בזמן שמערכת הבריאות נערכת לאפשרות של מערכה נוספת מול איראן, בתי החולים בישראל מתכוננים בימים האחרונים לתרחיש של ירידה מחודשת אל מתחת לקרקע - והם עושים זאת בצורה שונה, כחלק מהפקת הלקחים מימי המלחמה הקודמים עם איראן. תחת ההגנה הפיזית מפני איום הטילים, נאלצים מאושפזים וצוותים להתמודד עם אתגרים חסרי תקדים, רפואיים ורגשיים, שאותם נשאה המערכת על גבה בגבורה שקטה בעימות האחרון ב"עם כלביא".
שני מסמכים פנימיים של משרד הבריאות, שהופצו לבתי החולים בימים האחרונים ושהגיעו לידי ynet, מנתחים את הקשיים שחוותה המערכת ביוני 2025, ומציגים שורת המלצות לקראת המערכה הבאה: משמירה על פרטיות המטופלים והגנה על החוסן של הצוותים המטפלים, דרך התמודדות עם סכנת זיהומים אלימים במרחב הצפוף. חלק מהפרטים פורסמו אמש בחדשות 13.
4 צפייה בגלריה
מאושפזים עברו למתחם התת-קרקעי בבית החולים רמב"ם בחיפה, כמו ביתר בתי החולים. ארכיון
(צילום: Jack GUEZ / AFP)
הרחק מעין הציבור, במעמקי החניונים והמרתפים שהפכו בן לילה למחלקות אשפוז, התחוללה במערכה האחרונה דרמה אנושית ורפואית שטרם סופרה במלואה. בזמן שהדי הפיצוצים נשמעו מעל, מתחת לאדמה ניהלו הצוותים הרפואיים מאבק הירואי: לא רק על חייהם של המטופלים, אלא על כבודם ועל צלם אנוש בתנאי דוחק קיצוניים. כעת נחשפים המסמכים הפנימיים שמתעדים את המחיר הכבד של האשפוז התת-קרקעי, ואת שורת הצעדים החריגים שנועדו לשפר את תפקוד המערכת בעימות הבא.
בתחילת מבצע "עם כלביא" הנחה משרד הבריאות לרדד כמחצית מאוכלוסיית המטופלים המאושפזים בבתי החולים ולהעביר את הנותרים למתחמים ממוגנים, על מנת לשמר את הרציפות התפקודית. האיומים שפגשה ישראל במערכה הקודמת מול איראן, שכללו פגיעות ישירות של טילים שחדרו את מעטפת ההגנה האווירית ואף פגעו בבית החולים "סורוקה", יצרו אירוע חסר תקדים בקנה מידה עולמי. מעולם לא נדרשה מערכת בריאות לאומית להעתיק מסה עצומה כל כך של מאושפזים, צוותים רפואיים וציוד מציל חיים אל מרתפים וחניונים, תחת דוחק זמנים אדיר ובחסות האזעקות. המהלך הזה דרש מענים מהירים ויצירתיים: מרתפים וחניונים עברו ניקיון יסודי ופעולות בינוי מהירות, והותקנו תשתיות חשמל, תאורה ותקשורת. ממשאבי המערכת, ובעיקר מהרופאים והאחיות, נדרשו תעצומות נפש וחוסן בלתי נדלה.
השהייה במרחבים הללו הייתה מאתגרת: המרחבים התת-קרקעיים התאפיינו בצפיפות גדולה, מרחבי עבודה משותפים מוארים או מוחשכים כאחד, והייתה בהם נגישות נמוכה למתקנים סניטריים בסיסיים. תמונת המצב מאותם מתחמים עולה כעת ממחקר רחב שנערך בזמן אמת על ידי פרופ' שרון טוקר מהפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, ביוזמת חטיבת הרפואה של משרד הבריאות, על מנת לבחון את התחושות, החוסן ומידת השחיקה, להצביע על אתגרים ולקבל רעיונות לשיפור מהשטח. השתתפו בו כ-1,500 עובדים מארבעה בתי חולים שונים, אשר תיארו את מה שחוו לאורך 12 ימי העימות.
הממצאים משרטטים תמונה של קושי משמעותי וחריג, אך גם מעידים על סיבולת אנושית יוצאת דופן של המטופלים והמטפלים, שנאלצו לשהות יחד ימים ארוכים בחללים צפופים משותפים. הנושא שחזר על עצמו בשכיחות הגבוהה ביותר במחקר הוא הפגיעה בפרטיות המטופלים. הדו"ח מתאר כיצד חולים במצבים הרגישים ביותר, ובהם נשים, קשישים שפונו ממוסדות סיעודיים וילדים, שכבו חשופים ללא הפרדה מספקת, כשהמיטות כמעט נושקות זו לזו. אובדן הפרטיות נצרב לא רק במרחב האישי, אלא גם ברגעים האינטימיים והפגיעים ביותר של הטיפול היומיומי. בתוך המרחב המשותף הזה התחוללו דרמות רפואיות: פעולות פולשניות, ואף החייאות של ממש, נאלצו להתבצע לעיתים קרובות לעיני שאר החולים ומשפחותיהם, שהפכו בעל כורחם לעדים למצוקת שכניהם למרתף.
לספק למטופלים כיסויי עיניים
מחסור חמור במתקנים סניטריים ובתאי שירותים נגישים הוביל לאתגרי היגיינה שהתפתחו בתוך ימים ספורים. בנוסף לכל אלה, התמודדו המאושפזים עם עומס חושי כבד: תאורת פלורסנט קבועה שלא כבתה וטשטשה את ההבדל בין יום ולילה, ורעש מצטבר ובלתי פוסק של מכשירים רפואיים שהטריד את מנוחתם.
כדי להתמודד עם הפגיעה בפרטיות ובעומס החושי ולשמור על כבוד האדם גם במעבה האדמה בעימות הבא, מציע משרד הבריאות לבתי החולים שורת פתרונות מעשיים לביצוע מראש, חלקם ניתנים ליישום מיידי: להתקין מראש מסילות בתקרה לתליית מסכי הפרדה בין המיטות ולהשתמש במחיצות קשיחות הניתנות לחיטוי. על מנת להקל על העומס האקוסטי, ההמלצה היא לייצר בידוד רעש בין המיטות. לפתרון אובדן תחושת הזמן, ממליץ המשרד לעבור למערכת תאורה גמישה שניתנת לעמעום בשעות המנוחה, להתקין שעונים במרחבים למניעת בלבול (דליריום), ולספק למטופלים כיסויי עיניים לשיפור תנאי השינה. במקביל, מומלץ להעביר את ההתראות הרפואיות לרטט אצל הצוות, ולשקול להגביל את כניסת המבקרים לאדם אחד לכל מטופל.
4 צפייה בגלריה
טיפול רפואי בפצועים בימי עם כלביא בבית החולים איכילוב
(צילום: ג'ני ירושלמי דוברות איכילוב)
גם הצוותים הרפואיים, שהיוו את עמוד השדרה של המערכת באירוע, ספגו עומס כבד ונאלצו לתפקד בתנאים קיצוניים. האחיות והרופאים נדרשו לשהייה ממושכת בתת-קרקע, תוך הקרבה אישית ומקצועית, כשגישתם להפוגות הייתה מוגבלת. העומס האדיר והניתוק מאור יום הובילו לעלייה בסימפטומים של דיכאון וירידה בתחושת המסוגלות המקצועית.
מתוך הבנה שחוסנם של הצוותים הוא המשאב היקר ביותר של המערכת, ההמלצות כעת כוללות שינוי תשתיתי למענם: הקצאת חדר מנוחה ייעודי ומופרד במתחם התת-קרקעי, ייעוד שירותים נפרדים לצוות בלבד, והקמת תחנת אחיות מובנית מחוץ למרחב המטופלים. כדי לשמור על בריאותם הנפשית, מודגש הצורך בתכנון הפוגות מסודרות, ובהן יציאה לאוויר הפתוח פעמיים בכל משמרת, קיום רוטציות לצמצום השהות הרצופה מתחת לאדמה, והבטחת נגישות רציפה לתמיכה נפשית.
"להגן על מי שנשאר באשפוז"
לצד תנאי השהייה הקשים, הצפיפות יצרה איום משמעותי נוסף: סכנת התפשטות של חיידקים עמידים וזיהומים. בהיעדר תנאים אופטימליים הפכו חללי הטיפול התת-קרקעיים למוקד פוטנציאלי להדבקות. מסמך שפורסם בימים האחרונים על ידי המרכז הארצי למניעת זיהומים והופץ לבתי החולים, משרטט את הקושי העצום בשמירה על סטריליות: חלל דחוס שבו מחלקות שונות, דיסציפלינות רפואיות ואף מטופלים שפונו ממוסדות חיצוניים, מעורבבים יחד. בתוך כך מתמודדים הצוותים עם היעדר הפרדה בסיסית בין אזורים לציוד "נקי" ל"מלוכלך", ועם מחסור בכיורים לשטיפת ידיים. החשש המרכזי הוא מפני התפשטות מהירה של פטריות וחיידקי-על עמידים דוגמת קנדידה אאוריס ו-CPE, העלולים לגבות מחיר קטלני בסביבה שקשה לבודד בה חולים כנדרש.
4 צפייה בגלריה
"המטרה שלנו היא שמירה על החוסן של הצוותים לאורך זמן ". ד"ר הגר מזרחי
(צילום: שלומי אמסלם, לע"מ)
הפתרון שמוצע כעת למחסור במים זורמים במתחמי הטיפולים התת-קרקעיים הוא מעבר לרחצה יבשה: במקום מקלחת, ההמלצה היא שמטופלים - בדגש על מונשמים ונשאים - ינוקו בעזרת מגבונים ספוגים בחומר חיטוי, ללא שימוש בסבון ומים מתחת לקו הלסת. אם ייווצר חוסר במגבונים, משרד הבריאות מספק הנחיות לייצורם בהכנה מקומית. בנוסף, מנותחת ההתמודדות עם מחלה הנישאת באוויר, כמו שחפת או חצבת, במרתף סגור, שם בידוד אוויר הוא קשה עד בלתי אפשרי. לכן, הפתרון המחמיר למקרה שלא ניתן להפריד חולה מידבק לחדר מבודד הוא שהחולה יעטה מסכה כירורגית, ושאר השוהים באותו מרחב יעטו מסכות N95.
ד"ר הגר מזרחי: "בגלל הקרבה והצפיפות, זיהומים הם הדבר שהכי מטריד אותנו. המיטות כל כך קרובות שמספיק שבן משפחה אחד נוגע בווילון ועלול להעביר את הזיהום הלאה למטופלים נוספים"
"בגלל הקרבה והצפיפות, זיהומים הם הדבר שהכי מטריד אותנו ברמה הרפואית. המיטות כל כך קרובות שמספיק שבן משפחה אחד נוגע בווילון ועלול להעביר את הזיהום הלאה למטופלים נוספים", אומרת ד"ר הגר מזרחי, ראש חטיבת הרפואה במשרד הבריאות. הפתרון הראשון לדבריה הוא צעד מניעתי אגרסיבי. "הכלל הראשון הוא מניעת צפיפות - לשחרר, לשחרר, לשחרר. זרוע אחת של שחרור לקהילה, זרוע שנייה של אשפוזי בית, כדי להגן על מי שנשאר באשפוז".
"המטרה שלנו היא שמירה על החוסן של הצוותים לאורך זמן כדי שימשיכו לתת לחולים טיפול איכותי, ולאפשר להם מרווח נשימה. לתת לצוותים פרק זמן לעלות מהקרקע להתאוששות קצרה ולהקצות מרחב שהוא נקי של הצוות", מוסיפה ד"ר מזרחי.
באופן חריג, הפתרונות וההצעות המפורטים במסמכים אינם בגדר הנחיות מחייבות, אלא עקרונות והמלצות לשיפור. "זה מאוד תלוי במתאר התת-קרקעי של כל מוסד", אומרת ד"ר מזרחי. "אנחנו לא יכולים לשים דברים במסמרות כשאני יודעת שבמקומות מסוימים זה פשוט לא יעבוד. אנחנו נותנים לבתי החולים את העקרונות, והם יתאימו את היישום למתאר הייעודי שלהם".
