקף לב, אך הממצאים שינו את התמונה הקלינית. "העורקים היו תקינים לחלוטין, וללא כל עדות לחסימה כלילית", מסבירה ד"ר וקנין-אסא.
לדבריה, לאחר שנשללה חסימה של עורק כלילי כגורם להתקף לב, עלה מיד החשד לתסמונת הלב השבור - מצב רפואי שבו שריר הלב נחלש באופן פתאומי ומשמעותי, וכושר שאיבתו יורד בצורה ניכרת, כל זאת ללא כל חסימה עורקית. ד"ר וקנין-אסא מציינת כי התסמונת מחקה בדייקנות את תסמיני ההתקף הלבבי הקלאסי, אך בשונה ממנו, אספקת הדם לשריר הלב נשמרת ללא פגע.
לדבריה, לתסמונת הלב השבור חתימה ייחודית בבדיקת אולטרסאונד של הלב. "במקרה זה, ביצענו הזרקת חומר ניגוד ישירות לחדר השמאלי במהלך הצנתור, ומה שראינו אישר את האבחנה".
יותר נשים נפגעות
ד"ר וקנין-אסא מסבירה כי תסמונת הלב השבור מתפתחת בעקבות סטרס נפשי משמעותי - כגון פיטורים, גירושין, אובדן אדם קרוב, מלחמה, ולעיתים אף אירועים משמחים משמעותיים. "במקרה של עפרה היא סיפרה לי שהייתה בבית כשהייתה אזעקה, ללא התרעה, והתלבטה אם תצליח להגיע למקלט או לא, ולבסוף נשמע בום חזק ומפחיד. ככל הנראה זה הגורם שהוביל להתפתחות התסמונת", היא אומרת.
תסמונת הלב השבור תוארה לראשונה ביפן בשנות ה-90, וקיבלה את שמה בשל צורת החדר השמאלי של הלב. בשפה המקצועית נקראת התסמונת "טקצובו" (TAKOTSUBO), על שם כלי חרס יפני בעל צוואר צר ותחתית עגולה המשמש ללכידת תמנונים. ד"ר וקנין-אסא מסבירה כי ההערכה היא שמדובר בתגובה של הגוף להפרשת הורמוני סטרס, כגון אדרנלין, ברמות גבוהות, המשבשים את פעילות הלב.
לדבריה, הנתונים מעידים על כך שכ-2% מהמטופלים המגיעים לחדר המיון עם תסמינים של מחלה בכלי הדם שמספקים דם ללב, יאובחנו בסופו של דבר כסובלים מתסמונת הלב השבור. ד"ר וקנין-אסא מציינת עוד כי התסמונת אופיינית יותר בקרב נשים, בעיקר אחרי גיל המעבר. "על אף המודעות לתסמונת בשנים האחרונות, אנחנו עדיין לא יודעים לומר מדוע אנשים מסוימים יפתחו את התסמונת, ואנשים אחרים לא. ב-30% מהמקרים לא ניתן לזהות את האירוע שגרם לתסמונת". היא מוסיפה כי הטיפול בתסמונת הלב השבור הוא בעיקר באמצעות התרופות המקובלות לאי-ספיקת לב.
ד"ר וקנין-אסא: "החדשות הטובות הן שבתוך שבועיים עד ארבעה שבועות, תפקוד הלב חוזר להיות תקין. עם זאת, צריך להתייחס לתסמונת בכובד ראש. חשוב להקפיד על טיפול תרופתי ומעקב, שכן יש גם סיכון להישנות של התסמונת"
לדברי ד"ר וקנין-אסא, בהתקף לב קלאסי, ובמיוחד כאשר המטופל מגיע לטיפול באיחור, עורק חסום עלול לגרום לנמק של רקמת שריר הלב - נזק שהוא לרוב בלתי-הפיך. זאת בניגוד לתסמונת הלב השבור, שבה מדובר לרוב במצב הפיך. "החדשות הטובות הן שבתוך שבועיים עד ארבעה שבועות, תפקוד הלב חוזר להיות תקין. עם זאת, צריך להתייחס לתסמונת בכובד ראש", היא אומרת. לדבריה, בעבר חשבו כי מדובר בתסמונת שפירה, כלומר מצב שאינו מסכן חיים, אך כיום יודעים כי שיעורי התמותה של הסובלים מתסמונת הלב השבור דומים לאלה של התקף לב. "לא צריך להקל בזה ראש. חשוב להקפיד על טיפול תרופתי ומעקב, שכן יש גם סיכון להישנות של התסמונת".
ד"ר וקנין-אסא אומרת כי בשנים האחרונות נרשמה עלייה במספר המקרים. "אני לא שוללת כי מצבור האירועים במדינה בשנים האחרונות, האינטנסיביות ומשך הזמן, יכול להוות גורם סיכון לתופעה, ולכן אין להתעלם מתסמינים של כאבים בחזה וקוצר נשימה, ולהגיע באופן מיידי לבדיקה", היא מדגישה.
עם קבלת האבחנה, אושפזה עפרה במחלקת טיפול נמרץ לב בבית החולים, לצורך מעקב וטיפול תרופתי. בתוך ימים ספורים נצפה שיפור בתפקוד הלב, ולפני כשבוע שוחררה לביתה במצב טוב. "אני מרגישה בסדר", היא אומרת. "התקינו אצלי מכשירים למעקב ולחצן מצוקה. אמרתי לבת שלי שאני מרגישה כמו במעבדת חשמל, זה מצב שצריך להתרגל אליו".
לדבריה, המלחמה והאירוע שחוותה ממחישים את הצורך במענה לאומי עבור מי שמתגוררים לבדם, בעיקר בני הגיל השלישי. "אין מספיק התייחסות מהרשויות והממשלה לאוכלוסייה הבודדת הזו, שצריכה להתמודד עם מצבים כאלה ללא עזרה מיידית. הילדים שלי סביבי, אבל צריך שיהיה מענה מסודר מהרשויות, שידעו מי חי לבד וזקוק לתמיכה".
