כוחה של הקבוצה: מרבית קבוצות התמיכה באנשים שחוו אובדן, מחולקות על פי נסיבות האובדן ובדרך כלל מוגבלות לתקופת זמן. עכשיו, יזם המרכז הלאומי להשתלות קבוצות תמיכה, למשפחות שכולות שתרמו איברים, ללא הגבלת זמן וללא הגבלת הנסיבות. כל משפחה מוזמנת לקבוצה כחודש, חודשיים לאחר האובדן. הקבוצות מתקיימות אחת לחודש, פנים אל פנים, בחיפה, בתל אביב ובבאר שבע.
בחודש האחרון פרסם כתב העת היוקרתי Death Studies מחקר שנעשה בארץ בקרב משפחות תורמי איברים, והשווה בין משתתפי קבוצות תמיכה ובין אלה שלא.
מהם ממצאי המחקר?
במחקר נמצאה מידה גבוהה של "צמיחה פוסט טראומתית" בקרב המשתתפים בקבוצות התמיכה בהשוואה למי שלא השתתף. משתתפי הקבוצה נוכחו שהם יכולים לסמוך על אנשים אחרים בעתות מצוקה במידה רבה יותר מאלו שלא השתתפו בקבוצות.
כמו כן, משתתפי הקבוצה נמצאו כבעלי תחושה חזקה יותר של קרבה לאחרים, מוכנים יותר לבטא את רגשותיהם, חשים חמלה רבה יותר לאחרים, משקיעים יותר ביחסים בין אישיים. כמו כן, נמצא כי הם שינו את סדרי העדיפויות שלהם בחיים, ועכשיו הם בעלי הערכה רבה יותר לגבי החשיבות והערך של חייהם שלהם.
למה אנשים רצו להשתתף בקבוצות מלכתחילה?
מהמחקר עולה כי המשתתפים פירטו מה הקבוצה נותנת להם: "קבוצת אנשים שמבינים אותי", "הזדמנות להזכיר את היקיר/ה שאבדתי ולדבר עליו", "הבנות ותובנות על המצב שלי/של משפחתי", "כלים להבין את המצב שלי יותר טוב".
ד"ר תמר אשכנזיעוד ציינו המשתתפים כי בקבוצה, עלו המלצות על רעיונות חדשים להתנהלות ואמרו כי "הקבוצה משפרת את מצב הרוח שלי", "קיבלתי תשובות לשאלות הטרידו/מטרידות אותי", "הקבוצה מרגיעה אותי, נותנת לי כוחות להמשיך".
אנשים שלא השתתפו בקבוצות אמרו כי: "אין לי צורך בקבוצה" או שהמיקום הזמן לא התאימו להם.
ד"ר תמר אשכנזי, מנהלת המרכז הלאומי להשתלות, מנחת קבוצות תמיכה למשפחות שכולות ומחברת הספר "אבל - היום שאחרי"
