בבוקר 7 באוקטובר חזר רס"ל (מיל') אור שיזף, חפ"ק מ"פ שנפצע ממטען בעזה, מריצה של 26 ק"מ. "עכשיו הספורט שלי הוא פיזיותרפיה במטרה לחזור לספורט האמיתי שאני עושה". לא רחוק משיזף נמצא גם סגן רותם, קצין הנדסה, שהגיע למרכז הרפואי סורוקה מורדם ומונשם לאחר שנפגע מירי RPG בעזה. כמו במקרה שלהם, כל מסוק שנוחת בלב המדשאה הענקית בחזית סורוקה מכניס את כולם לדריכות.
מתחילת הלחימה ועד אתמול טופלו בסורוקה 2,503 פצועים, מהם 800 אזרחים והיתר חיילים. כ-270 פצועים הגיעו במצב קשה ואנוש ועוד כ-300 פצועים בינוני. לצד סיפורי ההצלחה והשיקום, יש לא מעט חיילים ואזרחים פצועים שייאלצו להמשיך לחיות בלי יד או רגל. ד"ר אסף אקר, מנהל היחידה לטראומה אורתופדית בסורוקה, מעיד ש-80% מהחיילים הפצועים מעזה מגיעים עם פציעות גפיים עליונות ותחתונות. בסרטון הבא: יום בסורוקה - הניתוחים, המלחמה על חיי הפצועים והשיקום.
פצועים מהלחימה בסורוקה והרופאים שנלחמו להציל להם את הגפיים
(צילום: גלעד ילון)
"לצערנו, יש הרבה קטיעות שנגרמו בשטח או שנאלצנו לעשות, כי אי אפשר היה להציל את הגפיים. הרבה מטופלים איבדו גפיים במלחמה הזאת, ואני חושב שכל אחת ואחד מהם מלמד אותי בכל פעם מחדש שיעור לחיים על איך להתמודד עם קושי", מספר ד"ר אקר, "הם פשוט אנשים אמיצים, חזקים ומדהימים שמתמודדים בצורה מעוררת השראה עם מצב מאוד קשה".
איך מבשרים לפצוע שמתאושש או מתעורר שהוא נאלץ להיפרד מיד או רגל?
"אין ספק שזה אף פעם לא קל לעשות את השיחה הזאת. אבל אני אומר לעצמי שכמה שזה אולי קשה לי, המטופל והמשפחה שלו זה המרכז והם אלו שמקבלים את הבשורה הקשה. אני זה שלצערי צריך למסור אותה לפעמים, אבל אני לא העניין פה".
זמן פינוי הפצועים הוא קריטי, ולכן חיילים רבים במצב קשה מוטסים במסוק לסורוקה ומגיעים בפחות משעה לטיפול, מה שבדיעבד הציל לא מעט חיים: "זמני הפינוי במלחמה הזאת הם כה מהירים. מעולם לא היו בשום היסטוריה של רפואה צבאית כאלו זמני פינוי מהירים מהשטח עד לבית החולים", אומר ד"ר אקר, "זה מאפשר לנו לטפל בהם בצורה הרבה יותר טובה".
ד"ר אסף אקרצילום: דוברות סורוקהד"ר אקר מתייחס גם לדיווחים על כך שפעולות חסימת עורקים גרמו לא אחת לאיבוד גפיים: "כל ההשפעה של ח"ע מאוד רלוונטית. אין לי שום ספק שכל חוסם עורקים שהונח בשטח הציל חיים של פצועים. זה נכון שלפעמים מחיר הצלת החיים הוא איבוד גף, אבל זה מאוד נדיר שזה קורה בגלל השפעת הח"ע". עוד מספר אקר שגורמי הפציעות העיקריים בשטח הם המתאר הקרבי, "זה פיצוצים, הדף, ירי ישיר ורסיסים".
סגן רותם: "חיילים פצועים לא צריכים מבטים מרחמים ולא שישאלו אותם מיליון פעם אם הם צריכים עזרה. תשאלו אותם מה שלומם, כמו שאתם שואלים בן אדם רגיל כי אם הם לא מרחמים על עצמם, הם בטח לא צריכים שתרחמו עליהם"
פרופ' גילברט סבג, מנהל החטיבה הכירורגית בסורוקה, מוסיף שחלק גדול מהפציעות מורכבות וקשות יותר ממלחמות ישראל הקודמות. "אני חושב שהשיא היה 12 פצועים קשה ביממה", מספר פרופ' סבג. החטיבה הכירורגית שהוא מנהל מכילה את כל המחלקות המנתחות כמו עיניים ואורתופדיה וכל מה שצריך כדי לספק מענה היקפי לפצועים מסביב לשעון בעזרת 400 אנשי צוות.
3 צפייה בגלריה
"מרגיש שאני מתקדם מאוד, מתגעגע לחברים בפלוגה". רס"ל (מיל') אור שיזף, מפצועי חרבות ברזל
(צילום: גלעד ילון)
את בטי ראיזנוב, אחות אחראית בחדרי הניתוח, אנחנו תופסים בין ניתוחים. היא נזכרת בבוקר המזוויע של 7 באוקטובר, "אף אחד לא הבין מה קורה. נחתו כאן מאות מטופלים על 11 חדרי ניתוח. רצנו כמו מטורפים בין החדרים לראות מה המצב של כל אחד. פצועים חיכו לניתוחים, זה היה משהו בסדר גודל ענק". ראיזנוב מספרת שבמקביל לטיפול בחיילים הפצועים, סורוקה עדיין מנהל שגרת טיפולים בתושבי הנגב, בלי קשר ללחימה, ולא תמיד זה קל, "לפעמים, מעבר לעומס הפיזי, יש הרבה עומס נפשי ואנחנו משתדלים להיות חזקים ולתת את כל מה שאפשר".
פרופ' אלדד זילברשטיין, מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית בסורוקה, מוסיף שמעבר לפגיעות הגפיים ניכר הרס של הרקמות. אחרי שהאורתופדים מקבעים את השברים, מגיע תורם של הפלסטיקאים לדאוג לכיסוי של הרקמות, העור והשרירים. במחלקה שלו עברו עד כה מאות פצועים, בהם עשרות שנפגעו באופן משמעותי. "אנחנו לוקחים רקמות ממקומות אחרים, כדי שאותו שבר יוכל להתרפא, ואותה רגל או יד תוכל להמשיך לתפקד".
פרופ' זילברשטיין מסביר שאם לא יינתן כיסוי ראוי לאיבר, הוא עלול להזדהם וכך גם העצם - מה שעלול להוביל לפגיעה נוספת, "אלו פציעות קשות שדורשות אשפוז ממושך בטיפול נמרץ והרבה ניתוחים חוזרים". בין החיילים הפצועים, המשפחות והרופאים נמצאות בסורוקה ובבתי החולים האחרים ברחבי הארץ גם חיילות ר"מ 2 שדואגות לכל צורכי המשפחות וגם לתמיכה רגשית לכל אורך האשפוז.
השיקום - תהליך לכל החיים
רס"ל (מיל') אור שיזף סובל מריסוק בעצמות ומפציעות רסיסים. הוא הובהל לסורוקה עם שבר פתוח, ועכשיו הוא נחוש לנצח בקרב השיקום. כל בוקר שלו מתחיל בפיזיותרפיה. תרגילים שבהם מלמדים לעבוד מחדש עם הגפיים שנפגעו, "אני מרגיש שאני מתקדם מאוד, כבר עכשיו היכולות שלי הן הרבה יותר ממה שהיו לפני שבועיים וגם יותר ממה שהיו אתמול". הוא מספר על הגעגוע לפלוגה שלו, "אני רוצה שישמרו על עצמם בפנים. אני רוצה גם למסור תנחומים למשפחות של החברים שנהרגו באותו אירוע ובעיקר בגדוד, אני מאוד מתגעגע".
סגן רותם, קצין הנדסה, סבל מרסיסים ומכוויות בעקבות פגיעת ה-RPG. "בהתחלה חשבתי שאני בקומה. לא ראיתי, לא יכולתי לדבר, כן הרגשתי. חזרתי להכרה רק ב-22:00 בלילה באותו יום". הדבר הראשון ששאל היה איפה החייל שהיה איתו באותו אירוע: "כשהתעוררתי לגמרי שמחתי שאני חי, שהמשפחה שלי מסביבי. לא היו לי מחשבות על הפציעה, רק שמחתי שאני שלם ושכל האיברים במקום".
עד לפני שבועיים לא יכול היה לדרוך על הרגל, אבל כעת הוא מתקדם ומתאושש בקצב מרשים, וכבר מסוגל להסתובב לבדו על קביים. "לפי מה שהרופאים אומרים, הקדמתי את קצב ההחלמה ב-250%", הוא מספר.
ד"ר אסף אקר: "שואלים אותי לפעמים 'תגיד זה לא קשה לך לעבוד רצוף הרבה שעות? זאת הזכות שלי לעשות את זה. כמו שיש אנשים שהמילואים שלהם להילחם בעזה - אז אלה המילואים שלי"
"חיילים פצועים רוצים את העצמאות ולעשות את הדברים לבד. הם לא צריכים מבטים מרחמים ולא שישאלו אותם מיליון פעם אם הם צריכים עזרה. תשאלו אותם מה שלומם, כמו שאתם שואלים בן אדם רגיל כי אם הם לא מרחמים על עצמם, הם בטח לא צריכים שאתם תרחמו עליהם".
3 צפייה בגלריה
"עכשיו הספורט שלי הוא פיזיותרפיה". רס"ל (מיל') אור שיזף, מפצועי חרבות ברזל
(צילום: גלעד ילון)
השיקום הוא תהליך ארוך ומורכב. "פציעה היא שנייה מהחיים. הטיפול לוקח שעות, ימים, שבועות לפעמים. אבל השיקום זה הקטע המשמעותי והוא נמשך לכל אורך החיים שלהם, זה לא נגמר אף פעם ובלי זה אף אחד לא יחזור לתפקוד", אמר ד"ר אקר.
ואיך הוא מצליח לתפקד תחת הלחץ והעומס הזה? "שואלים אותי לפעמים, 'תגיד זה לא קשה לך לעבוד רצוף הרבה שעות?'", אומר ד"ר אקר, "זאת הזכות שלי לעשות את זה. כמו שיש אנשים שהמילואים שלהם להילחם בעזה - אז אלה המילואים שלי".
