הסיכון לפתח דמנציה גבוה יותר משחשבו בעבר, ומספר המקרים צפוי להכפיל את עצמו בעשורים הקרובים, כך לפי מחקר חדש שפורסם לאחרונה. על פי הנתונים, יותר מ-2 מתוך 5 אמריקנים מעל גיל 55 עלולים לפתח דמנציה במהלך חייהם.
לפי מחקר חדש שפורסם ביום שני (13.1) בכתב העת הרפואי Nature Medicine, כ-42% מהאמריקנים מעל גיל 55 צפויים לחוות דמנציה בשלב כלשהו בחייהם, אם יאריכו ימים. בשנת 2020 דווחו כ-514,000 מקרים חדשים של דמנציה בארצות הברית, אך מספר זה צפוי להגיע לכמיליון מקרים חדשים בשנה עד שנת 2060.
העלייה מיוחסת ברובה להזדקנות דור "הבייבי בום", שהצעירים ביותר בו כבר חצו את גיל 60. עד שנת 2040, כל בני דור זה יהיו בני 75 לפחות – גיל שבו הסיכון לדמנציה מזנק משמעותית.
4 צפייה בגלריה
כ-42% מהאמריקנים מעל גיל 55 צפויים לחוות דמנציה בשלב כלשהו בחייהם
(צילום: shutterstock)
פרופ' דוד טנה, מנהל מכון שבץ מוח וקוגניציה בקריה הרפואית רמב"ם ויו"ר החברה לנוירולוגיה קוגניטיבית בישראל, מדגיש את משמעות הממצאים העולים מהמחקר החדש: "המגמה הזו אינה ייחודית לארצות הברית– היא רלוונטית גם לאוכלוסיית ישראל. אנחנו נסמכים בישראל על סקר המבוסס על אבחנות מתועדות של דמנציה בתיקים הממוחשבים של קופות החולים, אך בפועל נתונים אלו מהווים רק את קצה הקרחון. הממצאים החדשים מצביעים על כך שגם בישראל הסיכון לחלות בדמנציה במהלך החיים גבוה בהרבה מכפי שסברנו, וכי מספר המקרים צפוי עוד להכפיל את עצמו. נתונים אלו מדגישים את הצורך הדחוף בתכנון והיערכות לאומית, לצד פעולות מעשיות למניעה ולאבחון מוקדם ומדויק. החדשות המעודדות הן שיש מה לעשות – ישנם צעדים רבים שניתן לנקוט כדי לצמצם את היקף התחלואה מדמנציה בישראל".
פרופ' דוד טנהצילום: מיכה בריקמןתוצאות המחקר
המחקר בחן את הסיכון המצטבר לפיתוח דמנציה לאורך החיים באמצעות נתונים ממחקר ARIC (Atherosclerosis Risk in Communities), מחקר קהילתי ארוך טווח שבוצע בארצות הברית. במחקר השתתפו 15,043 נבדקים בגיל 55 ומעלה, שלא לקו בדמנציה בתחילת המעקב. אוכלוסיית המחקר כללה 26.9% נבדקים שחורים, 55.1% נשים, ו-30.8% שהיו נשאים של לפחות עותק אחד מהגן APOE ε4, שמקושר לסיכון מוגבר לדמנציה.
שיטות המחקר כללו מעקב אחר הנבדקים במשך חציון של 23 שנים (טווח של 27-16 שנים) באמצעות בדיקות קוגניטיביות, ראיונות טלפוניים, ורישומים רפואיים ותעודות פטירה. תוצאות המחקר הראו כי 42% מהנבדקים בגיל 55 ומעלה פיתחו דמנציה במהלך חייהם, עם סיכון גבוה יותר בקרב נשים (48% לעומת 35% בקרב גברים), אפרו-אמריקנים (44% לעומת 41% בקרב לבנים), ונשאי הגן APOE ε4 (59% בקרב נשאי שני עותקים לעומת 39% בקרב מי שאינם נשאים).
4 צפייה בגלריה
42% מהנבדקים בגיל 55 ומעלה פיתחו דמנציה במהלך חייהם, עם סיכון גבוה יותר בקרב נשים
(צילום: shutterstock)
גורמים, תסמינים ודרכי מניעה
"דמנציה אינה מופיעה בִּן לילה – מדובר בתהליך הדרגתי הנמשך על פני שנים רבות", מסביר פרופ' טנה. "חשוב להבהיר גם כי דמנציה אינה מחלה אחת, אלא מונח כולל לאשכול של מחלות ומצבים הפוגעים בזיכרון, בכישורי החשיבה ובהתנהגות. כאשר הפגיעה חמורה עד כדי שיבוש בתפקוד היומיומי, היא מוגדרת כדמנציה. לעומת זאת, כאשר קיימת ירידה בזיכרון ובכישורי החשיבה, אך הפגיעה קלה יותר ואינה משבשת את התפקוד היומיומי, אנו מתייחסים לכך כאל 'ירידה קוגניטיבית מתונה'".
על פי ממצא המחקר, הסיכון לדמנציה משתנה בהתאם לגיל: רק 17% מהמקרים מאובחנים לפני גיל 75, בעוד הגיל הממוצע לאבחון הוא 81. בקרב נשים, הסיכון לחלות בדמנציה במהלך החיים עומד על 48% (כלומר אחת מכל 2 נשים), לעומת 35% בקרב גברים (כלומר אחד מכל 3 גברים), בעיקר בשל תוחלת החיים הארוכה יותר של נשים.
הסיבה הנפוצה לדמנציה היא מחלות ניווניות של המוח, ובראשן מחלת אלצהיימר, לצד מחלות כלי הדם של המוח ושבץ מוחי. גורמי הסיכון המרכזיים לדמנציה כוללים גיל, גורמים גנטיים, מחלות לב וכלי דם, לחץ דם גבוה, סוכרת והשמנת יתר. בנוסף, מצבים כמו ליקוי שמיעה שאינו מטופל וחבלות ראש מעלים את הסיכון.
"בגיל המבוגר, מרבית מקרי הדמנציה נגרמים משילוב של סיבות, כגון מחלת כלי הדם במוח לצד מחלות נוירו-דגנרטיביות הפוגעות ברקמת המוח", מסביר פרופ' טנה. "כיוון שמחלות כלי הדם במוח מהוות גורם מרכזי להאצת הירידה הקוגניטיבית, ישנה חשיבות רבה בשמירת בריאות כלי הדם המוחיים ומניעת מחלות לב וכלי דם.
"שמירה על בריאות המוח וכלי הדם המוחיים מושגת באמצעות טיפול ואיזון בגורמי סיכון כמו מחלות לב וכלי דם, כולסטרול גבוה ולחץ דם. לצד זאת, שינויים בהרגלי חיים, כגון הימנעות מעישון, הפחתת ישיבה ממושכת, שמירה על משקל תקין, פעילות גופנית סדירה, פעילות מנטלית מאתגרת ומגוונת, וטיפוח קשרים חברתיים מיטביים ותומכים. כל אלו יכולים לתרום משמעותית לשמירה על הבריאות הקוגניטיבית לאורך זמן".
פרופ' טנה מדגיש כי למרות שהגיל והגנטיקה הם גורמים שאיננו יכולים לשלוט בהם, יש צעדים רבים שניתן לנקוט כדי להפחית את הסיכון:
שמירה על בריאות הלב: אורח חיים בריא, פעילות גופנית, הימנעות מהשמנת יתר, ושליטה בלחץ דם, סוכרת וכולסטרול.
תזונה: תזונה מאוזנת ועשירה במינרלים וויטמינים עשויה לשפר את הבריאות הקוגניטיבית.
מניעת בידוד חברתי: שיקום שמיעה באמצעות מכשירי שמיעה ושמירה על קשרים חברתיים.
שיקום קוגניטיבי: עיסוק בפעילויות מנטליות, כמו קריאה, למידה ומשחקי חשיבה.
לפי החוקרים, רק כ-20% מהמבוגרים בארצות הברית עומדים ביעדי אורח החיים הבריאים, ורק כ-30% מבני הגיל השלישי עם אובדן שמיעה משתמשים במכשיר שמיעה.
"שיעורי הדמנציה בקרב ערבים גבוהים יותר"
לפי המחקר, קיימים גם פערים גזעיים משמעותיים. שיעור האבחנות בקרב מבוגרים שחורים גבוה משמעותית מזה של לבנים, עם הופעה מוקדמת יותר. החוקרים מציינים שהפערים נובעים ככל הנראה מגורמים כמו גזענות מבנית, אי-שוויון בגישה לחינוך ולתזונה, ופערים בגישה לטיפול רפואי.
פרופ' טנה מתייחס לשיעורי הדמנציה הגבוהים בקרב האוכלוסייה הערבית בצפון הארץ, תוך הדגשת הצורך במענה מותאם תרבותית: "אנו מספקים שירות רפואי לאבחון מוקדם של דמנציה לכל אזור הצפון, ומצאנו כי שיעורי הדמנציה בקרב האוכלוסייה הערבית גבוהים יותר בהשוואה לאוכלוסייה היהודית, כי דמנציה מופיעה בגילים צעירים יותר וכי חולים מגיעים להערכה רפואית בשלב מתקדם יותר של מחלתם. מדובר במוקד פעילות קלינית ומחקרית חשוב של המכון לשבץ מוח וקוגניציה בקריה הרפואית רמב"ם. מטרתנו היא להבין את הגורמים לתחלואה הגבוהה ולספק מענה המותאם לאוכלוסייה ולתרבותה.
"באוכלוסייה הערבית, למשל, יש צורך ברופאים דוברי ערבית ובשירותים מותאמים תרבותית. הסיבה לשיעורים הגבוהים של דמנציה עשויה להיות שילוב של גורמים – ביניהם שיעור גבוה יותר של מחלות לב וכלי דם שאינן מטופלות כראוי, גורמים גנטיים אפשריים ואורחות חיים".
4 צפייה בגלריה
קבוצות במעמד סוציו-אקונומי נמוך נמצאות בסיכון גבוה יותר לפתח דמנציה
(צילום: shutterstock)
הוא מסביר כי "לצורך אבחון ירידה קוגניטיבית בשלב מוקדם באוכלוסייה הערבית יש צורך ברופאים נוירולוגים דוברי ערבית ובחינוך הציבור, והמענה הרפואי בתחום הדמנציה צריך להיות רגיש תרבות. הסיבה לשיעורים הגבוהים של דמנציה באוכלוסייה הערבית עשוי להיות שילוב של גורמים – ביניהם שיעור גבוה יותר של מחלות לב וכלי דם שאינן מטופלות כראוי, גורמים גנטיים אפשריים ואורחות חיים".
הוא מוסיף כי גם בקרב האוכלוסייה הישראלית הכללית, קבוצות במעמד סוציו-אקונומי נמוך נמצאות בסיכון גבוה יותר לפתח דמנציה.
פרופ' טנה: "נטל התחלואה מדמנציה כיום הוא גדול, ובדומה לארצות הברית, גם בישראל הוא יזנק. ככל שאנחנו מטפלים יותר טוב במחלות כרוניות ובסרטן ותוחלת החיים באוכלוסייה עולה, כך ההתמודדות עם דמנציה והשלכותיה תהפוך לאתגר מרכזי בשנים הבאות"
עלייה בתוחלת חיים, עלייה בשיעור הדמנציה
פרופ' טנה מדגיש את המשמעות של ההתמודדות עם דמנציה בעידן של עלייה בתוחלת החיים: "נטל התחלואה מדמנציה כיום הוא גדול, ובדומה לארצות הברית, גם בישראל הוא יזנק. ככל שאנחנו מטפלים יותר טוב במחלות כרוניות ובסרטן ותוחלת החיים באוכלוסייה עולה, כך ההתמודדות עם דמנציה והשלכותיה תהפוך לאתגר מרכזי בשנים הבאות".
עם זאת, מציין פרופ' טנה, כי על פי נתונים מחקריים עדכניים, כ-50% ממקרי הדמנציה ניתנים למניעה או לפחות לדחייה. הוא מוסיף כי דחייה של הופעת הדמנציה בחמש שנים בלבד יכולה להפחית את היקף התחלואה מדמנציה בישראל בקרוב למחצית, נתון בעל משמעות עצומה עבור מערכות הבריאות, המשק והחברה בישראל.
"כאשר מחצית מהמקרים ניתנים למניעה או לדחייה, נדרשת היערכות יעילה הממוקדת במניעה", הוא אומר. "ניתן לעשות רבות, הן באמצעות מניעה ראשונית – חינוך לאורח חיים בריא למוח, איזון וטיפול בגורמי הסיכון למחלות לב וכלי דם, והן באמצעות אבחון מוקדם ומדוייק של ירידה קוגניטיבית בשלביה הראשונים, עוד לפני שמתפתחת דמנציה".
חדשנות באבחון ובטיפול
לאחרונה פורסמו קריטריונים אבחוניים חדשים על ידי אגודת האלצהיימר האמריקאית, הקוראים להסתמך על סממנים ביולוגיים במקום על מבחנים קוגניטיביים בלבד. בנוסף, קיימות כיום בשוק תרופות ביולוגיות חדשות, שמטרתן להאט את התקדמות המחלה, ותרופות נוספות נמצאות בשלבי פיתוח מתקדמים.
החוקרים מדגישים כי המדיניות הציבורית חייבת להתמקד בקידום מניעה והזדקנות בריאה. דמנציה אינה בלתי נמנעת, ובאמצעות צעדים יומיומיים ופעולות מניעה, ניתן לשפר משמעותית את איכות החיים ואת הבריאות הקוגניטיבית בגיל השלישי.
פרופ' טנה מסכם: "בפנינו הזדמנות לפעול בחשיבה ותכנון אסטרטגי ברמה הלאומית לגבי צעדים הכוללים קידום מניעה ראשונית לשמירת בריאות המוח, אבחון מדויק ומוקדם של ירידה קוגניטיבית, ומתן טיפול מותאם לאנשים הנמצאים בקבוצות סיכון גבוהות. בעוד שעיקר התחלואה מדמנציה היא בגיל הזקנה, הרי שהפעולות הנדרשות בתכנון לאומי צריכות להתחיל ולהתמקד שנים לפני, ולכך נדרש שינוי תפיסתי מהותי".
