המשקל שמופיע על הצג כבר לא מספיק לרבים. צעירים, מתאמנים ואנשים שנמצאים בתהליך ירידה במשקל רוצים לדעת לא רק כמה הם שוקלים, אלא ממה מורכב המשקל שלהם: כמה שומן יש בגוף, היכן הוא מצטבר וכמה מהמשקל הוא מסת גוף רזה. בדיקת דקסה (DXA), המוכרת בעיקר ככלי לאבחון אוסטאופורוזיס, מסוגלת לספק תמונה מפורטת של הרכב הגוף. לצדה קיימת בדיקת BIA, שזמינה בין היתר במכוני כושר רבים.
מספקת תמונה מפורטת של הרכב הגוף: בדיקת DXA
(וידאו: Artlist)
אלא שהמספרים המתקבלים בבדיקות אינם בהכרח מה שרבים חושבים. אף אחת מהן אינה מודדת את מסת השריר באופן ישיר, והתוצאות עלולות להשתנות בהתאם למצב הנוזלים בגוף, למכשיר ולתנאי המדידה. לכן השאלה החשובה אינה רק כמה אחוזי שומן או "מסת שריר" הופיעו בפלט, אלא מה אפשר ללמוד מהנתונים והאם הם עשויים לשנות את הטיפול, התזונה או הפעילות הגופנית.
גלריה
בדיקת דקסה מחלקת את הגוף לשלושה מרכיבים עיקריים: מסת שומן, מסת גוף רזה ומינרל העצם
(צילום: Shutterstock)
"יש היום עניין עצום בהרכב הגוף. אנשים רוצים לדעת לא רק כמה הם שוקלים, אלא כמה שומן וכמה מסת גוף רזה יש להם", אומרת ד"ר עידית דותן, מומחית לרפואה פנימית ואנדוקרינולוגיה, מנהלת מרפאת ההשמנה בבילינסון מקבוצת כללית. "זה לגיטימי, אבל צריך לשאול מה נעשה עם המידע. אם צעיר בריא מקבל אחוז שומן של 17% או 25%, אבל שום דבר אינו משתנה בעקבות התוצאה, מה המשמעות שלה? חשוב יותר להסתכל על הכושר הגופני, הכוח, התפקוד, התזונה, השינה והבריאות המטבולית מאשר על מספר שהתקבל בבדיקה אחת".
לא כמה שוקלים, אלא ממה מורכב המשקל
כשמשתמשים ב-DXA להערכת הרכב הגוף, המכשיר מחלק את הגוף לשלושה מרכיבים עיקריים: מסת שומן, מסת גוף רזה ומינרל העצם. כך אפשר לקבל מידע על מסת השומן הכוללת, אחוז השומן, מסת הגוף הרזה והאופן שבו הם מתחלקים באזורים שונים בגוף. במכשירים ובתוכנות מסוימים מתקבלת גם הערכה של כמות השומן הוויסצרלי, השומן הבטני העמוק המקיף את האיברים הפנימיים.
ד"ר עידית דותןצילום: רמי זרנגרעם זאת, חשוב לדייק: DXA אינה מודדת את מסת השריר באופן ישיר. מסת הגוף הרזה כוללת שרירים, אך גם מים, איברים פנימיים, רקמות חיבור ורכיבים נוספים. לכן ירידה במסה הרזה בבדיקה אינה חופפת בהכרח לאובדן זהה של שריר.
אחד המדדים השימושיים בבדיקה הוא המסה הרזה בגפיים, שנמצאת במתאם טוב למסת השריר ועשויה לסייע בהערכת סרקופניה, מצב של דלדול במסת השריר. גם המדד הזה אינו מספר את כל הסיפור. הבדיקה אינה מלמדת מהי איכות השריר, עד כמה הוא חזק וכיצד הוא מתפקד.
בדיקת צפיפות עצם באמצעות מכשיר DXA אינה כרוכה בכאב ונמשכת דקות ספורות
(צילום: Shuttersotck)
"כשאני רוצה לדעת מה קורה לשריר של מטופל, אני לא מסתכלת רק על מדידת הרכב הגוף", מסבירה ד"ר דותן. "אני בוחנת גם את הכוח ואת התפקוד, למשל באמצעות בדיקת כוח אחיזה או בדיקת עמידה וישיבה".
המספר על המשקל אינו מגלה כמה ממנו הוא שומן וכמה הוא מסת גוף רזה
(צילום: Shutterstock)
היתרון של בדיקת הרכב הגוף בולט כאשר משווים אותה למדד BMI. המדד, המחושב לפי היחס בין המשקל לגובה, אינו מבחין בין שומן, שריר ורקמות אחרות. שני אנשים בעלי BMI זהה יכולים להיות בעלי הרכב גוף שונה לחלוטין. אדם בעל מסת שריר גבוהה ומעט שומן עשוי להיות מוגדר כבעל עודף משקל, בעוד שאדם שמשקלו נמצא בטווח התקין עלול להיות בעל מסת שריר נמוכה ואחוז שומן גבוה.
עם זאת, גם מדדים פשוטים יותר ממשיכים לספק מידע חשוב. היקף המותניים והיחס בין היקף המותניים לגובה עשויים ללמד על השמנה מרכזית ועל הסיכון המטבולי. "בדיקת הרכב הגוף אינה מחליפה את ה-BMI, את היקף המותניים או את המדדים הקליניים האחרים", מדגישה ד"ר דותן. "היא מוסיפה עוד חתיכה לפאזל".
DXA או BIA: מה ההבדל?
DXA, המכונה לעיתים גם DEXA, היא בדיקת דימות המבוססת על שתי אלומות של קרני רנטגן במינון נמוך. שמה המלא הוא Dual-energy X-ray absorptiometry, ובעברית: מדידת ספיגת קרני רנטגן באנרגיה כפולה. ההבדלים בספיגת הקרניים מאפשרים למכשיר להבחין בין מסת השומן, המסה הרזה ומינרל העצם.
הבדיקה נחשבת לשיטה טובה ומדויקת יחסית להערכת הרכב הגוף. היא מספקת מידע מעבר למה שאפשר לקבל ממשקל רגיל או מ-BMI ומאפשרת לבחון את פיזור השומן והמסה הרזה באזורים שונים. עם זאת, גם היא אינה אמת מוחלטת. התוצאה עשויה להיות מושפעת ממצב הנוזלים בגוף, מתנאי הבדיקה, מסוג המכשיר, מהתוכנה ומהאופן שבו הבדיקה מבוצעת.
בדיקת DXA היא בדיקה לא פולשנית המשתמשת בקרני רנטגן במינון נמוך להערכת צפיפות העצם והרכב הגוף
(צילום: Shuttersotck)
גם הערכת השומן הוויסצרלי אינה מדידה ישירה. DXA עשויה לספק הערכה שלו, אך אינה שקולה למדידה באמצעות CT או MRI. "הערך הגדול של DXA אינו בהכרח במספר הבודד, אלא ביכולת לעקוב אחר מגמה לאורך זמן", אומרת ד"ר דותן.
בדיקת BIA, ראשי תיבות של Bioelectrical Impedance Analysis, פועלת בדרך אחרת. במהלך הבדיקה מועבר בגוף זרם חשמלי חלש מאוד, והמכשיר מודד את התנגדות הגוף לזרם. אלגוריתם משלב את המדידה עם נתונים כמו גיל, מין, גובה ומשקל ומעריך את הרכב הגוף.
התוצאה עשויה לכלול הערכה של מסת השומן, אחוז השומן, המסה הרזה, תכולת המים בתוך התאים ומחוץ להם ומסת השריר. מכשירים מסוימים מספקים גם הערכה של השומן הוויסצרלי. אולם BIA אינה מודדת ישירות את כמות השומן או השריר. היא מודדת את התכונות החשמליות של הגוף ומסיקה מהן את הרכבו באמצעות אלגוריתם.
בדיקת BIA מעריכה את אחוזי השומן והרכב הגוף באמצעות זרם חשמלי חלש העובר בגוף
(צילום: Shuttersotck)
בדיקת BIA מאפשרת לעקוב אחר השינויים באחוזי השומן ובמסה הרזה לאורך זמן
(צילום: Shuttersotck)
BIA נחשבת לפחות מדויקת מ-DXA, אך יש לה כמה יתרונות: היא זמינה יותר, מהירה, אינה כרוכה בקרינה ואפשר לבצע אותה בתדירות גבוהה יחסית. מכוני כושר רבים מחזיקים מכשירי BIA.
החיסרון המרכזי הוא הרגישות הגבוהה של הבדיקה למצב הנוזלים בגוף. אותו אדם עשוי לקבל תוצאות שונות אם ייבדק אחרי אימון, לאחר ארוחה גדולה או שתייה מרובה, במצב של התייבשות או בשעה אחרת ביום. הבדלים משמעותיים יכולים להתקיים גם בין מכשירי BIA שונים, משום שהם מבוססים על אלגוריתמים שונים.
לכן, כאשר משתמשים בבדיקה לצורך מעקב, מומלץ לבצע אותה באותו מכשיר ובתנאים דומים ככל האפשר: בשעה דומה ביום, במצב נוזלים דומה, בתנאים דומים מבחינת אכילה ושתייה וללא פעילות גופנית חריגה לפני המדידה. גם מאגרי הגליקוגן ותכולת מערכת העיכול עשויים להשפיע על התוצאה.
"BIA יכולה להיות כלי מצוין למעקב אחר מגמה, אבל צריך להיזהר מפרשנות יתר", אומרת ד"ר דותן. "אם מכשיר מציג ירידה ב'מסת השריר', אין פירוש הדבר בהכרח שהמטופל איבד כמות מקבילה של שריר אמיתי".
למי הבדיקה באמת עשויה להועיל?
לדברי ד"ר דותן, לבדיקת הרכב הגוף יש ערך רפואי כאשר קיימת שאלה קלינית שהיא יכולה לסייע לענות עליה. כך למשל אצל אדם החי עם השמנה ונמצא בתהליך ירידה במשקל, במהלך טיפול תרופתי במחלת ההשמנה או לאחר ניתוח בריאטרי. הבדיקה יכולה לסייע גם כאשר קיים חשד לסרקופניה, להשמנה סרקופנית או למצב רפואי אחר שמעלה חשש לאובדן המסה הרזה.
מכשיר BIA מעריך את הרכב הגוף באמצעות מדידת ההתנגדות של הגוף לזרם חשמלי חלש
(צילום: Shuttersotck)
"אני לא מציעה למטופל לעבור DXA או BIA רק כדי לקבל עוד מספר", היא אומרת. "המטרה היא להשתמש במידע כדי לקבל החלטה, להתאים את הטיפול התזונתי ולדייק את הפעילות הגופנית". גם בקרב ספורטאים ומתאמנים עשוי להיות עניין במעקב אחר הרכב הגוף, אך התוצאה צריכה להיבחן לצד הכושר, הכוח, התפקוד, התזונה, השינה והבריאות המטבולית. אצל צעיר בריא שאינו נמצא בתהליך טיפולי ושלא צפוי לשנות דבר בעקבות התוצאה, הערך הרפואי של הבדיקה מוגבל.
עבור רוב הצעירים הבריאים, אין צורך לעבור DXA באופן שגרתי רק כדי לדעת את אחוז השומן. מי שבכל זאת מעוניין לעקוב אחר הרכב גופו יכול להשתמש ב-BIA, הזמינה יותר ואינה כרוכה בקרינה, כל עוד הוא מבין שמדובר בהערכה ומקפיד להשוות בין מדידות שנעשו באותו מכשיר ובתנאים דומים.
כשהמשקל יורד, מה קורה לשריר?
הדיון בהרכב הגוף נעשה משמעותי במיוחד עם התרחבות השימוש בתרופות לטיפול במחלת ההשמנה. ד"ר דותן מדגישה כי אין להתייחס אליהן כאל "תרופות הרזיה", מונח בעל משמעות אסתטית. השמנה היא מחלה שעלולה להיות מלווה בסוכרת ובטרום-סוכרת, ביתר לחץ דם, בהפרעה בשומני הדם, בכבד שומני, בדום נשימה בשינה ובתחלואה נוספת.
כדי לעקוב אחר מגמה באמצעות BIA, חשוב להיבדק באותו מכשיר ובתנאים דומים ככל האפשר
(צילום: Shuttersotck)
כאשר אדם יורד במשקל, לא כל הקילוגרמים שאבדו מקורם באותה רקמה. המטרה היא שהירידה תתרחש בעיקר ברקמת השומן, תוך שמירה ככל האפשר על המסה הרזה, הכוח והתפקוד. בדיקת הרכב הגוף עשויה להראות כיצד השתנו מסת השומן והמסה הרזה במהלך הטיפול, אך גם כאן אין לפרש ירידה במסה הרזה כאובדן זהה של שריר.
"אנחנו צריכים לעבור מהשאלה 'כמה קילוגרמים ירדו?' לשאלה מורכבת יותר", אומרת ד"ר דותן. "כמה שומן ירד, כמה מסה רזה נשמרה, מה קרה לכוח ולכושר, מה קרה להיקף המותניים, לסוכר, ללחץ הדם ולשומני הדם, האם השינה השתפרה ובעיקר האם המטופל מרגיש ומתפקד טוב יותר".
כאשר הבדיקה מצביעה על ירידה משמעותית ולא רצויה במסה הרזה, התוצאה עשויה להוביל לבחינה מחודשת של הטיפול. בין היתר, יש לבדוק אם המטופל צורך מספיק חלבון, מבצע אימוני התנגדות, יורד במשקל בקצב המתאים לו או סובל מבעיה תזונתית או רפואית נוספת. במקביל חשוב לבדוק אם חלה ירידה בכוח או בתפקוד.
"הבדיקה לבדה אינה מטפלת במטופל", מדגישה ד"ר דותן. "היא צריכה להשתלב בטיפול רב-מקצועי הכולל מעקב רפואי, טיפול תזונתי, פעילות גופנית וטיפול רגשי. המידע הוא האמצעי, לא המטרה. המטרה היא אדם בריא יותר, חזק יותר ומתפקד יותר, שמסוגל לשמור על ההצלחה לאורך זמן".
במעקב אחר שינוי בהרכב הגוף, מרווח של כשלושה חודשים בין בדיקות BIA עשוי להיות סביר במקרים רבים. ב-DXA אפשר להסתפק בדרך כלל במרווח של כחצי שנה, בהתאם למטרה הקלינית. כאשר מתרחשת ירידה מהירה או נרחבת במשקל, ייתכן שיהיה מקום למעקב תכוף יותר.
עם זאת, אין מספר קבוע שהופך שינוי של חצי קילוגרם או קילוגרם בהכרח לשינוי אמיתי. לכל מכשיר קיימת שגיאת מדידה, ולכן אין טעם להיבדק לעיתים קרובות רק כדי "לראות מה קורה". כדי לזהות מגמה אמינה, חשוב להשתמש באותו מכשיר, להקפיד על תנאים דומים ולהמתין פרק זמן שבו עשוי להתרחש שינוי בעל משמעות.
השימוש המרכזי: איתור אוסטאופורוזיס
לצד העניין הגובר בהרכב הגוף, השימוש הרפואי המרכזי והמבוסס של DXA נותר מדידת צפיפות העצם. הבדיקה נחשבת לבדיקת הייחוס לאבחון אוסטאופורוזיס, משמשת להערכת הסיכון לשברים ומאפשרת לעקוב אחר התגובה לטיפול. במהלך הבדיקה שוכב הנבדק על מיטה מרופדת וזרוע סריקה עוברת מעל גופו. כשמטרת הבדיקה היא הערכת צפיפות העצם, היא מתמקדת בדרך כלל בעמוד השדרה ובירך. אזורים אלה מייצגים סוגים שונים של עצמות ומאפשרים לקבל תמונה רחבה יותר של מצבן.
פרופ' פנינה רוטמן פיקלניצילום: יפעת יוגב"מדובר במדידה דו-ממדית, המתייחסת לשטח העצם ולא לעובייה", מסבירה פרופ' פנינה רוטמן פיקלני, מנהלת המכון לאנדוקרינולוגיה במרכז הרפואי מאיר מקבוצת כללית. "לעיתים מתקבלות תוצאות שונות בעמוד השדרה ובירך, ובמקרה כזה ההערכה נקבעת לפי התוצאה הנמוכה יותר. אוסטאופורוזיס שמתגלה באזור אחד אינה בעיה מקומית של אותה עצם בלבד, אלא ממצא המעיד על מצב העצמות בגוף ומשמש להערכת הסיכון הכללי לשברים".
ירידה בצפיפות העצם עלולה להתפתח ללא תסמינים ולהתגלות רק לאחר שבר
(צילום: Shutterstock)
הבדיקה קצרה, אינה כרוכה בכאב והחשיפה לקרינה בה נמוכה מאוד. לדברי פרופ' רוטמן פיקלני, היא נמשכת כעשר דקות וכמות הקרינה שהיא מפיקה מזערית. עם זאת, מכיוון שמדובר בקרינה מייננת, נוהגים שלא לבצע DXA במהלך היריון. אישה בהיריון או מי שקיים סיכוי שהיא בהיריון צריכה לעדכן בכך מראש את הצוות.
גם לאחר בדיקת דימות שכללה בריום, חומר ניגוד או חומר רדיואקטיבי, ייתכן שיהיה צורך להמתין 10 עד 14 ימים לפני ביצוע DXA, משום ששאריות החומר עלולות לפגוע בדיוק המדידה.
כשהצפיפות יורדת, הסיכון עולה
תוצאת בדיקת צפיפות העצם מוצגת בין היתר כציון T. ככל שהציון שלילי יותר, כך צפיפות העצם נמוכה יותר והסיכון לשברים עולה. תוצאה הנמוכה ממינוס 1 ועד מינוס 2.4 מוגדרת כאוסטאופניה, מצב של ירידה מתונה בצפיפות העצם. תוצאה של מינוס 2.5 ומטה מוגדרת כאוסטאופורוזיס, מחלה שבה הירידה משמעותית יותר והעצמות נעשות שבריריות ופגיעות יותר לשברים.
אוסטאופורוזיס מתפתחת בדרך כלל ללא כאב או תסמינים מוקדמים, ולכן מכונה "המחלה השקטה". אדם עשוי לסבול מירידה בצפיפות העצם במשך שנים בלי להיות מודע לכך, ולעיתים השבר הראשון הוא הסימן שמוביל לאבחון. לפי נתונים שהובאו ב"גרדיאן", שברים הקשורים לאוסטאופורוזיס פוגעים באחת מכל שלוש נשים ובאחד מכל חמישה גברים מעל גיל 50. לפי המכון הלאומי להזדקנות בארצות הברית, שבר בגיל מבוגר עלול להוביל לבעיות בריאות נוספות, לפגוע בתפקוד ואף לגרום למוגבלות ממושכת.
בישראל בדיקת צפיפות עצם כלולה בסל הבריאות לנשים ולגברים מגיל 60, מסבירה פרופ' רוטמן פיקלני. ההנחיות הבינלאומיות ממליצות על ביצועה לכל אישה מגיל 65 ולכל גבר מגיל 70.
כאשר קיימים גורמי סיכון לאוסטאופורוזיס, הבדיקה עשויה להיות מומלצת ולהיכלל בסל כבר מגיל 50. גורמי הסיכון כוללים משקל גוף נמוך, היסטוריה משפחתית של אוסטאופורוזיס או שבר בצוואר הירך, טיפול ממושך בסטרואידים, פעילות יתר של בלוטת התריס וטיפולים מסוימים לסרטן השד שעלולים לגרום לדלדול העצם. גם שבר שנגרם בעקבות נפילה או חבלה קלה ומחלות מסוימות, ובהן מחלת ריאות חסימתית כרונית, COPD, עשויים להצדיק בדיקה בגיל צעיר יותר.
"רבים מהאנשים שיש להם התוויה לבדיקה אינם עוברים אותה, וחבל", אומרת פרופ' רוטמן פיקלני. "אוסטאופורוזיס היא מחלה שקטה, ולעיתים האדם אינו יודע שהוא סובל ממנה עד להופעת השבר הראשון. לכן חשוב שרופאי המשפחה יפנו מטופלים בסיכון לבדיקה מוקדם ככל האפשר".
אם הבדיקה הראשונה תקינה, נהוג לחזור עליה לאחר שלוש עד חמש שנים. לאחר אבחון אוסטאופורוזיס והתחלת טיפול מקובל לבצע בדיקה נוספת לאחר שנה או שנתיים, כדי להעריך את התגובה לטיפול.
המחירים בקופות החולים מתייחסים לבדיקת צפיפות העצם, ולא לבדיקה כלל-גופית של הרכב הגוף. מבדיקת ynet עולה כי במכבי, מי שעומד בהתוויות הסל משלם אגרת מכון של 41 שקל, ומי שאינו זכאי אך מחזיק בביטוח משלים משלם 175 שקל. בלאומית, הזכאים במסגרת הסל משלמים 41.70 שקל, ומבוטחי לאומית כסף או זהב מגיל 30 שאינם זכאים משלמים 127 שקל. בכללית, הזכאים במסגרת הסל אינם משלמים, מבוטחי כללית מושלם יכולים לעבור את הבדיקה אחת לשנה בעלות של 57 שקל, ומי שאינו זכאי ואין לו ביטוח משלים משלם 160 שקל. במאוחדת, הזכאים במסגרת הסל משלמים 41 שקל, ומי שאינו זכאי יכול לעבור את הבדיקה באמצעות הביטוח המשלים בעלות של 190 שקל.
התוצאה היא רק חלק מהתמונה
גם תוצאה המעידה על צפיפות עצם נמוכה אינה מחייבת בהכרח התחלה מיידית של טיפול תרופתי. ההחלטה מתקבלת באופן פרטני לאחר שקלול התוצאה עם הגיל, המין, הנטייה לנפילות, מחלות הרקע והטיפולים התרופתיים.
בגיל המעבר חשוב לשים לב לבריאות העצם ולגורמי הסיכון להתפתחות אוסטאופורוזיס
(צילום: shutterstock)
"ציון של מינוס 2.5 בגיל 50 אינו בעל אותה משמעות כמו ציון זהה בגיל 70", מסבירה פרופ' רוטמן פיקלני. "גם תדירות הנפילות משפיעה על רמת הסיכון, ובגברים הסיכון לשברים נמוך יותר מאשר בנשים. נוסף על כך, יש להביא בחשבון טיפול בסטרואידים או טיפולים לסרטן השד שעלולים לגרום לדלדול העצם. תוצאת ה-DXA היא נתון חשוב, אך היא רק אחד המרכיבים שעליהם מבוססת ההחלטה הטיפולית".
כאשר מתגלה צפיפות עצם נמוכה, אפשר לנקוט כמה צעדים להפחתת הסיכון לשברים. אלה כוללים פעילות גופנית נושאת משקל ואימוני התנגדות, צריכה מספקת של סידן וויטמין D, הימנעות מעישון ומצריכה מופרזת של אלכוהול, ובמקרים המתאימים גם טיפול תרופתי לחיזוק העצמות. גם לחיזוק השרירים יש תפקיד חשוב בשמירה על בריאות העצם: שרירים חזקים תומכים בשלד, משפרים את שיווי המשקל ומפחיתים את הסיכון לנפילות, שהן גורם מרכזי להתרחשות שברים.
בין שהבדיקות משמשות להערכת צפיפות העצם ובין שהן משמשות למדידת הרכב הגוף, התוצאה היא רק חלק מתמונה רחבה יותר. כאשר מדובר בהרכב הגוף, בדיקות DXA ו-BIA אינן מחליפות בדיקה רפואית, מעקב תזונתי, הערכת הכוח והתפקוד או בחינה של מצבו הבריאותי והרגשי של האדם.
"הדבר החשוב ביותר אינו כמה שומן יש לאדם לפי מכשיר מסוים, אלא מה מצב בריאותו ומה אפשר לעשות כדי לשפר אותו", מסכמת ד"ר דותן. "בדיקת הרכב הגוף יכולה לספק לנו מידע חשוב, אבל המידע הוא האמצעי ולא המטרה".
