במהלך מלחמת לבנון השנייה קרס בניין על טנק מסוג מרכבה 4. מפקד הטנק, רון ויינרייך, שבאותו רגע תצפת על צריח הטנק, היה היחיד שספג את המכה. ויינרייך, בוגר קורס מד"א בעברו, מייד תרגם את הכאבים שחש, לפגיעה קשה בעמוד השדרה, וידע שלא יחזור ללכת.
"זה היה באחד הכפרים, במהלך תמרון של הטנק, מבנה בטון התמוטט עלינו באופן ישיר, וזה שבר לי את הגב", הוא מתמצת את רגעי הפגיעה ששינתה את חייו. "באותו רגע ידעתי שנפגעתי קשה, והמחשבה הראשונה שעברה לי בראש, ככה כשאני עוד בתוך הטנק, זה איך אני הולך ללבוש מכנסיים בבוקר? מיד אחרי זה תכננתי בראש מתקן שיעזור לי לפתור את הבעיה הזו. ואז הטען שלי התחיל לצעוק 'הוא מת' — וחזרתי למציאות".
3 צפייה בגלריה
עמותת "ריסטרט" מנסים לייצר פיתוחים טכנולוגיים
עמותת "ריסטרט" מנסים לייצר פיתוחים טכנולוגיים
פרוייקט ייחודי ליצירת פתרונות טכנולוגיים עבור פצועי צה"ל, הנקרא "Makers for Heroes"
(צילום: יאיר שגיא)
בדיוק כפי שויינרייך שיער, כתוצאה מהפציעה פלג גופו התחתון שותק לגמרי, ומאז, כבר 15 שנה, הוא מתנייד בכיסא גלגלים וחולם לישון ללא כאבים. "כל אדם שיושב שעתיים מול מחשב, כשהוא קם מהכיסא כואב לו הגוף והוא חייב להתמתח. אני יושב 14 שעות ביום בלי יכולת לקום ולהימתח. יש לזה השלכות ארוכות טווח: הגוף תופס צורה מכופפת, הפוך מגוף של רקדן זקוף שמאמן את שרירי הגוף, יציב, ראש מעל הכתפיים. אני כל יום מתאמן על היציבה, אבל זה פשוט לא מספיק אל מול השעות שבהן אני מכופף. עם השנים הבנתי שהדבר שאני זקוק לו יותר מכל זה מכשיר שיעזור לי לייצב את הגוף בשעות שאני לא יכול, כדוגמת זמן השינה. אם אני ישן 8 שעות, המערכת תעצב את הגוף שלי בתנוחה הנכונה כדי שיהיה קונטרה למהלך היום. ניסיתי בבית לשים כריות וכאלה אבל זה לא עבד".
כדי ליישם את הרצון הכל כך בסיסי הזה, נכנסה לתמונה עמותת "ריסטרט" הפועלת למען החזרת פצועי צה"ל למסלול החיים. בחודש האחרון יצא לדרך פרוייקט ייחודי ליצירת פתרונות טכנולוגיים עבור פצועי צה"ל, הנקרא "Makers for Heroes". הפתרונות שיפותחו במסגרת הפרויקט הזה אמורים לשנות את חייהם של פצועי צה"ל כדוגמת רון ויינרייך.
3 צפייה בגלריה
עמותת "ריסטרט" מנסים לייצר פיתוחים טכנולוגיים
עמותת "ריסטרט" מנסים לייצר פיתוחים טכנולוגיים
"עושים פה דברים פורצי דרך". משתתפים ביום בו הוצגו ההמצאות שבדרך
(צילום: יאיר שגיא)
אנחנו נפגשים במתחם "ירוק" שבמועצה האזורית עמק חפר, ליום מרוכז שבו מוצגים שלל פתרונות כאלה. 12 שעות רצופות, 25 צוותים, מעל ל-200 מתנדבים, כולם כאן במטרה לייצר פתרונות טכנולוגיים לאתגרים של פצועי צה"ל. בתוך המתחם מתרוצצים אנשים בין מכונות הדפסה תלת ממדיות, חדר מחשבים וחדר סימולטורים. בין המתנדבים ניתן לראות מהנדסים, מתכנתים, מעצבים, רופאים ועוד. מיטב המוחות שיוכלו להמציא המצאות שאיש לא חשב עליהן בעבר.
"אחרי צוק איתן, בזמן שהקמתי סטרטאפ משלי, התחלתי להתנדב בבתי חולים", מספרת שושי רושנבסקי, יו"ר העמותה. "יחד עם חברים יזמים מהעולם העסקי וחברים שלי, פצועים מצוק איתן, הבנו שהשימוש בטכנולוגיה יכול ממש לעזור לנכי צה"ל להתפתח ולהתחבר בחזרה לחיים שמחוץ לפציעה. מייד אחרי זה הקמנו את 'ריסטרט'. התחלנו את התוכנית ב־2016, ראינו שהיא עובדת ואז אחרי שנתיים הבאנו פצועים מצבאות ארה"ב וצרפת לאירוע גדול בארץ עם מיטב הארגונים, כולל רפא"ל, בנק הפועלים סטרטסיס, אורבס, תומר,זינגר ושירותי הביטחון. עם השנים הרמה רק עולה ועולה, האנשים הכי מוכשרים במדינה מגיעים להתנדב. בסוף עושים פה דברים פורצי דרך".

טכנולוגיה משנה חיים

הצוות של רון ויינרייך מורכב ממתנדבים של חברת "זינגר מחשוב ובקרה". "זו השנה הרביעית שאנחנו משתתפים בפרויקט", משוויץ בחיוך המתכנת ישי ישראלי. "רון סיפר לנו מה בדיוק הבעיה שלו ומה הוא בדיוק רוצה. ישבנו וחשבנו בינינו, העלינו כל מיני רעיונות. די בהתחלה הבנו שאנחנו רוצים לעשות גם מזרן וגם כרית".
אין כבר דבר כזה? "אין פתרון כזה, לא קיים. חיפשנו דברים קיימים ולא מצאנו כלום. רוב האנשים שמגיעים ליום הזה של 'ריסטרט', יש להם בעיה ייחודית. כדי לתת פתרון לבעיה בעולם העסקי, נדרשת קבוצה גדולה שסובלת מאותה בעיה. התחלנו לבנות מאפס. עכשיו אנחנו בשלב הפרוטוטייפין - מביאים את נכה צה"ל, מראים לו לאן הגענו במודל ובודקים האם הוא עובד עליו, האם הוא מרוצה, מה טוב, מה רע, האם זה נוח לו. זה ראשוני אבל הוא אומר שזה הכיוון וזה מספיק לנו להיום".
ליד שולחן המתכנתים יש ספה ועליה מזרן מתנפח וכרית. אל שניהם מחוברים עשרות חוטים שאמורים להתחבר אל רון במהלך השינה. "זה מזרן ששתולות בו הרבה כריות קטנות", מסביר ישראלי. "המזרן לומד את המנח של רון ובהתאם מנפח את הכריות באזורים מאוד מסוימים. אם הוא שוכב על הגב זה עובד ומנפח את המקום בנקודה מאוד ספציפית".
נו רון, אתה בדרך להגשמת חלום? "חד משמעית, ולא רק אני. כל אדם על כיסא גלגלים אמר לי בתחילת היום 'וואו, איזה רעיון מעולה'. הטכנולוגיה הזו משנה חיים ונולדה לצורך מאוד ספציפי שאני חי אותו. זה מהדברים שתמיד שואלים איך לא עשו את זה קודם".

להחזיר את התקשורת

ליד הקבוצה של רון ויינרייך נמצאת הקבוצה של נדב שמואלי, המורכבת מאנשי צוות של בנק הפועלים. הוא, אמנם, לא נמצא פיזית, אך תמונה שלו תלויה בגאון מעל שולחן של עשרה מתכנתים שלא מזיזים אף חלק בגוף מלבד האצבעות על המקלדת, מתקתקים במהירות האור, כאילו מאחוריהם מאיימת להתפוצץ פצצת אטום. שמואלי (32) התגייס ליחידת מודיעין מסווגת. במהלך השירות נפצע אנושות בתאונת דרכים קשה והיה מחוסר הכרה במשך שנה וחצי. כשהתעורר גילו הוא ובני משפחתו כי התאונה הותירה אותו משותק בחצי גופו השמאלי, ללא יכולת דיבור אך עם שמיעה והבנה של העולם.
מאז הוא מסתובב עם מחשב טאץ' שמשמש לו פה ואוזניים, ובעזרתו הוא מתקשר עם העולם. אך יכולות המכשיר החכם מוגבלות ואינן מכסות את כל מחשבותיו של שמואלי. "הייתה לנדב מערכת מבוססת מבט, שדרכה הוא יכול היה לבצע פעולות", מספר עדי גליקמן, ראש הצוות מטעם החטיבה הטכנולוגית של בנק הפועלים. "המערכת הזו הפסיקה לעבוד כי ההורים שלו, שהיו מתקשרים איתו דרך המערכת, נפטרו ומאז הוא לא משתמש בה כבר שנתיים. הוא מבין מה מדברים איתו, מזהה, הוא פשוט לא יכול ליזום תקשורת בעצמו, יכול לענות רק ב"כן" ו"לא" ולהזיז יד אחת ורגל אחת. מתקשרים איתו רק על ידי הנפת יד שאומרת כן ורגל שאומרת לא. יש סביבו צוות מטפלים שנמצאים איתו 24 שעות, אבל עדיין הוא לא יכול לתקשר עם העולם מעבר למה שהמטפלים עושים עבורו".
אז מה בתוכנית שלכם? "בחרנו כל מיני כלים שכבר קיימים. בעבר עשו לנדב מערכת שעוקבת אחרי המבט שלו כמו שסיפרנו, אבל הוא איבד לאט לאט את יכולות המבט. אז אנחנו הולכים לתכנת לו כלי נוסף שעוקב אחרי תנועת היד כדי לבצע פעולות במחשב על ידי תוכנה ייעודית. היא תוכל לדבר במקומו, להפעיל דברים, לבצע פעולות במסך. פגשנו את נדב מספר פעמים והבאנו את החברה שעבדה איתו בעבר על המערכת מעקב־מבט, וחידשנו את הפעילות. אפילו הוצמדה לו סטודנטית לקלינאות תקשורת שעוזרת לו להחזיר את יכולות המבט".
איך המערכת הזו בדיוק תפעל? "אנחנו משתמשים ביכולות פיתוח תוכנה של עיבוד תמונה", מסביר מתכנת אחר,ערן פייט. "בזכות מצלמה שתופנה לנדב נזהה תנועות יד, פנים, מתי הוא מכוון את האצבעות, ובזכות מעבדי תמונה תופעל תוכנה שתהפוך לקול שלו. נייצר לו תקשורת בלי שהוא בכלל מתקרב למחשב".
נדב לא יכול היה להגיע ליום המרוכז כי כמות גדולה של אנשים סביבו יכולה להזיק לו. במפגש הבא של הקבוצה הם ייפגשו בביתו ויחברו אותו למכשירים שכנראה ישנו את חייו.

מדדו את כל הבית

נוי שרף־אברהם (29) היא צעירה אנרגטית, בוגרת תואר במדעי הרפואה. קשה להבחין בנכות שלה ממבט ראשון. רק כאשר היא רוצה לקום מהכיסא, אחד מחברי הקבוצה שלה מביא את הקביים שבלעדיהם היא לא יכולה לזוז מטר. לצד השולחן של שרף־אברהם עומד סולם ענק מתכתי שממנו נופלות שתי רצועות שמתחברות למעיין ערסל ביוני מוזר. המכשיר המגושם יהפוך בעוד מספר חודשים לפיתוח מהודק, בטיחותי ויפה למראה, שבעזרתו תוכל לבצע דבר בסיסי לכולנו – הכנת אוכל.
"לפני 9 שנים הייתי קצינה ב־8200 ובאחת מהפעילויות עברתי תאונה קשה", היא משתפת. "קיבלתי מכה בגב שבמרוצת השנים התפתחה למחלה בשם פיברומיאלגיה, תסמונת של כאב כרוני מפושט שנפרש על פני מקומות רבים בגוף בצירוף עייפות. לקח שנה עד שהבינו את ההשלכות של הפגיעה שלי ורק אז העבירו אותי לאזרחות. הכאב ממש החמיר, עד שהייתי צריכה קביים כדי להתנייד ממקום למקום. מאז אני מתקשה לעמוד הרבה זמן וללכת הרבה".
3 צפייה בגלריה
נוי שרף
נוי שרף
"לקח שנה עד שהבינו את השלכות הפגיעה שלי". נוי שרף־אברהם
(צילום: יאיר שגיא)
למה בעיקר הפגיעה מפריעה? "הרבה עצמאות, הלכה בגלל זה. בישול, עמידה במטבח. הצוות פה הולך לפתור את בעיית העמידה הממושכת".
בסביבתה של נוי התקשו לעכל את הבשורה שהיא נכה. אט אט ההורים שלה ניתקו איתה קשר ועד צירוף הקביים לחייה התקשו להכיר בבעיה שלה. "ההכרה בסיטואציה שלי לא מובנת מאליה כי בלי הקביים לא רואים שאני נכה", היא מנסה להסביר את המורכבות. "היה הרבה קושי בסביבה האישית שלי לקבל את הסיטואציה. ההורים לא היו בקטע ובריסטרט קיבלתי מנטור שעזר לי לשתף אותם ולהסביר להם עם מה אני מתמודדת. זה חידש לי את הקשר עם ההורים ומאז אני מעריצה גדולה של ריסטרט. השנה המנכ"ל של ריסטרט ניב עפרון התקשר שאל אם אני צריכה משהו. בהתחלה ישר אמרתי לו לא, שיש אנשים שצריכים יותר עזרה ממני, אבל אז הם אמרו לי לחשוב על זה ועזרו לי לכוון לבעיה מסוימת ואז הגענו לצוות שפה".
זו הפעם הראשונה שחברת "ראדוור" שעוסקת בסייבר חוברת לפרויקט של ריסטרט, אבל מה שבטוח — זו לא הפעם האחרונה. "לפני שניגשנו לבניית המוצר התחלנו בשיחות עם נוי כדי להבין מהם הצרכים, המגבלות, הסביבה שבה היא חיה, מה המגבלות של הסביבה". מסביר דורון, הלידר של הצוות. "גייסנו מהנדסים, מעצבים. הפתרון הוא לא מה שאת רואה פה. הוא יהיה מבוסס על סולם שכרגע מייצרים לנו. אחרי שגילינו את הבעיה באמצעות מהנדסים חיפשנו פתרון, מצאנו אותו והתחלנו לבנות אב טיפוס. פנינו ליצרנים כי רצינו שהפתרון יהיה זמין לא רק לנוי שהיא מקרה מייצג, אלא לכל מי שלא מצליח לעמוד על הרגליים לאורך זמן".
נוי: "הם מדדו לי את כל הבית כולל גובה השיש והמרחק של הכיור. בעיניי זה פתרון מושלם. לא דמיינתי אותו בראש. הם באו נקיים, ראו סיטואציה מאפס ופשוט מצאו פתרון".
מה אני רואה פה בעצם? "ערסל שתלוי על סולם. הוא ממש מתכוונן, אפשר להכניס ידיים רגליים ואז לשנות את הגובה שלו, להתקרב ולהתרחק. הוא יחזיק אותי באוויר וככה אוכל לעמוד לאורך זמן ולהכין לעצמי אוכל, פעולה קטנה שתשנה לי את החיים".