היא שקטה, קטנה ולא מורגשת - עד שמשהו משתבש. בלוטת התריס, שממוקמת בקדמת הצוואר, אחראית על אחד המנגנונים המרכזיים בגוף: ויסות חילוף החומרים. כשהיא לא עובדת כמו שצריך, ההשפעה נוגעת כמעט בכל מערכת - מהלב והמעיים, דרך המשקל והאנרגיה, ועד מצב הרוח והשינה.
תת-פעילות ויתר-פעילות של בלוטת התריס הן מההפרעות ההורמונליות השכיחות ביותר, במיוחד בקרב נשים. למרות זאת, האבחון לא תמיד פשוט: התסמינים יכולים להיות כלליים, להתפתח בהדרגה, ולעיתים להתפרש כ"עייפות", "לחץ" או "גיל".
6 צפייה בגלריה
הפרעה בתפקוד בלוטת התריס עלולה להשפיע על האנרגיה, המשקל, הלב ומצב הרוח
(צילום: Shutterstock)
כדי לעשות סדר, שוחחנו עם פרופ' רבקה דרזנר-פולק, מנהלת המחלקה לאנדוקרינולוגיה ומטבוליזם במרכז הרפואי הדסה, ועם ד"ר מאיר פרנקל, מנהל היחידה לאנדוקרינולוגיה, סוכרת ומטבוליזם במרכז הרפואי שערי צדק.
בלוטה אחת – השפעה על כל הגוף
"בלוטת התריס מפרישה הורמוני תריס שפועלים על כל תא בגוף", מסבירה פרופ' דרזנר-פולק. "לכן, כשיש ירידה בפעילות הבלוטה או פעילות יתר שלה, ההשפעות הן נרחבות ויכולות לערב כמעט כל מערכת וכל איבר".
ההורמונים שמופרשים מבלוטת התריס הם T4 ו-T3, אך מנגנון השליטה על פעילות הבלוטה עצמו נמצא במקום אחר. "הוויסות של הפרשת הורמוני התריס נעשה על ידי הורמון בשם TSH, שמופרש מבלוטת יותרת המוח", מסביר ד"ר פרנקל. "זה ההורמון שמכתיב לבלוטת התריס כמה לעבוד ובאיזו עוצמה".
פרופ' רבקה דרזנר-פולקצילום: דוברות הדסהכאשר בלוטת התריס אינה מייצרת מספיק הורמונים, רמת ה-TSH בדם עולה בניסיון של הגוף "לעודד" את הבלוטה לפעול. לעומת זאת, כאשר הבלוטה פועלת ביתר ומפרישה עודף של הורמונים, רמת ה-TSH יורדת. "בגלל הקשר הזה", אומר ד"ר פרנקל, "TSH הוא המדד המרכזי שאנחנו משתמשים בו כדי להבין אם בלוטת התריס מאוזנת, והוא הבדיקה הראשונה שממנה בדרך כלל מתחילים את הבירור".
פרופ' דרזנר-פולק מוסיפה כי להבנת מנגנון הבקרה הזה יש חשיבות קלינית גדולה. "מאחר שהורמוני התריס משפיעים על כל תא בגוף, גם סטייה קלה בפעילות הבלוטה יכולה להתבטא בשורה ארוכה של תסמינים, ולעיתים בכמה מערכות במקביל. לכן חשוב להסתכל על התמונה הכוללת, ולא רק על מספר בודד בבדיקת הדם".
מאבחון ראשוני ועד בדיקות מתקדמות
אחד הדברים שפחות מוכרים לציבור הוא שההורמון שמופרש מבלוטת התריס אינו בהכרח ההורמון הפעיל עצמו. "ההורמון T4 הוא לא ההורמון הסופי הפעיל", מדגישה פרופ' דרזנר-פולק. "בתוך התאים הוא עובר המרה ל-T3, וזה ההורמון שמשפיע בפועל על חילוף החומרים ועל תפקוד התאים".
ד"ר מאיר פרנקלצילום: המרכז הרפואי שערי צדקהעובדה הזו מסבירה מדוע להפרעות בתפקוד בלוטת התריס יכול להיות ביטוי רחב ומגוון כל כך. "מאחר שההשפעה של הורמוני התריס היא על כל סוגי התאים בגוף", מסבירה פרופ' דרזנר-פולק, "ההפרעות יכולות להתבטא במערכות רבות ושונות, בהן הלב, מערכת העיכול, השרירים, מערכת העצבים, מצב הרוח וגם מערכת הרבייה, הפוריות וההיריון".
לדבריה, הגיוון הזה בתסמינים הוא אחת הסיבות לכך שהאבחון אינו תמיד מיידי. "כאשר בלוטת התריס יוצאת מאיזון, לא תמיד מופיע סימפטום אחד ברור, אלא לעיתים שילוב של תלונות ממערכות שונות, שלכאורה אינן קשורות זו לזו".
אילו בדיקות דם מאבחנות בעיה בבלוטת התריס?
בדיקות הדם הבסיסיות להערכת תפקוד בלוטת התריס הן TSH, T4 ו-T3, והן זמינות בכל קופות החולים. "בדיקת המעבדה המרכזית היא TSH", מסביר ד"ר פרנקל. "בדרך כלל זו הבדיקה הראשונה שממנה מתחילים, ואם רואים בה חריגה, משלימים בדיקות נוספות כדי להבין את מקור חוסר האיזון של הורמוני התריס".
לדבריו, ל-TSH יש חשיבות מיוחדת משום שהוא משקף את תגובת מערכת הבקרה של הגוף לפעילות הבלוטה. "מאחר שה-TSH הוא ההורמון שמופרש מבלוטת יותרת המוח ומווסת את פעילות בלוטת התריס, הוא נותן לנו תמונה טובה מאוד האם הבלוטה עובדת פחות מדי או יותר מדי".
האם ערכי הנורמה מתאימים לכולם?
ד"ר פרנקל מדגיש כי יש להתייחס בזהירות לערכים המספריים של בדיקות הדם. "יש מכשור שונה בכל מעבדה, ולכן ערכי הייחוס משתנים ממעבדה למעבדה. באופן כללי אפשר לומר שהערכים התקינים של TSH הם סביב 4 עד 4.5, אבל תמיד נכון להסתכל על טווחי הייחוס של המעבדה הספציפית שבה בוצעה הבדיקה".
המשמעות היא שערך שנחשב תקין במעבדה אחת עשוי להיראות שונה במעבדה אחרת, ולכן פענוח הבדיקות צריך להיעשות תמיד בהקשר הקליני של המטופל וביחס לערכי הייחוס המקומיים, ולא לפי מספר מוחלט בלבד. "כאשר הערכים נמצאים בטווח הנורמה של המעבדה, הם נחשבים תקינים עבור כלל האוכלוסייה", אומר ד"ר פרנקל. "עם זאת, יש קבוצות שבהן אנחנו מתייחסים לערכים בצורה שונה".
כך למשל, בתקופת היריון, ובמצבים מסוימים, ייתכן צורך בהתייחסות מחמירה יותר לערכי הבלוטה. גם אצל מטופלים שעברו סרטן בלוטת התריס, לעיתים שואפים לערכי TSH נמוכים יותר, גם אם הם לכאורה נמצאים בטווח התקין. "ובגיל הקשיש", מוסיף ד"ר פרנקל, "יכולים להיות מצבים שבהם יעד האיזון שונה מזה של אנשים צעירים יותר, וההתייחסות לערכים משתנה בהתאם".
מתי נדרשות בדיקות נוספות?
בדיקות כמו בדיקות נוגדנים לבלוטת התריס, אולטרסאונד או מיפוי בלוטת התריס אינן בדיקות שנעשות באופן שגרתי לכל אדם. "אנחנו מתקדמים לבדיקות נוספות רק אם יש חריגה בבדיקות הדם", אומר ד"ר פרנקל. כלומר, בירור מורחב נעשה בדרך כלל רק כאשר בדיקות התפקוד מצביעות על תת פעילות או יתר פעילות של הבלוטה, ויש צורך להבין את הסיבה לכך.
עם זאת, הבירור אינו מסתכם בבדיקות מעבדה בלבד. "בודקים גם את המטופל פיזית", מדגיש ד"ר פרנקל. "אם במישוש הצוואר מרגישים משהו חריג, אם הבלוטה גדולה או לא סימטרית, נשלח להדמיה". לדבריו, חשוב להבחין בין בדיקות שמעריכות את תפקוד הבלוטה לבין בדיקות שבוחנות את המבנה שלה. "הדמיה קשורה לקשריות בבלוטת התריס, שזה עניין אנטומי, ולא בהכרח קשור לתפקוד הבלוטה", הוא אומר.
6 צפייה בגלריה
תת-פעילות ויתר-פעילות של בלוטת התריס הן מההפרעות ההורמונליות השכיחות ביותר
(צילום: Shutterstock)
תת-פעילות ויתר-פעילות: מה ההבדל?
גם תת-פעילות וגם יתר-פעילות של בלוטת התריס נגרמות ברוב המקרים על רקע מחלות אוטואימוניות, כלומר מצבים שבהם מערכת החיסון של הגוף תוקפת את הבלוטה עצמה. "המחלות האוטואימוניות השכיחות ביותר בגוף הן מחלות בלוטת התריס", אומר ד"ר פרנקל. "אלה למעשה המחלות האוטואימוניות הנפוצות ביותר באוכלוסייה".
בתת-פעילות של בלוטת התריס, הסיבה השכיחה ביותר היא מחלה אוטואימונית בשם השימוטו. "זו הסיבה השכיחה ביותר לתת-פעילות של בלוטת התריס", מסביר ד"ר פרנקל. במצב זה, התהליך הדלקתי פוגע בהדרגה ביכולת של הבלוטה לייצר הורמונים בכמות מספקת.
סיבות נוספות לתת-פעילות כוללות מצבים שבהם בלוטת התריס אינה מתפקדת בשל פגיעה ישירה, כמו לאחר כריתה של הבלוטה, טיפול ביוד רדיואקטיבי, או קרינה לצוואר שניתנה מסיבה אחרת וגרמה לפגיעה בבלוטה.
גם יתר-פעילות של בלוטת התריס נגרמת לרוב ממחלה אוטואימונית, ובמקרה זה מדובר במחלת גרייבס. עם זאת, זו אינה הסיבה היחידה. "בנוסף, יכולה להיות קשרית אחת או יותר בבלוטה שפועלות ביתר באופן עצמוני", אומר ד"ר פרנקל, "או דלקת חולפת של בלוטת התריס שגורמת ליתר-פעילות זמנית". לדבריו, ההבחנה בין הסיבות השונות חשובה, שכן היא משפיעה על אופן הטיפול והמעקב בהמשך.
בין מערכת החיסון לגנטיקה
כאשר עוסקים במחלות אוטואימוניות, ובהן גם מחלות בלוטת התריס, עולה לא פעם השאלה מה גורם להן להתפרץ דווקא בנקודת זמן מסוימת. "אין תשובה אחת ברורה למה גורם לגוף לתקוף את עצמו", אומר ד"ר פרנקל. עם זאת, ישנם גורמי סיכון כלליים שמוכרים בתחום. "מי שיש לו מחלה אוטואימונית אחת נמצא בסיכון גבוה יותר לפתח מחלות אוטואימוניות נוספות".
6 צפייה בגלריה
בלוטת התריס ממוקמת בקדמת הצוואר, אך השפעתה רחבה הרבה מעבר לאזור זה
(צילום: Shutterstock)
בנוסף, יש מצבים שבהם גורמים חיצוניים עשויים להשפיע. "יש תרופות מסוימות שיכולות לעודד תהליך אוטואימוני, למשל תרופות ביולוגיות שניתנות לטיפול בסרטן", הוא מסביר.
ומה לגבי סטרס או אירועים חריגים אחרים של בריאות הנפש? כאן התמונה מורכבת יותר. "יש מקרים שבהם הקשר נראה מאוד ישיר", אומר ד"ר פרנקל, "אבל בספרות הרפואית לא נמצאה הוכחה ברורה לקשר סיבתי חד-משמעי בין סטרס לבין התפרצות של מחלה אוטואימונית בבלוטת התריס".
עד כמה יש מרכיב גנטי?
למרות הקשר המשפחתי שנצפה לא פעם במחלות בלוטת התריס, התמונה הגנטית אינה פשוטה. "אין גנטיקה ברורה שאפשר להצביע עליה כגורם חד-משמעי", אומר ד"ר פרנקל. "אבל בהחלט רואים את זה יותר בתוך משפחות".
לדבריו, מדובר בעיקר בדפוס משפחתי ולא בזיהוי של גן אחד שאחראי למחלה. "זו יותר קורלציה משפחתית מאשר גנטיקה קלאסית", הוא מסביר. "יש מקרים בודדים שבהם זוהו גנים מסוימים, אבל ברוב האוכלוסייה אי אפשר להצביע על מנגנון גנטי פשוט וברור". המשמעות היא שקרובי משפחה של אנשים עם מחלות בלוטת התריס נמצאים בסיכון גבוה יותר בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, אך אין בדיקה גנטית אחת שיכולה לנבא מי יפתח את המחלה ומי לא.
תסמינים וטיפול
"בתת-פעילות של בלוטת התריס יש מנעד רחב מאוד של תסמינים", אומרת פרופ' דרזנר-פולק. "יש אנשים שיש להם הפרעה מעבדתית שמתאימה לתת-פעילות, אבל הם חופשיים מתסמינים לחלוטין".
6 צפייה בגלריה
עייפות, שינויי משקל והפרעות בשינה עשויים להיות סימנים להפרעה בבלוטת התריס
(צילום: shutterstock)
לדבריה, כאשר תסמינים כן מופיעים, הם אינם תמיד ספציפיים ולכן עלולים להתפרש כבעיה כללית שאינה קשורה בהכרח לבלוטת התריס. התסמינים השכיחים כוללים עייפות מתמשכת, נטייה לעצירות, עלייה במשקל או קושי בירידה במשקל, נשירת שיער, הפרעות במחזור החודשי אצל נשים, קושי בריכוז ועד מצב רוח ירוד. "לא פעם מדובר בתסמינים שמתפתחים בהדרגה", היא מציינת, "ולכן האבחון עשוי להתעכב".
ומה מאפיין יתר-פעילות של בלוטת התריס?
במצב של יתר-פעילות, אומרת פרופ' דרזנר-פולק, מדובר בדפיקות לב מהירות, פעולות מעיים תכופות, עצבנות, קשיי שינה ורעד. "תסמינים נוספים יכולים לכלול קוצר נשימה במאמץ, כאבים בחזה במאמץ, ירידה לא רצונית במשקל והפרעות במחזור החודשי", היא מוסיפה.
לדבריה, השוני בין שתי ההפרעות מסייע לעיתים באבחון, אך גם כאן יש מצבים שבהם התמונה אינה חד-משמעית ודורשת בירור מעמיק יותר.
ברוב הגילים, ההבדל בין תת-פעילות ליתר-פעילות של בלוטת התריס ברור יחסית, והתסמינים נוטים להתאים לתמונה הקלאסית של כל אחת מההפרעות. עם זאת, יש מצבים שבהם הביטוי הקליני שונה ועלול להטעות.
"יש צורה מיוחדת בגיל המבוגר מאוד", אומרת פרופ' דרזנר-פולק. "מעל גיל 75, יתר-פעילות של בלוטת התריס יכולה להתבטא דווקא באפתיה, חוסר אנרגיה וירידה בפעילות, ולא בעצבנות, רעד ודפיקות לב כפי שמקובל לראות בגילים צעירים יותר".
לדבריה, השינוי הזה בביטוי הקליני עלול לעכב את האבחון, משום שהתסמינים יכולים להיראות כחלק מתהליך ההזדקנות עצמו או ממצבים רפואיים אחרים, ולכן חשוב לשמור על מודעות גם לצורות הלא שגרתיות שבהן ההפרעה יכולה להופיע.
תוך כמה זמן מתפתחים התסמינים?
"ביתר-פעילות של בלוטת התריס, האבחון בדרך כלל מהיר יותר", אומרת פרופ' דרזנר-פולק. "התמונה הקלינית לרוב ברורה יותר, והתסמינים מופיעים בצורה חדה יחסית".
לעומת זאת, בתת-פעילות של בלוטת התריס המהלך שונה. "בתת-פעילות, ובמיוחד כאשר מדובר במחלה אוטואימונית, התהליך יכול להיות איטי", היא מסבירה. "בשלבים הראשונים הבלוטה עדיין שומרת על רמת פעילות מסוימת, ובהדרגה, עם הזמן, הפעילות שלה הולכת ויורדת".
לדבריה, הירידה ההדרגתית הזו היא אחת הסיבות לכך שתת-פעילות של בלוטת התריס לא תמיד מזוהה מיד. "המהלך יכול להתפרש על פני חודשים ואפילו שנים, והקצב משתנה מאדם לאדם", היא מציינת.
איך מטפלים בתת-פעילות – והאם זה לכל החיים?
"בתת-פעילות של בלוטת התריס הטיפול הוא פשוט יחסית: נותנים את ההורמון שחסר", אומר ד"ר פרנקל. "לא מטפלים במחלה שגרמה לכך, אלא נותנים טיפול חליפי שמחליף את פעילות הבלוטה".
ברוב המקרים מדובר בטיפול בהורמון T4, הניתן בכדור יומי. המינון מותאם לכל מטופל באופן אישי, בהתאם לערכי בדיקות הדם ולתחושה הקלינית. "המטרה היא להגיע לאיזון הורמונלי שמתאים לאדם עצמו, ולא רק להשיג ערך תקין על הנייר", מסביר ד"ר פרנקל.
עם זאת, הוא מדגיש כי לא בכל מקרה יש צורך להתחיל טיפול מיידי. "אם התת-פעילות קלה", הוא אומר, "לא תמיד חייבים לטפל. ההחלטה תלויה במידת החריגה בבדיקות ובשאלה האם יש תסמינים, ועד כמה הם משפיעים על איכות החיים".
ומה עושים ביתר-פעילות?
"כשמדובר ביתר-פעילות של בלוטת התריס, יש כמה אפשרויות טיפול, והבחירה תלויה מאוד באבחנה", אומר ד"ר פרנקל. לדבריו, אין טיפול אחד שמתאים לכולם, והגישה משתנה בהתאם לסיבה ליתר-הפעילות ולמאפייני המטופל.
אפשרויות הטיפול כוללות טיפול תרופתי, טיפול ביוד רדיואקטיבי הניתן לרוב כטיפול חד-פעמי, או ניתוח להסרת בלוטת התריס. "במקרים של טיפול ביוד רדיואקטיבי או בניתוח", מסביר ד"ר פרנקל, "אנחנו למעשה גורמים לתת-פעילות של הבלוטה".
6 צפייה בגלריה
השיפור לאחר התחלת טיפול אינו מיידי ולעיתים נדרש זמן עד לאיזון מלא
(צילום: Shutterstock)
המשמעות של בחירה באחת משתי האפשרויות הללו היא צורך בטיפול חליפי בהמשך. "לאחר יוד רדיואקטיבי או ניתוח, המטופל יזדקק לטיפול תרופתי לכל החיים", הוא אומר. לדבריו, מדובר בהחלטה שמתקבלת לאחר שיחה עם המטופל, תוך שקלול היתרונות, החסרונות וההשלכות ארוכות הטווח של כל אפשרות טיפול.
מתי מרגישים שיפור?
"זה לא מיידי", אומר ד"ר פרנקל בהתייחס לזמן שלוקח להרגיש שיפור לאחר התחלת טיפול. "יש הרבה תהליכים בגוף שמושפעים מהורמוני התריס, ולכן גם אחרי שמתחילים טיפול, יכול לקחת כמה שבועות עד שמרגישים איזון מלא".
לדבריו, השיפור בתחושה הוא הדרגתי ותלוי במידת חוסר האיזון ההתחלתי ובתגובה האישית של כל מטופל. מאחר שהורמוני התריס משפיעים על מערכות רבות בגוף, נדרש זמן עד שכל המערכות מסתגלות מחדש לרמות ההורמונים התקינות, והתחושה הכללית משתפרת בהתאם.
תזונה, תוספים ורפואה אלטרנטיבית – מה באמת מוכח?
למרות העיסוק הרב בתזונה ובתוספי תזונה בהקשר של בלוטת התריס, הידע המדעי בנושא מוגבל. "אין מחקרים מבוקרים שמראים שתזונה מסוימת מאזנת את הבלוטה", אומר ד"ר פרנקל. "מומלץ על תזונה מאוזנת, כולל כמות יוד סבירה, אבל זה לא הבסיס לטיפול בהפרעות של בלוטת התריס".
לדבריו, הטיפול הרפואי מבוסס על איזון הורמונלי באמצעות תרופות, ולא על שינויים תזונתיים ספציפיים. "אנחנו לא מתבססים על דיאטה כדרך לאזן את פעילות הבלוטה", הוא מדגיש, ומזהיר גם מפני הבטחות שאינן מבוססות מדעית. "בתחום של בלוטת התריס יש הרבה רפואה אלטרנטיבית", הוא אומר, "אבל אין מחקרים שמראים שאם תאכל משהו מסוים או תימנע ממזון מסוים, הבלוטה תתאזן".
בלוטת התריס משפיעה כמעט על כל מערכת בגוף, והפרעה בתפקודה עלולה להתבטא בשורה ארוכה של תסמינים - חלקם ברורים, וחלקם חמקמקים. אבחון מדויק, מעקב וטיפול מותאם מאפשרים ברוב המקרים חזרה לאיזון ולשיפור משמעותי באיכות החיים.
