מורן ארד, בת 40 מאשקלון, מדריכת פילאטיס, גילתה שהיא חולה בסרטן השד לפני שמונה שנים. "עברתי כריתה מלאה של החזה, כולל כל הטיפולים הדרושים, כימותרפיים וביולוגיים, וגם כמה ניתוחים", סיפרה באולפן ynet. "לצערי, בשלוש השנים האחרונות הסרטן הלך והחמיר, מעבר לשד הוא התפשט לעצמות, לכבד ושלח גרורות למוח".
התרופה שמחזיקה אותה כיום היא אנהרטו – שאינה בסל התרופות. "לי אין ביטוח פרטי. בזכות 'חברים לרפואה' שמימנו לי את הטיפולים הראשונים, הצלחתי לקבל ארבעה טיפולים, והיה שיפור משמעותי בזכות הטיפולים האלה. רואים בצילומים שעשו לי איך חלק מהגרורות נעלמו. זה מאוד משמעותי בשבילי, אבל מימנו לי רק ארבעה טיפולים, וכרגע אני בהולד. אני מחכה לתשובה מוועדת חריגים, אין לי אפשרות לממן את זה לבד באופן פרטי". צפו בריאיון המלא:
"הרבה תרופות נשארות מאחור". הקרב על סל התרופות
(צילום: ליאור שרון)
מורן ארד לא לבד במערכה נגד הסרטן וחולים רבים מחכים בכליון עיניים לאישור סל התרופות בחודשים הקרובים. בכל שנה מתפרסמות רשימות התרופות החדשות שמועמדות להיכנס לסל. אלא שהתקציב מוגבל, והמשמעות היא שחולים רבים נותרים ללא נגישות לטיפולים מצילי חיים. השנה, על רקע הקיצוצים הרוחביים והמלחמה, גוברים החששות שהתוספת לסל תפחת מ-650 מיליון שקל ל-550 מיליון. סל התרופות הישראלי, שהיה ידוע כאחד הנדיבים בעולם, נשחק מאוד בשנים האחרונות. תקציבו קפא ומנגד מציגה תעשיית הפארמה פריצות דרך ותרופות חדשניות ומצילות חיים - שמצריכות מימון ציבורי בשל עלותן הכבדה.
פרופ' עידו וולף, מנהל המערך האונקולוגי באיכילוב ויו"ר המועצה הלאומית למניעה, אבחון וטיפול במחלות ממאירות, מתאר את המציאות: "יש חדשות טובות, יש המון תרופות טובות שמפתחים, שנכנסות ויכולות לעזור מאוד מאוד לחולים. הבעיה היא שהתרופות האלו יקרות, יש הרבה מהן, והרחבת הסל בכל שנה לא מספיקה. בכל שנה צריך להרחיב את הסל כנראה בסביבות מיליארד שקלים, אבל הרחיבו אותו רק ב-600-500 מיליון שקלים בכל שנה בשנים האחרונות. מה שאומר שבכל שנה יש לנו הרבה תרופות שנשארות מאחור".
לדבריו, הרשימה האונקולוגית הנוכחית כוללת קרוב ל-90 תרופות והתוויות, ומתוכן "במקרה הטוב 15-10 ייכנסו. מה עם כל השאר? יש כאן בעיה קשה של נגישות לחולים. מי שיש לו ביטוח פרטי - מסודר. אבל האם אנחנו רוצים להיות מדינה שבה רק מי שיש לו ביטוח פרטי מקבל טיפול"?
פרופ' עידו וולף צילום: מירי גטניו, דוברות איכילובמעבר להשלכות המיידיות על מטופלים, פרופ' וולף מזהיר מפגיעה אסטרטגית: "עד היום ישראל נתפסה כמדינה חדשנית שנותנת תרופות בקו הראשון. אם אתה לא נותן תרופות בקו הראשון ואתה דוחה עוד ועוד – ככה מסתכלים עליך בעולם. נגיע למצב שבו יתפסו אותנו כמדינת קו שני ושלישי, לא נקבל תרופות בזמן ולא מחקרים לחולים. זו סכנה אמיתית לאיך תיתפס הרפואה בישראל בעוד חמש או שש שנים".
"בזכות התרופה חזרתי לחיים"
פרופ' וולף מתאר את מצבם המורכב של החולים שמחכים למזור: "יש לי חולה דומה למורן, שכבר שנה נוטלת אנהרטו ולא אושרה בוועדת החריגים, והיא בשלב של מכירת בית בשביל התרופה. זה המצב. אנהרטו יכולה לעלות שליש מכלל התקציב האונקולוגי. זו תרופה נהדרת, מצוינת, שמצילה חיים, אבל לא בטוח שתיכנס, כי יש תרופות אחרות שדורגו לפניה. השמיכה קצרה והסל פשוט לא מספיק".
לדבריו, זו לא תרופה שמוסיפה שבועיים לחיים, אלא טיפול שמאריך משמעותית את ההישרדות ומחזיר מטופלים לתפקוד כמעט מלא. "אנחנו רואים מול העיניים חולים שנאלצים למכור בתים, לקחת הלוואות. ועדת הסל עושה מה שהיא יכולה, אבל בסוף – הכסף לא מספיק.
מורן מתארת את התחושות: "התרופה הזאת שינתה לי את החיים. לפני ארבעה חודשים לא הצלחתי לקום מהמיטה. בזכות התרופה הזאת חזרתי לחיים – ללכת, לתפקד, לצאת החוצה, לראות אנשים. אני לא יכולה לתאר כמה הטיפול הזה משמעותי עבורי. כרגע לא לקבל אותה – זה המון חרדות שאני לא זקוקה להן בנוסף למצב הרפואי שלי. תסכול, המתנה, חוסר ודאות – יאשרו או לא יאשרו?"
פרופ' וולף מסכם: " המדינה צריכה להחליט אם היא רוצה להיות מדינה שבה רק בעלי ביטוח פרטי מקבלים טיפול, או מדינה שנותנת רפואה מתקדמת לכולם. אנחנו הולכים ונשחקים".
