ידוע שהמטען הרגשי, החברתי והסביבתי שאדם נושא מילדותו ממשיך ללוות אותו בבגרותו. מחקרים רבים כבר תיארו כיצד מצוקה נפשית, עוני או קשיים קוגניטיביים בילדות מותירים חותם מתמשך. אבל דווקא ההשפעה של טראומות ילדות על הלידה עצמה - הרגע שבו מתחיל מעגל חיים חדש - כמעט לא נחקרה.
מחקר חדש משנה את התמונה. החוקרים עקבו אחר 1,253 נשים מההיריון המוקדם ועד שנה אחרי הלידה, ובחנו את הקשר בין חוויות ילדות טראומטיות לבין מהלך הלידה. התוצאות, שפורסמו בכתב העת PLOS One, מעלות שנשים שנשאו עמן כמה אירועים טראומטיים מהילדות התמודדו עם לידות קשות יותר. אצלן נרשם שיעור גבוה בהרבה של ניתוחי חירום קיסריים, דימומים משמעותיים במהלך הלידה ורעלת היריון. גם הצורך בטיפול אנטיביוטי לאחר הלידה היה שכיח יותר בהשוואה לנשים שלא דיווחו על טראומות בילדות.
4 צפייה בגלריה
נשים שנשאו עמן מספר אירועים טראומטיים מהילדות התמודדו עם לידות קשות יותר
(צילום: Shutterstock)
הממצאים הללו מציבים באור חדש את ההבנה הרפואית של הלידה – לא רק כאירוע פיזיולוגי, אלא כפרק שבו עשויות להתבטא פגיעות עמוקות הרבה יותר. יחד עם זאת, המחקר הזה מתבסס על שאלון ולכן יידרשו מחקרי המשך כדי לאשש את ממצאיו.
"כאשר אישה מגיעה ללידה מתוך מצב של טראומה, בין אם בעקבות חוויות קשות בעבר, ובין אם עקב מפגש קודם לא פשוט עם גינקולוג, באופן טבעי הסבירות ללידה מורכבת יותר, עולה", מסבירה ד"ר שירה דבש, מומחית ברפואת נשים בכללית מחוז דן-פ"ת. "נשים במצב כזה מגיעות לעיתים כשהן מתוחות יותר, חשדניות או חסרות אמון במערכת, ולעיתים גם מבקשות לעבור לניתוח קיסרי בשלב מוקדם יותר אם משהו במהלך הלידה אינו מתקדם בצורה חלקה. ייתכן גם שסף הכאב שלהן נמוך יותר כתוצאה מהטראומה שחוו".
ד"ר שירה דבשצילום: פרטיהאם טראומות ילדות יכולות להשפיע פיזית על מהלך הלידה?
"בנוגע למצבים כמו היפרדות שליה או רעלת היריון - קשה לקבוע על סמך המחקר הזה, ויש צורך במחקרי המשך", אומרת ד"ר דבש. "אנחנו כמובן יודעים שהקשר בין גוף לנפש הוא עמוק ומשמעותי, וכאשר אישה מגיעה עם מטען רגשי כבד, עם טראומה או קושי משמעותי, היא מגיעה ללידה כשהיא יותר מתוחה וטעונה. מצב נפשי כזה בהחלט עשוי להשפיע על התקדמות הלידה ועל היכולת שלה להתנהל באופן תקין. אנחנו רואים שוב ושוב שלידה שמתנהלת מתוך רוגע ותחושת ביטחון - ככל שניתן - תורמת מאוד להתקדמות תקינה ולתוצאות מיטביות".
כיצד צוות רפואי צריך להתייחס לנשים עם היסטוריה של טראומה לקראת לידה?
"על כל רופא לשאול את המטופלת, ברגישות ובזהירות, אם יש משהו שהיא רוצה לשתף בו - מהן הציפיות שלה, האם חוותה בעבר חוויה שלילית בתחומים שחשוב לה לדבר עליהם, ובהתאם לכך לנהוג", אומרת ד"ר דבש. "גישה כזו מאפשרת להתאים את הליווי הרפואי לצרכיה, ומחזקת את תחושת האמון והביטחון שלה במערכת".
אולי שנידר, פסיכולוגית קלינית ומנהלת מרפאת בריאות הנפש לגיל הינקות והגיל הרך ברחובות במכבי שירותי בריאות, אומרת ש"כאשר מאתרים כבר במהלך ההיריון נשים בעלות רקע טראומטי או נטייה לסיבוכים, ניתן להציע להן ליווי מותאם שעשוי למנוע לא רק את הסיבוכים עצמם, אלא גם את ההשלכות הנפשיות האפשריות: לידה טראומתית, דיכאון אחרי לידה וקשיים בקשר עם התינוק".
אולי שנידרצילום: פרטיהיא מציינת שיש בארץ מסגרות העוסקות בכך. "קיימות מחלקות ייעודיות לנשים בהריון שעברו טראומה מינית, מתוך הבנה של המורכבות הרגשית הכרוכה בלידה: תהליך גניטלי, חשיפה גופנית, פרוצדורות פולשניות ומגע בגופה של האישה", מסבירה שנידר. "במקרים אלו ניתן ליווי מיוחד במהלך ההיריון והלידה, מתוך הכרה בכך שהסיטואציה עלולה לעורר מחדש חוויות טראומטיות. המודעות לכך בישראל הולכת וגוברת, וזהו צעד משמעותי בהגנה על בריאותן הנפשית של נשים ותינוקותיהן".
יותר מ-1,200 נשים השתתפו במחקר
החוקרים ביקשו לברר האם חוויות קשות מן העבר מותירות את חותמן גם ברגעי הלידה. לשם כך נסמכו על נתוניהן של 1,253 נשים שמילאו שלושה שאלונים בראשית ההיריון, ולאחר מכן עברו מעקב נוסף, שנה אחרי הלידה. השאלונים בחנו את היסטוריית טראומות הילדות שלהן, את אופן הלידה ואת הסיבוכים המיילדותיים שחוו. סוגי הטראומה שנבדקו כללו פגיעה פיזית או רגשית, הזנחה פיזית או רגשית, וכן תפקוד משפחתי לקוי.
בהמשך חולקו הנשים לשלוש קבוצות בהתאם למספר האירועים הטראומטיים שעליהם דיווחו: ללא טראומות כלל, בין אחת לשלוש טראומות, וארבע או יותר. התמונה שעלתה מן הנתונים ברורה: 42% מהמשתתפות לא דיווחו על טראומות ילדות, 46% דיווחו על חוויה אחת עד שלוש, ו-12% נשאו עמן ארבע טראומות או יותר.
4 צפייה בגלריה
סיבוכים בלידה מעלים את הסיכון לדיכאון ולהיווצרות קשיים בקשר הראשוני עם התינוק
(צילום: Shutterstock)
הנשים שדיווחו על ארבע טראומות ילדות או יותר היו גם אלה שהתמודדו עם שיעור הסיבוכים הגבוה ביותר. בהשוואה לנשים שלא חוו טראומות בילדות, רמת הסיכון אצלן זינקה באופן חד: רעלת היריון הופיעה פי ארבע, ניתוחים קיסריים נדרשו פי שניים, ושיעורי הדימום המשמעותי בזמן הלידה - יותר מ-1,000 מ"ל - היו גבוהים פי שלושה. גם לאחר הלידה נמשך הפער, עם צורך באנטיביוטיקה שהיה שכיח פי שלושה לעומת קבוצת הנשים ללא היסטוריה של טראומה.
"ידוע שהקשר בין הגוף לנפש הוא משמעותי, ושיכולות להיות השלכות ממשיות לחוויות רגשיות קשות", אומרת ד"ר דבש. "אך כיוון שהמחקר נשען על דיווח עצמי של הנשים, נדרשים מחקרים נוספים כדי לוודא שמדובר בממצאים אובייקטיביים - ולא בתוצאה של דיווח-יתר מצד המשתתפות".
למה חשוב לזהות נשים בסיכון?
ראשית, שנידר מצביעה על העובדה ששיעור גבוה מאוד מן המשתתפות במחקר מדווחות כי עברו טראומה כלשהי. "חשוב להבין שהחוקרים מתייחסים למגוון רחב של טראומות מוקדמות", היא מסבירה. "בישראל אנחנו נוטים לחשוב על אירוע חד-פעמי ומז'ורי - פיגוע, תאונת דרכים או אסון אחר - אך בפסיכולוגיה אנו עוסקים ב'טראומות הקטנות': רצף של חוויות חיים, למשל תחת יחסי הזנחה, פגיעה רגשית או פיזית, או כל מצב מתמשך המייצר פגיעה, לאו דווקא אירוע בודד".
4 צפייה בגלריה
מעבר לסיכון הבריאותי, חשוב ללוות את הנשים משום שהסיבוך הפיזי עלול להפוך גם לחוויה רגשית מטלטלת
(צילום: Shutterstock)
היא מדגישה כי רוב הנשים, גם לאחר סיבוכים בלידה, צפויות להסתגל היטב לאימהות ולהצליח ליצור קשר מיטיב עם תינוקן, כל עוד קיימים גורמי חוסן פנימיים ומערכת תמיכה מספקת. "יחד עם זאת, מבחינה רפואית ונפשית יש חשיבות רבה לכך שנזהה מראש את הצרכים של נשים שעוברות לידות מורכבות. מעבר לסיכון הבריאותי עצמו - רעלת היריון, דימום בלידה או ניתוח קיסרי חירום – חשוב ללוות את הנשים משום שהסיבוך הפיזי עלול להפוך גם לחוויה רגשית מטלטלת".
למשל, אישה שעוברת ניתוח קיסרי חירום מצויה בסיכון גבוה יותר לפתח דיכאון אחרי לידה. בלידה כזו היא עלולה לחוות אובדן שליטה, חוסר אונים, פגיעה באמון במערכת הרפואית ותחושת סכנה לה ולתינוקה.
"מכלול החוויות הללו מעלה את הסיכון לדיכאון ולהיווצרות קשיים בקשר הראשוני עם התינוק", מסבירה שנידר. "במצב כזה, לאם עשוי להיות קשה לפתח תחושת קרבה, להבין את צרכי התינוק ולטפל בו. ככל שהקושי הזה גובר, כך מתחזקת תחושת הכישלון האימהי, מה שעלול להחריף את הדיכאון. תינוק שגדל בסביבה כזו עלול גם הוא להימצא באזורי סיכון לטראומה. מדובר באירוע שממשיך ומתגלגל, ולכן זיהוי מוקדם והתערבות בזמן הם קריטיים".
לדבריה, ההיריון מהווה חלון הזדמנויות משמעותי להתערבות. בתקופה זו נשים רבות חשות אחריות לא רק לעצמן אלא גם לעובר, ותחושת האחריות הזו מגייסת אותן לטיפול.
