בקרוב ייגשו אזרחי ישראל אל הקלפיות. המרחב הציבורי כבר מוצף במסרים מלוטשים, בסרטוני קמפיין מושקעים ובמאמצים אינסופיים לתפוס כל קול אפשרי. אך בתוך כל הרעש הזה, נושא אחד - שהוא הלב הפועם של החיים עצמם, שאינו שייך לימין או לשמאל ואינו תלוי במגזר או בהשקפת עולם - הולך לאבוד: מערכת הבריאות והביטחון התרופתי של אזרחי ישראל.
גלריה
חולים נאלצים להחליט על אילו תרופות מצילות חיים לוותר - רק כדי שיוכלו לקנות מזון ומוצרי יסוד. אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
כשמדברים על "משבר במערכת הבריאות", קל ללכת לאיבוד בתוך נתונים יבשים. אך מאחורי המספרים עומדות עיניים דומעות, ידיים רועדות ולבבות שנשברים מול דלתות סגורות. כמנכ"ל עמותה שמספקת מדי חודש תרופות ללא עלות לכ-7,000 חולים ושולחת כ-80 אלף משלוחים בשנה ברחבי הארץ - כאשר רק בשנה האחרונה העברנו תרופות חינם בשווי של כ-141 מיליון שקל לחולים ולנזקקים - אינני לומד על מצב הבריאות מגרפים ומצגות. אני פוגש אותו מדי יום ברגעים האנושיים הכי חשופים וכואבים.
"העיוורון הפוליטי בנושא הבריאות מתסכל ומכאיב במיוחד, משום שווירוס, מחלה כרונית או גידול ממאיר אינם בודקים איזה פתק אנחנו שמים בקלפי. בחדר המיון, במסדרון בית החולים הצר או מול מחירי התרופות המאמירים - כולנו שווים. המציאות הזו אינה פוליטית - היא המציאות היומיומית של כל משפחה"
למשל, הקשיש בן ה-78 שמגיע לדלפק בית המרקחת ומגלה שעלות התרופות שלו לחודש הקרוב גבוהה מקצבת הזקנה הזעומה שלו, ובחוסר אונים ובעיניים דומעות נאלץ להחליט על אילו תרופות מצילות חיים הוא מוותר החודש - רק כדי שיוכל לקנות לחם, חלב ומוצרי יסוד לביתו. לדוגמה, האם החד-הורית שעומדת בלילות מול מיטת בנה ונקרעת מבפנים כשהיא נאלצת לבחור בין מימון טיפול רפואי חיוני שאינו נכלל בסל התרופות, לבין תשלום שכר הדירה לקורת הגג מעל ראשי ילדיה - תוך שהיא מנהלת מצוד בירוקרטי מייאש ומתיש מול ועדות חריגים.
וכך גם המטופל מהפריפריה, שנאלץ לחיות בחרדה קיומית יומיומית בזמן שנדרש להמתין למעלה משישה חודשים לתור לבדיקת MRI מצילת חיים, או לנסוע באישון לילה לבית חולים מרוחק, כשהוא יודע שהמחלה שלו ממשיכה להתפשט בגופו ללא אבחון הולם. אלה רק שלוש דוגמאות, ויש לצערנו רבות נוספות.
עיוורון פוליטי
זה אינו כשל נקודתי, זו שחיקה מערכתית עמוקה שפוגעת בנשמה של החברה שלנו. המחסור ברופאים, באחיות ובמיטות אשפוז ביחס לגודל האוכלוסייה בישראל הוא מהחמורים שבמדינות המפותחות. חדרי המיון הפכו למוקדי צפיפות בלתי אנושיים, שבהם חולים קשים ומבוגרים מוטלים כואבים במשך שעות ארוכות במסדרונות - ללא פרטיות, ללא חמלה ומבלי שיזכו למענה מהיר.
העיוורון הפוליטי בנושא הבריאות מתסכל ומכאיב במיוחד, משום שווירוס, מחלה כרונית או גידול ממאיר אינם בודקים איזה פתק אנחנו שמים בקלפי. בחדר המיון, במסדרון בית החולים הצר או מול מחירי התרופות המאמירים - כולנו שווים, כולנו דואגים ליקירנו, וכולנו מייחלים למזור. המציאות הזו אינה פוליטית - היא המציאות היומיומית של כל משפחה בישראל.
ברוך ליברמןצילום: חברים לרפואהלכך יש כמובן להוסיף את סוגיית סל התרופות. בשנת 2025 הוגשו תרופות וטכנולוגיות בשווי של כ-5 מיליארד שקל, אך אושרו 650 מיליון שקל בלבד - כ-13%. הרפואה כבר יודעת להפוך גזר דין לחיים: חולים שבעבר נחשבו חסרי סיכוי מצליחים כיום לחיות שנים רבות, אך התקציב עדיין משאיר את התקווה מחוץ לדלת. ב"חברים לרפואה" אנו פוגשים מדי יום את המחיר האנושי של הפער: חולים שהמערכת לא הצליחה לממן מגיעים אלינו כמוצא אחרון, ואנו הופכים כל אבן כדי להשיג עבורם טיפול - אך עמותה יכולה להשלים את המערכת, לא להחליף את המדינה. הגדלת הסל ושינוי מבני אינם נדבה תקציבית; הם חובה לאומית. כי חדשנות רפואית שאינה נגישה לחולה היא הבטחה ריקה.
ביטחון תרופתי
המושג "ביטחון" אינו מסתכם רק בעוצמה צבאית או בשקט בגבולות. ביטחון לאומי אמיתי נמדד גם בחוסן החברתי, בערבות ההדדית ובביטחון התרופתי של האזרחים - בידיעה הברורה שבמדינה מתקדמת, הזכות לקבל טיפול רפואי חיוני ותרופות מצילות חיים אינה תלויה ביכולת הכלכלית של המטופל, בקשרים שיש לו, או ביכולתו לייצר תקשורת ואהדה ציבורית. כשאנו מביטים אל עתיד המדינה, הציבור בישראל - מכל השכבות, העדות והמגזרים - מבקש לראות סדרי עדיפויות חדשים. מתוך המפגש היומיומי שלי עם אלפי חולים ובני משפחותיהם, אני רואה בבירור: האזרחים אינם מחפשים נדבות או גמ"חים - הם מחפשים מצפן ברור לחיים עצמם.
הביטחון הבריאותי הוא הברומטר האמיתי לאיכות החיים שלנו. אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
הבטחת הביטחון הבריאותי והתרופתי היא הלב הפועם והברומטר האמיתי לאיכות החיים של כולנו. היא הבסיס לבניית חברה בריאה, חזקה ומוגנת יותר בשנים הבאות. מי מבין המועמדים והמפלגות שידע להציב את הבריאות בראש מעייניו - לא באמירות רפות אלא בתוכנית עבודה אסטרטגית, אמיצה וארוכת טווח - לא רק ייתן קול למאות אלפי חולים שקולם אינו נשמע, אלא גם יבטיח את אמונם של עשרות ואף מאות אלפי מצביעים שמחפשים בית פוליטי שמבין מה באמת מעצב את עתיד החיים שלנו כאן.
