הזדקנות היא אולי תהליך בלתי נמנע, אבל ביננו מתהלכים כמה יחידי סגולה שמסוגלים להאט, ואולי אפילו לעצור, את הזדקנות המוח. עבור קבוצה קטנה ומסקרנת של אנשים, המכונים "סופר-אייג'רס" (SuperAgers), שעון הזמן הקוגניטיבי פשוט מסרב לתקתק באותו הקצב. מדובר בפחות מ-5% מכלל האוכלוסייה: אנשים שחצו את גיל 80, אך מחזיקים ביכולת מדהימה לזכור אירועים יומיומיים ואת ההיסטוריה האישית שלהם ברמת פירוט של אנשים צעירים ביותר מ-30 שנה. כעת, מחקר פורץ דרך של מדענים ישראלים ואמריקנים, שפורסם בכתב העת היוקרתי Nature, חושף את הסוד המרתק שמסתתר בתוך המוח שלהם.
מתברר שהמוחות של אותם קשישים ייחודיים מייצרים תאי עצב חדשים, או נוירונים, בקצב גבוה משמעותית - לעיתים אף כפול - בהשוואה לבני גילם שאינם משתייכים לקבוצה זו. הממצאים החדשים שופכים אור חדש על הגמישות הביולוגית של המוח ומעניקים תקווה אמיתית לפיתוח טיפולים עתידיים שיקדמו הזדקנות בריאה ויסייעו במאבק במחלות ניווניות כמו אלצהיימר.
4 צפייה בגלריה
"צעד גדול קדימה בהבנה כיצד המוח האנושי מעבד קוגניציה, יוצר זיכרונות ומזדקן". אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
את המחקר המקיף, שמומן בין היתר על ידי המכון הלאומי להזדקנות בארצות הברית, הובילה פרופ' אורלי לזרוב, מנהלת התוכנית לחקר אלצהיימר ודמנציה בקולג' לרפואה של אוניברסיטת אילינוי בשיקגו, שאת הדוקטורט שלה קיבלה במכון ויצמן למדע. לצידה עבדו חוקרים נוספים, בהם פרופ' תמר גפן ופרופ' מרסל משולם מאוניברסיטת נורת'ווסטרן ומדענים מאוניברסיטת וושינגטון. "זהו צעד גדול קדימה בהבנה כיצד המוח האנושי מעבד קוגניציה, יוצר זיכרונות ומזדקן", אמרה פרופ' לזרוב. "הקביעה מדוע מוחות מסוימים מזדקנים בריא יותר מאחרים יכולה לעזור ליצור טיפולים עבור הזדקנות בריאה, חוסן קוגניטיבי, ומניעה של מחלת אלצהיימר ודמנציה קשורה".
פרופ' אורלי לזרובצילום: אוניברסיטת אילינוי בשיקגו (UIC)כדי להבין מה בדיוק מייחד את מוחם של הסופר-אייג'רס, החוקרים בחנו דגימות רקמה של אזור ההיפוקמפוס במוח שנלקחו לאחר המוות מקבוצות שונות של אנשים. בין הקבוצות שנבדקו היו צעירים בעלי זיכרון תקין, קשישים בריאים ללא פגיעה קוגניטיבית, חולי אלצהיימר, אנשים בשלבים מוקדמים של המחלה, וכמובן קבוצת הסופר-אייג'רס.
הסוד ביצירת תאי עצב
באמצעות טכנולוגיה מתקדמת של ריצוף גנטי ברמת התא הבודד, הצליחו החוקרים לנתח 355,997 גרעיני תאים ולזהות את תאי הגזע העצביים והנוירונים הצעירים. הם גילו שאצל חולי אלצהיימר יש ירידה משמעותית במספר הנוירונים הצעירים, ואילו אצל הסופר-אייג'רס נצפתה עלייה במספרם, נתון המצביע על פרופיל ייחודי של יצירת תאי עצב שמשקף מעין "חותמת של חוסן" - סביבה מוחית אופטימלית המאפשרת תחזוקה של נוירונים.
כדי להבין עד כמה הממצא הזה דרמטי, צריך לחזור אחורה אל המחלוקת המדעית ארוכת השנים סביב השאלה האם מוח אנושי בוגר בכלל מסוגל לייצר תאי עצב חדשים. בעוד שאצל מכרסמים הוכח מזמן כי תהליך יצירת הנוירונים (נוירוגנזה) מתקיים באזור ההיפוקמפוס ומשחק תפקיד קריטי בלמידה וביצירת זיכרונות, אצל בני אדם העדויות היו עד כה שנויות במחלוקת עזה.
4 צפייה בגלריה
פרופיל ייחודי של יצירת תאי עצב - התגלה כמפתח לתחזוקת המוח. אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
המחקר הנוכחי לא רק מאשר את קיומה של נוירוגנזה בהיפוקמפוס האנושי הבוגר, אלא גם משרטט את המסלול ההתפתחותי המדויק: מתאי גזע עצביים, דרך תאי אב (Neuroblasts) ועד לנוירונים בוגרים. "לסופר-אייג'רס הייתה פי שניים נוירוגנזה מאשר למבוגרים המבוגרים הבריאים האחרים", מסבירה פרופ' לזרוב. "משהו במוחות שלהם מאפשר להם לשמור על זיכרון-על. נוירוגנזה בהיפוקמפוס היא המרכיב הסודי, והנתונים שלנו תומכים בכך".
פרופ' אורלי לזרוב: "לסופר-אייג'רס הייתה פי שניים נוירוגנזה מאשר למבוגרים המבוגרים הבריאים האחרים. משהו במוחות שלהם מאפשר להם לשמור על זיכרון-על. נוירוגנזה בהיפוקמפוס היא המרכיב הסודי, והנתונים שלנו תומכים בכך"
ההישג המדעי יוצא הדופן הזה התאפשר לא רק בזכות טכנולוגיית הריצוף הגנטי (snRNA-seq), אלא באמצעות שילוב של שיטה מתקדמת נוספת הבוחנת את נגישות הכרומטין - כלומר, את המנגנון האפיגנטי שקובע אילו גנים יופעלו או יושתקו (טכנולוגיית snATAC-seq). רוצה לומר, החוקרים לא הסתפקו רק בקריאת הרכב הגנים של התאים. הם השתמשו בטכנולוגיה מתקדמת שבודקת את המנגנון ה"אפיגנטי" במוח, או ליתר דיוק המנגנון שקובע אילו גנים בכלל "פתוחים" לשימוש, ואילו "נעולים".
"נעילת הגנים"
לצורך המחשה, אפשר לחשוב על ה-DNA שלנו כספר מתכונים ענק להפעלת המוח. מה שהחוקרים גילו להפתעתם הוא שהירידה הקוגניטיבית שלנו לא מתחילה בגלל שהמתכונים נמחקו או נהרסו, אלא בגלל שמעין "אטבי נייר" ביולוגיים פשוט נעלו והדביקו את הדפים יחד (תהליך שמכונה מדעית "שינוי בנגישות הכרומטין"). כשהדפים דבוקים, התא פשוט לא מסוגל לקרוא את ההוראות לייצור נוירונים חדשים.
התגלית הדרמטית באמת היא ש"ההדבקה" הזו של הדפים מתרחשת הרבה לפני שרואים פגיעה של ממש בתפקוד התא. למעשה, אצל אנשים שנמצאים בשלבים מוקדמים וסמויים של טרום-אלצהיימר, החוקרים כבר הצליחו לזהות את הדפים הדבוקים הללו באותם אזורים במוח. המשמעות היא כי ייתכן שבעתיד הלא-רחוק, הזיהוי של אותה "נעילת גנים" ישמש כמעין נורת אזהרה ביולוגית וסמן מוקדם לאבחון אלצהיימר - עוד לפני שהמחלה מכה במלוא עוצמתה.
יחד עם זאת, עמיתים שבחנו את הממצאים, כמו גם החוקרים עצמם, מקפידים לציין כי למחקר היו מספר מגבלות. אחת מהן היא העובדה כי התבסס על דגימות רקמה שנלקחו בנקודת זמן אחת ספציפית, ולא עקב אחר שינויים במוח לאורך זמן. מדובר ברקמות של אנשים שכבר הלכו לעולמם, כך שהמחקר מספק למעשה רק "תמונת מצב" קפואה של סוף החיים, ואינו מאפשר לראות את המוח בפעולה או לעקוב בזמן אמת אחר התפתחות קוגניטיבית או פיזיולוגית לאורך השנים. בנוסף, מחקרים שנשענים על רקמות מוח אנושיות כוללים לרוב מספר קטן יחסית של נבדקים בהשוואה למחקרים בבעלי חיים. מגבלה נוספת שעלתה מהמאמר המדעי היא השונות הגבוהה בין הדגימות, שעשויה להשפיע על העוצמה הסטטיסטית של הממצאים ודורשת מחקרי המשך עם מדגמים גדולים יותר.
לתת למוח "להזיע"
עם זאת, לממצאים יש פוטנציאל גדול והרופאים המעורבים במחקר מעריכים כי זיהוי המנגנונים המולקולריים האלו יוכל להוביל בעתיד לפיתוח של טיפולים גנטיים ותאיים ממוקדים, שיוכלו לעזור לאנשים רבים יותר להפוך לסופר-אייג'רס בעצמם. כמו כן, ההבנה המעמיקה של הרשתות הללו עשויה לקדם פיתוח של בדיקות מתקדמות שיאפשרו לרופאים לחזות מראש למי יש נטייה ביולוגית להיות סופר-אייג'ר, וכך להתאים עבורו ניהול רפואי מדויק יותר.
4 צפייה בגלריה
לצאת מאזור הנוחות בגיל השלישי ולאתגר את הגוף - וגם את המוח. אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
למרות שהממצאים הפיזיולוגיים במעבדה אינם ניתנים לתרגום מיידי לפעולות שאנו עושים מחר בבוקר, הם ממחישים בצורה חד-משמעית את הקשר ההדוק שבין חוסן קוגניטיבי לבין השלמות המבנית של מערכות המוח. החוקרים מסבירים כי תשומת לב קפדנית לבריאות המוח היא קריטית לשימור התפקוד הקוגניטיבי שלנו לעת זקנה. המשמעות היא שכדי לשמור על הסיכוי שלנו להזדקן בצורה מיטבית, עלינו להקפיד על בריאות כללית, להילחם במחלות כרוניות ומערכתיות, לאמץ תזונה נכונה ושגרת פעילות גופנית, וחשוב לא פחות - להקפיד לשמור על פעילות מנטלית עשירה ומאתגרת ככל שאנו מתבגרים.
וכשחוקרים מדברים על "פעילות מנטלית", הם לא מתכוונים לעוד תשבץ היגיון או סודוקו במוסף של שבת. המוח שלנו שונא שגרה וזקוק להפתעות כדי לייצר קשרים עצביים חדשים. בפועל, זה אומר לתת לו "להזיע" קצת ולצאת מאזור הנוחות: להתחיל ללמוד שפה חדשה בגיל 75, לנסות לנווט ליעד לא מוכר בלי להפעיל את הווייז, או להחליף את הבהייה בטלוויזיה במשחקי אסטרטגיה - משחמט ועד "קטאן" עם הנכדים. גם ויכוח סוער ודורש ריכוז ב"פרלמנט" של שישי בבית הקפה, או ניסיון לפצח מתכון קוריאני מורכב במקום לאפות שוב את אותה עוגת תפוזים מוכרת - יעשו את העבודה. כל עוד תאתגרו את המוח עם משהו חדש שדורש מאמץ אמיתי, הוא יסרב להחליד, ואולי יסלול גם לכם את הדרך למועדון האקסקלוסיבי של הסופר-אייג'רס.
