בימים אלה מקיימת ועדת סל התרופות דיונים סביב הכללת התרופות למחלת הסרטן. חבריה נאלצים להכריע מי מבין התרופות ייכנסו לסל, ואילו ייוותרו בחוץ. במקרה השני, החולים – אם יישארו בחיים – יחכו שנה נוספת עד שיוכלו לקבל מזור למחלתם.
קראו עוד:
במרבית המקרים חברי הוועדה מתבססים על הדירוג של האיגוד לאונקולוגיה ורדיותרפיה. האיגוד, שמורכב מרופאים המטפלים במחלת הסרטן, מדרג את כל התרופות שמועמדות השנה וממליץ לוועדת הסל אילו מהן צריכות להיכנס בעדיפות עליונה ואילו בעדיפות תחתונה. שיקול מרכזי של המלצות האיגוד הוא היכולת של התרופות לרפא את המחלה, כלומר, אם התרופה מתאימה לחולה שמחלת הסרטן שלו התגלתה בשלב מוקדם וניתן לרפא אותו, היא תקבל עדיפות על פני תרופה שמתאימה לחולה בשלב מתקדם וגרורתי, שלא ניתן לרפא אותו אלא רק להאריך את חייו.
בשנים האחרונות, בזכות התקדמות הטכנולוגיה, פותחו תרופות שמיועדות לחולי סרטן שהתגלו בשלב מוקדם שבו ניתן לרפא את המחלה. אולם במקביל, התרופות שמיועדות לחולי סרטן בשלבים מתקדמים וגרורתיים נותרו בתחתית הרשימה, והחולים חוששים שהשנה הם יופקרו לגורלם. הוועדה אמורה להכריע עד סוף החודש מי מבין כל החולים האונקולוגים יקבל את התרופה, ומי ייאלץ להמתין שנה נוספת. "החיים שלנו לא שווים פחות", אומרים בכאב מצמרר החולים הנואשים. "אנחנו לא רוצים למכור כליה כדי לקנות תרופות".
3 צפייה בגלריה
אתי פינקו. "אם התרופה לא תיכנס השנה לסל, אני לא יודעת כמה זמן עוד יישאר לי"
(צילום: יובל חן)
המכה השנייה
מחלת הסרטן נחשבת לגורם התמותה הראשון בישראל. בכל שנה מאובחנים יותר מ־31 אלף בני אדם עם המחלה, ו־11 אלף נפטרים ממנה. לפני כשני עשורים, בזכות פיצוח הגנום, החל תהליך של רפואה מותאמת אישית, ופותחו תרופות ממוקדות יותר שהתאימו לקבוצות קטנות יותר של חולים. היתרון: התרופות החדשות הפכו יעילות יותר (בטח בהשוואה לכימותרפיה). החיסרון: מחירן הפך יקר מאוד, בשל תהליך הפיתוח המורכב והעובדה שהתרופות מתאימות רק למספר קטן של חולים. התוצאה העגומה בפועל היא שחולים רבים, שהתרופות שלהם אינן נכללות בסל התרופות, מתקשים לרכוש אותן באופן פרטי בשל העלות, שמוערכת בעשרות אלפי שקלים בחודש.
כך, למשל, אתי פינקו (59) מרחובות, חולה בסרטן ריאות מסוג תאים קטנים ששלח גרורות, נאלצה לוותר על תרופה שעולה 30 אלף שקל ואינה נכללת בסל. "המחלה התגלתה אצלי במאי האחרון, אחרי שבמשך שנה כמעט כל שבועיים הרגשתי לא טוב וכל פעם אמרו לי שזה בטח פוסט קורונה, או דלקת ריאות, נתנו לי אינהלציה ושיחררו אותי הביתה", היא מספרת. כשהחלה לסבול מחום גבוה, בעלה התעקש שהם ייסעו לבית החולים, ושם השתנה עולמה. "עשו צילום ריאות ואז סי־טי, ומיד אחר כך ביופסיה. חזרו אליי עם אבחון שזה סרטן ריאה מסוג תאים קטנים. הרגשתי שזה גזר דין מוות. בעיקר כשהוסיפו לי שלפי כל ההערכות נותרה לי שנה אחת לחיות".
אתי פינקו: "כל תרופה עולה 35 אלף שקל מטיפול הכימו השני, ולפחות במשך שנה. בחישוב מהיר, קרוב לחצי מיליון שקל. בהתחלה אמרנו שנמכור את הבית אם צריך. הילדים שלי אמרו שהם יעשו פונדקאות או ימכרו כליה, ואז הבנתי שאנחנו נכנסים לסוג של טרפת, ושאני לא מוכנה לאפשר למשפחה שלי לחיות בעוני בגלל זה"
המחלה של פינקו התגלתה בשלב מתקדם לאחר שהגידול שלח גרורות מהריאות לאיברים אחרים בגוף. היא בחרה להיוועץ ברופא נוסף ולקבל חוות דעת שנייה בבית החולים שיבא, שם הוסבר לה שיש כיום, בנוסף לכימותרפיה שהיא מקבלת, גם תרופה חדשה שנקראת "אימפינזי", שיכולה להאריך את תוחלת החיים. לצערה של פינקו, התרופה לא כלולה בסל הבריאות.
"מדובר בתרופה שאני צריכה לקחת אחרי כל סבב של כימותרפיה", היא אומרת. "כל תרופה עולה 35 אלף שקל מטיפול הכימו השני, ולפחות במשך שנה. בחישוב מהיר, קרוב לחצי מיליון שקל. בהתחלה אמרנו שנמכור את הבית אם צריך. הילדים שלי אמרו שהם יעשו פונדקאות או ימכרו כליה, ואז הבנתי שאנחנו נכנסים לסוג של טרפת, ושאני לא מוכנה לאפשר למשפחה שלי לחיות בעוני בגלל זה. נאלצתי לוותר על קבלת התרופה כי אין לי אפשרות כלכלית לממן אותה. שמחתי לרגע שיש לי ביטוח בריאות פרטי, אבל מהר מאוד הסתבר לי שהפוליסה שלי לא כללה כיסוי לתרופות, שזו עוד מכה. לא הבנתי שאני לא מכוסה במקרה שאזדקק לתרופות מצילות חיים כל כך יקרות".
פינקו מוסיפה ש"ברגע הראשון, עם קבלת המידע שיש תרופה ששמה 'דורמולג אימפנזי' שיכולה להציל אותי, מיהרתי לרכוש אותה ב־35 אלף שקל, אבל מיד למחרת ביטלתי את ההזמנה, כי הבנתי שלא אצליח לעמוד בתשלומים, אז אין טעם להתחיל. מי שאין לו ממון – זה גזר דין מוות. כל חיי הייתי אדם פעיל שתרם לחברה ושילם מיסים. אני אמא לילדים וסבתא לנכדים, כל מה שאני רוצה זה לחיות. אני מתחננת לחברי ועדת הסל שיעזרו לי ולאנשים כמוני. אל תפקירו אותנו. אם התרופה לא תיכנס השנה לסל, אני לא יודעת כמה זמן עוד יישאר לי".
3 צפייה בגלריה
יעקב שלמן עם בתו חגית. "אלוהים בכוונה נתן לנו שתי אוזניים, אז מה זה לאבד אחת בשביל להישאר בחיים?"
אסור לוותר עלינו
יעקב שלמן עובד עשרות שנים ביחד עם אחיו דניאל בחנות שעונים ותיקה ברחוב אלנבי בתל־אביב. לאורך השנים, רוב הדמויות המוכרות בברנז'ה המקומית הכירו אותו, והוא אפילו העניק את שירותיו לפולה בן־גוריון. גם היום, בגיל 87, הוא מתעקש להגיע לעבודה בכל יום, חרף העובדה שהוא מתמודד עם סרטן העור של תאי בסיס (BCC) בשלב מתקדם. "בהתחלה הופיעו גידולים על העור באזור האוזניים", מספר שלמן. "נאלצתי לעבור שני ניתוחים, כשבניתוח השלישי כבר הודיעו שהסרטן התפשט עמוק מדי לתוך הגוף".
בהמשך עבר יותר מ־40 טיפולי הקרנות וטופל גם בכימותרפיה ובתרופות ביולוגיות. בשלב מסוים סבל מדימום מאסיבי והובהל לבית החולים איכילוב. הרופאים העריכו שלא ישרוד וקראו לאשתו ולילדים על מנת להתכונן לפרידה. "אשתי לא הייתה מוכנה לקבל את זה", הוא משחזר. "היא התחילה לצעוק ודרשה שיטפלו בי, שיצילו אותי. לא ברור איך, אבל בדרך נס – הגוף חזר לתפקד".
לאחר החוויה הקשה אושפז למשך שבוע, ובמהלך האשפוז נאלץ לעבור ניתוח נוסף, לכריתת האוזן הימנית. הסיבה הייתה שמחלת הסרטן שממנה הוא סובל, התפשטה, ולא נותרה לרופאים שום דרך על מנת לעצור את ההתקדמות שלה אלא באמצעים כירורגיים. יחד עם זאת , שלמן עדיין שומר על אופטימיות: "אלוהים בכוונה נתן לנו שתי אוזניים, אז מה זה לאבד אחת בשביל להישאר בחיים?"
יעקב שלמן: "תרמנו כל השנים למדינה, שילמנו מיסים, וכעת, כשאנחנו זקוקים לתרופה שלנו – מצופה שהמדינה לא תזניח אותנו. ללא התרופות האלו החיים שלי ושל הרבה אנשים אחרים בסכנה"
לפני כשנתיים אושרה לשימוש התרופה "ליבטיו", שמיועדת לטיפול בחולים עם סרטן עור מסוג תאי הבסיס בשלב מקומי־מתקדם וגרורתי. מדובר בתרופה אימונותרפית, הרותמת את מערכת החיסון של הגוף להילחם בגידול הסרטני. "התרופה יכולה להאריך את תוחלת החיים ולשפר את איכות החיים שלנו", שלמן אומר בכאב. "עם זאת, הטיפול אינו נמצא בסל התרופות. הרופאים נתנו לי להבין שאין מספיק אנשים שחולים במחלה הספציפית הזאת, ומי שכן חולה בה הם בדרך כלל אנשים מבוגרים, שלצערי לא מקבלים עדיפות.
"אני שמח שנותנים לכמה שיותר חולים טיפול שיאפשר להם להבריא, ואם אפשר לתת תרופות על מנת להציל חיים של אנשים בשלב מוקדם זה בהחלט חשוב ומבורך, אבל אני גם חושש שהתרופה שלי תישאר מחוץ לסל ולא נוכל לקבל את המזור שאנחנו כל כך זקוקים לו. אסור לתעדף חולים בשלב מוקדם על פני חולים בשלב מתקדם. מקבלי ההחלטות חייבים לתת לנו סיכוי. אסור לוותר עלינו. תרמנו כל השנים למדינה, שילמנו מיסים, וכעת כשאנחנו זקוקים לתרופה שלנו – מצופה שהמדינה לא תזניח אותנו. ללא התרופות האלו החיים שלי ושל הרבה אנשים אחרים בסכנה".
בימים אלה שלמן סובל מהצטברות של נוזלים בריאות ומקווה לקבל עוד תרופות שיעזרו להקל על הכאבים. "אני בעיקר מרחם מאוד על אשתי שנאלצת לראות אותי סובל, אבל מה שנותן לי כוח להמשיך זה האמונה שלה, של הילדים והנכדים", הוא אומר.
3 צפייה בגלריה
טלי אופיר. "מה עושות נשים שאין להן מאיפה לגייס יותר מ־100 אלף שקל לקנות את התרופה?"
(צילום: גיל נחושתן)
יש תקווה
טלי אופיר מחיפה תחגוג בימים הקרובים יום הולדת 55. "למען האמת, בכלל לא האמנתי שאגיע לגיל הזה", היא מספרת. לפני 17 שנה היא אובחנה עם סרטן שד מקומי בצד ימין. "הרגשתי גוש בשד, הלכתי לאבחון וגילו שזה סרטן", היא מספרת. "הרופאים המליצו לי על כריתה מלאה של השד הימני ואני התעקשתי לעבור כריתה מלאה בשני השדיים, כי פחדתי שהמחלה תעבור גם לשד השני".
היא עברה 25 ניתוחים, שישה סבבי כימותרפיה מסוג AC ועוד שישה טיפולי כימו. "חמש שנים מאוחר יותר, בבדיקות מעקב, התגלה שוב גידול על גבי השחזור, ואז כבר נאלצתי לעבור גם סדרה של 36 הקרנות בנוסף לכריתה חלקית של השד המשוחזר", היא אומרת. "למרבה הצער, המחלה לא נטשה, ושוב, כעבור חמש וחצי שנים, הסרטן תקף בפעם השלישית. גילו גרורות בעצמות וברוב חלקי השלד. בעצת הרופאה שלי, ד"ר שלומית שחר־סטרולוב, התחלתי לקבל טיפול ביולוגי והורמונלי שנתן מענה למשך שנה ושמונה חודשים. כל כמה חודשים חלה החמרה במצבי והוחלף לי טיפול להארכת חיים ולהצלת חיים. מטיפול לטיפול הייתה החמרה נוספת, עד שמיציתי את כל קווי הטיפול שהוצעו לי. הגרורות כבר הגיעו לכבד, למוח ולריאות, והיה נדמה שניסיתי כל אפשרות שקיימת. עברתי גם קרינה מוחית.
"בקיץ, אחרי ששום תרופה וטיפול לא היטיבו את מצבי, כבר לא הצלחתי לצאת מהמיטה, ואז התברר לי שיש תרופה שמיועדת לחולות סרטן שד גרורתי עם ביטוי נמוך של חלבון מסוג HER2 חיובי שנקראת 'אנהרטו'. ד"ר שלומית המליצה לי לנסות, אבל אין לי ביטוח פרטי, וזו תרופה סופר יקרה שאינה נכללת בסל התרופות. למרות זאת, החלטתי לרכוש אותה מכספי. זה עלה עשרות אלפי שקלים לסבב, כל שלושה שבועות, עבור שקית עירוי שניתנת ישר לווריד. הצלחתי לגרד את הכספים כדי לממן שלושה טיפולים מצילי חיים, עד שלא יכולתי יותר לעמוד בהוצאה. לא הייתה החמרה נוספת וכבר הרגשתי הרבה יותר טוב. הגעתי לוועדת חריגים של קופת החולים ולמזלי אישרו לי את התרופה, שעבורי היא נס. בינתיים אני מרגישה טוב. אין מה להשוות ביחס לאיך שהרגשתי לפני שהתחלתי להיות מטופלת ב'אנהרטו'".
טלי מוסיפה: "מה עושות נשים שאין להן מאיפה לגייס יותר מ־100 אלף שקל לקנות את התרופה? אני מקווה שהאנשים שמקבלים את ההחלטות יראו גם אותי: חולה שלא יכולה הייתה לקום מהמיטה עד לא מזמן, מתאוששת וחוזרת לחיות. יש תקווה גם לחולים גרורתיים לשרוד את הסרטן".
