"הרגשתי כמו מקרה של האוס. היד שלי נרדמה, הרגשתי שהיא מתנפחת ועומדת להתפוצץ. בבת אחת – חולשה מטורפת בכל הגוף". כך תיארה נעמה (30), שבשבוע שעבר קרסה באמצע יום העבודה. בלי התראה מוקדמת, הגוף שלה פשוט הפסיק לתפקד – והיא נאלצה לצאת לחופשת מחלה. "אחרי שנחתי קצת, נבדקתי – וכל הבדיקות יצאו תקינות. האק"ג, הדם, הכול. הרופאים העריכו שזה סטרס. רק סטרס", תיארה.
היום, היא "רק" מתמודדת עם סחרחורות וכאבי ראש יומיומיים. אבל התחושה לא מרפה: "זה כאילו שיש כל פעם עוד שכבה של לחץ מאז 7 באוקטובר. כאילו הגוף לא מסוגל לשאת את זה יותר".
3 צפייה בגלריה
עלייה בביקוש כדורי הרגעה בקופות החולים מאז תחילת המלחמן עם איראן
(צילום: Shutterstock)
הסיפור שלה רחוק מלהיות מקרה חריג. מאז פרוץ המלחמה, יותר ויותר אנשים – נשים וגברים, צעירים ומבוגרים – מדווחים על תסמינים פיזיים פתאומיים שמשבשים את שגרת החיים: נימול, דופק מואץ, כאבים בלתי מוסברים, תחושת עילפון. חלקם מתאשפזים, אחרים נשלחים לבדיקות מקיפות – ובסופו של דבר מתברר שהכול נובע ממקור אחד: התקף חרדה.
נתונים מקופות החולים בארץ מחזקים את התחושה הזאת. בלאומית מדווחים על עלייה של 10% בשימוש בתרופות הרגעה עם מרשם מאז תחילת המלחמה עם איראן. בכללית נרשמה בשבוע האחרון עלייה של 7.7% בנוגדי חרדה, 6% בכדורי שינה, ו-6% בנוגדי דיכאון – עלייה כוללת של כ-6.5% בצריכה הכוללת של שלושת הסוגים. במכבי דווח כי בין 15 ל-19 ביוני נרשמה עלייה חדה של 37% ברכישת תרופות ללא מרשם להרגעה והשראת שינה – כגון טונייט, רילקסין, ולריאן – בהשוואה לימים רגילים מאז תחילת חודש מאי. במאוחדת דווח על עלייה של 23% בביקוש לתרופות הרגעה ללא מרשם, ואילו בתרופות המרשם המגמה עדיין לא ברורה, ולפי נתונים ראשוניים לא ניכרת עלייה משמעותית.
הגוף מגיב לסכנה גם כשחלפה
כדי להבין מדוע הגוף מגיב בעוצמה כה חריפה למצבי לחץ – גם כשהאיום עצמו כבר חלף – צריך להתבונן בתגובת החרדה כולה. ד"ר אורן טנא, מנהל המערך הפסיכיאטרי במרכז הרפואי איכילוב ומנהל מכון מנטליקס לרפואת הנפש, מסביר כי חרדה היא לא תופעה פתולוגית בהכרח – אלא תגובת הגנה טבעית, שכאשר היא נמשכת או מתגברת, היא עלולה להשתלט על הגוף והנפש.
ד"ר אורן טנאצילום: טל גבעוני"כשיש אריות סביבנו – חשוב שנפחד", הוא אומר. "אבל כשכל חתול נראה לנו כמו אריה, או שאפילו אין חתול ואנחנו מדמיינים אריה – והגוף ממשיך לשדר מצוקה – זה המקום שבו החרדה חורגת מהתגובה הנורמלית שלה והופכת לשיבוש מתמשך בתפקוד היומיומי".
רוני סלע-דניאלי, פסיכולוגית קלינית מומחית-מדריכה בשירותי בריאות כללית במחוז מרכז, מתארת את המנגנון הפיזיולוגי שמפעיל את הסימפטומים בגוף: "במצבים של איום או סכנה, מופעלת על ידי מערכת העצבים שלנו המערכת הסימפתטית, האחראית להישרדותנו. כאשר מערכת זו מופעלת מול איום, הגוף מפריש אדרנלין, הדם מוזרם במהירות לשרירים, בעיקר לרגליים ולידיים, והמערכת כולה נערכת ל'בריחה או לחימה'. אנו עשויים להרגיש סימפטומים שונים בעקבות הפעלתה של מערכת זו, כגון דופק מואץ, רעד, זיעה, נשימות מהירות ושטחיות, כאבי ראש ובטן, ואף נימולים, בחילות ותחושת עילפון".
לדבריה, כאשר תחושת האיום נמשכת לאורך זמן – כפי שקורה מאז אירועי 7 באוקטובר ובמהלך התקופה הנוכחית – אנשים עלולים לחוות את הסימפטומים שוב ושוב, ולעיתים אף באופן ממושך. במקרים קיצוניים, מצב זה עלול להתפתח להפרעת חרדה של ממש, הכוללת התקפי חרדה חוזרים.
3 צפייה בגלריה
אם הסימפטומים מגיעים מיד אחרי טריגר – אזעקה, נפילה, צפייה בחדשות – זה רמז חזק שמדובר בחרדה
(צילום: shutterstock)
רבים מהסימפטומים שגורמים לפנייה למיון, נובעים פעמים רבות מהפעלה ממושכת מדי של אותה מערכת אזעקה פנימית", מסבירה סלע-דניאלי. "זה יכול להיראות כמו בעיה רפואית, אבל למעשה מדובר בביטוי של חרדה. מערכת האזעקה הפנימית כמו 'יוצאת מכיול' וממשיכה להיות מופעלת בעוצמה גבוהה".
מתי לפנות לעזרה – ואיך מתמודדים?
אחד הקשיים הגדולים בהתמודדות עם התקף חרדה – הוא התחושה שקרה משהו פיזי אמיתי. ד"ר טנא מבהיר: "זה באמת מרגיש כאילו קורה משהו. לכן בפעמים הראשונות אנחנו כן נוטים לבדוק – במיוחד אם מדובר במישהו ללא היסטוריה רפואית – אבל מהר מאוד אפשר לזהות את הדפוס. חשוב להפעיל גם שיקול דעת רפואי וגם שכל ישר".
רוני סלע-דניאליצילום: פרטיגם סלע-דניאלי ממליצה להתבונן בהקשר: "אם הסימפטומים מגיעים מיד אחרי טריגר – אזעקה, נפילה, צפייה בחדשות – זה רמז משמעותי שמדובר בביטוי של חרדה. אם זה חוזר שוב ושוב, חשוב לפנות לייעוץ מקצועי. בינתיים – אפשר להפעיל את מערכת ההרגעה: נשימות עמוקות, מקלחת קרה, ישיבה ליד המקרר כשהוא פתוח – אלה כלים פשוטים שעוזרים להחזיר שליטה ותורמים להפעלת המערכת הפרה-סימפטתית האחראית על החזרת הגוף למצב רגיעה".
יש אנשים שממשיכים לתפקד "על אוטומט" – עד לרגע שבו הגוף כופה הפסקה. "זה לא שהגוף קורס – זו הנפש שאומרת: די".
במקביל לעלייה בדיווחים על חרדה, היא מתארת גם אנשים שפיתחו חוסן – בעיקר כאלה שכבר התמודדו בעבר עם טראומות ואירועי דחק שונים. אבל לדבריה, במדינה שבה טראומה היא כמעט חלק מהשגרה, ריבוי האירועים מציף את המערכת.
רוני סלע-דניאלי, פסיכולוגית קלינית: "אם הסימפטומים מגיעים מיד אחרי טריגר – אזעקה, נפילה, צפייה בחדשות – זה רמז חזק שמדובר בחרדה. אם זה חוזר שוב ושוב, חשוב לפנות לייעוץ מקצועי. בינתיים – אפשר להפעיל את מערכת ההרגעה: נשימות עמוקות, מקלחת קרה, ישיבה ליד המקרר כשהוא פתוח – אלה כלים פשוטים שעוזרים להחזיר שליטה"
כדי להתמודד, היא מציעה: טכניקות נשימה – הכנסת אוויר דרך האף, החזקת האוויר והוצאתו דרך הפה, כך מספר פעמים, פעילות גופנית התורמת להפחתת חרדה (אפילו קלה בבית), הפעלת שרירים בשיטת ג'ייקובסון – טכניקה שמבוססת על כיווץ והרפיה של קבוצות שרירים בגוף, בסדר קבוע, כדי ללמד את הגוף לזהות ולהרפות מתח, וכן שמירה על שגרה ברורה וסדר יום קבוע.
"גם פעילויות פשוטות הכרוכות בעשייה ובהסחת הדעת מהמצב – כמו אפייה, שיחה עם חבר, פגישה עם בן משפחה או האזנה למוזיקה אהובה – יכולות להפחית את רמות החרדה", היא מסבירה. "בנוסף לכך, מומלץ למנן את כמות החשיפה לחדשות ולתחום אותה לזמנים קצובים. חשוב לשמור על תחושת רציפות מסוימת בשגרת החיים, ולהתמיד בפעילויות שמסבות לנו הנאה – שכן הן מסייעות לחוש מסוגלות, רגיעה ומשמעות".
היא מדגישה את חשיבות התמיכה החברתית – שיתוף ברגשות והקשבה, שיכולים להגביר את תחושת ההזדהות והשייכות ולמתן תחושות של בדידות בתקופה זו.
גם כלפי ילדים, לדבריה, חשוב לשדר מסר של רוגע ולנרמל את התחושות, תוך עידוד שיתוף רגשי. הילדים מביטים בנו ומושפעים במידה רבה מהאופן שבו אנו מגיבים למצב. חשוב לתקף את רגשותיהם, ולהסביר להם שתחושותיהם הן טבעיות ומובנות.
היא ממליצה לעודד ילדים לדבר על מה שהם מרגישים, ואם יש קושי – לעודד ביטוי באמצעות ציור או משחק, שהם אמצעי הביטוי הטבעיים של ילדים. משחק משותף בתקופות של מתח, ואפילו בזמן השהות בממ"ד, יכול לחולל פלאים: הוא מאפשר תחושת רגיעה וקרבה למשפחה. בנוסף, היא ממליצה לתת לילדים תפקידים ואחריות בבית, ולשתף אותם במטלות שונות. וכמובן – חשוב להגביל את החשיפה לחדשות: לא להשאיר את הטלוויזיה דלוקה ברקע, ולתווך לילד את המידע בצורה מותאמת לגילו, ללא עודף פרטים.
ומה לגבי תרופות?
בשלב מסוים, אצל חלק מהאנשים, התסמינים הופכים עיקשים או מציפים – ושם ייתכן צורך גם בטיפול תרופתי. ד"ר טנא מחלק את התרופות לשני סוגים: תרופות הרגעה מיידיות (כמו קלונקס, לוריבן, ואליום, ואבן) – ותרופות נוגדות חרדה לטווח ארוך ממשפחת ה-SSRI (כמו ציפרלקס, פרוזק, סרנדה).
3 צפייה בגלריה
אצל חלק מהאנשים, התסמינים הופכים עיקשים או מציפים – ושם ייתכן צורך גם בטיפול תרופתי
(צילום: shutterstock)
"הבעיה בתרופות הרגעה היא שהן פותרות את הסימפטום – לא את הבעיה. הן כמו כיבוי שריפות, וזה נהיה מאוד נוח להשתמש בהן. אבל אם מתרגלים – קשה מאוד להיגמל. אני רואה עלייה בשימוש בתרופות כאלה, כמו גם באלכוהול ובקנאביס – וזה מדאיג".
לעומת זאת, לדבריו, תרופות SSRI נועדו לטיפול שורש: "הן לא נותנות רגיעה מיידית – אבל הן מאזנות את המערכת לאורך זמן. הן לא מכבות את השריפה – הן מתקנות את החיווט שגרם לה". המטרה הסופית, מבחינתו, היא שהאדם ילמד להתמודד לבד. "התרופה, כמו גם שיחה, היא כלי – אבל מה שבאמת עוזר זה ללמוד: אני מסוגל להתמודד. החרדה מהחרדה – היא הבעיה האמיתית".
סלע-דניאלי מסכמת: "אם ניסיתם את ההמלצות ועדיין יש מצוקה – אל תישארו לבד. כל קופות החולים מפעילות מוקדים נפשיים טלפוניים, ויש מרפאות לבריאות הנפש שפתוחות בעת הזו. יש מענה – וחשוב לפנות אליו בזמן".
