כלפי חוץ, קשה לנחש מה מתחולל בחודשים האחרונים בין קירות ביתה של דניאלה (שם בדוי, כמו כל שמות ההורים והנערים בכתבה) ובתה שיר בת ה-13. רק טופס השחרור ממיון של דניאלה, לאחר שאושפזה כתוצאה מהתפרצות אלימה של בתה, רומז על הסערה שהתחוללה מאז ההידרדרות הנפשית של שיר לפני כחצי שנה: על החפצים שנשברו בהתקפי הזעם, על החרדות העמוקות, על ניסיונות הבריחה מהבית. "הסכנה בדלת", אומרת דניאלה, "שיר צריכה מסגרת שתדע להציב לה גבולות ותעזור לה".
בגילה הצעיר, שיר כבר הספיקה לברוח מהבית, וגם למסור את כתובתה לנער שלא הכירה. לפני כמה חודשים חלה הידרדרות חמורה במצבה הנפשית של שיר. "היא לא ילדה רעה", אומרת דניאלה, "אבל היא לא מבינה מה היא עושה". החרדות צפו, ועימן גם האלימות. ההתפרצות שהובילה את דניאלה למיון הייתה הקש ששבר את גב הגמל. לאחר היוועצות באנשי מקצוע דניאלה הבינה שלא נותרה לה ברירה, והיא חייבת למצוא עבור בתה מסגרת מתאימה - מחוץ לבית. "הבנתי ששיר צריכה להתאפס על עצמה במסגרת שתדע להציב לה גבולות ולעזור לה", אומרת דניאלה, "הבנתי שאני עצמי לא יכולה לטפל בה בשלב הזה. אם היא לא תגיע למסגרת יציבה - יקרה משהו חמור יותר".
3 צפייה בגלריה
"שיר צריכה מסגרת שתדע להציב לה גבולות ותעזור לה". אמהות משתפות את המצוקה הכואבת
(צילום: יובל חן)
חודשים חלפו מאז התקרית האלימה שבעקבותיה אושפזה דניאלה, אך למרות בקשות חוזרות ונשנות - לשיר לא נמצאה עדיין מסגרת מתאימה למצבה. בינתיים היא מתגלגלת בין מסגרות זמניות - "כמו שק תפוחי אדמה", מתארת דניאלה בכאב.
דניאלה, אמה של שיר: "הבנתי ששיר צריכה להתאפס על עצמה במסגרת שתדע להציב לה גבולות ולעזור לה. הבנתי שאני עצמי לא יכולה לטפל בה בשלב הזה. אם היא לא תגיע למסגרת יציבה - יקרה משהו חמור יותר"
הקשיים של שיר, תוצאה של בעיה התפתחותית שאובחנה כבר בשלב מוקדם, החלו בילדות - בעיות קשב וריכוז, קשיים בוויסות הרגשי, קשיים חברתיים. עם זאת, אומרת דניאלה, שיר היא "ילדה חכמה, שגדלה בסביבה תומכת ומאפשרת". גיל ההתבגרות הביא עמו צרור חדש של בעיות. ההתנהגות של שיר הפכה סיכונית יותר ויותר, חסרת גבולות. בחיפוש מתמיד אחר אהבה ותשומת לב, שיר החלה לפרסם תמונות של עצמה ברשתות החברתיות, חושפת את עצמה למי שעלולים לנצל את חוסר המודעות שלה לסכנות הטמונות בכך.
הבקשה הבהולה הוגשה למשרד הרווחה לפני חודשים ארוכים, אלא שאז התברר כי בפנימייה הפוסט-אשפוזית המתאימה למצבה של שיר, "בני ארזים", יש רשימת המתנה ארוכה. בינתיים, שיר שובצה ב"קורת גג" - מסגרת חירום המיועדת לילדים הזקוקים למסגרת באופן מיידי. "זה פתרון זמני ולא מותאם", אומרת על כך עו"ד נעם וילדר מהמועצה לשלום הילד, "מדובר בנערים ובנערות שזקוקים לטיפול אינטנסיבי יותר מזה שמוצע שם". ואכן, שיר לא החזיקה מעמד ב"קורת הגג" שאליה שובצה. היא הועברה למסגרת זמנית אחרת, ואחריה לעוד אחת. בכל מקום כזה שהתה ימים ספורים בלבד לפני שהצוות הרים ידיים. בשלב מסוים, הגיעה שיר למיון פסיכיאטרי. חוות הדעת של הצוות היתה ברורה: שיר זקוקה למסגרת שתתאים למצבה - פנימייה שתדע להתמודד עם קשייה וגם להעניק לה מענה פסיכיאטרי. אך רשימות ההמתנה הארוכות הותירו אותה בחוץ - ובמשרד הרווחה המשיכו להפנות אותה ל"קורות גג" זמניות.
"אמא, אנחנו מפחדות ממנו"
גם פנייה לבית המשפט לא עזרה בינתיים: במשרד הרווחה ביקשו להפנות את שיר למסגרת נוספת - גם היא זמנית. דניאלה לא מתכוונת לוותר: היא הופכת כל אבן ודופקת על כל דלת כדי לזעוק ולבקש שיימצא לבתה מקום בפנימייה מתאימה למצבה. היא עומדת על כך ששיר תשובץ ב"בני ארזים" - פנימייה בראשון לציון שבה שוהים ילדים עם בעיות נפשיות והתנהגותיות, ועשתה לה שם כאחד המקומות הבודדים בארץ שיודע להתמודד עם ילדים שמתמודדים עם בעיות פסיכיאטריות המשולבות עם הפרעות התנהגות. התור ארוך בהתאם. עד שיתפנה מקום, דניאלה חוששת שכבר יהיה מאוחר. "כל יום, כל דקה שעוברת ושיר בבית - זה פחד אלוהים. אני לא ישנה בלילות", היא מעידה, "אני מפחדת שמישהו ייתן לה קצת תשומת לב בחוץ, והלך עליי. אני מפחדת עליה".
3 צפייה בגלריה
בהיעדר פתרונות, בני נוער נותרים זמן רב יותר באשפוז פסיכיאטרי. ארכיון
(צילום: אביגיל עוזי)
שיר היא רק אחת ברשימה מתארכת של נערים ונערות הנותרים ללא מענה מתאים במסגרות הרווחה: הבעיות שלהם - שילוב של הפרעות פסיכיאטריות עם בעיות התנהגות - מורכבות מדי עבור רוב המסגרות שמציע משרד הרווחה. ב"בני ארזים" רשימת המתנה הולכת ומתארכת, וגם סניף נוסף של הפנימייה, שנפתח בשנים האחרונות בבאר יעקב, נמצא בתפוסה מלאה. כדי להתמודד עם הלחץ על המסגרות, מופנים הנערים והנערות בינתיים למסגרות הזמניות שאינן מתאימות עבורם.
ד"ר עמית שלו: "לפעמים האשפוז הפסיכיאטרי מתארך, כי ברווחה לוקח זמן למצוא מקום בפנימייה המתאימה, ואז אתה בדילמה: לשחרר הביתה - והרבה פעמים הבית לא מספיק 'מחזיק', ויש סיכוי להידרדרות, או להשאיר באשפוז פסיכיאטרי עד שתהיה השמה מתאימה. גם זה לא רצוי, כי באשפוז הפסיכיאטרי הילדים נחשפים למצבים קשים, וגם נוצר פקק - כי יש מטופלים אחרים שמחכים"
לדברי וילדר, לעתים בהיעדר פתרון מתאים הילדים מוצאים את עצמם באשפוז ממושך במחלקות הפסיכיאטריות, גם אחרי שהטיפול בעניינם הסתייים - פשוט כי אין מקום מתאים יותר שאליו הם יכולים להגיע. ד"ר עמית שלו, מנהל המערך לפסיכיאטריה של הילד בבית החולים הדסה עין כרם, מאשר את הדברים. "לפעמים האשפוז מתארך, כי ברווחה לוקח זמן למצוא מקום בפנימייה המתאימה", אומר שלו, "ואז אתה בדילמה: לשחרר הביתה - והרבה פעמים הבית לא מספיק 'מחזיק', ויש סיכוי להידרדרות, או להשאיר באשפוז פסיכיאטרי עד שתהיה השמה מתאימה. גם זה לא רצוי, כי באשפוז הפסיכיאטרי הילדים נחשפים למצבים קשים, וגם נוצר פקק - כי יש מטופלים אחרים שמחכים". שלו מזהה "היעדר הלימה בין הביקוש להיצע" המסגרות הקיימות. "יש לזה מחיר כבד", הוא אומר, "בני הנוער, המשפחות שלהם, החברה כולה משלמים את המחיר".
3 צפייה בגלריה
"בני הנוער, המשפחות שלהם, החברה כולה משלמים את המחיר". אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
גם שדא מתחננת שיימצא מקום לבנה, אדם בן ה-16, בפנימייה מתאימה למצבו. גם היא, כמו דניאלה, חוששת שכל יום מיותר של אדם מחוץ למסגרת מתאימה הוא פצצה מתקתקת. מאז שהידרדר מצבו הנפשי - על רקע סירובו ליטול את התרופות הפסיכיאטריות שסייעו לו כל חייו - אדם כבר הספיק לברוח מהבית ולתקוף את שדא, שמגדלת אותו לבדה, עד זוב דם. "הבנות שלי אומרות לי: 'אמא, אנחנו מפחדות ממנו'", אומרת שדא.
שדא, אמו של אדם: "ברווחה אמרו לי: 'זה לא מקרה חירום'. אם זה לא חירום - מה כן? מחכים שהוא יתעצבן על מישהו מחוץ לבית וייתן לו מכה, ואז הוא ילך לכלא אופק?"
מאז התקיפה, שדא מתדפקת על דלתות משרד הרווחה ומחלקת הרווחה בעיר מגוריה, לוד, כדי שידאגו להשמה מתאימה עבור אדם. אך גם היא נתקלת בתשובה זהה: כרגע, אין מקום בפנימיית "בני ארזים" - המקום שבו, היא משוכנעת, יצליח להשתלב ולחזור לתלם, גם זה של הטיפול התרופתי. יש לה סיבה לחשוב כך: אדם לומד בבית הספר המשתייך ל"בני ארזים", והשתלב שם היטב לאחר שלאורך שנים התקשה להשתלב במסגרות. בתקופה שבה למד בבית הספר וגם נטל את הטיפול התרופתי, הוא פרח - למד, הלך לחדר כושר. אבל עכשיו, עם ההידרדרותבמצבו הנפשי, שדא זקוקה נואשות לפנימייה שתצליח להחזיר אותו לתלם. אלא שהתשובה שקיבלה ממחלקת הרווחה בעיר מגוריה לוד זהה לזו שקיבלה דניאלה: אין מקום. "ברווחה אמרו לי: 'זה לא מקרה חירום'", אומרת שדא בכאב, "אם זה לא חירום - מה כן? מחכים שהוא יתעצבן על מישהו מחוץ לבית וייתן לו מכה, ואז הוא ילך לכלא אופק?", היא שואלת.
"קריסה של נער שאפשר היה להציל"
"המקרה של אדם חושף את כשלי הרווחה המערכתיים בטיפול בבני נוער עם מצוקה נפשית", אומרת ד"ר עו"ד שרון פרימור, שמייצגת את שדא במאבקה, "במשך חודשים עמדה העירייה מנגד, בעוד מצבו הנפשי מידרדר, ורק איום משפטי הניע אותה לפנות למשרד הרווחה כדי לשבצו במסגרת – מאוחר מדי. כעת אדם ניצב מול מציאות עגומה, המשותפת לילדים כל רחבי הארץ: היעדר מסגרות פנימייה מותאמות, רשימות המתנה בלתי נגמרות, ותוצאה אחת – קריסה של נער שאפשר היה להציל, אל תוך משבר נפשי חמור עוד יותר".
עו"ד ורד וינדמן, מנכ"לית המועצה לשלום הילד"המחסור לא חדש", מוסיפה מנכ"לית המועצה לשלום הילד, עו"ד ורד וינדמן, "המורכבויות הרגשיות-נפשיות של ילדי ישראל הפכו חמורות יותר, וההיקפים של הילדים שסובלים מהן גדלו מאוד, ועוד צפויים, ללא ספק, לגדול. המחסור הזה הוא לא מחסור חדש, אנחנו מתריעים עליו חזור ושנה מזה שנים ארוכות".
ד"ר עו"ד שרון פרימור: "כעת אדם ניצב מול מציאות עגומה, המשותפת לילדים כל רחבי הארץ: היעדר מסגרות פנימייה מותאמות, רשימות המתנה בלתי נגמרות, ותוצאה אחת – קריסה של נער שאפשר היה להציל, אל תוך משבר נפשי חמור עוד יותר"
במשרד הרווחה מודעים למצב, ומודים שכיום, מעט מסגרות מצליחות להתמודד עם הנערים והנערות במצבי הקצה של בעיות התנהגות ורקע פסיכיאטרי. לדברי אפרת אדרי שרעבי, מנהלת האגף החוץ-ביתי במשרד הרווחה, חלק מהבעיות בדרכן להיפתר - בזכות מתווה שפותח בשיתוף עם משרד הבריאות, שנועד להבטיח קליטה טובה יותר של נערים לאחר אשפוז פסיכיאטרי במסגרות הרווחה. שינוי נוסף שנבחן קשור למעמדן של "פנימיות המעוז" - שמן הרשמי של הפנימיות הפוסט-אשפוזיות והפנימיות המיועדות לנערים ונערות עם קשיים התנהגותיים, כך שהאחריות עליהן תעבור לרשות חסות הנוער - הזרוע במשרד הרווחה האמונה על המסגרות המיועדות לנערים ונערות בקצה הרצף הטיפולי.
נוסף לכך, אומרת אדרי שרעבי, מתחדדת ההבנה כי נדרשת מסגרת שתופעל במקביל בידי משרד הרווחה ומשרד הבריאות - כך שאפשר יהיה לספק מענה פסיכיאטרי עבור הילדים הזקוקים לכך. "נבנה מודל שנותן את התשומות הנפשיות מהרגע הראשון, באחריות ובביצוע משותפים של שני המשרדים". לדבריה, יש הסכמה ראשונית בין המשרדים על הצורך, אך "זה אירוע שנמצא ממש בחיתוליו".
מעיריית לוד נמסר בנוגע לאדם: "הקטין מוכר ומטופל באופן אינטנסיבי על ידי גורמי המקצוע באגף הרווחה. לצערנו, טרם נמצאה עבורו מסגרת מתאימה על ידי משרד הרווחה, על אף מאמצים מתמשכים".
