בשיתוף חברת פייזר, ללא מעורבות בתכנים
צפו בפאנל המלא:
למה אנחנו עייפים מחיסונים, ואיך זה מסכן את הבריאות של כולנו?
(אולפן ynet)
בעידן שבו המידע זמין בלחיצת כפתור – אך לא תמיד מהימן – עייפות החיסונים הפכה לתופעה מדאיגה שמעסיקה רופאים, אנשי בריאות הציבור ומקבלי החלטות. בפרק הפודקאסט "זה ויראלי", שוחחה המנחה אלכסנדרה לוקש עם פרופ’ אילן יונגסטר, מומחה למחלות זיהומיות בילדים ומנהל המרכז לחקר המיקרוביום במרכז הרפואי שמיר, על הירידה בהיענות לחיסונים – והשלכותיה.
מה זה בעצם "עייפות חיסונים"?
"זו תגובה טבעית לעודף מידע. אנשים חווים הצפה – בין אם זה מידע אמיתי או מידע שגוי – ובשלב מסוים פשוט נמאס להם לשמוע על חיסונים. הם מעדיפים להתעלם, לא לקרוא, לא לשמוע. זה גורם לריחוק גם אצל הרופאים, גם אצל הקהל הרחב".
וזה משפיע גם על התחסנות?
"בוודאי. אנשים מתרחקים מהמידע, ואז לא מקבלים החלטות נכונות. גם אם יש חיסון שהם כן צריכים – הם פשוט לא יתחסנו, כי הם לא מעודכנים, או כי הם כבר עייפים מהנושא."
כלומר, זה לא בהכרח נובע מהתנגדות אידיאולוגית?
"נכון. זו לא התנגדות כמו שאנחנו מכירים מ'מתנגדי חיסונים' – זו עייפות, ריחוק, בלבול. אנשים שואלים את עצמם: מה נכון? למי להאמין? זה נובע מחוסר בהירות".
אי זה בא לידי ביטוי בשטח?
"ראינו את זה ממש לאחרונה בטקסס – הייתה שם התפרצות קשה של חצבת, מחלה שנחשבה כמעט מודרת. מאות ילדים נדבקו, כמה מהם נפטרו. וזו לא רק הבעיה של הילדים הלא-מחוסנים – גם ילדים שכן חוסנו עלולים להידבק אם אין סביבה עם חיסוניות עדר".
וזה קורה גם בארץ?
"כן. גם בישראל אנחנו רואים ירידה מסוימת – לא דרמטית, אבל כן עקבית. ירידה של כמה אחוזים בחיסונים שגרתיים בילדים, וגם בחיסונים כמו שפעת וקורונה. זה משמעותי, במיוחד כשמדובר במחלות מדבקות."
איזה קבוצות נפגעות מזה יותר?
"יש שתי קבוצות עיקריות: קבוצה אחת זו קהילות דתיות שלא מתחסנות מטעמים אידיאולוגיים או אמוניים. הקבוצה השנייה היא חילונית-ליברלית, שיותר עוסקת בזכויות הפרט, חופש בחירה, ופחות סומכת על המלצות הממסד".
כמה מזה נובע מאובדן אמון בעקבות הקורונה?
"הרבה. הקורונה הייתה טראומה בריאותית עולמית. ההנחיות השתנו כל הזמן, אנשים קיבלו מסרים סותרים, ואז הגיע חיסון שפיתחו תוך חודשים. גם אם מדעית זה היה מוצדק, מבחינת הציבור זה הרגיש מהיר מדי. זו קרקע פוריה לפייק ניוז ולהפחדות".
אתה באמת חושב שזו הסיבה העיקרית?
"אני חושב שזה שילוב של דברים. גם עייפות, גם בלבול, גם משבר אמון. כשאתה לא יודע למי להאמין, ואתה מוצף במידע מכל כיוון – אתה פשוט לא עושה כלום. וזה המצב".
מה קורה כשהורים באים אליך עם השאלות האלה?
"אני תמיד מנסה לדבר בגובה העיניים. לא להטיף. להסביר. למשל, לגבי חיסון הקורונה: מסבירים איך נבנה תהליך הפיתוח, מה ידוע ומה לא, מה הסיכונים ומה היתרונות. ברגע שמדברים בכנות – רוב ההורים משתכנעים".
מה השמועה הכי נפוצה שאתה שומע מהורים?
"ש'לא עשו מספיק ניסויים', או ש'זה חיסון חדש מדי'. הרבה פעמים אני שומע גם על תיאוריות קונספירציה – ש'הכניסו לנו משהו לחיסון', או 'זה בשביל הכסף'".
וזה לא נכון, כן? אתה לא מקבל כסף על זה?
"חד משמעית לא. אף רופא בקהילה לא מקבל שקל על מתן חיסון. להיפך – זה לוקח זמן, מאמץ, לפעמים גם קונפליקטים מול הורים. אני עושה את זה כי אני מאמין שזה מציל חיים".
אתה גם מרצה בנושא?
"כן, אני מרצה בפני הורים, מורים, קהילות. חשוב להסביר – לא ממקום מתנשא, אלא בגובה העיניים. גם כשאני מציג נתונים – אני מראה מה יודעים, ומה עדיין לא יודעים. זה יוצר אמון".
ובינתיים – המחלות חוזרות?
"נכון. ראינו את זה בחצבת, בשעלת, גם בזיהומים חיידקיים. למשל, פנוימוקוק – שיכול לגרום לדלקת ריאות מסכנת חיים. אלו דברים שממש לא נעלמו".
אז אילו חיסונים בעיניך קריטיים במיוחד?
"חיסוני הילדות – כמו חצבת, חזרת, אדמת, שעלת, טטנוס, דיפטריה, פוליו – הם הכרחיים. בנוסף, בגיל המבוגר – שפעת, קורונה, שלבקת חוגרת. ויש גם את RSV – חיסון חדש יחסית, חשוב מאוד לתינוקות ולמבוגרים עם מחלות רקע".
חיסון RSV באמת כל כך חשוב?
"כן. זה נגיף שגורם לתחלואה קשה, בעיקר אצל תינוקות וקשישים. עד לאחרונה לא היה חיסון, היום יש. זה חיסון שמפחית אשפוזים, סיבוכים, ובמקרים מסוימים גם תמותה".
אז מה עושים כדי להחזיר את האמון?
"צריך לחזור לבסיס: רפואה בגובה העיניים. רופאים בקהילה צריכים לדבר עם המטופלים, לא לשפוט אותם. להסביר. להקשיב. וגם תקשורת – יש לה תפקיד חשוב: להבדיל בין מידע מבוסס מדע לבין שמועות חסרות בסיס".
ולסיום – אם היית צריך משפט אחד לשכנע מישהו להתחסן, מה היית אומר?
"לא רק שאתה מגן על עצמך – אתה מגן על הסביבה שלך. על ההורים, הסבים, הילדים. חיסון זה מעשה חברתי – של אכפתיות".
בשיתוף חברת פייזר, ללא מעורבות בתכנים
פורסם לראשונה: 12:06, 15.06.25
