בשיתוף בית החולים השיקומי מדיקל קר
"להרגיש שאתה נמצא במקום בו לאנשים באמת אכפת"
(צילום: אורי דוידוביץ)
"אני עושה סקי, הולך לפסטיבלים, רוקד טראנס וחותר בקיאק בירקון. יש לי אחלה חיים", מעיד על עצמו דב שמש בן ה-77. יום אחד, כשהיה עסוק בהתארגנות לטיול להודו לו חיכה מעל 12 שנה, אורח החיים הפעיל שלו הושבת בעקבות דלקת ברגל. "היו לי כאבי תופת. החולשה של השריר הייתה קיצונית, עד שנאלצתי ללכת עם הליכון. הייתי בבית חולים שבועיים, לא ידעו מה קורה לי, ולבסוף העבירו אותי למדיקל קר לשיקום". צפו בוידאו בראש הכתבה
4 צפייה בגלריה
"ברגע ששמעתי מטרה כזו, לא הצלחתי להחניק את הצחקוק". דב שמש וגלי זלצר
(צילום: אורי דוידוביץ)
שמש היה נחוש לא לתת לקושי הפיזי לשבש לו את התכניות. "היה לי כרטיס לקומבמלה", הוא מסביר. "מדובר באירוע ייחודי שמתרחש אחת ל-12 שנה, שאליו מגיעים עשרות מיליוני עולי רגל להיטהרות בנהר הגנגס. לפני 12 שנה פספסתי. והחלטתי שהפעם זה לא יקרה, הפעם אני אגיע בכל מחיר". לכן, כששאלו אותו בבית החולים השיקומי-אינטגרטיבי מה המטרות שלו בשיקום, הוא ענה בהחלטיות: "עוד חודשיים אני על המטוס להודו".
גלי זלצר, מנהלת מחלקת פיזיותרפיה במדיקל קר, שטיפלה בדב, מודה שהופתעה מהתשובה הזו. "אנחנו בשיקום רגילים הרבה פעמים לפגוש מטופלים עם מטרות הרבה יותר קטנות", היא אומרת. "מטרות כמו לצאת ממיטה לבד, להצליח ללכת עשרה מטרים. לכן אפשר לנחש שברגע ששמעתי מטרה כזאת, לא הצלחתי להחניק את הצחקוק שלי".
אבל שמש, שהגיע עם חולשה של גפיים תחתונות ושיווי משקל לקוי, היה נחוש לעמוד במטרה יוצאת הדופן. הוא הגיע לכל הטיפולים, תרגל מחוץ לשעות הטיפול, וסימן מטרות קטנות, יוצאות דופן לא פחות, בדרך למטרה הגדולה. "אחד הדברים שביקש מאיתנו היה לחזור לשוט בקיאק במימי הירקון", מספרת זלצר. "דימינו סימולציה של כניסה לקיאק בתוך אולם הטיפולים. זה משהו שלא עשיתי קודם עם מטופל, אבל גם את זה הצלחנו. מהלך הטיפול של דב היה פורץ דרך, והוא לא ויתר לרגע".
תכנית טיפולים מותאמת אישית
שמש מעיד כי קיבל במדיקל קר מגוון רחב של טיפולים: פיזיותרפיה, רפלקסולוגיה, שטיפה אנרגטית, ריפוי בעיסוק ועיסוי אנרגטי. "השטיפה האנרגטית הייתה הדבר הכי חזק שעברתי פה", הוא מספר. "זו הייתה חוויה לא רק פיזית, הייתה חוויה רוחנית מדהימה. הגעתי למחוזות הילדות שלי".
ד"ר שחר בר, מנהל אגף הגריאטריה במדיקל קר, מתאר את הגישה שמובילה את המקום: "אנחנו לא מסתכלים על המחלה עצמה, אנחנו מסתכלים על האדם בשלמותו. על המצב הקוגניטיבי הנפשי והתפקודי שלו, על המשפחה והתמיכה. הגישה של מדיקל קר משלבת גוף, נפש ותמיכה הוליסטית".
"לשם כך עומד לרשות כל מטופל צוות מקצועי רחב: רופאים, אחיות, עובדות סוציאליות, פיזיותרפיסטים, מרפאות בעיסוק, קלינאיות תקשורת ופסיכולוגים קליניים", הוא מוסיף. "אנחנו בונים תוכנית טיפולית בהתאם לצרכים של המטופל, לא רק בהתאם למחלה שלו. בדיון רב-מקצועי אנחנו בוחנים: האם אנחנו יכולים להגיע הכי קרוב שאפשר למצב התפקודי שהיה לו טרם האשפוז? ואנחנו משתדלים כמה שיותר להגיע לזה. השיקום של דב הוא דוגמה קלאסית לגישה הרב-מקצועית שלנו".
"אף אחד לא דאג לי כמו גלי"
זלצר מספרת על הקשר המיוחד שנרקם בינה לבין שמש: "ידעתי שמדובר בבן אדם אחר. כל כך רציתי לעזור לו להגיע ליעדים הגדולים האלה, אבל גם הרגשתי שהוא כל כך לימד אותי. זה היה כמו טיפול משותף. אני חיזקתי לו את הרגל, והוא סיפר לי על העולם".
דב מציין גם הוא לטובה את הקשר עם גלי, וגם את היחס של שאר הצוות במקום. זה התבטא אפילו בחדר האוכל", הוא אומר. "אני צמחוני ואני לא אוכל כל דבר. יום אחד הייתה מנה שהייתה טעימה לי, אחת העובדות שמה לב לזה, שמרה בקופסה במקרר והביאה לי את זה למחרת. זה יחס שהוא באמת מעבר למצופה. מה שחשוב זה לא רק הפיזיותרפיה, אלא להרגיש שאתה נמצא במקום בו לאנשים באמת אכפת ממך".
הקשר בין שמש וזלצר המשיך גם בתום השיקום, והרגע המרגש במיוחד הגיע כאשר שמש שיתף את זלצר ביעד הגדול אליו הגיע בהצלחה. "בדרך כלל מטופלים שולחים לי תמונות של 'תראי, הצלחתי לרדת במדרגות בבית'", מספרת זלצר. "ופה שלח לי בן אדם בן 77 תמונות מהמדרגות בגנגה, ממקומות שאני בעצמי לא הגעתי אליהם. זה ריגש אותי".
שמש מסכם: "כשנסעתי להודו, אפילו במשפחה שלי אף אחד לא דאג לי כמו שגלי דאגה. אין עליה".
בשיתוף בית החולים השיקומי מדיקל קר
פורסם לראשונה: 10:54, 12.04.26
